אור ברסלב
ערך שי אבן העזר חלק א הלכות קידושין › סימן מד

ערך שי אבן העזר חלק א· רבי שלמה יהודה טבק

הלכות קידושין · סימן מד

סימן מג

ס"א וקידש עיין ב"ש סק"א ואביו ועמ"ש לקמן סעיף י"ב.

ס"ב קלושה הרבה וה"נ אם האשה דעתה קלושה הרבה דחוששין לקידושין ומותר לדור עמה כדלעיל סימן א' ס"ג בחמ"ח וב"ש ובסימן ר"ז סי"ד ואם מותר לגרשה עמ"ש לקמן ר"ס קי"ט דמותר מדעתה אם לא נשתטית יותר הבשעת קידושין ועיין תב"ש סימן א' סקנ"א איזה משתנה.

ס"ד וי"א שאיילנות ודאי א"מ כן הוכיחו הסנהדרין דף ס"ט דרצה ר"י להוכיח דאזלינן בד"נ בתר רוב מהא דתניא בת ג"ש ונתקדשת בביאה דאם בא אחרים עליה מומתין ע"י ודלמא איילנות היא ואדעתא הכי לא קידש ומשני בדקבלה עליו הרי בדלא קביל עליו הוי קידושי טעות בלא הכיר בה ויל"ע מאי תועיל בדקביל הא בפרק הזהב דף נ"א א"ר ע"מ שאין לך עלי אונאה י"ל עליו אונאה דלא ידע דמחל ומינה יליף הרמב"ם בפ"ט ממכירה וטוש"ע בחו"מ סימן רל"ב דהה"ד במום עד שיאמר יידע אני שיש בו מום וע"מ שאין לך עלי ועיי"ש בפרישה ודרישה וא"כ ה"נ בקטנה דלא ידע מה מועיל קבלתו ודוחק לומר דבסנהדרין משני כן אליבא דשמואל דא"כ הל"ל הניחא לשמואל אבל לרב מא"ל ועוד למה מפסקו הפוסקים כרב כיון דסתמא דש"ס בסנהדרין שם כשמואל לכן מזה אפשר אדרבה ראיה לדעה ראשונה שהוא הרמב"ם דמקודשת ומשום דסתמא לא קפיד ואף דבשאר מומין לא אמרינן הכי לעיל סימן ל"ט ס"ה יש לומר דבשלמא במומין נהי דאם באיזה זמן לא תתקבל עליו מחמת המום יכול לגרשה ולמה יקפיד לבטל הקידושין מ"מ שמא ברוב ימים אחר שיהא לו בנים ממנה תמאס בעיניו מחמת המום ולא יוכל לגרשה מחמת הבנים כדאיתא בעירובין ר"פ מי שהוציאו לענין אשה רעה משא"כ באיילנות דאינה יולדת למה יקפיד לבטל הקידושין אולי יהא ערב לו המקח ואם אח"כ לא תתקבל עליו יגרשה וא"כ י"ל בשלמא באונאה או מום במקח דסתמא רוב העולם מקפידין אמרינן אף דזה קיבל עליו משום דלא ידע ואלו ידע לא היה מוחל משא"כ באיילנות דלרמב"ם עפ"י רוב לא קפיד שפיר וי"ל אם קיבל עליו מהני ואף דלאחר שיתוודע לו מקפיד אמרינן השתא נשתנה דעתו ובשעה שקיבל עליו גמר בלבו וכה"ג מחלק הב"ח בסימן רל"ב ס"ז בין אונאה למומין והש"ך דדחה דבריו היינו דבמומין נמי סתמא מקפידין כמו באונאה כמבואר ברמב"ם וטוש"ע שם אבל באיילינות לרמב"ם דסתמא אין מקפידין שפיר י"ל כמ"ש והא דפריך למה מומתין ע"י שמא איילינות הוא היינו שמא כשתגדיל ותהא איילינות יקפיד הבעל מיד כמ"ש הר"א מבורגייל בתוס' ריש יבמות ובזה י"ל גם רמב"ם מודה כיון דחזינן דמקפיד איגלאי למפרע דלגביה מק"ט הוא אבל כשקיבל עליו כבר תו ל"מ הקפדתו אח"כ לבטל הקידושין למפרע.

אך י"ל דלרמב"ם אין הקידושין בטלין אף דקפיד כשנודע לו והא דפריך שמא איילינות ה"ט נהי דרובא דאינשי אין מקפידין מ"מ אם בד"נ לא אזלינן בתר רובא ה"נ י"ל האי גברא מהמועט וקפיד ואדעתא דהכי לא קידש וא"ל דא"כ נימא לעולם בד"נ לא אזלינן בת"ר אבל כאן תרי רובא הן חדא דרובא לאו איילינות וחדא רובא לא אכפת להו שיחולו הקידושין באיילינות די"ל כיון דבכל דוכתא אזלינן בתר רובא ובד"נ לא משום דכתיב והצילו העדה ל"ש אם הוא תרי רובא או חד רובא דמ"מ אפשר נזדמן המיעוט דכמו דכתב הרא"ם הובא בשעה"מ בפ"י ממקואות ובפר"ח יו"ד סימן ק"י בכללי ס"ס דס"ס הבא ספק מגוף אחד וספק הגוף אחר לא מצטרפי להיות ס"ס ה"נ רוב אחד בהאשה דאינה איילונית ורוב אחד בהבעל דלא קפיד לא מצטרפי לסייע זה לזה להחליש המיעוט כיון דנגד כל מיעוט לישא רק רוב אחד המנגדו ובפ"ק דחולין דף י"א הוכיח דאזלינן בתר רוב ממכה אביו ואמו דדלמא לאו אביו הוא אפילו חבושין בבית אסורים דאין אפטרופס לעריות והרי זנות לא שכיח אפילו שלא בעדים כשיושבת תחת בעלה כמ"ש הרא"ש ריש כתובות באס"ז ועתוס' שם סד"ה שאם וא"כ יש תרי רובא אע"כ אם מן התורה לא מהני רוב הה"ד תרי רובא.

ועכ"פ להי"א דאיילינות ודאי א"מ צ"ע כשקדשה קטנה וקיבל עליו דמוכח מסנהדרין שם דמקודשת וכ"כ התוס' בריש יבמות למה יועיל הא לא ידע דמחיל ואפשר שאני בממון דכיון דלא ידע הוי אסמכתא דסמכה דעתו שלא יהא בו מום או אונאה ובמ"ש המבי"ט ח"א סימן קכ"ו ולפי מ"ש במרדכי וכ"פ דהא דאסמכתא לא קניא הוא רק מדרבנן ולכן בקידושין ל"ל הכי כיון דמדאורייתא ביא ועוד כתב רמב"ן בנדרים פ"ג דבגיטין וקידושין ליכא דין אסמכתא אמנם להרמב"ם א"א לומר דמשום אסמכתא הוא דהא ס"ל במחילה ליכא דין אסמכתא וכ"כ בש"ע חו"מ סימן ר"ז סי"א והרי הכא מיירי במחילה כמו שאמר א' ידע דמחיל וע"כ הכי הוא דלוקח נותן דמים ומושך חפץ שלקח או עכ"פ נתן דמים או מושך ומ"מ בין נתאנה מוכר בין לוקח אמרינן לא ידע דמחיל ומוציא מחברו האונאה וצ"ע על המבי"ט דנחית בה מטעם אסמכתא וא"כ מוכח כרמב"ם מדמהני בשקיבל עליו מה דלא מהני באונאה ובמום ע"כ איילינות אינה כמוס וכמ"ש דלס"ד דהש"ס דבד"נ לא אזלינן בת"ר ר"ל דל"ה קידושין דשמא זה ממיעוטא דקפדי וגם תרי רובא ל"מ אם בד"נ לא אזלינן בתר רובא.

ונראה עוד ראיה דהיכא דמדינא לא אזלינן בתר רובא גם תרי רובא ל"מ מהא מבואר בשו"ת מהרי"ט ח"א שאלה קי"ד דבס"ס אין מוציאין ממון אפילו אתה יכול להרבות ספקות וס"ס והסכים עמו הש"ך בספר תקפו כהן סימן ק"כ ומכח זה העלו אחרונים דאפילו ארבע קי"ל י"ל כמ"ש ברכ"י בחו"מ סימן כ"ה אות נ"ו והרי ס"ס אלים כרוב ובשו"ת הרשב"א סימן ת"א כתב דאפשר עדיף מרוב וא"כ בהרבה ספקות יש תרי רובא וכן בארבע קי"ל וכ"ש אם הקי"ל כמיעוט נגד רוב וצ"ל תרתי קי"ל ויותר הרי יש תרי רובא א"כ ה"נ לס"ד דלא אזלינן בתר רוב בד"נ גם תרי רובא ל"מ ול"ד להא דפ"ק דכתובות דף ט"ו דמחלק בין רוב אחד לתרי רובא דהתם אינו רק משום מעלה עשו ביוחסין כדאיתא התם וכן מה דאמר בע"ז דף למד דר"מ לא חייש במיעוטא דמיעוטא י"ל נמי משום דמדינא סגי ברוב אחד גם לר"מ כמ"ש תוס' בפ"ק דחולין דף י"ב בד"ה פסח.

סי"ב נשתחררה ואח"כ קדשה אחר כן הוא בגיטין מ"ב ב' וכתב הב"ש מדלא בעי בש"ס אלא בנתקדשה אחר השחרור ש"מ דאם נתקדשה לשני קודם השחרור דצד חירות שבה נתפס לראשון תו אין תופסין קידושי השני את"ד והמקנה ואב"מ כתבו מדאמר בקידושין דף ס"ז ע"ב א"א נמי מניין דאין תופסין בה קידושין ואמרו מדכתיב כל אשר יעשה מכל התועבות האלו ונכרתו הוקשו כל העריות לאחות אשה דלא תפסי בה קידושין וא"כ חצי שפחה וחב"ח דאין הבועלה חייב כרת רק אשם תפסי בה קידושין את"ד ולי קשה מה ס"ד דתפסי קידושין בא"א כיון דקניינו דראשון הוא כדכתיב כי יקח איש אשה וכן בגיטין שם דלא שייר בקניינו ואטו אם מכר אחד קרקעו או חפץ לאחד יוכל למוכרו גוד לאחר אחר שקנה ראשון וצ"ל כיון דאשה אין גופה קנוי לבעלה כדאיתא בפ"ק דקידושין דף וא"ו ע"ב ובהזורק דף ע"ז אין לבעל עליה רק שעבוד לכן ס"ד דקידושין תופסין בה כיון דמקדשה שני הוי כהקדש נגד הראשון וכדאיתא בריש קידושין ובדף זיין שם עיי"ש ברש"י ותוס' והקדש מפקיע מידי שיעבוד כדאיתא בכתובות דף נ"ט ע"ב אך כ"ז לפי י"ת אבל מסיק התם בכתובות דרבנן אלמוה לשיעבודיה דבעל ולא חל ההקדש ועיי"ש בתוספת דכל מיני שיעבוד אלמוה רבנן א"כ בלאו היקש דאחות אשה לא תפסי קידושי שני וגמרא דאמר א"א נמי מכיון דלא תפסי קידושין היינו לפי דזה דהקדש מפקיע ובזה מיושב מה שדקדק המקנה אהא דאמר א"א נמי משמע דלא קשה כל כן כשאר עריות עי"ש ולפימ"ש ה"ט דלאו כל כמינה להפקיע א"ע משיעבוד בעלה ועיין ר"ן סוף נדרים דמדאורייתא לא מהימנה לומר טא"ל דלאו כ"כ להפקעאת עצמה משיעבוד בעלה והנה בח"ש וחב"ח נהי דבלאו קידושי שני אסורה על הראשון מחמת צד עבדות שבה מ"מ וכי בכדי עביד שקידשה אלא דנ"מ אם תשתחרר דלמ"ד גמרי קידושין וכ"פ הרמב"ם וכתב ב"י דממילא גמרי קידושין ואם לא נתקדשה לפני השחרור לשני היתה מותרת לראשון ומשועבדת לו א"כ אם קידשה שני לפני השחרור ממ"נ לא תפסי קידושי שני אה נמי דפקעי קידושין ע"י השחרור הרי גם קידושי שני פקעי ואם גמרו א"כ השני בא להפקיע מן הראשון ואין הקדש מפקיע דאלמוה רבנן לשיעבודיה ואפשר נ"מ אי מקרא ילפינן דאין קידושין תופסין בא"א דאם רק משום דאלמוה רבנן לשיעבוד דבעל י"ל אם קידשה ראשון בפסולי עדות דרבנן או בגזל דרבנן דמ"מ מקודשת מן התורה דלא עקרו רבנן קידושי דאורייתא כמ"ש רוב הפוסקים זולת הרי"ף בתשובה כדלעיל סימן מ"ב בזה י"ל דלא אלמוה רבנן לשיעבודיה כיון דמדרבנן הוי פסולי עדות או גזל לכן רצה הש"ס לילף מקרא דאין קידושין תופסין בא"א.

והנה בריש סימן זה איתא דאם בא פיקח וקידש אשת החרש הפיקחת מקודשת לשני קידושין גמורים אין להקשות איך יפקיע שיעבוד החרש ולא אלמוה רבנן לשעבודו כמו דקונם אין מפקיע מדרבנן אף דקונם איסור דאורייתא די"ל חדא כיון דכשקידש הפיקח נעשית הקדש מאורייתא על כל העולם לא על החרש לבד ומעיקרא לא היתה אסורה רק מדרבנן בכה"ג מפקיע השעבוד כמ"ש תוס' בפרק אעפ"י שם בהא דפרסוה לאיצטלא אמיתנא ועוד איתא בירושלמי פרק המדיר הובא בר"ן פ' אעפ"י שם דחוב דרבנן נפקע ע"י קונם כמו ממונות עיי"ש ה"נ קידושי חרש רק מדרבנן וי"ל משום תקנתא לתקנתא לא עבדינן כדאיתא בפ"ק דב"מ דף ה' ולפ"ז אם חרשת נתקדשה לפיקח והדר נתקדשה לפקח אחר לא תפסי קידושי שני לפיכך נסתפק בזה הב"ש בסק"א ולא כמ"ש האב"מ שם דמשום דלית בה כרת תפסי קידושי שני ולפימ"ש כיון דמשועבדת לראשון לא תפסי קידושי שני.

ובעין זוכר מערכת מ"ם סק"י הובא מתוס' ב"מ דף נ"ג דמלתא דאתיא מסברא טרח וכתב לה קרא והוא שם בתוס' דף נ"ג ריש ע"ב וא"ל דא"כ מאי פריך בפ"ב דכתובות דף כ"ב אהא דהפה שאסר קרא למ"ל סברא הוא דהיינו אם יש לדרוש הקרא על דבר אחר יותר נדרוש וא"כ הא דיליף דלא תפסי קידושין בא"א מקרא אף דמסברא ידענו כיון דניקנת לראשון מ"מ רצה למילף מקרא נמי אחר דבלא"ה אינו מיותר הקרא דצריך לכל חייבי כריתות גם א"א נילף מהקרא היכא דיש כרת ולפי"ז גם מה שתמה אב"מ על הפנ"י לק"מ.

רמב"ם פ"ד מה"א הט"ז כתב המקדש אשה שח"ש וחב"ח אינה מקודשת קידושין גמורין עד שתשתחרר וכיון שנשתחררה גמרו קידושיה כקדושי קטנה שגדלה וא"צ לקדשה קידושין אחרים בא אחר וקידשה אחר שנשתחררה הר"ז ס"ק לשניהם ותמה בהשגות והה"מ אם גמרו כשנשתחררה למה יהא ספק כשבא אחר וקידש עיי"ש ונ"ל דבפ"ק דקידושין דף זיי"ן א"ר התקדשי לי חצייך א"מ ופריך נפשטו קידושי בכולה כמו באומר על בהמה שיהא עולה דבר שהנשמה תלוי בו כולה עולה ומשני הכא דעת אחרת ערש"י דלא נתרצית אלא לחציה וכ"כ תוס' שם דאינה מתרצית אלא למה ששומעת וא"כ תינח היכא דראויה להתקדש כולה ולא קידש רק חציה אבל בח"ש וחב"ח דמקדש כולה אלא דאין קידושין חלין על צד עבדות שבה וליכא גילוי דעת דאין מרוצין בכולה א"ב כנשתחררה ורוצין לדור יחד וממילא פשטו קידושי בכולה דודאי בכדי לא עביד והחלה כשקידשה ח"ש וחב"ח דאסורה לו משום צד שפחות למה לו לקדשה אלא כדי לכשתשתחרר יגמרו הקידושין בכולה הרי סתמא שניהן מרוצין שתתפשטו הקידושין בכולה וכל זמן דלא חזינן חזרה ליכא למיחש לחזרה במידי דאינו חובה עיין סמ"ע בסימן קכ"ב סק"ה בשם בה"ע ולכן גמרו הקידושין וא"צ לקדשה שנית אבל אם אחר השחרור קיבלה קידושין מאחר טרם שנתיחדה עם הראשון הרי חזינן דחזרה בה מעתה הוי ספק אם הוברר הדבר למפרע דדעתה משנשתחררה שלא לדור עם הראשון דאין מתפשטין הקידושין בלא רצונה וקי"ל בדאורייתא א"ב משום דהוי פלוגתא לכן בנתקדשה לאחר ספק מקודשת לשניהם ור"נ דס"ל גמרו קידושי ראשון לטעמיה דס"ל בביצה דף ל"ט ודאי א"ב אף בדרבנן כאשר הוכיח הפנ"י שם הובא במלא הרועים לכן אמרינן טרם שקיבלה קידושין מאחר לא חזרה מדעתה שהיתה כשנתקדשה לראשון אבל כשנתיחדה אחר השחרור עם הראשון ודאי גמרו קידושיו ממילא דנתפשטו בכולה ואצ"ל מטעם דא"א עבב"ז בעל לשם קידושין ומתורץ מה שהקשה הר"ן בפ"ק דקידושין דף זיין כיון דפליגי בגמרא ל"ל אדם יודע ולפ"ז צ"ל מ"ש הרמב"ם הר"ז ס"ק לשניהם אף דלראשון ודאי מקודשת חציה עכ"פ מ"מ הוי ספק אי גמרו לראשון דשמא גם לשני מקודשת חליה והר"ז ספק אם מקודשת לשניהם אי רק לראשון ומהרי"ט ח"ב חא"ע סכ"ח וסכ"ט כתב לענין סבלונות דכ"ז שלא ראינו להדיא שחזר אמרינן סתמא בדעתו הראשונה עמד.

עוי"ל דבלא"ה קשה מאחר דלא איפסקא הלכה בש"ס כמ"ד גמרו וגם רב חסדא מספ"ל למה פסק הרמב"ם כמ"ד גמרו קידושי ראשון וצ"ל דהוקשה לרמב"ם למה פליגי בנתקדשה לאחר וליפלגי אם אחר השחרור גמרו וא"צ לקדשה שנית לכן פירש הרמב"ם דטעמא דמ"ד פקעי דאין אשה ניקנת לחצאין כדאמרינן באומר לאשה חציה מקודשת לי רק בח"ש וחב"ח חידש ר"ח כיון דלא שייר בקניינו מקודשת לכן אחר השחרור דיש שיור פקעי כל הקידושין ומצאתי ביד המלך שכתב כן בפ"ד מה"א הט"ז ומ"ד גמרו ס"ל בשלמא כולה בת חורין ואמר לה חציך מקודשת לי חזינן דלא נחתו רק לקדש חציה ובדעת אחרת לא פשטה קידושין בכולה כדאמר בפ"ק דקידושין שם דאין רצונם בכך דהרי היה אפשר לקדש כולה ולא קידש לכן בטלו הקידושין לגמרי אבל בח"ש וחב"ח דלא אפשר לקדשה כולה ודאי רצונם על קידושי כולה אלא דהדין מעכב ומבואר בחו"מ סימן מ"ב ס"ט היכא דעביד מעשה אמרינן בכדי לא עביד ומהני סברא זאת להוציא עמון וא"כ הכא אם רצונם שלעולם גם אחר השחרור לא יהיו הקידושין רק על חציה לא הועילו כלום דכ"ז שלא נשתחררה אסורה למקדש משום דחציה שפחה ולכשתשתחרר יפקע הקידושין לגמרי א"ו דעתם שלכשתשתחרר יתפשטו הקידושין בכולה ואפילו בנשים לא אמרינן לאו דינא גמירי רק במה דמפורש בש"ס כמ"ש הש"ך חו"מ סימן ס"ו ס"ק כ"ה ותוס' בפ"ק דערכין דף ה' כתבו אהא דאמר ר"מ שם אדם יודע דאפילו א"י דעתו כמו שיתקנו חכמים הלשון וכבר כתבתי במקום אחר דרבנן ל"פ אר"מ רק היכא דצריכין לשנות לשונו ורד"ק כתב דאפילו בנשים אף דלאו כולהו דינא גמירי מ"מ סומכת דעתה אדרבנן דגמירי הובא בקה"י במדות חכמים אות א' ובשו"ת מהר"ם הובא בפ"ת לחו"מ סימן מ"ב שם כתב דדוקא בעביד מעשה אמרינן בכדי לא עביד ולא בדיבור לבד והר"ן פ"ד דנדרים דף ל"ה כתב שם לענין מעילה דהנותן עשה מעשה אבל המקבל לא חשיב עשה מעשה א"כ ה"נ האשה שקיבלה הקידושין ל"ח מעשה ול"ל בכדי לא עביד אלא די"ל דאזלינן רק בתר אומדן דעת המקדש אבל האשה בכל דהו ניחא לה ומקבלת הקידושין אדעתא דידיה ומצאתי ברשד"ם חא"ע סימן י"ד שכ"כ לענין סבלונת והוכיח בכמה ראיות דאף דאינה ניקנת בעל כרחה מ"מ אמרינן אלו ידעה היתה מתרצית לדעת המקדש עיי"ש ואם כי י"ל דזה תליא בפלוגתא שבין הש"ך חו"מ סימן שנ"ח ותוס' שהביא הש"ך שם מ"מ ניתן להאמר לכן זה דעת מ"ד גמרו ומ"ד פקעי ס"ל דלגבי האשה אין הוכחה דדעתה שיתפשטו הקידושין בכולה לכשתשתחרר ודברים שבלב ל"ה דברים לכן הקידושין תלויין עד שיהא הוכחה ואם נתרצית בו אחר השחרור והלכה לדור עמו יש הוכחה דרצונה שיתפשטו הקידושין בכולה לכן א"צ קידושין אחרים ואם לא נתיחדה עמו וקיבלה קידושין מאחר הרי הוכחה להיפך לכן פקעי קידושי ראשון לגמרי לכן מדמה לה הרמב"ם לקטנה שכתב שם הלכה חית דקידושין תלויין עד שתתגדל אם נתרצית בו ויושבת עמו גמרו קידושיה.

תוכן העניינים

ערך שי אבן העזר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה