ערך שי אבן העזר חלק א· רבי שלמה יהודה טבק
הלכות קידושין · סימן מה
מקום שנהגו וכו' אעפ"י שרוב העיר וכו' ז"ל רמב"ם פ"ט מה"א הכ"ח ופירש מהרי"ק שרש ק"ע דמקום היינו סביבות העיר נהגו רובן לקוהמ"ס לכן אף דבעיר רובן נסוהמ"ק חוששין למיעוט והקשה מל"מ שם א"כ למה כתב רמב"ם שם בכתובה אם דרך מקצת אנשי המקום לקדש תחלה והדר כתבו חוששין ואישתמיט להמל"מ דברי מהרי"ק בשרש קע"א דחילק בין כתובה לסבלונת אך נדחק ונ"ל משום דהקשו הראשונים למה ניחוש למיעוט ומ"ש כמו במשאל"ס כבר צווחו הפוסקים דל"ד דהתם יש חזקת א"א והכא להיפך חזקת פנויה אך מצינו בפ"ק דכתובות דף ט"ו דמעלה עשו ביוחסין וצריך תרי רובי אף דג"כ יש לה חזקת היתר ה"נ י"ל בחומר א"א וחשש ממזרות החמירו דלא סגי בחד רובא ועכ"פ לא חמיר כאן מיוחסין וכמ"ש מהרי"ק בסוף שרש קע"א וא"כ לשיטת רש"י דחשש סבלונת דקידשה בהן וקידושין לטיבועין נתנו כדלקמן סימן נו"ן ס"א משא"כ סבלונת דהדרי בין חזר הוא או היא או מתה או מת הוא וברמב"ם פ"ו מזכיה הכ"ב משום דסבלונת הדבר ידוע שלא נתן רק לנוי ומקורו מב"ב דף קמ"ו א"כ י"ל אוקי הסבלונת בחמ"ק ועם חזקת פנויה הוי תרי חזקה דשקול כרובא כמ"ש הריב"ש סימן שע"ט וכן מבואר בערובין דף ל"ו דהרי חזקה עדיפי מחד חזקה אף דתלוי זה בזה והנוב"ק בחא"ע סימן מ"ג דחולק על הריב"ש משום דחזקת א"א מעולם אינה בט"ע זולת חזקת חי משא"כ כשכל חזקה היה לו זמן שהיתה בפני עצמה מודה עי"ש וא"כ חזקת פנויה היתה לו מעולם לבד וחמ"ק ג"כ הוה מעולם לבד א"כ ברובא מקדשין והמ"ס ועוד תרי חזקות הוי כתרי רובא וגם ביוחסין לא החמירו לכן ס"ל לרמב"ם דוקא כשהמקום סביבות העיר רובן מקוהמ"ס חוששין למיעוט העיר וכבר כתב הרא"ש דלשון הש"ס נראה כרש"י אבל בכתובה ביד המשדך אין דנין על שיווי הכתובה של מי הוא דהחתן משלם שכר הכתובה ואפילו נכתב אחר הקידושין של החתן הוא כ"ז שלא חסר לידה לכן חיישינן למיעוט מקדשין והדר כתבי.
ולפ"ז י"ל מה דיש גורסין בש"ס רובא מקדשי והמ"ס פשיטא א"ד ניחוש למיעוטא קמ"ל והוא גרסת רש"י וכ"פ והוא תימא איך ס"ד לחוש למיעוט לקולא הא אפילו נימא סמוך מיעוט לחזקת פנויה והוי כפלגא עדיין איך נקיל מספק ועיין מלחמות ולפימ"ש י"ל משום דאיכא נמי חמ"ק דסבלונת דשקולין כרובא לכן ס"ד דניזל בתר מיעוט לקולא כיון דבחד חזקה לבד דסמוך למיעוט הוי כפלגא ממילא כשיש עוד חזקה להיתר יכריע לקולא אבל לפירש, ר"ח דחשש סבלונת שמא קידשה כבר א"כ לא יצאו הסבלונת מחמ"ק אפילו קידשה כבר וליכא רק חזקת פנויה ול"ל דס"ד ליחוש למיעוט לקולא לכן הוכרח לגרוס ברובא מסוהמ"ק מ"ד לא ניחוש למיעוט ולפ"ז תא דניחוש למיעוט לחומרא תלוי בפיר"ח אבל לרש"י א"א לחוש למיעוט לחומרא כיון דיש תרי חזקות לקולא ובזה מבואר דברי הטור דכתב ערש"י דחוששין דקידשה באותן סבלונת לפיכך אם רוב העיר וקוהמ"ס חוששין אבל אם רוב מסוהמ"ק אין חוששין דהרי דזה תלוי בשיטת רש"י ומ"מ אף דרובא מקוהמ"ס אינו רק חששא דרבנן כיון דיש תרי חזקות וס"ד דש"ס להקל.
ובזה י"ל מה שתמה בד"מ על הרשב"ץ לפי פירושו דברי רשב"ץ שלא היו עדים בין שידוכין לסבלונת דליכא חשש שקידשה כבר וגם הוא באתרא דרובא מסבלי והו"ק דליכא חשש לרש"י דלמא קידשה בסבלונת אלו לפי פרש"י דל"ח למיעוטא והקשה הד"מ בסק"ד דלמא הלכה בזה כר"ח דחייש למיעוטא והלכה כרש"י דחשש סבלונת שקידשה בהן ולפימ"ש ע"כ תלוי זה בזה.
ועוד נראה בפשיטות דלרש"י ליכא למיחש למיעוט מקוהמ"ס כיון דלא פירש להדיא דנותן לקידושין ואין עסוקין באותו ענין מנא ידעה דלקידושין שלח הסבלונות כמו שהקשו תוס' ורשב"א ושאר פוסקים ואפילו נתכונו שניהם לקידושין מ"מ עדים אין יודעין ומבואר ברי"ו ריש נתיב כ"ב דצריך שידעו העדים שלשם קידושין נותן לה אע"כ כיון דמנהג דרוב אין מסבלין לפני הקידושין הכל יודעים דלשם קידושין שלח לה והוי כאלו פירש להדיא דכל מנהג הוי כהתנה בהדיא כדאיתא ביו"ד סימן קע"ד ובחו"מ סימן של"א וכן משמע בשו"ה רשב"א סימן תקנ"ח דאם רובא מקוהו"ס הוי כפירש דנותן לשם קידושין אבל אם רובא מסוהמ"ק לא הוי כפירש.
ועוד לפי וה דאיתא בב"ב דף קמ"ב ופירשב"ם שם דהיכא דהחזקה רפיא בידו לא קנה דחשוב אין מתכוין ולעיל סימן כ"ח כתבתי דה"ד אם לפי הרוב כסבור דאינו הפקר לא גמר בלבו לקנות באותו חזקה אבל בשאר ספק עכ"פ מתכוין לקנות על הספק וא"כ ה"נ אם רובא מסוהמ"ק אף דמיעוט מקוהמ"ס רפיא בידה אם מקדשה באותן סבלונת ואין אשה מתקדשת רק בנתכונה להתקדש ולכל הנהו טעמי מה דתלי הטור הא דאין חוששין למיעוט בפרש"י מתורץ תמיהת הב"י למה בכתובה לא כתב הטור דלשיטת רש"י אין חוששין למיעוט דמקדשי והדר כתבי.
אמנם הד"מ לא ראה ברשב"ץ רק מה שהביאו הב"י בקיצור אבל אותו תשובה הוא ברשב"ץ ח"א סמ"ב ומבואר שם דהחתן טען דקידשה בסבלונת הללו ולא היו עדים על זה כתב דלרש"י ליכא חשש קידושין באותן סבלונת כיון דליכא עדים ולפיר"ח דהחשש דקידשה כבר ג"כ אין לחוש דהרי מודה החתן דלא קידשה כבר וכן מבואר ביש"ש פ"ב דקידושין סימן י"ט הרבת טעמים דלפיר"ח אין לחוש שקידשה כבר אם החתן טוען דקידשה באותן סבלונת
וטו"ז כתב דטעמו דרשב"ץ כיון דליכא עדים נאמן דלא קידשה כבר במגו ולכן השיג הטו"ז על הרמ"א שכתב אעפ"י שלא שלח הסבלונת בעדים ולכאורה י"ל דהוי מגו דבי תרי וכ"כ עצ"א אך לפי מ"ש תוס' במ"ב דקידושין דף מ"ג ע"ב היכא דנפטרים מממון אמרינן מגו דבי תרי א"כ י"ל ה"נ האשה מרווחת דלא אגידא גביה להצריכה גנו ולאוסרה על קרוביו אינה ירא המשדך שתכחישנו וגם המשדך מרויח שאין נאסר בקרובתיה י"ל דהוי כהרווחת ממון
אך מבואר ברשב"ץ שם ששלח סבלונת למשודכת שלו כמנהג המדינה כדי לפרסם המשודכין וכ"כ בשו"ת הרא"ש כלל ל"ה ס"ו דסבלונת הוי כמלוה בשטר אם נשאת לאחר מוציאין מנכסיה שהכניסה לו משום דסבלונת קלא איה להו כי הדרך לשלוח סבלונת בגלוי ולעשות פרסום ופומב' לחזק הדבר שלא תנשא לאחר וכן הוא לקמן סימן צ"א ס"ה א"כ מ"ש רשב"ץ ורמ"א דליכא עדים היינו הראויים להעיד אבל סתמא קרובים ונשים יודעים א"כ מנהג במקום קול לא אמרינן כמ"ש הרא"ש כלל ס"ו ס"ח ומוכח לה מפחז"ה דף ל"ב ואף דנה"מ בכללי מגו כתב דוקא בקרובים חתימי על שטר יוצא קול ה"ט דמאן דיזיף בצנעא יזיף ולא מפקי קלא כיון דלא ניחא ללוה אבל היכא דניחא לו מפקי קלא גם בעדות רע"פ כמ"ש סמ"ע סימן ל"ט סק"ב והכא כל עצמן של סבלונת כדי לפרסם השידוכין וע"כ ס"ל, לרשב"ץ דלפיר"ח נאמן החתן לומר דלא קידש כבר אף בלא מגו וכ"כ בא"ז סימן תשע"ה אפילו יש עדים כשרים על שילוח הסבלונת נאמן שלא קידשה כבר.
כ"ש סק"א אם אבי החתן שלח סבלונת לתוספת יש לחוש שמא בנו כבר קידש אותה ריב"ש סימן תע"ט ובאב"מ סק"א הקשה אך נאמן האב על בנו דכבר קידשה ומה לו לבן בשילוח סבלונות דאב כיון דהבן צווח דלא קידשה מעולם ואין האב נאמן לומר קידשתי לבני עכ"ל ולטעמיה למה כששלח הבן סבלונת והיא קיבלה קידושין מאחר וצווחת דלא קידשה הראשון חוששין וצריכה גם משני הא אף דיש מקדשין והמ"ס דוקא משום הקפדה שמא הדרה בה ויפסיד הסבלונת דתבלם או תאכלם כמ"ש מהרי"ק שרש ק"ע א"כ אין קבלתה הודאה ממנה שכבר נתקדשה דמה אכפת לה לקבל אף דלא נתקדשה ואיך נאמן המשדך עליה שכבר קידשה הא אם אומרת לא קידשתני מותרת לכ"ע כדאיתא בפרק האומר דף ס"ה אע"כ משום רגל"ד דאם לא קידשה לא היה שולח סבלונת דהוא מקפיד ה"נ אם שלח האב דברגל"ד גם עכו"ם נאמן לאסור כמ"ש בשו"ת מהרמ"ל סימן ס"ו הובא בנה"ך סימן מ"ח וגם בשילח האב יש רגל"ד דא"ל דקידשה הבן כבר היה מקפיד מלשלוח דלמא הדרא בה.
עוד בה"ש סק"א אם שלח לקטנה אחר מות אביה לפירש תוספת יש חשש שמא קיבל אביה קידושין וכ"כ הר"ן וריטב"א וכתב האב"מ לפימ"ש הריטב"א דאם לא נתרצית לקבל הסבלונת ל"ח לה כלל לכ"ע דהוה כאמרה לא נתקדשתי אבל אחר שקיבלה אותן אעפ"י ששניהן מודים דלא נתקדשה אין נאמנים כיון דיש רגל"ד לחוש וצריכה גט את"ד ריטב"א ומהרי"ק בשרש פ"א כתב דהודאות קטנה לאו הודאה לענין שזינתה אף לרמב"ם דקטנה נאסרה בפיתוי וא"כ ה"נ אינה הודאה את"ד דברי האב"מ וכ"כ האב"מ בסק"ט דגדולה שקיבלה הסבלונות בשתיקה דחוששין משום הודאתה היא עי"ש ולא נראה דהא מה דתוספת וש"פ דחו דברי רש"י דחשש סבלונות שבהן קידשה כיון דאין עסוקין בא"ע כדאית' בפ"ק דקידושין דף וא"ו מנא ידעה דלשם קידושין יהיב לה והרי לרש"י רוב מקדשין והמ"ס מ"מ לא אמרינן להתוס' דמזה ידעה דשלח לה לקידושין וא"כ גם לתוספת דהחשש דקידשה כבר איך יהא הודאה ממנה ומה אכפת לה לקבל אף אם לא קידשה כבר ואם המשדך מהמקפידין שלא לסבל בלא קידושין מ"מ היא אינה יודעת ששילוח הסבלונת כאלו פירש שכבר קידשה לומר משום זה דקבלתה בשתיקה הוה כהודאה לדברי המשיך אע"כ כונת הריטב"א נ"ל דס"ל למה לא נאמינה שלא נתקדשה אפ"ת דאין ע"א נאמן בדשב"ע אפילו לא איתחזיק איסורא מ"מ הכא דאיתחזיק היתר דפנויה תהא נאמנת ועוד חזקה דאין מקלקלת א"ע לישב באיסור א"א כל ימיה בלא גט כמ"ש הרא"ש שילהי נדרים אע"כ משום דמיד שקיבלה הסבלונת בשתיקה נולד לנו חשש שקידשה כבר בלא הודאתה ואיתחזקה בספק א"א לכן תו אינה נאמנת אח"כ דומה לזה כתב בתורת הבית ומהרא"י בס"ט שנתערב ל"ח ס"ס כיון דכבר איתחזיק איסור טרם שנתערב חשוב כודאי איסור לכן אם לפני קבלתה אמרה דלא נתקדשה נאמנת כיון דאמרה טרם ואיתחזיק איסורא ממילא גם בקטנה חוששין דא"צ הודאתה ומ"ש האב"מ דכונת הר"ן דלתוס' חוששין אפשר דוקא לאסור את המשלח בקרובתיה לפי שהוא במודה דכבר קידשה אבל הקטנה לא נאסרה בזה עיי"ש ודאי אינו נכון מדמסיק הר"ן אבל לרש"י במיאון סגי לה הרי לתוספת לא סגי לה במיאון והא לאב"מ גם מיאון אין צריכה לעצמה אבל טעמו דריב"א א"י כיון דהרגל"ד דא"ל דקידשה כבר לא היה שולח א"כ מיד ששלח הוחזקה מקודשת אף דלא הגיע לידה אח"כ מצאתי במהרי"ט חא"ע סכ"ט שכ"כ מהריב"ל ומהרי"ט כתב אף דאין מעשה קטנה כלום מ"מ לא הוחזקה במקודשת טרם שקיבלה וכן בהוחזק שטר כתובה בשוק אם צווחה לא נתקדשתי ל"ח כיון דצווחה בשעת חזקה ולע"ד דוקא אם כששלח לא נודע מי המשודכת עד שראו מי זאת שקיבלה הסבלונת ועמ"ש בסמ"ג.
כתב ב"ש עוד אם שלח בשבת לפרש"י לית חשש דאין מקדשין בשבת וכ"כ ברמ"א והוא ממהרי"ק שרש קע"א והב"מ ומקנה הקשו להמג"א בסימן ש"ו סקט"ו דמתנה אסור ליתן בשבת א"ב גם במתנה עשה איסור ולדעתי לק"מ כיון דאם מת הוא או היא או חזר אחד הדרי דלא ניתן רק לנוי הן רק מתנה עמ"ל וכ"כ ח"ס א"ע סימן קט"ו בסבלונות קודם החתונה או אחר החתונה הכל לא ניתן לה אלא מתנה עמ"ל בשעה שלא מתקשטת לפניו והביא שם מן מהרי"ק שרש ק"י דלצורך פרנסתו יכול למוכרם דבעני אינו ראוי שתצא בעיר של זהב וע"ד כן לא הקנה לה עיי"ש וא"כ הרי במג"א שם כתב דמותר לקנות אתרוג ביו"ט לצאת בו אף דצריך קנין גמור שיהא שלו דלכם כתוב מ"מ כיון דאינו רק עמ"ל שרי עיי"ש סקי"א עוד כתב שם דמותר ליתן טס וס"ה בשבת כיון דיש לו נמי חלק בו לא הוי הוצאה מרשותו לגמרי וה"נ בסבלונת דלא נתן רק שתתקשט בו לפני עדיין אגיד גביה ושרי.
כתב ב"ש עוד וכ"ז אינו רק חשם בעלמא ולא חזקה גמורה אפילו אם הרוב מקדשים והמ"ס תה"ד סי' ר"ז נ"ל להוכיח כן מהש"ס דהא לגרסת רש"י על רוב מקוהמ"ס דחוששין פריך פשיטא ומשני מ"ד ניחוש למיעוטא ותמות איך ס"ד לחוש למיעוט להקל אך לפימ"ש בית יעקב בכתובות דף כ"ג כשיש חזקה פנויה או חזקה א"א גם רוב לא מהני מדינא כיון דילפינן דבר דבר מממון דצריך דבר ברור ואין הולכין בממון אחר הרוב דאינו דבר ברור ה"נ בדבר שבערוה וכ"כ בחו"ד בדיני ס"ס וזה שאמר וחד ניחוש למיעוטא וכיון דיש חשש אינו דבר ברור ממילא א"א להוציאה מחזקת פנויה קמ"ל דחוששין ואינו רק חשש בעלמא ולא מדינא ועוד לפרש"י יש חזקת מ"ק בסבלונות ולתוספת הוי רובא דתלוי במעשה דאינו רוב גם יש חזקה אין אשה מקלקלת א"ע להיות יושבת באיסור א"א כל ימיה כמ"ש לעיל.
ומ"ש עצי ארזים בסק"ג דיש ס"ס לאסור שמא קידשה כבר ושמא עכשיו קידשה בסבלונת ג"כ אינו לפימ"ש בשו"ת הגאון ר' אלכסנדר מרגליות סי' ל"ג אות למ"ד דס"ס אם כבר נעשה ואם אח"כ נעשה כגון זרק לה קידושין שני פעמים ובכל פעם סקל וסק"ל לא הוי ס"ס והנוב"ת חא"ע סי' נ"ד חות ל"ב הודה לסברתו ולפי טעמו של הרא"ם גם כאן ל"ח ס"ס.
רמ"א אנו רואים דמסבל ואח"כ מקדש יל"ד מהא דחו"מ סי' פ"ד דפוגם שטרו תו"ז פטור משבועה משום חזקה דא"א פורע תו"ז ולא אמרינן דאנו רואים דכבר פרט פ"א תו"ז חוב זה וסתם הרמ"א שם כהמחבר והמלוה מוציא ממון בלא שבועה וצ"ל שא"ה דמד"ת גם פוגם שטרו נוטל בל"ש אף לאחר ז"פ רק תק"ח שישבע ויטול לכן כיון דיש סברא קצת דתו"ז עדיף הבו דלא לוסיף כל שלא פרשו חכז"ל דגם בתו"ז תקנו דהוה ספק בתקנה ומעמידין על ד"ת כדאית' לקמן סי' קי"ח ס"ו ועוד התם מיעוט הפורעין תו"ז תלוי במעשה משא"כ הכא להיפך דמד"ת אין לחוש לסבלונת אפילו רוב מקוהמ"ס ולתוספת דהחשש דכבר קידש הוי רובא דתלוי במעשה וגם כיון שאומרת דלא נתקדשה כבר חזקה אין אשה מקלקלת א"ע לישב באיסור א"א כל ימיה לרש"י דהחשש דקידשה בסבלונת יש נמי חמ"ק וחזקת פנויה תרי חזקות שקול כרוב לכן הבו דלא לוסיף על התקנה ואב"ע הקשה מר"ע המוכר פירות דזבין לרדיא חבין לשחיטה מ"מ אזלינן לרב בתר רובא ובמ"ש מיושב דכאן הבו דלא לוסיף ועוד התם בגברא דמתהפך פעם זבין לרדיא ופעם זבין לשחיטה וחזינן דתרוייהו אית בו לכן היכא דאין ידוע למאי זבין אזלינן בתר רובא דעלמא אבל כאן לא ראינו בחתן זה שינוי י"ל דמתנהג במעמד אחד דלא קפיד לעולם לקדש קודם,
ומה שהקשה האב"מ מהתם דרובא דאינשי לוקחים לדברים אחרים ורוב פשתן לזריעה ס"ל לחד תנא דאזלינן בתר רובא דפשתן ולא בתר הלוקחין וה"נ רוב סבלונת אחר קידושין עיי"ש בת"ס דהביא מהרמב"ם דמאן דס"ל דאזלינן בתר רוב פשתן ס"ל נמי אי הוה רוב לוקחין לד"א לא אזלינן בתר רוב פשתן אלא דס"ל דגם רוב לוקחין לזרעים אפי' למ"ד דהולכין בממון אחר הרוב.
והא דבשו"ת רשב"א לא הקיל בזה רק ברוב מסוהמ"ק משום דס"ל היכא דחוששין לסבלונת אפילו נשאת תצא מדסיים שם וכ"ש שכבר נשאת הרי זולת טעמים שהקדים להקל היה אומר דתצא משום דס"ל דרוב זה אינו רוב משום דתלוי במנהג ולא בטבע וחיוב כמ"ש בח"ר לכן לא היקל רק במיעוט מקדשין והמ"ס אבל רמ"א דפסיק ותני לעולם אם נשאת לא תצא דאינו חשש דאורייתא אפילו ברוב מקוהמ"ס לכן סמך אהך סברא גם ברוב מקוהמ"ס.
ויש מחמירין אם שלח בעדים אע"ג דלא היו עדים בנתינה לאשה תה"ד סימן ר"ז כתב משום דחזקה שע"ש והקשה המקנה כיון דהאשה נאמנת להכחיש את השליח שלא נתן לה כמ"ש ב"ש סקי"א אם כן מה יועיל הודאתה הא ילפינן דבר דבר מממון אפי' שניהם מודים אינה מקודשת כדאית' בקידושין ס"ה ע"ב כיון שיכולין להכחיש עיי"ש ולק"מ לפימ"ש מהרש"א ר"פ שור שנגח את הפרה אם בלא הודאות המזיק יש לנו אומדנא אף דא"א לחייבו על פי האומדנא להוציא ממון כשאינו מודה מ"מ כשמודה תו אנן סהדי ומחייבין אותו קנס אף דמודה בקנס פטור עיי"ש.
ב"ש סקי"א כמה א"נ במגו דיכולין להכחיש את העד א"ל ממ"ש הב"ש ריש סימן קנ"ב דנאמן לומר גרשתיה במגו דבידו לגרש עתה לולא דאם אית' דכבר גירש ה"ל קלא וא"כ ה"נ נימא האי מגו דל"ל טעמא דקלא דשא"ה דבלא"ה כבר אסור בקרובותיה ובחידושי רמב"ן ואס"ז בב"ב דף קל"ד ע"ב כתבו אהא דנאמן לומר יש לי בן דבידו לגרשה אף דתתסר לכהנים דמה אכפת לו בזה משא"כ הכא אפשר אינו רוצה ליתסר בקרובותיה.
ס"ג חוששין לכתובה בש"ס אית' הוחזק שטר כתובה בשוק ועמד מהר"ק בשרש קע"א מה ענין בש"ס לזה והנה מהרי"ט ח"ב חא"ע סכ"ט כתב אם בשעה שהוחזק השטר כתובה בשוק היתה צווחת לא נתקדשתי אין חוששין וכן אם בשעת נתינת הסבלונת לא רצתה לקבל אין כאן הוכחה ולא רגל"ד ואין חוששין עי"ש וכבר עמדתי לעיל בזה דהא ההוכחה ורגל"ד שכבר קידשה דאל"כ לא היה מקדים הסבלונת א"כ הרגל"ד מכח שילוחו ומה לנו אם לא רצתה לקבל וכן בכתובה וצ"ל דבשילוחי לא הוחזק דשמא נודע לי שדעתה לחזור בה והערים לשלוח לה כדי שתצטרך גט ותהא אגודא גביה והרי קמן דצווחה אח"כ דלא נתקדשה ואינה רוצה לקבל וגם לפימ"ש בשו"ת הרשב"א סי' אלף רכ"ג דבלא שדך אין לחוש לסבלונת דאל"כ לא הנחת בה לא"א שלא ההא צ"ג דאינו אשה שנזהרת מלקבל דורין מאיש ע"י שלוחו נהיינו דבכזה ודאי לא יאמרו חכז"ל שצריכה גט דאל"כ לא הנחת בת לא"א וא"כ ה"נ כל משודך כשירגיש שדעת כלתו לחזור ישלח לה סבלונת כדי לאגדה גביה לכן כ"ז שלא ראינו שקיבלה הסבלונת לא הוחזקה מקודשת אבל כשקיבלה סתם הרי עדיין לא חזרה והמשודך בתום לבבו שלח אזי הוחזקה וכן בכתובה שלא הגיע לידה ומנא ידעא אלא בהוחזק בשוק דקלא אית לה והיא שתקה אזי הוחזקה למקודשת.
אעפ"י שלא הגיע לידה ובטור כתב ולא הגיע דוקא לא הגיע דאם הגיע אז הוי ודאי קידושין ב"ש ונראה הא דשינה המחבר לשון הטור דהפרישה כתב דאם הכתובה בידה ודאי קידשה דאין דרך ליתן כתובה לידה א"ל שקידשה ובני אהובה פ"ט מה"א הכ"ט הקשה מדכתב הרשב"א בקידושין דף ס"ה אהא דאם נתן גט מעצמו יש לה כתובה והקשו תוספת הא ארוסה אין לה כתובה ותירץ רשב"א דמיירי בדכתב לה ויוצא הכתובה מתחת ידה ומ"מ אין ראיה על קידושין דהוא באתרא דכתבי והמ"ק הרי להדיא דלא כהטור את"ד ונראה דבשלמא הטור דס"ל לקמן סי' נ"ה דארוסה יש לה כתובה וגביא ממשעבדי דלפ"ז אין דברי רשב"א מוכרחים כלל הדרינן לסברא דאין דרך ליתן כתובה לידה עד אחר הקידושין ועוד מהיכא תיתי יתן לה הכתובה לפני הקידושין והא דכתב כתובה אף דגם בלא כתב יש לארוסה כתובה משום דכן נהגו שם לכתוב כמו בנשואה אבל רשב"א דס"ל ארוסה אין לה כתובה בשלא כתב לה למה יכתוב לה כתובה א"ו משום דלא נתרצית להתקדש לו בלא כתובה שמא אחר קידושין לא ירצה ליתן לה כתובה ויגרשה או ימות בעודה ארוסה ה"נ י"ל דלא רצתה לקבל ממנו קידושין עד שיתן כתובה לידה והוכרח לעשות שלא כדרך העולם והאי אתרא כתבי כתובה ויהבי לה והמ"ק כיון דארוסה אין לה כתובה מדינא אם אין כתובה בידה לא סמכה דעתה שיתן לה אחר הקידושין לכן גם כשהכתובה בידה אין ראיה דכבר נתקדשה והמחבר דפסק לקמן סי' נ"ה דאין כתובה לארוסה בלא כתב לה דדברי רשב"א מוכרחין מהגמרא וסברא לכן שינה כאן לשון הטור וכתב אעפ"י שלא הגיע דגם בהגיע ליכא רק חשש
אם דרך מקצת אנשי העיר דעת רמב"ן דלכתובה בלא סבלונת ל"ח כלל דכמה זימני דכתבי כתובה טרם שגמרי הקידושין והקשה אב"מ מתוספת פ"ק דב"מ דף זיי"ן ע"ב אהא דמצא כתובה בזמן שהבעל מודה יחזיר לאשה דהקשו משמא כתב בניסן ולא נתן לה עד תשרי ותרצו דאירוסין קלא אית לה ומשתעבדי נבסי אף בלא כתובה ילקודם אירוסין ליכא למיחש דכתב לה יי"ש ולק"מ דהתוספת הכריחו זה מחמת קושיתם אבל רמב"ן באס"ז שם וכן רשב"א ור"ן וריטב"א כתבי דמיירי במפורש שלא באחריות ועוד דהא מבואר בגמ' בקידושין דף נו"ן אתרא דכתבי והמ"ק הרי מצינו אתרא הכי וע"כ תוס' ס"ל דדוקא בדחזינן אתרא הכי אבל סתם אין דרך בכל העולם לכתוב קודם אירוסין ועוד אותם דמקדשי והדר כתבי סתמא תיכף אחר הקודושין כותבין ומוסרין להאשה דא"ל עכשיו אימתי ומה בעי הכתובה ביד החתן ואם עדיין לא הספיק למסור לה בזמן מועט א"כ אירוסין קלא אית לה כמ"ש תוספת שם וכאן בס"א בהג"ה ממהרי"ק שרש קע"א דביום או יומים אין לחוש לסבלונת דאם קידש לא היה נשכח הקול לכן ס"ל לרמב"ן בכתובה ביד החתן אין לחוש כלל דקידשה כבר ושאר פוסקים ס"ל עכ"פ ודאי קידושין ליכא ואינו רק חשש כיון דיש הוכחה להיפך אבל תוספת דקיימי אמצא כתובה בשוק ליכא הוכחה דנכתב קודם אירוסין.
אמנם רמב"ם והמחבר נ"ל דס"ל כתוס' שהכריחו מכח קושייתם דכ"ז דלא חזינן אתרא דכתבי והמ"ק ליכא למיחש דכתבי קודם דסתמא אין דרך לכתוב קודם כי תירץ רמב"ן ואינך בב"מ דחוק כמ"ש אס"ז שם לכן בכתובה לא הזכירו רמב"ם ומחבר דדוקא אם המקום שסביבות העיר נהגו לקדש והדר לכתוב כתובה כמו שהזכירו בסבלונת ונתקשה המהרי"ק בזה ומובא לעיל ס"א ומשום דאף אם כל הסביבות רק קצת מקדשי והדר כתבי יש לחוש כיון דסתמא כל העולם מקוה"כ ואותן דבהאי אתרא כתבי והמא"ק בטלה דעתם אצל כל העולם דהוא נגד השכל וכמו שהכריחו התוספת דאין לחוש לזה כלל משא"כ בסבלונת ובהכי י"ל מה שהקשו המפרשים למה בכתובה דפריך מקוה"כ פשיטא לא משני כמו בסבלונת דמיעוט מקוה"כ משום דגם זה פשיטא כיון דמיעוט זה עושה כדרך העולם והרוב גרוע דיצאו מן דרך העולם ובטלה דעתם ובזה מתורץ נמי קושית הב"י למה בכתובה כתב הטור דחיישינן למיעוט מקוה"כ ולא הזכיר דלשיטת רש"י א"ח למיעוט כי לדעתי מה דדנין אם ניזל בתר רובא בזה אינו דומה לשאר רוב כגון בחניות רובן מוכרת בשר כשר דהספק על בשר שניקח אם הוא מחנויות הכשרים ויש חילוק אם נולד הספק במקום הקביעות או אחר שפירש אבל כאן אין דנין אם פרשו הסבלונת מהרוב או מהמיעוט או הכתובה מן הרוב או המיעוט דאפשר המשדך עדיין לא בא לידי מדה זו ועכשיו נשתדך פעם ראשון ואינו עדיין לא מן הרוב ולא מן המיעוט אלא הספק אם דעת המשדך נטה לדעת הרוב או לדעת המיעוט להתנהג כמותם בכן אמרינן כיון דהרוב מתנהגים הכי סתמא נטה דעת המשדך להתנהג כמותם דדעת הרוב מכריע דכן ראוי להיות ואם כן אם רוב מקום זה עושים שלא כדרך רוב העולם אזי בטלה דעתם לכל העולם ויותר מסתבר לעשות כדעת רוב העולם.
ובזה נסתלק קושיות בני אהובה בפ"ט מה"א למה אזלינן בתר רוב מקדשי או מסבלי הא הוי קבוע ולפימ"ש לק"מ ומה שהביא ממהרי"ק שרש קע"א לע"ד לא מזה מיירי כלל מהרי"ק אלא שיש מאותה מדינה אמרו שדרך אותו מקום לחוש לסבלונת והרוב אמרו שאין אותו מקום נוהגין לחוש על זה אמר מהרי"ק דל"ש בזה כל קבוע כמע"מ דאנו דנין על דיבור היוצא מפיהם עיי"ש אבל אם לילך בתר רוב אי מקדשי והמ"ס הוא רק דמסתמא דעת המשדך ג"כ להתנהג כהרוב דדעת הרוב סברא יותר נכון וא"כ מה בכך דקבוע הא קבוע חידוש כמ"ש הר"ן בפג"ה וא"כ מסברא יותר נכון דכעת הרוב וסתמא נמשך זה המשדך אחר התנהגות הרוב.
והריטב"א כתב דרוב דמקדשי קודם או מסבלי קודם אינו רוב מצד חיוב וטבע אלא תלוי בדעת וא"כ אף דרוב בני עיר זה כותבין כתובה והמ"ק מ"מ כיון דכל העולם מקוה"כ בטלה דעת אותו העיר לכל אדם כדאית' בשבת פרק המצניע דף ל"ב דאחד מבני הוצל שהוציא משא על ראשו פטור אף דכל בני הוצל עושין כן מ"מ בטלה דעתן אצל כל אדם וא"כ בכתובה אף דזה העיר כותבין והמ"ק אין לומר ודאי זה נמי עשה כרוב העיר כיון דתלוי בדעת ובטלה דעתן.