אור ברסלב
ערך שי אבן העזר חלק א הלכות קידושין › סימן מו

ערך שי אבן העזר חלק א· רבי שלמה יהודה טבק

הלכות קידושין · סימן מו

סימן מה

ס"א שהנרות דולקת כן הוא בש"ס גיטין דפ"ט אבל בירושלמי ר' ייסא בשם ר"י נרות דולקת ושיחות בני אדם משיחין התיב ר"ז קומי ר' ייסא והא תנינן יצא שמה בעיר מקודשת מקודשת מגורשת הר"ז מגורשת אית לן מימר נרות דולקות לא שיחת ב"א מסיחין והכא שיחת ב"א מסיחין עכ"ל הרי דאתותב ר"י מגירושין דליכא נרות דולקות ואם יש איזה תירץ למה לא תירצה הירושלמי ואטו ר"י לא ראה המשנה ועלה קאי והא דלא משני דקול גבי גירושין היינו פלוני שמע מפלוני וכו' ובקידושין נרות דולקות אף דליכא עד מפי עד שמגיעין לדבר ברור כמ"ש התוס' וראשונים צ"ל משום דתנן יצא שמה בעיר מקודשת הר"ז מקודשת מגורשת הר"ז מגורשת ודאי יצא השם בחד גוונא בגירושין כמו בקידושין ונ"ל דמבואר תירוץ בירושלמי דהא חזינן בסוטה שהיה קו"ס דע"א נאמן לומר שנטמאת משום דרגל"ד ומ"מ אם מ"א בא ואומר לא נטמאת אם באו בבת אחת היתה שותה אף דהעד שאומר נטמאת מסייעו הרגל"ד לא אמרינן דאידך הוי כחד לגבי תרי אלא אמרינן דאוקי חד לגבי חד וכליתא עד כלל וכן עד המעיד על מיתת בעל דהימנוה רבנן משום דחזקה אשה דייקא ומנסבא וגם משום דעבידי לגלויי לא משקרי דירא שיבא הבעל ויעמד חי לפנינו ומ"מ אם בא ע"א אח"כ טרם שהתירוה ב"ד להנשא ואמר לא מת אוקי חד להדי חד ואסורה להנשא ולא אמרינן הא רגל"ד דהעד האומר מת קושטא קאמר דעל"ג ודייקא ומנסבא וא"כ ה"נ אם נרות דולקות ושיחות ב"א שנתקדשה וגם באו אח"כ שיחת ב"א שנתגרשה אוקי שיחה נגד שיחה ונשאר רק הרגל"ד דנרות דולקות ועי"ז לבד הא לא אסורה לעלמא והש"ס מוקי הך משנה יצא שמה מקודשת ומגורשת דאל"כ בקול מגורשת לא אסרינן לה אבעלה כהן והיינו פירש הירושלמי דסיום קושית ר"ז הוא אית לן למימר נרות דולקות ומ"מ מגורשת ומשני לא שיחת בני אדם אטו מה דמקודשת לא מחמת שיחות ב"א והכא דיצא שמה מגורשת שיחות ב"א א"כ זה נגד זה ומותרת לעלמא אלא דלכהן אסורה דממ"נ אם לא תאמין לשיחת ב"א דנתגרשה הרי כבר יצא קול דמקודשת וכמ"ש הה"מ ונראה דר"ז דלא ניחא לו בתירוץ זה ס"ל בשלמא בעד אומר נטמאת וכן עד אומר מת בעלה והעד אחר אומר לא נטמאת או לא מת בעלה אוקי חד לגבי חד כיון דמכחישין זה את זה אבל כאן סיחת בני אדם דנתקדשה ושיחת ב"א דנתגרשה אין מכחישין זה את זה א"כ הל"ל כיון דיצא שמה דמקודשת ע"י נרות דולקת וסיחת ב"א הר"ז מקודשת אינו מועיל מה דסיחת ב"א דמגורשת כיון דליכא בזה רגל"ד אין בשיחתן כלום אבל ר"י לא מחלק בכך ואדרבה י"ל כאן עדיף דבסוטה ועד מיתה אלים הרגל"ד דאפילו אשה נאמנת משא"כ הכא דוקא שיחת בני אדם ולא נשים כדמסיק בירושלמי לר"י.

ולפ"ז י"ל לחלק בין הוחזק קול קידושין תחלה בב"ד והורו דאסורה לעלמא דאז ביצא אח"כ קול שיחת ב"א על גירושין אינו ניתרת דל"ל אוקי שיחת ב"א נגד שיחות ב"א כיון דכבר הורו בי"ד דאסורה ע"י קול ראשון וכמו בעד מיתה אם אחר שהוחזק בב"ד והתירוה להנשא הרי הוא כשנים וצריך לצאת שמה בעיר מגורשת ע"י תרי מפי תרי דוקא לאסרה לכהן אף דודאי מעיקרא לא היתה אסורה לכהן אבל אם נרות דולקות ושיחת ב"א דמקודשת ועדיין לא הוחזק הקול בב"ד ואח"כ יצא קול שיחת ב"א דנתגרשה מותרת לעלמא אף דלא באו הקולות בבת אחת כיון דקול מקודשת אינה אוסרה רק מדרבנן כמ"ש תוספת לחלק בין עד מיתה לעד סוטה הובא בב"ש בסימן קע"ח ס"ק י"א דהיכא דנאמנת עד ראשון רק מדרבנן לא חשוב כתרי רק אם הורו כבר בי"ד על פיו כן נ"ל להכריע בין מחלוקת רמב"ם וראב"ד ויש סעד לזה דבגמ' פרשו המשנה יצא שמה בעיר מקודשת תר"ז מקודשת מגורשת הר"ז מגורשת דפריך ואסרינן לה על בעלה כהן ומשני מקודשת ומגורשת הר"ז מגורשת דמשמע להדיא כהראב"ד דשתי הקולות יצאו ביחד ורש"י פירש אם אחר שיצא שמה בעיר מקודשת חזר ויצא קול שנתגרשה והוא כרמב"ם וצ"ל מה דשינה רש"י ממשמעות פשטות הש"ס מקודשת ומגורשת דמשמע ביחד משום דא"כ חסר במשנה דה"ל למתני מקודשת ומגורשת והל"ל חסורי מחסרא לכן פרש"י דחזר אח"כ ויצא קול מגורשת ולפיכך לא תנן רק מגורשת דקאי ארישא אחר שיצא קול מקודשת חזר ויצא קול אפר רק מגורשת ולפמ"ש צדקו יחדיו דבאמת קול מגורשת דתנן היינו דיצא אחר שכבר יצא קול מקודשת והש"ס דקאמר מקודשת ומגורשת היינו טרם שהוחזק קול מקודשת בב"ד והורו לאסרה יצא ג"כ קול מגורשת והמשנה דתני יצא שמה בעיר להכי תני אח"כ מגורשת לבד דבעיר לא יצאו הקולות יחד.

אח"ז ראיתי בפ"ת לעיל סימן י"ז סל"ז ס"ק קמ"ו הביא מחלוקת נו"ב וקה"י בעד מיתה דדוקא כשהכחישו זה את זה קודם שהתירוה עפ"י ראשון אז ע"א בהכחשת לאו כלום אבל אם העדים אינם מכחישים זה את זה רק לפי עד ראשון שהעיד שהכיר בעלה מת יש להתירה ולפי עד שני שבעלה נטבע ונמצא אחר חמשה ימים דלא מהני בו טב"ע אינה מותרת גם בבאו בב"א אין עד זה שמעיד שנטבע נאמן לאוסרה כ"ד הקה"י אבל דעת הנו"ב דאוקי עד נגד עד גם בזה עיי"ש ולפימ"ש בזה נחלקו ר' יוחנן ור' זעירא הנ"ל לענין סיחת בני אדם דאין נאמנים לעשות קול להחזיקה מגורשת דמ"מ אם החזקת מקודשת ג"כ רק ע"י קול אוקי קול לגבי קול ור"ז ס"ל כיון דאינו הכחשה ל"ל אוקי זה נגד זה והסיחת בני אדם דנתגרשה לית בהו הימנותא להחזיק הקול אם בקידושין צריך ג"כ נרות דולקת

ולכאורה י"ל דלק"מ על ר"י לפי מה דמבואר הכא דל"ל נתקדשה היום בעיר זו א"כ כיון דהמנהג שיהא נרות דולקין ואין אומרים שום איש שראו נרות דולקין זה מרעא לקול דאם איתא שהקול אמת היה נמצא אומרים שראו נרות דולקין משא"כ בגירושין ומצאתי אח"כ סברא זאת בבית מאיר כאן סק"א ור"ז דמותיב משום דר' ייסא לא הזכיר משום ר"י דצ"ל נתקדשה היום בעיר זו א"כ אינו ריעותא דאפשר היו נרות דולקין ומחמת שלא היה בעיר זו או היה כבר לא נמצא עכשיו משיחין שהיו כרות דולקין.

ס"ב אם באו שנים בגיטין דף פ"ט א"ל אביי לר"י מבטלין קלא אל"מ א"ל מדאר"ח עד שישמעו מפי כשרים ש"מ מבטלין קלא ונדחקו רש"י ותוס' עה תלוי זה בזה ונ"ל דאם הקול אוסר מחמת ספק שמא אמת ודאי כשנתברר אח"כ שהקול שקר מבטלין קלא אבל אה אין לאסור מספק להוציאה מחזקתה רק החשש משום לעז אזי אין לבטל דאיכא דידע מהאי ולא ידע מהאי וכ"כ הריטב"א והנה אם מחמת ספק י"ל דוקא כשרים דאל"כ שמא אלו שבאו לפנינו ואומרים ששמעו הפו"פ משקרים ואת"ל אמת ששמעו מ"מ שמא אותם פו"פ אמרו שקר כיון שלא העידו בב"ד יכולין לומר מבודין היינו כמ"ש הר"ן בתשובה מ"ז מהתוספת' וכן משמע בחו"מ ר"ס כ"ט א"כ הוי ס"ס אבל אם מהני לעז ל"מ ס"ס כדמוכח מהא דלקמן ס"ה דלא יכנוס ראשון שמא יאמרו גירש ראשון ונשא שני ומחזיר ראשון גרושתו אף דאיכא ס"ס עיי"ש בב"ש סקי"ז ואפילו בדיעבד יוציא כמ"ש בתשובת רב"צ סי' זיי"ן הובא בבאה"ט סקי"ט ועוד ראיה מריש גיטין דסתם ספרי דדייני מיגמר גמירי ומ"מ חששו שיוציא הבעל לעז אף דליכא רק מיעוטי דמיעוטי דלא גמירי ובתוספת סמ"ק דב"ח דחששו לשני שווירי אף דלא שכיח משום לעז וא"כ כיון דצריך כשרים ע"כ משום ספק א"כ מבטלין קלא כשנתברר.

ס"ד בהג"ה נתברר דעת רמ"ה דהפלוגתא בש"ס אי מבטלין קלא רק בלא נתברר בודאי אלא שיש ספק וריטב"א כתב דאי מיגליא מלתא משמע דודאי הוא ונראתה דעת תרמ"ה מדאמר בש"ס אי מיגליא מלתא דלאו קידושי מעליא דהאי מעליא מיותר או דהל"ל שהקול שקר משמע דלא מעליא אלא יש בו ספק והאב"מ הקשה מדפריך על שמואל דאמר העמידו הדבר על בוריו אי מגליא דלאו קידושי מעליא והא שמואל ס"ל לא מבטלין קלא לימא אי מיגליא דודאי שקר כגון שבאו ממדה"י ואמרו להד"ם ולק"מ דהא הרמ"ה יהיב טעמא דל"ל דפליגי אי באו ואמרו להד"ם דלא יעלה עה"ד דלא לבטולי קלא בזה א"כ לא היה צריך שמואל להזהיר תלמידי דרב בזה.

ס"ח בהג"ה אם היא מודה זה הוציא הד"מ מחשובת הרא"ש כלל ל"ה ס"ד שכתב ז"ל דאפילו אם היתה מודה בפירש שקבלה קידושין ממנו לאו כל כמינה לאסור עצמה על אותו שקדשה כבר ולא היה בה שום איסור אם היה בא עליה אלא דהוה אמרינן דשויתה לעצמה חתיכא דאיסורא שהרי אומרת שהיא א"א ולא ספינן לה איסורא ויוציאנה בגט בלא כחובה וכיון שהיא עומדת בדבריה הראשונים שמעולם לא נתקדשה ויש אמתלאה טובה לומר למה צוו לכתוב הגט לא משוינן לה חתיכא דאיסורא ומצינו שהקילו חכמים בדבר זה להתירה אע"ג דשאנח"ד כדתנן פרק בתרא דנדרים עכ"ל והקשו כיון דתנן התם דאומרת טא"ל מותרת לבעלה מה צורך לאמתלא וגם למה לא יועיל האמתלא אפילו אם היתה אסורה עליו מחמת הודאתה ונראה דבכתובות כ"ב ע"ב איתא דאשת שמואל אמרה לו שהיא נדה ואח"כ נתנה אמתלא והורה לו רב דמהני האמתלא מ"מ לא עביד שמואל עובדא בנפשו אלא דהתם מדינא נאמנת לומר שהיא נדה דוספרה לה אמר רחמנא וא"כ יש איסור על הבעל זולת טעם דשאנח"ד לכן לא עביד עובדא בעשו אבל כאן אינה נאמנת עליו מדינא רק מצד עצמה שאנח"ד וכיון שחוזרת ונותנת אמתלא והרי טוענת ברי דמותרת לו אין לבעלה לחוש דלא ליספי לה איסורא כמו בכתובות שה בתרי ותרי דבאשת קאי מ"מ כשאומרת ברי לי ונשאת לאחד מעדיה מותרת לו ועוד לפימ"ש מהרי"ט בתשובה ח"ב בחלק אה"ע ס"א דכל שמודה לאחר מסתברא דלא יועיל אמתלא אך י"ל דוקא נגד מי שא"י אמתת הדבר או נגד הבית דין י"ל דבכה"ג דמודה תחלה לאחר אין לתמוך על האמתלא אבל אם לגבי אחר ליכא איסור רק מצד עצמה דשאנח"ד ולא ספינן לה איסור בזה מועיל לה האמתלא כיון דאומרת ברי לי והא דתנן בשילהי נדרים דאומרת טא"ל מותרת לבעלה גם בלא אמתלא י"ל דלא חשו חכמים דשאנח"ד ותקנו שלא להאמינה והרי היא אנוסה בתק"ח וכה"ג כתב מג"א בסימן תמ"ו סק"א א"כ י"ל דלא התירו פרושים הדבר רק אם הבעל אינו רוצה לגרשה אבל אם אין עיכוב מצידו דתו אינה אנוסה י"ל דלא ספינן לה איסורא לכן צריך אמתלא בכה"ג.

ולפ"ד רש"ל שהובא בב"ש סימן קט"ו וסי' קע"ח דאם ע"א אומר שזינתה והאשה מודה אסורה א"כ ה"נ בנידון דהרא"ש דכבר נשאת לשני והראשון עדיין אומר שקידשה קודם דתו אינו נוגע דהא אחר שנשאת אסורה לראשון א"כ דינו כע"א ואם היתה מודה היתה אסורה אלא דנראה דרש"ל לא אמר דאסורה מדינא דנאמנת נגד בעלה דאין דבר שבערוה פחות משני עדים כשרים אבל ע"א ואשה אין נאמנים אלא דהל"ל נהי דאינה נאמנת לאסור עצמה על בעלה מ"מ שאחיד והא דאמרה טא"ל מותרת תק"ח הוא דחששו שתמיד תאמר כן כשתתן ענ"ב אבל שיהא לה גם ע"א רחוק היא ומלתא דל"ש לא תקנו להפקיע ממנה איסור דשאנח"ד וראיתי בשו"ת הגאון מהרש"ז סימן ל"א סתר דעת רש"ל מקידושין דף ס"ו מדלא א"ל שמואל לסמיא לשאול מאשתו אם תודה תיאסר גם אי לא מהימן כבי תרי ואם תכחיש גם אי מהימן שרי לפ"ד רשב"א במיוחסות לרמב"ן א"ו שדיבורה לא מעלה ולא מוריד אף בע"א מאחר דע"א לאו כלום הוא עכ"ל ולא הבנתי נהי דסתר דעת רש"ל מה יאמר ע"ד רשב"א דלמה לא אמר שישאלנה שמא תכחיש ולא תתסר עליו אף אם מהימן לו כתרי ועכצ"ל כיון דמהימן כבי תרי אין צריך לחפש קילא לשאלה שמא תכחיש כיון דאפילו תכחיש אפשר דמשקרת אלא משום חזקתה מותרת ואין לך אלא חידושו כשחזינן דמכחשת אבל לא להדר אולי נוכל לעשות מהודאי ספק.

ומה שהקשה על רש"ל נראה דא"ש לפימ"ש דגם לרש"ל אינה נאמנת מדינא נגד בעלה אלם דשאנח"ד א"כ למה ישאל אותה להביאה שתקבל איסור על עצמה כיון דשלא משום דשוויתא עצמה לחתיכא דאיסורא ליכא מדינא איסור כלל וכעין שאמרו בפ"ד דאבות אל תשאל לו בשעת נדרו למצוא פתחים להתיר את נדרו מפני שאז על כל פתח ופתח שתמצא לו יאמר אדעתא דהכי נדרתי ושוב לא תמצא לו פתח כמ"ש שם המפרשים הרי כיון דמדינא מותר ע"י פתח אין לשאול לו להביאו בקבלת איסור בהודאתו שיאמר אדעתא דהכי נדרתי ואפשר כונת מהרש"ז להוכיח דעכצ"ל להרשב"א דכבר נודע דאינה מכחשת דאל"כ הוי ליה לשמואל לומר לשאול אותה וא"כ מוכח דלא כרש"ל מדלא אסרה שמואל רק אם מהימן לו העד כבי תרי אבל אינו הכרח וכמ"ש דהא בס"ס לקולא א"צ לברורי אם גם אחר הבירור ישאר ספק אחד מכ"ש אם השתא הוי ודאי איסור אין לברר שיהא רק ספק ונתיר אז מכח ספק לבד.

עוד כתב דכן משמע מרמב"ם פכ"ד מהלכות אישות הח"י שכתב אמרה לו אשתו שזינתה אין ב"ד כופין עד שיעידו שני עדים שזינתה בפניהם וכ"כ רי"ו הרי דלא כרש"ל ונראה דאינו מוכרח דבלא"ה כתבו תוספת בריש זבחים דאפילו זינתה ברצון אין כופין אותו לגרשה ורמב"ם דס"ל דכופין י"ל אף דפשעה ואיהי דאפסדה אנפשה מ"מ כיון שכבר זינתה יש לחוש שתזנה עוד ותרגיל פרוצים אצלם כדאית' בגיטין דף מ"ד ע"ב בשמחה חצי ב"ח אבל אם ליכא רק ע"א דמדינא אין נאמן להוציאה מחזקת כשרות רק כיון שמודית שאנק"ד אין לכופו לגרשה אף דאסורה עליו ועוד כיון דמתני אמתלא אם תחזור בה נהי דאמתלא שנתנת ענ"ב ל"מ לה לרמב"ם כמ"ש הה"מ פח"י הלכה חי"ת כיון דאינה נאמנת אין זו אמתלא מ"מ שמא תתן אמתלא אחרת ועוד דאין קושיא מהה"מ על רש"ל דהא ברמב"ם אינו מבואר דל"מ אמתלא דנתנה עיניה באחר וגם הת"מ לא אמר רק דאפשר לומר כן ויש לחוש שתתן אמתלא כמו שהוכיח בשו"ת רמ"א דבלבשה בגדי נידות ל"מ אמתלא מדלוקה בעלה עליה דאם הים מהני אמתלא יש לחוש שמא תתן אמתלא אך מדברי הרמב"ם פח"י מהא"ב הלכה ח' מוכח דלא כרש"ל ומ"מ אין מוכרח דהרא"ש ס"ל הכי והא דהביא בשו"ת מהרש"ז שם ראיה מהרא"ש שילהי גיטין הובא לקמן ס"ס ע"ח להלכה דלא מתסרא לבעלה בהודאת פיה וע"א המסייע לה אף שהוא קרוב הרי באיסורים ע"א קרוב נאמן עיי"ש נראה דהא בלא"ה הקשו דדברי רא"ש שם סותרים למ"ש בשו"ת הרא"ש הנ"ל עיין ב"ש כאן סקכ"ב וק"נ שם סק"ע ונראה דודאי מה דאינה נאמנת לומר שכבר נתקדשה לאחר והעד מסייע לה די"ל משום דענ"ב שכרתו להעד ועיין תשב"ץ ענין ע"ז ח"ר דודאי חששא רחוקה שישקר העד ומ"מ אינו נאמן דשמא שכור הוא ובאמת זה חשש רחוק דהא איתא בפ"ג דקידושין דף ס"ג ע"ב דבא אחד ואמר אני קידשתיה נאמן ליתן גט משום דחזקה אא"ח ולא לו ונהי דהתם משום דאינו מעיד להפקיעה מחזקתה נאמן גם בדבר שבערוה כמ"ש הר"ן שם מ"מ חזינן דהוי חזקה דאא"ח ול"ל ומהימן כשאינו מעיד נגד חזקה וכיון דחשש רחוק ששכרתו לכן אם מודית לדבריו אף במקום חזקה שאנח"ד דהוי כמו רגל"ד דגם לומר טא"ל שאנח"ד כדאית' בסי' קט"ו אבל בנידון הרא"ש בשילהי גיטין דאומר העד על אחות אשתו שקידשה כבר א"כ לדבריו רשע הוא דעבר איסור כרת לדור עם אחותה י"ל נמי ששכרתו משום דענ"ב דממ"נ רשע הוא ואף דמטעם אאמע"ר אין לדחות עדותו באיסור כדמוכח לכאורה בגיטין דף נ"ג דאמר דמנסך במזיד נפטריה כדי שיודיעו מ"מ מה לנו אם נאמר דשכרתו להעיד שקר או דנאמר דאמת מעיד וישב עם אשתו באיסור כרת משא"כ בנידון שו"ת הרא"ש דזה המערער שקידשה קודם שנתקדשה לזה לדבריו לא עשה איסור לכן כיון דחששא רחוקה שיעיד שקר הוי רגל"ד ואפשר עדיף מרגל"ד לכן ס"ל בשו"ת הרא"ש דשאנחיד ומ"מ לולא שאנחיד אינה אסורה על הבעל דכיון דשי"קם מקודשת להבעל אין ע"א נאמן להוציאה ממנו אף דהאשה מודית דעפ"י שני עדים יקום דבר ואף דקי"ל במ"ק דסנהדרין דפ"ד חדא לפימ"ש הרשב"א בתשובה אלף רל"ז ל"ל בכה"ג פ"ד כמו באמר אני זניתי עם אשתך ועוד הא דפלגינן דיבורי' משום דגזה"כ אדם קרוב אצל עצמו ולא נפסל ע"י עצמו אבל לעשות רגל"ד מכח דיבורו דרחוק דעד מישראל ישקר אי אפשר דאף אם פ"ד הרי ע"כ משקר במה שאומר על עצמו א"כ י"ל אדרבה משקר לגמרי מחמת ששכרתו דאין מן הסברא לפלוג דיבורו.

והנה מדברי תשובת הרא"ש הללו נראה דאם היתה נאמנת נגד בעלה לא מועיל אמתלא וזה ראיה להב"מ לעיל סימן וא"ו סי"ג והחוו"ד בסימן קפ"ה סק"ה דאמתלא ל"מ רק לענין שאנח"ד ולא היכא דנאמנת גם נגד אחר ובהגהות הגאון רב"פ שם חולק על החוו"ד ולפימ"ש לעיל י"ל דטעמו של הרא"ש כיון דהודית לאחר ל"מ אמתלא לגבי האחר אלא לדידה דאומרת ברי ולעיל סימן וא"ו סי"ג הוכחתי מהרמ"א סימן ד' סכ"ט דלא כהב"א וחוו"ד.

תוכן העניינים

ערך שי אבן העזר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה