אור ברסלב
ערך שי אבן העזר חלק א הלכות קידושין › סימן סא

ערך שי אבן העזר חלק א· רבי שלמה יהודה טבק

הלכות קידושין · סימן סא

סימן ס

אינה כאשתו ז"ד רמב"ם ותמה מהרש"ך הא זו בעיא דלא איפשטא בפרק אעפ"י דנ"ו וא"כ הל"ל דהוי ספק דנ"מ אם תפס ירושה או מע"י או אם תפסה תנאי כתובה ונ"ל דר"ש גאון ופרח מט"א כתבו דדוקא לענין פרסה נדה דתהא ראויה אח"כ הוי בעיא אבל אם לעולם לא תהא ראויה לביאה פשיטא דלא הוי חופה הובא בשער המלך וה"ט דודאי עיקר חופה לביאה שתהא הכנה לביאה כמ"ש ר"ן בפ"ק דקידושין ד"י אלא בנדה הוי הכנה לאח"ז והנה כתבו הגמ"יי דבעיא דלא איפשטא גם באיסור דרבנן אסור וכ"מ מהרמב"ם דפסק בא עליה לשם קידושין אסור לבועלה בלא חופה דביאה רק אירוסין עושה והיא בעיא דלא איפשטא בפ"ק דקידושין ד"י ואיסור ביאת ארוסה רק דרבנן כמ"ש הרמב"ם רפ"ו מה"א א"כ כשפרסה נדה בחופה או קודם דספק אי הוי חופה אסור לבוא עליה כשתטהר מחמת חופה זו דרך משל אם הלכה אחר חופה לבית אביה דלרמב"ם החופה היינו הכניסה לבית חתנה ואם כן צריך לעשות מחדש עוד חופה ממילא חופה ראשונה לא הוי שום הכנה לביאה לעולם כיון דצריך חופה שניה ובה סגי ממילא לדידן ודאי אין קונה ולא מהני תפיסה וקי"ל ועיין מנחת יעקב כלל א' בסק"ו הוכיח בראיות דבעיא דלא איפשטא גם באיסור דרבנן לחומרא וכ"ש הכא דיכול לעשות חופה שנית כדאמר הא איכא מיא בנהרא זיל טבול בפרק אין מעמידין דף ל"ז ע"ב ונ"מ במקומות שפוסקין כהרמב"ם.

בחמ"ח סק"א במרדכי משמע דאף דהיתה טהורה כשנכנסו לחופה אם פירסה נדה בתוך חופתה פסקה לה חיבת ביאה והדבר תמוה אם כבר קנתה בתחלת חופה איך יופקע הקנין כשפירסה כדה עכ"ל ונראה דודאי לא בדקה עצמה תוך חופתה אף שבדקה עצמה מקודם מ"מ שמא עם סילוק ידיה נטמאה וכותלי בית הרחם העמידו לדם אף דלא ארגשה והא דבריש פ"ק דנדה דף ג' ע"ב אמרינן לכ"ע דלחולין או לבעלה לא חיישינן לטמאה למפרע רק לטהרות חיישי רבנן כתבו תוספת שם ובחידושי ר"ן דף ג' דלא סמכינן אסברא דכותלי בית הרחם לא מוקמי דם ואסברא מדלא ארגשה רק משום דאוקמינן לאשה בחזקת טהרה ורמב"ן הובא בב"י יו"ד סימן קצ"ו דלפיכך בהפסקת טהרה צריך בדיקה בעומק בחורין וסדקים משום דיש לה חזקת טומאה אימר כותלי בה"ר העמידו להדם והובא בחוו"ד ריש סימן קפ"ו והכא נגד חזקת טהרה יש חזקת ארוסה כמ"ש בשו"ת פר"ח מט"א ח"א סימן קי"ד דלפיכך פסק הרמב"ם דחופת נדה אינו קונה ולא כתב דהוא ספק דהא בש"ס נשאר בתיקו אם צריך חופה דחזיא לביאה משום דמוקמינן לה בחזקת ארוסה וא"כ נשאר ספק שמא בתחלת חופה כבר טמאה היתה ואף דהוי ס"ס שמא לא צריך חופה דחזיא לביאה ושמא בתחלת חופה לא היתה טמאה וכבר קנתה החופה מ"מ בס"ס אין מוציאין ממון כמו שהעלה בספר תק"כ סי' ק"כ ואחרונים וא"כ אינה יכולה להוציא הת"כ מן יורשיו ואם מתה האשה אין הבעל יכול להוציא הירושה מן יורשיה וי"ל גם הרא"ש מודה לזה ומ"ש דאין לומר דהבעיא רק בפרסה נדה אח"כ דהא כבר קנאה בתחלת חופה ר"ל דאם תאמר אם לפני החופה פרסה נדה פשיטא להש"ס דלא קנאה והבעיא רק נכנסה לחופה ואח"כ פרסה אם צריך חופה דחזיא לביאה לפ"ז עכצ"ל דס"ל להש"ס דלא מחזיקינן אותה לנדה למפרע או דמיירי דידוע שבתחלת חופה לא היתה נדה א"כ הא כבר קנאה בתחלת חופה ולפי האמת שפיר י"ל כיון דפרסה נדה בתוך החופה חיישינן דכותלי בית הרחם העמידו לדם כיון דיש לה חזקת ארוסה ויורשיו יש להם חזקת ממון לענין הת"כ.

והנה סיים במרדכי שם דמש"ה תקנו הגאונים שאחר שתספור ז"נ ותטבול יכניסנה ויברכו ברכת חתנים ויל"ד הא מסיק הש"ס תיקו אם חופה דלא חזיא לביאה אינה קונה וא"כ שמא הוי חופה וכבר יצאו במה שברכו אז ולכאורה ראיה למ"ש הפנ"י בברכות ספ"ק ובפרק מי שמתו דף בי"א דאין איסור משום ברכה לבטלה אם מברך מספק שמא לא יבא עדיין או אפשר דגאונים היו יכולין לתקן לברך נמי שמצינו כמה ברכות שלא נזכר בש"ס ותקנו הגאונים ועיין מג"ד סימן מ"ו סק"ז ועוי"ל לפימ"ש ברי"ט אלגזי בפ"ב דבכורות דהיכי דיש נ"מ לענין ממון ויש ס"ס רק אין מוציאין ממון בס"ס אזי איסורא גריר בתר ממונא אפילו לקולא למ"ד תקפו כהן מוציאין מידו עיי"ש לכן ה"נ כיון דלענין ממון חשובה כארוסה לענין דאם מתה אינו יורשה ואם מת הוא אין לה ת"כ וגם בשניהם בחיים אין לה מזונות ואין מעש"י שלו לכן גם לענין איסור הצריכו ברבה ולא חשו לברכה שא"צ.

בשראויה לביאה בגמרא דף נ"ו בעי רב אשי נכנסה לחופה ופרסה נדה מהו את"ל חיבת חופה קונה חופה דחזיא לביאה אבל לא חזיא לביאה לא תיקו וכתב הרא"ש מדבעי רב אמי שהוא בתראה ש"מ דחיבת חופה קונה ס"ל אף דאת"ל קאמר הלכך אינו קונה והדר אח"כ מפרש הרא"ש דהבעיא רק לענין ת"כ דמסתמא על חופה דחזיא לביאה כתב לה ולא ע"ד חופה דלא חזיא לביאה דמסתבר דעיקר האומדנא על קירוב דעת של חיבת ביאה ודי לנו אם נאמר אדעתא דחופה דחזיא לביאה את"ד ויל"ד הא ברא"ש בב"ב פמ"ש סי' כ"א וכ"ג כתב דכיון דלא נפשט הבעיא לא מבטלין קנין ברור ע"י אומדנא דלא ברירא וא"כ למה פסק כאן דאינו קונה כיון דסלקא בתיקו אין לבטול הח"כ ע"י ספק אומדנא ומצאתי שבעצ"א הקשה ג"כ הכי ולא תירץ.

ונראה דיש עוד לדקדק איך קאמר הרא"ש דמדבעי ר"א ש"מ דחיבת חופה קונה ס"ל אף דאת"ל קאמר הא דעת הרא"ש דאת"ל לאו פשיטותא הוא כמבואר ביד מלאכי בראיות מדברי הרא"ש שבשילהי ב"מ ומהאחרונים לכן נ"ל דמשום דספק אומדנא לא מבטל חיוב ברור לכן אף דאת"ל לאו פשיטותא מ"מ נשאר החיוב דת"ה בודאי אבל בחופת נדה דלא חזיא לביאה דנתוסף עוד ספק א"כ הוי סרס לבטל החיוב מכח האומדנא דהא על ס"ס מתירין איסור דאורייתא הרי דלא חשיב ספק משא"כ בהך דב"ב דאינו רק ספק אחד אם יש אומדנא לא מבטלין חיוב ברור וכאן עדיף משאר ס"ס לפימ"ש הרא"ש דסתמא על חופה דחזיא לביאה כתב לה וכו' דמסתבר דעיקר האומדנא על קירוב דעת של חיבת ביאה א"כ בכל ספק נוטה סברא יותר על אומדנא דלא כתב לה עד"ז וא"כ השתא דסלקא בעיא דר"א בתיקו ובעיא דרבין ג"כ רק באת"ל נצטרפו שני ספיקי וכל ספק נוטה יותר להאומדנא ממילא חשוב כאומדנא ברורה.

אינה כאשתו במסכת כלה ספ"ג איתא כשנכנסתי לחופה נדה הייתי ופירש ממני בעלי משמע להדיא דע"י חופת נדה נעשה בעלה עכ"פ כשידע שהיא נדה.

תוכן העניינים

ערך שי אבן העזר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה