ערך שי אבן העזר חלק א· רבי שלמה יהודה טבק
הלכות קידושין · סימן נו
ס"ב כמו שנותנין לה זה דעת הרמב"ם וסייעתיה דבחור שקידש אלמנה אין לו רק ל"י וש"פ הביאו ירושלמי פרק אעפ"י ה"ג הוא בחור והיא אלמנה והיא בעיא מיסב יכול הוא מימר חיבתה עלי יותר מבתולה ונראה דרמב"ם אזיל לשיטתו בפ"י מה"א והיא לקמן סימן ס"ד ס"ב דבחור שנשא בעולה א"צ לשמוח עמה רק ג"י והוציא כן מהש"ס פ"ק דכתובות דף זיין הרי דנגרר בתרה.
ועוד נראה דלפי מה דמסיק הש"ס בפרק קמא דקידושין דף חי"ת לענין פדיון בכור בה"ס בפודה בכלי אינו שוה ה"ס לאו כ"כ לומר לדידי שוה ה"ס רק כגון ר"כ דגברא רבה ובאמת שוה לדידיה עיי"ש א"כ ה"נ לאו כ"כ לומר חיבתה עלי יותר מבתולה מה דאמדו חכמים רוב דעות העולם דאלמנה אינה חשובה כבתולה ואף דהרמב"ם פי"א מבכורים פסק דכל כהן אם קבלו בה"ס מהני כבר תמהו עליו ונדחקו בזה מאד עיי"ש כס"מ וב"י ואחרונים ביו"ד סימן ש"ה ס"ה אך אפילו לרמב"ם שם דוקא היכא דליכא פסידא לאחריני י"ל לדידי שוה כמבואר בפרק מי שהיה נשוי דף צ"א ע"ב אהא דאם אמרו יתומים אנו מעלין במותר דינר אין שומעין להם ועוד שם אהא דתרי אפדנא דאם קיבל המלוה אפדנא דשוה רק ת"ק באלף מסיק הלכתא דאין כותבין טרפא ללוקח רק בת"ק והכל מה דזה קבלו ביותר משוייה בטלה דעתו אצל רוב ב"א והירושלמי דס"ל די"ל חיבתה עלי יותר י"ל דס"ל הא דאין שומעין ליתומים שאומרים אנו מעלין ביותר משום דזה חשוב כנתייקר אחר מיתה כיון דלא אמרו בשעת מיתה כן וכיון דאז כשמת לא היה מותר דינר אין דין כתובת בנין דכרין והא דרב כהנא קיבל הפדיון ביותר מן שוייה משום דליכא פסידא לאחריני ואפשר מש"ה פסק הרמב"ם גם לענין פדיון בכור די"ל לדידי שוה יותר משום הך סוגיא דמי שהיה נשוי דמסיק היכא דליכא פסידא לאחריני י"ל לדידי שוה יותר וא"כ הכא דהיא בעיא מיסב ויש לה הפסד ממונות וכסות ועונה לאו כל כמיניה לומר חיבתה עלי יותר כיון דירושלמי נמי לא אמר אלא אם טען כן משמע בסתם אומדן דעת אינו כן ואין להקשות הא רב אשי בתרא הוא ולמה לא פסק הרמב"ם כרב אשי דאמר לא אמרן אלא כגון ר"כ דגברא רבא הוא ומבעי ליה סודרא ארישא דלק"מ כיון דבכתובות מסיק להדיא דהלכה דהיכא דליכא פסידא לאחריני יכול להעלות ולומר לדידי שוה יותר א"כ לית הלכתא כרב אשי ועוד לרב אשי ליכא לדחויי ראיות רב יוסף מברייתא דמיירי דקבלו עליה דהא הברייתא תני עגל זה טלית זה ולאו בסודרא וגברא רבא דוקא וע"כ רב אשי בא לפלוג על מה דדחי ראיית רב יוסף וגם רב יוסף לשיטתו בפרק מי שהיה נשוי שם דס"ל דאפילו היכא דליכא פסידא לאחריני אינו יכול להעלות בדמים לומר לדידי שוה יותר וכיון דמסקינן בפ"ק דקידושין דף טי"ת דאין הלכה כרב יוסף וכן מסיק בפרק מי שהיה נשוי שם דאין הלכה כרב יוסף ע"כ אין הלכה כרב אשי.
עוד נ"ל דהא די"ל חיבתה עלי יותר מבתולה תליא בפלוגתא דכנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה אי אפילו מנה אין לה דהוה מק"ט דאם גם מנה אין לה ע"כ דחשיב מום שהסכימו עליו העולם כמבואר ברמב"ם פט"ו ממכירה דין ה' ובחו"מ סימן רל"ב ס"ו כל שהסכימו עליו בני המדינה שהוא מום שמחזירים בו מקח זה מחזירין שכל הנו"נ סתם על מנהג המדינה הוא סומך וא"כ כשטוען חיבתה עלי יותר מבתולה טוען נגד המנהג דקי"ל דאינו נאמן אפילו יש לו מגו ומוחזק כדאיתא בחו"מ ס"ס ש"ל ובש"ך בס"ס פ"ב בכללי מגו ס"ב והוא מהש"ס ס"פ המקבל ועוד כיון דסתם אומדן דעת אינו כן עליו מוטל להתנות בפירש וכמ"ש בשו"ת וצל מאש סי' ס"ה לחלק בין ארוסה ליבמה דבארוסה אמרינן כיון שלא פרשה מסתמא סמכה על זמן הרגיל וא"כ ה"נ כיון דרגילות דבעולה אינה חיבתה עליו כבתולה סמכה על זה ולא פרשה ועליו היה להתנות בפירש וא"כ הירושלמי לשיטתו דס"ל בפ"ק דכתובות ה"ד נשא אשה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה אינו מק"ט ויש לה כתובה מנה וע"כ דס"ל דאין זה מידי דקפדי בה אינשי לכן י"ל חיבתה עלי יותר מבתולה משא"כ לש"ס דידן דבפ"ק דכתובות דף י"א ע"ב דמסיק דהוה מק"ט ואין לה אפילו מנה וכ"פ הרמב"ם פי"א מה"א ובש"ע לקמן סימן ס"ז ע"כ דהוה קפידא לפי מנהג רוב העולם וא"כ לאו כל כמיניה לומר חיבתה עלי יותר מבתולה.
ודעת הרא"ש שהביא ראיה מהירושלמי י"ל עפימ"ש בפירשב"ם בר"פ המוכר פירות בהא דלא אזלינן בתר רובא דלרדיא זבין כיון דרובא לא כלום הוא לא היה לו למוכר לפרש אלא הלוקח הל"ל לרדיא קבעינא וה"נ אף דכנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה הוי מק"ט ואין לה אפילו מנה י"ל דלא עדיף מרוב דלרובא דעלמא הוי קפידא ומ"מ האשה היה לה לפרש מתחלה שישאנה אחר לוי דשמא הוא מן המועט ודעת הרמב"ם כיון דבפ"ק דכתובות דף י"א ע"ב מסיק מקח' טעות לגמרי משמע הרי הוא ככל מק"ט אף דהמוכר מוחזק בדמי מוציאין ממנו וע"כ דעדיף מרוב דהא הרמב"ם ס"ל תקפו כהן אין מוציאין ממנו ומהני תפיסה אפילו נגד רוב דזה דגל קי"ל די"ל קי"ל אפילו כהמועט והכא דהוה מק"ט אפילו תפסה האשה מיורשי הבעל מוציאין ממנה אבל להרא"ש דס"ל בב"ק פרק כיצד הרגל ס"ב וכ"ד הטור חו"מ בכמה דוכתי דתפיסה ל"מ א"כ י"ל נהי דהוי מק"ט לגמרי ואפילו תפיסה לא מהני משום דמעיקרא דדינא דהיה הממון בחזקת הבעל ויורשיו א"צ ליתן לה כלום לא מהני תפיסה מ"מ לא עדיף מרוב וכאן הבעל מוחזק ומ"מ ראיות הרא"ש מהירושלמי אינו מוכרח כלל דכיון דלהירושלמי כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה אינו מק"ט ויש לה מנה ומוציאין מהבעל אם גרשה אף דטוען ברי דלדידי' קפידא הוי הרי דס"ל להירושלמי דאינו רוב ואפילו ספק שקול אינו לכן שפיר י"ל חיבתה עלי יותר מבתולה משא"כ לדידן דמק"ט הוי דכך אמדוהו חכז"ל לאו כ"כ לטעון בהיפך אף בברי נגד אומדן חכז"ל כמ"ש בשו"ת א"ז סימן תשע"ה והובא ג"כ בתה"ד לענין סבלונת ואף די"ל בשלמא כנסה בחזקת בתולה הכריעו חכז"ל דנמצאת בעולה הוי מק"ט אבל מקדש בעולה הרי חזינן דלא קפיד ליקח דוקא בתולה מ"מ נימא גם כנסה בחזקת בתולה אף אי היתה בעולה לא היה מקפיד באפשר ולמה הוא מק"ט ואף אם רוצה לקיימה צריך לקדשה מחדש כמ"ש תוס' והובא בב"ש לקמן סימן ס"ח ס"ק כ"ד והוא בתוס', פ"ק דכתובות דף יו"ד בד"ה חזקה הרי אף דחזינן דרוצה לקיימה מ"מ הכריעו חכמים דהוי מק"ט דאין חיבת בעולה כחיבת בתולה וגם הרמב"ם כתב סוף פי"א מה"א הרי שרצה לקיימה אחר שהפסידה עיקר כתובתה חוזר וכותב לה מאה עכ"ל חזינן אף דרוצה לקיימה מ"מ הפסידה כל כתובתה דמעיקרא.
ס"ד אין הקרובים יכולים למחות ולעיל סימן ל"ז סי"ג כתב רמ"א וי"א דהה"ד אם מת האב קודם שנשאת ונשאת והקשה חכ"א בנוב"ת סימן צ"ז דכיון דפסק רמ"א בסימן ל"ז דאינה יורשה איך הביא כאן היפך זה דהם שתי דעות הפכיים במרדכי ואיך זיכה הרמ"א שטרא לבי תרי ולי נראה דלק"מ דכאן נקט רמ"א דעה אחרונה שבמרדכי דתמה על דעה ראשונה והרבה בטעמים וכיון דבחייה מוחזקת בעצמה ונכסיה אין הקרובים יכולים למחות ואם מתה יורשה בעלה כיון דאין קרובים מוחזקים דהעיקר כדעה זו דיורשה וכ"ש אם הבעל מוחזק ולעיל סימן ל"ז הביא בשם י"א דנ"מ אם אחר מותה מוחזקים הקרובים דאין להוציא מידם די"ל קי"ל כדעת הי"א דגם במיעוט נגד רבים קי"ל די"ל קים לי.