אור ברסלב
ערך שי אבן העזר חלק א הלכות קידושין › סימן סד

ערך שי אבן העזר חלק א· רבי שלמה יהודה טבק

הלכות קידושין · סימן סד

סימן סב

כקונה קנין בשבת המקנה בקו"א כתב דיש להתיר הבעילה בשבת מטעם שהתירו בבתולה אעפ"י שעושה חבורה משום דהוי דשא"מ דלהנאת עצמו הוא צריך מכ"ש באיסור דרבנן דיש להתיר הבעילה מה"ט דלהנאת עצמו מיכוין והקנין הוא דבר שאינו מתכוין ומותר לכתחלה ולא אסרו בירושלמי אלא כניסה לחופה דל"ש הנאת עצמו אלא לקנותה לאשתו משא"כ בבעילה ואף דהוי פ"ר אפילו להמג"א בסי' שי"ד שחולק על תה"ד וס"ל אפילו באיסור דרבנן אסור פ"ר מודה בדבר שאיסורו משום גזרה כמו שהביא תה"ד ראיה מהמרדכי דמתיר לשפוך מים אף שיורד לכרמלית דכיון שאינו מתכוין לא אתי להוציאה וה"נ דאסור מו"מ רק משום גזרה דשמא יכתוב כדאית' בביצה דל"ז וכיון דאינו מתכוין לא גזרו את"ד ולא נראה כן מירושלמי ריש כתובות דאמר שם בר קפרא אמר מפני שכתוב בם ברכה ופריך הלא כתיב ברכה בשביעי ומתרץ אין כתיב ברכה בבריות אלא ביום ופריך הא אילו הוי כתיב ברכה בבריות היתה נישאת בשבת לא כן תני לא יבעול בתחלה בשבת מפני שעושה חבורה ומשני מפני שאחרים מתירין ופריך כלים אחרים מתירין אלא בשכנס אבל עד שלא כנס זוכה ע"י בעילה בשבת במע"י והוי קונה קנין בשבת עיי"ש הרי דאוסר הבעילה בשבת כיון שקונה אותה עתה עיי"ש בק"ע ופ"מ ול"ל דאזיל למ"ד דשא"מ אסור דהא כמו שתירץ דהוצרך לומר משום שלא כתיב ברכה לבריות למאן דמתיר בעילה בשבת ולא אסר משום חבורה ה"נ י"ל למאן דמתיר דשא"מ ולא אסור משום קנין ומכ"ש אם ההיתר בחבורה משום דשא"מ ומה שטען המקנה כיון דאינו מתכוין לקנין ליכא למגזר משום שמא יכתוב גם כן אינו לפימ"ש הר"ן ריש פ"ק דכתובות שהיא לא תשמע לו מפני שיודעת דקלה בעיניו להוציאה אם לא כתב לה כתובה ואדרבה גם לתה"ד דמתיר פ"ר דרבנן י"ל דוקא אם האיסור משום מלאכה כיון דאינו מתכוין אינו מלאכת מחשבת אבל כאן דהאיסור משום שמא יכתוב ל"ש אם מתכוין לקנין או לא דמ"מ שמא יכתוב אם לא תשמע לו בלא כתובה.

גם מה שכתב דיכולים להתנות שלא יזכה על ידי זה בשום זכיה עד שיתיחד עמה אחר השבת כיון ששניהם אינם רוצים שיזכה בביאה זו שומעין להם דכל האומר א"א בתק"ח שתקנו לטובתי שומעין להם עיי"ש ג"ז נסתר מן הירושלמי דא"כ ל"ל משום דבשביעי ליכא ברכה לבריות דאל"כ היה בועל בשביעי ע"י תנאי זה.

אמנם מ"ש דבזמן התלמוד לא היו נוהגין בחופה שנוהגין עכשיו רק חומת בתולה בהינומא ואלמנה ביחוד דוקא אבל עכשיו דהחופה שוה בבתולה ואלמנה תחת טלית פרוסה על כלונסת ע"כ קונה גם באלמנה דאל"כ איך מברכין ז' ברכות והא הוי הפסק גדול עד היחוד עיי"ש אף דאין מזה הכרח כלל כמ"ש בבני אהובה פ"י סוף הלכה ב' דאין זה כברכת המצות דצריך שלא להפסיק אלא ברכת שבח ותפלה לכן יכול להקדימה זמן מרובה עיי"ש דהכריח כן מ"מ י"ל להמקכה דאל"כ בכדי עושין חופה באלמנה אם אינו קונה וגומר ואף דבזמן התלמוד לא היה זה קנין מ"מ עכשיו דנהגו בחופה קונה מטעם סטימתא המבואר בב"מ דף ע"ד ובחו"מ סימן ר"א דה"נ ע"כ נהגו בחופה כדי שתהא נקנית לגמרי כשאר נשואה דבכדי לא עביד ועדיין צ"ע דאפשר סטימתא לא מהני רק בדבר שבממון והירושלמי ריש כתובות אומר כיון דמשכנס זוכה במע"י ובמציאתה ובהפרת נדריה הוי כקונה קנין בשבת א"כ לענין הפרת נדריה מה יועיל סטימתא אך י"ל כיון דמתחייב במזונות אלא דמ"מ כ"ז שלא נכנסה לחופה לאו ע"ד בעלה נודרת אבל בנשואי דרבנן יכול בעלה להפר נדריה אף שהנדרים מן התורה משום דע"ד בעלה נודרת כמ"ש הר"ן בפ' נערה המאורסה דף ע"ג ע"ב ה"נ כאן כיון דנהגו בחופה ומתחייב במזונותיה הוי כנשואי דרבנן דמפר נדריה דע"ד בעלה נודרת כיון דבדעתה תלוי לא גרע מדבר שבממון דמהני סטימתא ועיין בתוספת פרק יוצא דופן מ"ו ע"ב בסד"ה כדר"פ.

בשעה"מ פ"י מה"א בקונטרס חופת חתנים ס"ג הקשה על הפוסקים דאין חופה לאלמנה מפ' הבע"י דף נ"ז ע"ב דפליגי רו"ש אי יש חיפה לפסולות ופרשו רש"י ותוספת דקאי על אלמנה לכ"ג ועיי"ש ולע"ד י"ל עפימ"ש בנתיבות סי' קע"ו ס"ג וסימן ר"ז סי"ג בדעת הפוסקים בנשתתפו על דשלב"ל דמהני דאיידי דבעי לקנוה גמר ומקנה דדוקא דשלב"ל כיון דלא מצי להקנות עכשיו משא"כ בדבר שבא לעולם דמצי להקנות ע"י וכסף וכדומה לא קנו בלא קנין המועיל עיי"ש וא"כ י"ל ה"נ בחיפה באלמנה כשרה דיש בה קנין ע"י יחוד וביאה של היתר לא אמרינן איידי משא"כ בפסולות דבעל לוקה ואינו קונה כמ"ש הר"ן ריש קידושין הובא בב"ש לעיל סימן נ"ה סק"ג דביאה של איסור אינה קונה וא"כ החופה קונה במה שמתקרבין לביאה דאיידי דבעי לקנות שתהא אשתו דאף דבעל לוקה הרי דעתו לבעול באיסור וכן דעתה ורוצין באישות וזכיית שזוכין זה בזה ע"י החופה דלית בה איסור מלקות ועיין בפ"ת לעיל סימן וא"ו סק"א בשם שו"ת אכ"ע שפיר קונה כמו בבאו להשתתף דקונין משום איידי לכ"פ והכא אפשר לכ"ע באיידי דמתחתני אהדדי עדיף ולפ"ז יש סברא לומר באלמנה נדה עדיף שהחופה קונה כיון דהשתא א"א לקנות ע"י יחוד וביאה ורוצין לקנות עכשיו י"ל איידי מיהא לפימ"ש לעיל סימן ל"ג ס"ב גם ביאה של איסור קונה להיות כנשואה גם כן ולא אמר הר"ן רק עמ"ש הרי"ף דהעראה עושה נשואה דיליף מיבמה ומכל מקום י"ל נהי דביאת איסור קונה מ"מ אינו רוצה לבעול ולקנות בפני עדים כיון דבעיל לוקה לכן עושה הקנין בפני עדים עכשיו רק ע"י החופה דאינו לוקה ועיין בקידושין דף ע"ח משא"כ באלמנה להדיוט דיכול לעשות קנין בהיתר ע"י יחוד לא קנו בחופה שאינו ביחוד וכן נראה לפימ"ש בנתיבות שם קע"ו דאיכא דיכולים לעשות קנין המועיל לא אמרינן איידי דאדרבה אמרינן אלו גמר ומקנה היה עושה קנין גמור.

תוכן העניינים

ערך שי אבן העזר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה