אור ברסלב
ערך שי אבן העזר חלק א הלכות קידושין › סימן נא

ערך שי אבן העזר חלק א· רבי שלמה יהודה טבק

הלכות קידושין · סימן נא

סימן נ

ס"א איש ואשה כ"כ רמב"ם פכ"ג מאישות וכתב הה"מ דכ"ש הוא מדין האב ותמה שעה"מ מהירושלמי ר"מ אע"פ דאמר כשם שהבעל פוסק כך האב עוסק אלא שהבעל מזכה בכתב והאב בדברים ואפילו נימא דבבלי פליג מ"מ לא הל"ל דכ"ש את"ד ונ"ל לפימ"ש טו"ז חו"מ סי' ר"ז סט"ז הא דמחילה א"צ קנין דוקא מחילה ברורה אבל כשהוא תלויה דומה למוחל ע"י פשרנים דגם מחילה צ"ק כדאית' בסי' י"ב עכ"ל ושם מבואר ברמ"א דל"ד קנין אלא ה"פ בתן שטר ולכן הירושלמי דמיירי לענין מה שהבעל מוסיף בכתובתה דזה תלוי דאם תמות בחייו לא יהא לה כלום לכן דוקא ע"י כתב משא"כ בנתינה ברורה שמסלקין בחייהם א"צ כתב והא דס"ל לרמב"ם בפי"א דמכירה ה"ד הנותן ערבון לחברו ואמר אם אני אחזור בי ערבוני מחול לך מהני י"ל כיון שנותן ליד חברו הערבון דעדיף מקנין דעושה מעשה בגוף הערבון זה נותן וזה מושך וכדאית' בחו"מ סי' קצ"ה לענין חזרה כ"ז שעסוקין באותו ענין דעושה מעשה בגוף דבר הנקנה עדיף מקנין משא"כ מחילה בדבר שמכבר תחת יד חברו דהשתא ליכא רק דיבור וע"כ צריכין לחלק הכי דהא הטו"ז הכריח חילוק זה מהא דקנו על המחילה והרי זה כתבו הרמב"ם וכן נראה מהסמ"ע סי' ר"ז סי"א ס"ק כ"ג שכתב שפליגי אי מהני לשון מחילה דאמר לו וגם מסרו לידו עכ"ל דמאי צ"ל וגם מסרו לידו הרי מחילה מה שהוא תחת יד חברו אלא צ"ל דגם לרמב"ם אם אומר מלוה ללוה על חוב קדום אם יהא כך חובי מחול הוי אסמכתא ול"מ בלא קנין או כתב ועוי"ל דתוספת כתובה דאם נתאלמנה ואין בידה כתובה אינה גובה דטוענין ליורשים שנפרע כדלקמן סי' קו"ף ס"ו וכ"ש הכא דלקמן מרובה מיתה שכיח ואם מייתו העדים אינה נאמנת שפסק לה תו"כ א"כ סתמא נוהגין לכתוב והרי קרקע דינו דקונה בכסף ומ"מ באתרא דכתבי שטרא לא קני בלא שטר ה"נ אף דמדינא נתנין באמירה כיון דהמנהג לכתוב אין קונה בלא כתב.

ועמדו וקדשו לקמן סי' ס"ו ס"ח הובא פלוגתא אם גם בנשואין אית' לדרב גידל דנקנין באמירה דבמרדכי פרק הנושא כתב אהא דמשה ב"ע נעשה ערב בעד בנו על הכתובה דפריך הש"ס בשילהי פג"ה איך משתעבד בלא קנין ולא משני משום דר"ג משום דלא קבל עליו מקמי קידושין רק מקמי נשואין לא רצתה להנשא עד שנעשה ערב ובשער המלך הקשה דמרדכי סותר א"ע דבפרק נערה אהא דהאב כתב לבתו לפני נשואין שיתן לה כשתלך לבעלה פירות כסות וכלים דל"ד כתב דגם אמירה מהני מדר"ג עיי"ש ונ"ל טעמו של המרדכי כיון דמקמי קידושין לא התנו שיעמיד ערב על הכתובה א"כ מחייבת להנשא בלא ערב אלא דמורדת ודינה להטעותה כפועלים היכא דמדינה מחויבים לעשות וחוזרים בהם כדאית' בחו"מ סי' של"ג ס"ה והירושלמי ר"פ אע"פ דס"ל גם אחר נשואין אם הוסיף לה על כתובתה אצ"ק דגמיר ומקני שלא תצערהו לא קי"ל הכי כמ"ש הר"ן ריש פרק אע"פ ולכן דייק מרדכי דלא רצתה להנשא אבל לא עיכבה הנשואין אלא לא רצתה לפסוק לו ג"כ מה שלא פסקה מקמי קידושין זולת אם יעמיד אביו לערב על פסיקתו גם בנשואין שייך דר"ג תדע דהא דר"ג חידוש הוא ואין לך בו רק חידושי כמ"ש הריב"ש סי' קכ"ט א"כ בנשואין דאמרינן נמי הא דר"ג עכצ"ל משום כ"ש אבל בזה שכבר מחויבת ודאי גרע מדר"ג דקמי קידושין דאינה מחויבת וכ"ז לענין פסיקה מבעל לאשתו אבל אב הפוסק לבתו כיון דגם אחר קידושין בידו ומותר לגרשה גם המרדכי מודה דשייך דר"ג גם אחר קידושין מקמי נשואין.

והמקנה הקשה דבלאו דר"ג חייב כדלקמן סי' ק"ב הנשאי כו ואני קבלן והטעם דשכירות א"צ קנין ואף דמחויבת להנשא מ"מ בלא רצונה אינו קונה בע"כ והרי באתנן חייב משום שכירות ולכן כתב דחיוב ודאי איכא אלא דמדר"ג נ"מ לקנות גוף הדבר ולא נראה דשאני אתנן או שאר שכירות פועל דלא היה חייב בלאו הכי לעשות משא"כ הכא דאחר שנתקדשה בלא תנאי זה כבר מחויבת להנשא ליכא בו משום שכירות כדאית' בחו"מ סי' פ"א ס"א בהג"ה ובש"ך שם סק"ו והרי חליצה בע"כ ג"כ ל"מ ומ"מ חליצה מועטת כשרה כדלקמן סי' קס"ט ס"נ תדע דהא דשכירות אצ"ק יליף ריב"ש בסי' הע"ו מחלוץ לה ע"מ שתתן לך מאתיים זוז והרי ביבמות סם מסיק אם מחויב בלא"ה לחלוץ לה פטורה ומועיל החליצה וגם הקבלן פטור כה"ג דמנה אין כאן כיון דבעל פטור איך יתחייב הערב ועיין בית מאיר לעיל סי' נו"ן והא דמרדכי כתב דמשה ב"ע נתחייב מדין קבלן היינו כיון דבאמת הבעל חייב לה כתובה ל"ל מנה א"כ משכון א"כ דהא המרדכי ס"ל בס"פ ג"פ סימן תרנ"א דקבל מתחייב גם לאחר מתן מעות בלא קנין לכן ה"נ אף דכבר אגודא בו ומחויבת להנשא לא גרע מקבלן לאחר מתן מעות דלא הוציא על פיו.

ולולא המרדכי דכתב דמיירי אחר קידושין ולפני נשואין י"ל הא דלקמן סי' ק"ב מיירי שהנשואין וקידושין בבת אחת וכן משמע הלשון הנשאי לזה דמשמע דהברירה בידה להנשא לאחר ולא לזה וזה ודאי בהוציאה על פיו ובלא"ה נמי לענין הקבלן י"ל דא"י לפטור משום דהשטה בה אחר שכבר מחויבת וכן משמע מסמ"ע בסי' פ"א סק"ו דל"ש טעינת השטאה רק אם מוטל עליו כגון בן בנו דמוטל עליו ללמדו י"ל משטה הייתי בחתני כיון דיותר מחויב מזקנו וכיון שהבעל חייב בכתובתה ל"ל מנה א"כ משכון א"כ וחל הקבלנות והא דפריך ש"ס ס"פ ג"פ אהא דמשה ב"ע דערב דכתובה לא משתעבד ולא משני משום דר"ג ומיירי לפני קידושין או לרה"ג דגם לפני נשואין שייך דר"ג אפשר דוקא במתחייבין האבות לגמרי י"ל אגב דמתחתני גמרי ומקני כהא דר"ג כמה אתה נותן לבנך ולבתך אבל ערב דאינו גומר ומתחייב רק אם לא יהא לבעל לפרוע או לא ירצה לפרוע לא אתמר דרב גידל מאחר דהריב"ש כתב דהא דר"ג חידוש ואין לך בו אלא חידושו וכ"ש כתובה דתני ספיקא הוי שמא תמות בחיי בעלה ולא יגיע לה כתובה ושמא יפרע הבעל או יורשיו מנכסיו ולא תלך לגבות מהערב וכיון דלא חסרה כלום ומצוה קעביד הערב לא משתעבד זולת קבלן או קנו מידו.

ונחזור לענין ראשון דכתב המקנה דבנשואין שייך שכירות וגם הבית מאיר נתקשה בזה מה צריך לדר"ג כיון דבלא"ה חייבין משום שכירות ול"ל דצריך דר"ג לקנות גוף החפץ שפסקו אבל חיוב בלא"ה יש משום שכירות דהא בפסק לזון בתה דאינו רק חיוב ומ"מ רק מדר"ג חייב כדאית' ר"פ הנושא אתיד ובענ"ד אין בזה משום שכירות כלל לפימ"ש הרא"ש בתשובה כלל ס"ד ס"ג אם פסק לערב שכר בלא קנין פטור כי ערבות אינו דבר שלוקחין עליה שכר והוי כמו בורח שהיה מעבורת לפניו ואמר העבירנו ופסק לו שכר הרבה א"צ ליתן יותר משכר הראוי והוא בחו"מ ס"ס קכ"ט הרי אף דלא רצה בלא שכר ופסק לו הלוה שכר פטור וה"נ כ"ג האשה דטב למיתב ט"ד וכא חסרה מידי כדאית' בשילהי פג"ה וברא"ש ספ"ק דב"מ לענין מקדש אשה בשט"ח וחזר ומחל לא חשבינן רק כלקחה השט"ח בפרוטה דכן שיוויו האשה שמתקדשת בפרוטה וגם הבעל מבואר בא"ח בשם ראב"ד בב"י לקמן סי' ס"ו והובא לעיל סי' ב' ס"א בהג"ה הממון שאדם לוקח עם אשתו אינו ממון של יושר א"כ כל הפסיקות הוי יותר מכדי שכרן וגם ערב לחתן בעד הנדוניא דעת המרדכי והובא לקמן סי' ק"ב דהוי כערב לאשה בעד כתובתה דפטור משום דלאו מידי חסריה ומה שנוהגין בדורנות ונתינת נדוניא אינו שכר אלא מתנות כדי שיוכלו להתפרנס ומזונת תחת מע"י ויעבוד ישראל באשה ובאשה שמר ולכן לולא דר"ג לית בזה משום שכירות כלל.

וברשד"ם חיו"ד סי' ע"ט כתב אח לכלה פסק סך גדול לחתן הדר בעיר אחרת שיסלק לו כשיבא ויכנוס כלתו דהוי כמו שכר שליח לילך לאיזה מקום דחייב לו השכירות שעסק ואצלי מפוקפק הדבר הרבה דמה עניינו לשליח דהולך בשביל משלחו משא"כ תתן זה מה דעביד לגרמיה עביד וכבר אמרו ברפ"ק דקידושין דכך האיש לחזור אחר אשה דבעל אבדה מחזר אחר אבדתו וזה עדיף משכר ערבות דעושה רק לטובת לוה והוי כאומר עשה סוכה לעצמך ואשלם לך דפטור כדאית' בחו"מ סי' פ"א בנתיבות סק"ב וכ"ש בנידון רשד"ם דפסק לו סך רב דהוא יותר ממה ששוה שכר טרחא דהליכה.

וי"א דבעינן עמדו וקדשו מיד ולא הפסיקו בדברים אחרים יל"ד מ"ש מהא דחו"מ סי' ר"ז ס"א בהג"ה התנו תנאי ואח"כ כתבו השטר סתם ודאי ע"ת ראשון כתבוהו ויותר מזה בסי' רכ"א בהג"ה ובסי' של"ג ס"ח בהג"ה בש"ץ שהשכיר עצמו והוא עשו"ת ריב"ש סי' עת"ה ונראה כיון דאמירה לא קנה בשאר דוכתי רק הכא אמדו חכז"ל דעתם דגמרי ומקני אף דלפעמים יזדמן דאין פיו ולבו שוין מ"מ הלכו אחר אומדנא בזה וגם הא דע"ד ראשונה עושה ג"ב אינו רק אומדנא לכן תרי אומדנא לא אמרינן.

ובמועד קטן דח"י ע"ב אמר שמואל מותר לארס בחוה"מ לימא מסייע לו דתנן כותבין שטרי קידושין לא בשטרי פסיקתא כדר"ג והובא קושיא בדרישת ארי הא דר"ג דוקא עמדו וקדשו מיד וא"כ עדיין מסייע לשמואל ולכאורה ראיה מזה להמבי"ט סי' רכ"ג אם כתבו הפסיקה בשעת שידוך ואח"ז קדשו סתם קנו מדרב גידל דא"צ קנין אך טעמא בעי דממ"נ אם הכתיבה עושה החיוב א"ל לבא מטעמא דר"ג ואם הכתיבה ל"מ הוי כאמירה בעלמא ודוקא עמדו וקדשו מיד ומהא דמו"ק יש לדחות דבאמת מה שתירץ רשב"ם בזה דדוקא קדשו מיד הא דאית' בכתובות דף ק"ט דפסק לו ולא נתן תשב עד שתלבין ראשה ולמה לא נוציא ממנו בב"ד כדר"ג דמיירי בלא קדשו מיד בלא"ה איכא כמה תירוצים בתוס' ורא"ש ואס"ז אלא דמוכח מלשון דר"ג דאמר עמדו וקדשו וכמ"ש ב"י כאן וא"כ י"ל דר"ג אמר רב לטעמיה דרב דלמסקנא בכתובות דף ע"ג פליגי רב ושמואל בקידשה ע"ת ואח"כ כנסה סתם דלרב צריכה גט ולשמואל א"צ גט הרי לרב לא אמרינן כשעשה המעשה סתם ע"ד ראשונה עשה ונהי דל"ל דרק משום חומרא דא"א צריכה גנו דהא מוכח מכ"ד שהבאתי בסמוך דאמרינן כ"ד ראשון עשה ומהני אפילו להוציא ממון וע"כ רק משום חומרא וכ"כ תוספת בפ"ק דב"מ כ"ף ע"ב דמחמירין באיסור א"א יותר מממון ועכ"פ לרב יש צד חששא כיון דעשה סתם ולא הזכיר התנאי דלא עשה ע"ד התנאי וכמ"ש טו"ז לעיל סי' ל"ח סל"ה והכי קי"ל התם כרב לכן גם לענין ממון בהא דר"ג כיון דאינו רק משום אומדנא דגמר ומקני לכן אם לא קידש מיד דנפל עוד חשש כיון שלא הזכיר התנאי לא עשו ע"ד התנאי כולא האי לא אמרינן להוציא ממון מכח אומדנא דצריכין תרי אומדנות אבל לשמואל דקדשה ע"ת וכנסה סתם אציג הרי דלית בזה שום ספק א"כ הוי כהזכיר בשעת כניסה התנאי בפירש ושייך דר"ג אפילו לא קדשו מיד וש"ס דמו"ק מביא מדר"ג אמר רב דא"ל קנין דגמרי ומקני באמירה בעלמא אבל הא דדוקא עמדו וקדשו מיד אינו רק לרב ולא לשמואל וא"כ שפיר דחי דליכא סייעתא לשמואל לשיטתו.

ובפשיטות י"ל תא דדוקא עמדו וקדשו מיד משום דאל"ה הרי חזינן דלא נגמר בדעתם לברך על המוגמר ואפשר עדיין בלבם להתיישב בדבר וכיון דכל עיקרו דר"ג דאיידי דמתחתני גמרי ומקני והרי הכא גוף החיתון תלוי ברפיון אבל אם נעשה בחוה"מ ונימא דאסור לקדש ליכא תוכחת ממה דלא קידש מיד וסתמא אין דעתם לחזור מהני דר"ג אף שקדשו תכף אחר יו"ט ואף דגם כשרשאים לקדש יזדמן איזה עיכוב מלקדש מיד מ"מ לא נתנו דבריהם לשיעורין לשער אם היה עיכוב א"ל דהא דר"ג רק תק"ח כמ"ש בנו"ב חחו"מ סי' כ"ו וכ"ח והיינו היכא דמותר לקדש אבל בזמן דאסור לקדש א"צ לשער דהרי קמן דלכ"ע אסור עכשיו לקדש וודאי יברכו על המוגמר אחר יו"ט דשא"י לא ידברו כזב.

ובית יעקב בכתובות דף ק"ט כתב דבלא דר"ג כיון שלא התנה כתנאי ב"ג וב"ר תנאו בטל ומעשה קיים דבכל קניינים כשמתנה איזה דבר כגון שתתן מאתיים זוז ולא כפל או שחסר ד"א מדיני תנאי המעשה קיים ופטור מליתן עיי"ש ולא נראה דלשון ר"ג כמה אתה נותן אינו תנאי רק פסיקה והרי מוכר קרקע בסך מה וקנו מן המוכר נימא ג"כ דהקרקע קנה ופטור מליתן ומבואר הביטול בכמה דוכתי עחו"מ סי' ק"צ ס"י וסי' ר"ג ס"ג בהג"ה ואדרבה לענ"ד גם אם אמרה אני מתקדשת לך ע"מ שתתן לי כך וכך ועוד וקדשה התנאי בטל והמעשה קיים ופטור מליתן כיון דנחיתה לתנאי ולא התנה כדינו וכן משמע בריש סי' ל"ח ס"ב דאית' שם המקדש ע"ת ולא התנה כתנאי ב"ג וב"ר בטל התנאי וכאלו אין שם תנאי כלל אלא תהיה מקודשת מיד כאלו לא התנה כלל משמע דאין חיוב מדר"ג ג"כ אף בשעת קידושין ומשום דל"ל איידי דאתחתנו גרמי ומקני אהדדי דהרי מספקא להו דהא אמרו דרך תנאי אם יהא כך או על מנת.

ומה שפרש"י במו"ק פ"ג דח"י ע"ב כדרב גידל שכותב תנאי זה בשטר לאו תנאי אם או ע"מ רק משום דדוקא אם לא פסק מעצמו כמ"ש הריב"ש סי' שמ"ה שאם לא התנו כן אלא שעשה כן מעצמו הוי כשאר חיוב דעלמא ולא מקני באמירה וכן נ"ל מלשון דר"ג כמה אתה נותן לבנך כו"כ כמה אתה נותן לבתך כך משמע אם מעצמן אומרים אני נותן כו"כ ולא נקנה באמירה ובפ"ק דקידושין דף טי"ת ע"ב פרש"י שטרי פסיקתא התנאים שביניהם וממון שפוסקין זה לזה הרי חלקן רש"י וצ"ע למה האריך רש"י דהא הגמ' אמר שטרי אירוסין שטרי פסיקתא וכדר"ג ולא אמר שאר תנאים וגם הגמ' למ"ל וכדר"ג הא י"ל שאר תנאים שביניהם ועכצ"ל דרק הא דר"ג אין כותבין שלא מדעתם שלא לעשות ממע"פ מלוה בשטר.

וי"א דאין מנכין לבת מירושתה הואיל וזכה בהם בחיי האב כתב חמ"ח דכתב בלשון וי"א משום דאפשר לומר אף שפסק בשעת קידושין ה"ד בחייו ויש בזה מחלוקת בין הפוסקים כדאית' במל"מ פ"ו מהלכות זכיה ובכנה"ג ובאמת הדבר מבואר בירושלמי ר"פ אעפ"י ז"ל תני כשם שהבעל פוסק כך האב פוסק אלא שהבעל מזכה בכתב והאב אינו מזכה אלא בדברים ובלבד דברים שהן נקנין באמירה האיך עבידא גידל בשם רב כמה אתם נותן לבתך כו"כ כיון שקדשה זכת בין הבנות עכ"ל ומוכרח דכונתו דאין מנכין מירושתה כמו שפירש הק"ע דאם בחיי אב פשיטא דאין לבנות טענה דעדיין אין הממון נפל להן בירושה וביאור הירושלמי נ"ל דיל"ד מה זה דהאב אינו מזכה אלא בדברים דהל"ל אפילו בדברים וגם מה זה דפריך האיך עבידא הא כבר אמר דמזכה בדברים וגם תחלה ה"ל לסיים בדרב גידל דהן דברים הנקנין באמירה כמבואר בבבלי ואח"כ הל"ל דאם מת האב זכת בין הבנות ונ"ל דרמב"ם פ"ו מה"ז הלכה י"ז כתב דאין קונין באמירה זו עד שעת נשואין שכל הפוסק דעתו לכנוס וכתב בתשובת בית יוסף להלכות קידושין תשובה י"א דהוי כע"מ שיכנס דזוכה למפרע כשמתקיים התנאי ויל"ד בשלמא בפירש ע"מ הוי כאומר מעכשיו אבל כאן לא אמר ע"מ מנ"ל דהוי כאומר מעכשיו וב"י גופא בחו"מ סי' ר"ז סי"ד כתב דעל תנאי אינו כאומר מעכשיו והובא בנה"מ סי' רמ"א וברדב"ז ח"ד סי"א כתב דודאי האומר ע"ת לאו כאומר מעכשיו דמי ולא כאומר על מנת דבע"מ נמי קשיא היכא משמע דע"מ כמעכשיו וכתב הרמב"ן ז"ל דאנן לא בקיאין במלת ע"מ ואינהו דבקיאי בה ידעי דמשמעותא הוי מעכשיו והבו דלא לוסיף עלה דהא על תנאי ידעינן שפיר משמעותא ואין משמעותא מעכשיו את"ד וא"כ כיון שכל הפוסק דעתו לכנוס ולא אמר לשון על מנת מהיכא תיתי דהוי מעכשיו ולא יהא ספק איך כונתו הממע"ה ונראה דהנה בחו"מ סי' קצ"ה ס"ה אית' דק"ס סתמא מעכשיו כיון דהדרא סודרא למריה אם לא עכשיו א"א לחול עוד ובכדי לא עביד וא"כ ה"נ דברים הנקנין באמירה דכתב הר"ן בפ"ג דנדרים דף כ"ט ע"ב דאם אמר שיהא עולה לאחר ל"י הל"ל דאינו מועיל כיון דכלתה אמירתו ואם לא חל בשעת אמירה תו א"א לחול אלא דמהני משום דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט וכמו משוך ולא תקנה עד אחר ל"י אם החפץ ברשות הלוקח אחר ל"י קונה עיי"ש וזה שייך בהקדש דכל היכא דאית' בי גזא דרחמנא הוא וא"כ בפסיקא אם דכלתה אמירתו ולא עדיף מקנין גמור או שטר שנקרע לפני הזמן וא"כ סתמו כמעכשיו ולשיתקיים התנאי דבכדי לא עביד או אם קנין דרבנן הוא ע"כ כן תקנו שיחול מיד כיון דא"א לחול אח"כ דכלתה אמירתו לכן כשמת האב זכתה הבת בין הבנות ואין מנכין מירושתה כיון דבחיי אביה זכתה אבל אם נתן כתב דאפשר שיחול כשיכנוס אם לא יתקרע הכתב אינו חל עד שיתקיים התנאי וכיון שמת האב לפני הנשואין ונפל הממון לפני יורשים אינה נוטלת רק חלק ירושתה וזה שאמר האב אינו מזכה אלא בדברים ולא בכתב ופריך האיך עבידא דהא הל"ל כ"ש כתב ומשני דנ"מ לענין שתזכה בין הבנות מחמת הפסיקה אף דמת האב לפני נשואין דאזי רק כשזיכה באמירה.

ומה שאמר הירושלמי ובלבד דברים שהן נקנין באמירה אפשר לפרש דבב"ב פ"ה דף ע"ז אית' אין אותיות נקנין במסירה דאותיות מילי ננהו ומילי במילי לא מיקני וכתבו תוספת שם דמסירת השטר קרי מילי דקאמר ליה קני לך שטר זה דהיינו מילי בעלמא אבל כשכותב שטר בשמו על השעבוד אין לך מעשה גדול מזה עכ"ל לכן כאן דאב אינו מזכה בכתב רק באמירה לענין שתזכה בין הבנות א"א שיזכה לה שט"ח באמירה דמילי במילי לא מיקני ולפימ"ש רמ"א בחו"מ סי' ר"ט ס"ד בהג"ה דאם נתן דשלב"ל ומסר לו שטר וכשבא לעולם השטר ביד המקבל קנה כמ"ש הטו"ז שם ה"נ דשלב"ל אינו נקנה באמירה כיון דאינו מועיל רק אם קני מעכשיו דאח"כ כלתה אמירתו והרי עכשיו לא ב"ל וכשיבא לעולם אין ביד הבת כלום וכן לדעת האומרים שבהג"ה שם אם אומר בפירש שיקנה כשיבא לעולם קנה לא מהני כאן דאז כלתה אמירתו אבל בכתב יכול להקנות לאותן דעות כשיהא תפיס שטרא כשיבא לעולם או כמ"ש לעיל דבעל מזכה בכתב תוספת כתובה משום דהוא ספק אם תתאלמן הוי כאסמכתא דצריך כתב לזה אמר דגם האב אינו מזכה אם יש בו אסמכתא דגם מחילה דסגי באמירה לא נקנה על ספק באמירה והנה בירושלמי ר"פ הכותב אהא דתנן כתב לה דו"ד אין לי בנכסייך בחייך ובמותך אם מתה אינו יורשה רשב"ג אומר יורשה דהתנה עמש"ב ואמר רב הלכה כרשב"ג ולא מטעמיה דמתנה עמש"ב בממון תנאו קיים אלא משום שבסוף הוא זכה בהן ופירש ק"ע דהא לא ידע שתמות היא בחייו דלא הוי מחילה גמורה דאסמכתא היא ואסמכתא לא קניא והרי קמן דזה חשוב אסמכתא ה"נ בהוסיף לה כתובה אך מה דס"ל לרב דגם כתב לא מהני ואיך יועיל כשכותב לה תוספת כתובה צ"ל כיון דנהגו להוסיף בכתב מהני משום סטימתא כמ"ש תוספת בפא"נ דף ס"ו דסטימתא קונה באסמכתא וכיון דנהגו בכתב לא מהני רק בכתב ולא באמירה לבד ועוד דכתב בשו"ת הרא"ש כי"ב ס"ג דסתמא לא מהני רק כשעשו מעשה ולא בדיבור בעלמא אפילו נהגו.

ובשו"ת ריב"ש סי' שמ"ה הובא בשם הרב ר' יוסף יחיא שכתב בשם הגאונים דדברים הנקנין באמירה בשעת קידושין אעפ"י שלא בא לעולם ובלשון אסמכתא עיי"ש אבל ברמב"ם פ"ו מזכיה ופכ"ג מה"א ובטוש"ע מבואר דאין נקנה כשאין ברשותו א"כ אפשר גם אסמכתא דהא הריב"ש סי' קכ"ט כתב דהא דנקנין באמירה חידוש הוא ואין לך בו אלא חידושו והרי לשון ר"ג כמה אתה נותן לבתך ולבנך ואין בזה הלשון אסמכתא ועוד דהא הא דהכותב דו"ד אין לי עליך דמיירי בכותב לה בעודה ארוסה כדמוקי בירושלמי שם ומ"מ אמר רב דיורשה משום דהוי אסמכתא או כמ"ש הרא"ש משום דהוי דשלב"ל ולמה לא יועיל לפני נשואין מדר"ג אמר רב ואין לומר ראיה להיפך מדאמר בבבלי שם דף פ"ד דטעמיה דרב דחכמים עשו חיזוק לדבריהם ולא אמר משום אסמכתא או דשלב"ל זה אינו דהא בש"ס בבלי פ"ק דב"מ דף ט"ז ע"ב איתא דרב אמר בשדה זו לשאקחנה מכור לך קנה והרי בזה יש נמי ספק אי אתי לידו והוי אסמכתא וכ"כ בהגמ"ר פ"ק דב"מ וכ"כ בתומים סי' סמ"ך ס"ו ס"ק י"ד ופשוט הוא דהוי ספק כמו ירושת אשתו לכן הוכרח בבבלי לומר טעם אחר אבל מהירושלמי מוכח דנ"ג א"ר ליתא בדשלב"ל או באסמכתא ולא מצינו בבבלי דחולק בזה שו"ר בכנה"ג בהגהות ב"י משו"ת מהר"א די בוטין דאסמכתא לא מהני אף בשעת קידושין.

ועוד נראה דכונת הירושלמי ובלבד דברים שהן נקנין באמירה בשעת אמירה כי בית תורה על הזמן בכמה מקומות ובא למעט דבר שאינו ברשותו או לא ק"ל דאפילו למ"ד אדם מקנה דשלב"ל אין הקנין חל עד שב"ל וזה א"א באמירה דכלתה אמירתו ואף להתוספת ביבמות דף צ"ג למ"ד אדם מקנה דשלב"ל מהני אם אומר מעכשיו שלא יוכל לחזור בו קודם שב"ל מ"מ כשלא אמר מעכשיו לכ"ע אין חל הקנין עד שב"ל והריטב"א בפ"ג דקידושין דף ס"ג מחלק באם מקנה דשלב"ל ל"מ מעכשיו ולכ"ע יכול לחזור דאין לקנין על מה לחול עד שבא לעולם וכשמקנה דבר שישנו בעונם רק אינו ברשותו מהני מעכשיו לר"מ ושאר תנאי דס"ל דאדם מקנה דשלב"ל שלא יוכל לחזור אף טרם שבא לרשותו וכ"ז כתבתי מחמת שלשון הירושלמי אינו סובל פירוש הפ"מ וקה"ע אח"כ מצאתי באו"ת סי' ס"ו סכ"ח ס"ק ק"ו הביא מן הראב"ן דמכניס שט"ח לחתנו בנצ"ב אף דגם בזה שייך תן הדברים הנקנין באמירה מ"מ צריך כומו"ס לבעל מחמיו.

אם אמר אתן ב"י הביא מהרשב"ש מי שנדר לתת בשעת נשואין בראש כל הקהל מתנה מרובה אינו כלום אפילו אם קנו מידו לפי שהוא קנין דברים ולא תועיל המתנה אלא במעכשיו ותמה ב"י דהא קי"ל כל קנין כמעכשיו הוא וא"כ אמאי ל"מ כשקנו' מידו לתת מתנה כמו כשאומר מעכשיו את"ד והש"ך בחו"מ סי' רמ"ה כתב דנעלם מן הב"י דברי הטור בחו"מ שם וא"כ צריכין לתרץ תמיהת ב"י ונראה דבחו"מ סי' קצ"ה בהג"ה כל ק"ס סתמא מעכשיו דבכדי לא עביד ובכתובות דף נ"ח ע"ב המקדיש מע"י אשתו אמר הגמרא דנעשה כאומר יקדשו ידיך לעושיהם והא לא אמר לה הכי ומשני ר"מ לטעמו דאין אדם מוציא דבריו לבטלה לכן נעשה כאומר יקדשו הידים וכתבו התוספת בפרק המדיר דף עי"ן ע"ב משום דצריך לתקן דיבורו ולשנות מכמו שנדר לכן דוקא לר"מ משנין והנה לא קי"ל כר"מ רק כחכמים וא"כ בשלמא בק"ס סתם דא"צ לשנות כי י"ל כונתו מעכשיו כמו לאחר זמן אמרינן בכדי לא עביד אבל הכא הא נדר לתת בשעת נשואין א"כ גם כשקנו מידו אין לומר דכונתו להתחייב מעכשיו דזה הוי שינוי דהא לתת אין בו חיוב הגוף ואם אמר בשעת נשואין ואפשר אפילו לר"מ ל"ל הכי לפימ"ש תוספת שם בהמדיר דגם לר"מ משום אין אדם מוציא דבריו לבטלה אין לנו להוסיף על דבריו מה שלא אמר כלל אלא לתקן דבריו שאמר והכא צריכין להוסיף לומר מה שקנו מידו היינו דקיבל עליו חיוב גוף מעכשיו והפרעון יהא בשעת נתינה והא לא אמר וזה כלום אך כשקנו מידו ואמר בפירש מעכשיו ע"כ צריכין לפרש דבריו מעכשיו מיחייב גופו דאל"כ יסתרו דבריו ואית' בחו"מ סי' כ"ט דיש ליישב דבריהם אפילו בדרך רחוק שלא יסתרו דבריו.

ולהב"י צ"ל נדר לתת אינו דומה למקדיש מע"י אשתו דהתם אין במשמעות מע"י שיקדשו ידיה גופה משא"כ הכא דנדר לתת ואמר אתן יש ישבו שתי משמעות די"ל שאינו חיוב רק הבטחה שיתן אח"ז כפרש"י בפרק השולח דף מ"ם ע"ב וי"ל נמי שמעכשיו מחייב עצמו ליתן לאח"ז וכל ספק בלשון יד הנותן על העליונה הן מחמת שהוא מוחזק או דכל הקונה מחמת הלשון אינו קונה רק הברור בלשונו כמ"ש נה"מ בכללי תפיסה סקי"א ולכן אם אמר מעכשיו חרי חזינן דכונת דבריו דמעכשיו מתחייב ליתן בשעת הנשואין וע"כ תמה ב"י הא כל קנין הוא כמעכשיו אבל בחו"מ סי' רמ"ה ל"ל אתננה דמחייב עצמו מעכשיו ליתן לאח"ז בשטר אחר דממ"נ אם כיון דלא הגביל זמן מתי יתננה מחויב תיכף א"כ למה לו שתי שטרות הוי ליה לכתוב בשטר זה נתונה לך ואם אינו מחויב מיד איזה זמן תתן ויכול לדחותו לעולם עדיין יש לי פנאי ליתן א"כ ליכא חיוב ובטל כל השטר כדאית' בחו"מ סי' מ"ב ס"ו דהיכא דיכול לדחותו בטל כל השטר ע"ב גם קנו מידו לא מהני והיינו דהאריך הרמ"ה שם וכתב אם אמר אתננה לו אפילו אם קנו מידו לא קנה דקנין דברים בעלמא הוא ולא מיחייב לקיימו בע"כ עכ"ל דאתי לאפוקי דלא נימא נהי דלא קנה גוף השדה עדיין בקנין ושטר זה מ"מ יש עליו חיוב ליתנה לו בקנין ושטר אחר וכופין אותו ומיהו אם אמר אתננה לו מעכשיו בין בשטר בין בקנין קנה לאלתר דכיון שאמר מעכשיו אינו לשון הבטחה אלא בהאי שטרא מקנה לו גופא דארעא וה"ט כיון דפירש מעכשיו לישנא יתירה ע"כ לומר דמקנה לו גופא דארעא אף דאין זה במשמעות לשון אתננה בע"כ מתקנין הלשון אפילו לשנותו דאין הולכין אחר לשון הכתוב אלא אחר הכונה כדאית' בחו"מ ס"ס ס"א ומהר"א ששון סי' קל"ג כתב דאף דאמר אתננו שהוא לשון הבטחה עכ"ז לשון מעכשיו מתקנו ומסירה מזאת הכונה ומפרשין לשון אתבנה לשון הוה והקשה איך יועיל לשון מעכשיו לעקור משמעות אתננו שהוא לשון להבא ותירץ כיון דלר"מ קנה הרי דלשון אתננו אינו מוכרח שהיא להבא דוקא אלא אדרבה חזינן שהוא בהוה לדעת ר"מ כאלו אמר הריני נותן לך א"כ מינה לדעת רבנן נימא נמי שאינו אלא לשון מסופק. ולפיכך לא קנה כיון דספק בכונתו אבל כשהוא אומר מעכשיו הרי גילה שדעתו הוא מעכשיו את"ד והוא דחוק מאד לומר דאתננו הוא לשון מסופק ואין ראיה מר"מ דס"ל בערכין דף ד' ובכתובות דף נ"ח ע"ב דמשום דא"א מוציא דבריו לבטלה מתקנין ומשנין לשונו ועכ"פ צ"ל למהר"א ששון דל"ל בזה כיון דיתבטל השטר לגמרי יד המקבל על עליונה כמו עד הפסח בחו"מ סי' מ"ב ס"ט דהכא י"ל דטעה הנותן וכסבור דגם קנין אתן מועיל וכצ"ל לדידי בישוב דברי ב"י דלא תמה רק משום דכל קנין כמעכשיו ולא משום דיד בעל השטר על העליונה וכן בקנין ומשום דלאו נ"מ ידעי האי דין דקנין אתן ל"מ והרי כ"פ באמת ס"ל דמהני ועיין סמ"ע בסי' מ"ב ס"ט ס"ק כ"ו ויש לו ראיה מהר"א ששון וב"י בחו"מ סי' קצ"ה מחודש י"ב הביא משו"ת רשב"א סי' אלף ל"ג יש מהגאונים שאמרו דכל לשון עתיד שאתן כך הוי ק"ד וישמ"ש דהרי הוא כאלו קנו מידו בחיוב אותו סך עכ"ל ותקשי נמי הא כל קנין כמעכשיו ואפשר אותם גאונים ס"ל גם מעכשיו ל"מ והב"י כאן תמה רק לדברי ריב"ש דמעכשיו מהני ה"נ יועיל קנו מידו סתם ולדידיה לא סבירא ליה אלא בקרקע דע"י מעכשיו מפרשין דמקנה לו עכשיו גוף הקרקע אבל כאן מטבע אין נקנה בק"ס וכ"ש כשלא סיים דבר בעין שנאמר כי הוא זה שנקנה גוף הדבר ולומר דקנו מידו בחיוב תליא במחלוקת שבשו"ת רשב"א שם.

הג"ה שפסק לעשות לה כתובה וכו' לכן נהגו לעשות תנאים חדשים קודם הנשואין ובחו"מ סי' רמ"ה כתב רמ"א ס"ב דהכותב לאשתו בשעת שידוכין לעשות לה כתובה גדולה לא זכתה כ"ז שלא כתב לה לכן נהגו לעשות תנאים חדשים בשעת החופה וכתב סמ"ע שם יש מקשים מה מועילים תנאים אחרונים יותר מראשונים וכתב עצי ארזים כאן סק"י ולא ידענא מה קשיא ליה הא תנ"א עושים סמוך לחופה וקידושין וקנו מדר"ג דאין קפידא בלשון אתן דכל קנין דר"ג כמה אתה נותן לבתך ולבנך עיי"ש ולפימ"ש לעיל לפרש מ"ש הירושלמי האב מזכה לבתו בדברים ובלבד דברים שהן נקנין באמירה דהיינו דאם פוסק ליתן לה שט"ח שיש לו לא מהני כמ"ש בב"ב דף ע"ז דמוכר שט"ח צריך כומ"ס דמילי ננהו ומילי במילי לא נקנה ובסמ"ע ר"ס ס"ו ביארו דאין ק"ס וחליפין חלין כ"א אדבר שגופו ממון והוא בידו וושאזם שטר דאינו אלא לראיה שכו"כ חייב ושהשדות של הלוה משועבדים לו אבל עדיין אינם שלו דקי"ל ב"ח מכאן ולהבא הוא גובה ולכן אפילו מסר השטר ביד הזוכה וא"ל בע"פ קני לך איהו וכל שעבודיה עדיין מילי במילי עד שיכתוב לו דכתובה זו חשוב מעשה עכ"ל ולכן כמו דמדר"ג אינו נקנה רק דבר שבידו כן לא נקנה שט"ח שפסק דזה אינו נקנה באמירה דא"י להקנות גוף החוב דאינו בידו ומה שאומר ופוסק כל שעבודיה הוי רק מילי ומילי במילי לא מיקנו וא"כ ה"נ כשפוסק ליתן לה כתובה גדולה דעדיין לא יהא רק מילי האותיות שבתוכה א"כ מה מוסיף בתנאים אחרונים כנ"ל אף שלא מצאתי בפוסקים זה והוא דבר חדש מ"מ הרי הבאתי לעיל מהריב"ש דר"ג חידוש הוא ואין לנו רק שמפורש כמה אתה נותן ה"נ שגם מילי יהא נקנה לא נשמע מדר"ג וכן אם אבי הבת פוסק לפני החופה ליתן שטח"ז יכול לחזור בו אף דעמדו וקדשו וצריך לקנות ממנו שמחייב עצמו ליתן כתובה או שטח"ז דזה מהני כמ"ש בערך ש"י לחו"מ סי' רמ"ג.

תוכן העניינים

ערך שי אבן העזר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה