ערך שי אבן העזר חלק א· רבי שלמה יהודה טבק
הלכות קידושין · סימן סה
מצוה לשמח כהב מהרי"ל בהלכות נשואין כבוד חתן ביום חתונתו של בחור עדיף מכל רגל ואם יש לו כלים חדשים ופגע בו הרגל לפני החופה לא ילבש עד החופה והובא בכנה"ג ובאה"ט ובפ"ת הניחו בצ"ע לפימ"ש רדב"ז הובא בבאה"ט א"ח סימן צדיק סקי"א ונ"ל לפימ"ש לקט הקמח לחלק בין ציבור ליחיד דביחיד יש לחוש שמא ימות לכן אין מעבירין על המצות ועושה מיד אף דלאח"ז יהא עדיף יותר עיי"ש וא"כ י"ל כאן טעמו של מהרי"ל לפימ"ש הרא"ש ריש כתובות בשם הרמ"ה דיום ראשון של שמחת חתן הוי דאורייתא והנה ברמב"ם פרק שלשים מהלכות שבת ה"א דכבוד ועונג שבת מד"ס דכתיב ע"י נביא וקראת לשבת עונג ולקדוש ד' מכובד ובפ"ו מהיו"ט והט"ז כתב כשם שמצוה לכבד שבת ולענגה כך כל יו"ט שנאמר לקדוש ד' מכובד ויו"ט נמי נקרא מקרא קודש ומג"א סימן קכ"ט סק"ד כתב אהא דבגדי יו"ט יהיו יותר טובים משל שבת משום דחייב בשמחה והנה חיוב שמחה ביו"ט אינו כן דרבנן דמ"ש ושמחת בחגך היינו בקרבנות חגיגה כמ"ש תוס' בפרק אלו מגלחין דף י"ד וכן משמע מרמב"ם הנ"ל ובפ"א מהלכות חגיגה והנה מבואר בא"ח סימן תקצ"ה דספק של תורה דוחה ודאי דרבנן וא"כ הכח דשמחת וכבוד חתן בחופתו יום ראשון מן התורה לבן אף דמשהה הבגד עד אז וספק יחיה אז דוחה שמחת הרגל של עכשיו אף דהוא ודאי משא"כ אם שניהם של עכשיו ושל אחר זמן שוין או דרבנן או מן התורה אף דהמצוה של אח"ז עדיף אין לה להחמיץ המצוה להשהותה ול"פ מהרי"ל ורדב"ז ואין להקשות על מהרי"ל מרפ"ב דביצה דפליגי שמאי הזקן והלל וב"ש וב"ה דלב"ש מצא בהמה נאה מניחו לשבת ולב"ה א"צ להניחו וכה"ג הקשה רמב"ן בפירושו עה"ת בפ' יתרו על פרש"י בפסוק זכור את יום השבת דאם נזדמן לו חפץ יפה יזמינו לשבת דהלכה כב"ה דזה דוקא אם בדעתו לקנות עוד על שבת לכן לב"ה א"ל להניח זה דיש לבטוח בד' שיזמין לו הש"י כפרש"י בביצה שם והיינו דאמר שם שנאמר ברוך ד' יום יום יעמוס לנו אבל אם אין בדעתו לקנות אחרת כנידון דמהרי"ל גם ב"ה מודו וכן י"ל פרש"י ומזרחי שם תירץ דשמאי הזקן והלל פליגי בין במאכל דמצוי בין בכלים דאינו מצוי אבל ב"ש וב"ה ל"פ רק במאכל ורש"י כונתו רק על חפץ שאינו אוכל והלכה כב"ה נגד ב"ש אבל אין כלל זה בפלוגתא דשמאי והלל עצמו עיי"ש והגו"א כתב דברי המזרחי דאין בדבריו ממש ושארי ליה מאריה דאגב שיטפיה לא ירד לכונת המזרחי והשיג עליו בחנם עיי"ש.
ויש להביא ראיה להררב"ז משינה סוכה דאמר אביי אהא דמשמר הנכנס נוטל בלחה"פ שבע משום דבוצינא מבא מקרא עיי"ש הרי אף דאבילה לחה"פ מצוה מ"מ טוב עתה בוצינא שהוא קטן מלאכול קרא גדול בשבת הבאה וא"כ תקשי על מהרי"ל דילבש ברגל מלהמתין עד אח"כ ללבוש בחופה אף דבחופה מצוה יותר אע"כ כמ"ש משום דכיבוד רגל רק מדרבנן וחופה מדאורייתא אבל בלחה"פ דהמצוה שוה אפילו היה עתה פחות משבת הבאה חשוב יותר עתה כאשר אמר בוצינא טב מקרא.
סוף הספר