ערך שי אבן העזר חלק א· רבי שלמה יהודה טבק
הלכות קידושין · סימן נז
ברשות בעלה בחת"ס חא"ע סימן קכ"א העלה באלמנה שנכנסה לחופה בנדתה או חופת בתולה בנדתה ומתה קודם טהרתה אע"ג דאיכא פוסקים דלא חשו להירושלמי דחופת אלמנה אינה קונה וכן פליגי אחופת נדה ולדדהו איכא מצות עשה לטמא לה מ"מ כיון שהוא פלוגתת הפוסקים שוא"ת עדיף דמספיקא אסור לכהן לטמא לה וממילא נמי שאסור להתאבל עליה משום שיבא מזה מכשול לענין טומאה וכמ"ש תוס' כעין זה בפ"ק דחולין י"ב ע"ב דהקילו באבלות שלא יבא להקל בחליצה עיי"ש ובשבת דף קל"ה ע"ב ועיי"ש ולי צ"ע דלפימ"ש המל"מ פ"א מהיו"ט סוף הלכה י"ז דלא אמרינן מה לי איסור לאו מה לי איסור כרת אלא באיסור לאוין שחייבים עליהם מלקות והנה דעת הראב"ד בהשגות פ"ה מנזירות הי"ז דהיכא שכבר טמא שוב אינו מוזהר על הטומאה וכתב הדג"מ בגליון יו"ד סימן דע"ש דלפ"ז כהנים בזה"ז אינם מוזהרים על הטומאה ולדעת המל"מ סובר הראב"ד שאין איסור כלל והדג"מ כתב דאולי גם לראב"ד יש איסור תורה רק ליכא חיוב מלקות ואף דלא קי"ל כהראב"ד מ"מ ספק הוי עיי"ש ולפ"ז הכא יש לענין טומאה ס"ס שמא הוי נשואה ומצוה לכהן לטמא לה ואת"ל דאינה כנשואה שמא כראב"ד בזה"ז ליכא חיוב מלקות עכ"פ וא"כ לענין אבלות ליכא למגזר דאפילו יטמא הוי כודאי אין חיוב מלקות כיון דיש ס"ס והא דתוס' בחולין דגזרו היינו שלא יבואו להקל בערוה אף דמדינא א"צ חליצה חששו ללעז ולקלקול עיי"ש ועוד איסור טומאה גופא י"ל דאינו כאן דאולי כהפוסקים דחופת נדה קונה ובד"מ סימן ס"א כתב דלא קי"ל כרמב"ם והמנהג דלא כרמב"ם וכ"כ כנה"ג בהגה"ט ס"ס ס"א וגם לרמב"ם הא דחופת נדה אינו קונה אינה רק מכח בעיא דלא איפשטא בש"ס והוי ספק ורא"ש וסייעתיה ס"ל דהבעיא רק לענין תוס' כתובה וא"כ זה גופא כס"ס שמא כהרא"ש ואת"ל כרמב"ם שמא מ"מ גם אם הבעיא לענין קנין י"ל דקונה כיון דעלתה בספק ושמא כהמל"מ אליבא דראב"ד דבזה"ז אין איסור טומאה לכהנים ועיין טו"ז סק"ד לענין חופת אלמנה בזה"ז דקונה לכל כבתולה וא"כ כמו בבתולה נדה יש לומר דמותר לטמא לה ה"נ באלמנה נדה ואפשר נמי מצוה הוא וכ"ש שאין לומר דאסור להתאבל משום גזרה כאן דלא נזכר בש"ס ואין לנו לחדש גזרות כמ"ש ברא"ש בפרק במה מדליקין וריב"ש סימן קכ"ה וסימן רמ"א ופר"ח א"ח סימן תנ"א וסימן תס"ג הובאו בעין זוכר מערכת הג' אות זיין אך אם צריך להתאבל צ"ע דלטעם שכתבו תוס' בולד שמת תוך ל"י דלא יתאבל משום גזרה צריך כאן להתאבל ולטעם השני שכתבו דהלכה כדברי המיקל באבל אפשר גם כאן שייך זה אף דיש כאן ס"ס מ"מ התם נמי רוב ולדות אינן נפלין ולרבנן הוי בן קיימא ולרשב"ג דחייש למיעוטא הוי רק ספק נפל ונראה מש"ה הוצרכו לטעם גזרה דאפשר כה"ג אין הלכה כדברי המיקל באבל כיון דלהמיקל הוי ספק ולהחמיר ודאי וא"כ לטעם שני של התוספת ה"נ י"ל הלכה כדברי המיקל אך הבית מאיר כתב דאפשר מסירתה לרשות בעלה עדיף מחופה לענין נדה א"כ להתוס' וריא"ז דמסירתה לרשות בעלה קונה לכל א"כ ה"ה לענין אבלות וכ"ש חופה ומסירה לרשות בעל ובעצ"א פשיטא לו דמסירה לרשות בעלה מהני גם בנדה וא"כ בחופה ומסירה לרשות בעלה נתוסף עוד ספק להחמיר.
הב"ש הכריח דמסירה לרשות בעל קונה ליורשה מטעם מחילה ומהני אף באלמנה ונדה וכמו שפרש"י בכתובות דף מ"ח ע"ב כיון דמסרה אחולי אחיל אב מהשתא מחמת קירב נשואין והפנ"י תמה דמה מהני הכא מחילה בירושה ומ"ש הפנ"י דמיירי בנדוניא שבא ליד הבעל והשיגו הב"מ הא מבואר אפילו נדוניא בבית אביה בעלה יורשה ועוד הוסיף הב"מ להקשות דזה ל"ש אלא באב המוסר שהוא המוחל או מקנה אבל אלמנה המוסרת עצמה מה יועיל מחילתה נגד זכות האב הא אפילו אומרת קודם מותה אבי לא יירשני לא מהני כדאיתא בחו"מ סימן רפ"א וכן הקשה החת"ס חא"ע סימן קכ"א ונראה דהא בח"מ סימן רפ"א מבואר דוקא כשאומר פלוני ירשני או פלוני בני לא ירשני ליטע דמתנה עמש"ב אבל כשהזכיר לשון ירושה ומתנה מהני וא"כ הכא דלא אמרה בפירש לשון ירושה ויש משמעות ירושה ומתנה מהני אף דבמתנה צריך קנין כמ"ש ש"ך שם י"ל לפימ"ש תוס' בפרק שני דבכורות דף י"ח ע"ב בד"ה אקנויי אקני ליה מקום בחצרו ואף בלא קנין קא קני דגמר ומשעבד נפשו עיי"ש ונראה סברתם כיון דלא שמענו ממנו דאקני ליה רק אומדן חכמים הוא דאקני ליה בלבו ה"נ אומדן חכמים דגמר ומשעבד נפשו ועדיף ממי שאומר בפיו דנותן לחברו מתנה דצריך קנין דשמא אין פיו ולבו שוין לגמור ולהקנות וכה"ג כתב קצו"ח בסימן סמך לענין דבר שאינו קצוב ולענין אסמכתא עיי"ש וא"כ ה"נ כיון דמכח אומדנא הוא א"צ קנין ואף דלגבי אב הירושה דשלב"ל מ"מ כיון דגמר ומקנה מהני גם בדשלב"ל ועיין בהגמ"ר פ"ק דב"מ בהא דמה שאירש מכור לך לא מהני הוא משום אסמכתא וא"כ הכא דגמר ומקנה שאני ואפשר באלמנה המוסרת עצמה לבעלה י"ל נמי דהוי כעשו שותפות דאגב דצייתי אהדדי גמרי ומקנו אפילו דשלב"ל וא"צ קנין כמ"ש מהרי"ק שורש קפ"א ענף ב' וכ"ד כ"פ שהביא שם ובהגהות רמ"א חו"מ סימן קע"ו ס"ג.
ס"ג וכן אם ייחד לו בית ואכסדרה הנה זה בעיא דסלקא בתיקו ומספיקא לא נוציא מחזקת בעליו כ"כ באה"ג אך מלשון וכן משמע דשוה לבית ועליה דפשוט בש"ס ויש נ"מ כגון שיש על האב מע"פ ומת דמע"פ גובה מהיורשים אך לא ממקבל מתנה וא"כ כיון דמלוה אינו מוחזק דאפילו בשטר קי"ל מכאן ולהבא גובה וא"כ אם ספק הוא לא יגבה בחובו ואאת"ל דגם הבן לא חשיב מוחזק בבית דהוא כקרקע וליכא למימר בזה בחזקת יורש קיימא דמדין יורש גובה המלוה מ"מ הל"ל יחלוקו או אם הבן יושב בבית חשוב מוחזק נגד המלוה שבא להוציאו לכן נ"ל לפימ"ש הרא"ש בפרק מי שמת סימן כ"א וכ"ג דאם יש ספק באומדנא חשוב כודאי ליכא אומדנא ומוציאין מהמוחזק והובא בתה"ד סימן שכ"א וכתב דאפילו להא"ז דס"ל בספק אומדנא נמי אמרינן המע"ה היינו משום דחזקת ממון עדיפא כ"כ דאפילו ספק אומדנא מהני ליה אבל כשאין שום אחד מוחזק לא חיישינן כלל לספק אומדנא והוי כאלו ודאי ליכא אומדנא אף דסליק בש"ס בתיקו עיי"ש לכן ה"נ כיון דזה דהוי מתנה להבן מכח אומדנא הוא כמ"ש רמב"ם בפ"ו מה"ז ורשב"ם ותוספת בב"ב דף קמ"ד ולענין אכסדרה או שני בתים זה לפנים מזה דסלקא בתיקו' הוי כודאי ליכא אומדנא וגובה המלוה כיון דלא שייך תפיסה במחובר ואין לשום אחד חזקת מ"ק ועוד טרם שמת האב החזקנו שהוא של האב דיש לו חמ"ק ועכ"פ כיון דבזה ל"ל דאלים חזקת ממון כיון דהבן אין לו חמ"ק י"ל גם להא"ז לא מהני להבן ספק אומדנא ולכן אף דרמב"ם פ"ט מה"ז הי"ט וש"ע חו"מ סי' ר"ן ס"ב פסקו דלא כהרא"ש מ"מ י"ל מודו כאן ועוד נראה דהא הבן לא עשה שום חזקה דנעל וגדר ומ"מ קנה מתק"ח וכמ"ש תוספת בב"ב דף קמ"ד משום דסמכא דעת הבן וא"כ בזה דעלתה בתיקו ולא נתברר אם אביו נתנה לו ליכא למימר דסמכא דעת הבן ויותר מזה איתא בב"ב דף קמ"ב אפילו בחזקה גמורה היכא דרפיא בידיה אי קנה אמרינן דלא קנה כ"ש הכא דכל הקנין רק משום דסמכא דעת הבן.
ס"ד שני בתים זהו בעיא דלא איפשטא ופסקו הפוסקים קולא לנתבע ולפ"ז לפימ"ש רמ"א בס"א דבעינן שיהא לאב בית אחר לדור בו א"כ אם אין לאב רק אלו שני בתים זו לפנים מזו ואי הוה אמרינן לאידך גיסא דקנה הבן כל השני בתים לא נשאר לאב בית לדור ולא קנה הבן כלום וכיון דהוא בעיא דלא אפשטא אמרינן קולא לנתבע לכל אחד מהצדדים ולא קנה הבן כלום עכ"ל דרישת ארי ולי נראה כיון דאומדנא דנתן האב הבית לבנו במ"ש הרמב"ם והפוסקים וכשאין לו בית אחר לדור בו יש אומדנא להיפך דלא יתן ביתו לבנו והוא לא יהא לו בית לדור בו כמ"ש בדרישה וכה"ג כתב בשו"ת הרא"ש כלל חי"ת סימן ד' והוא ביו"ד סימן רל"ב סט"ז ומוכח בשו"ת הרא"ש שם דמטעם אומדנא בא דאדעתא דהכי לא נשבע למכור ביתו וליתן בדן לבתו וכ"כ רשד"ם סימן ק"ד בחיו"ד והובא בחת"ס יו"ד סימן רכ"ח ובפ"ת ליו"ד סימן רל"ב שם ואם כך בכאן יש תרי אומדנות דסתרו אהדדי והוי כשתי כתי עדים דסתרו אהדדי דכל מה שיש לישב שלא יסתרו אהדדי יש לנו לתרץ כדאית' בחו"מ סי' כ"ט ס"א ה"נ בתרי אומדנות דהוי כאנן סהדי וא"כ בבה"ג לית ספיקא אלא אמרינן שתי האומדנות אמת דלא הקנה לבנו רק הבית אחד אשר השיאו בו ונשאר לו בית שני לדור וגם להבן נתן בית אחד.