ערך שי אבן העזר חלק א· רבי שלמה יהודה טבק
הלכות קידושין · סימן מג
ס"א קטן שקידש במל"מ פ"ד מה"א ה"ז נסתפק בקטן שקידש שיחולו הקידושין לאחר שיגדיל כיון דזמן ממילא קאתי אי מהני והביא פי' רש"י מיבמות דף נ"ד בקידש יום אחד לפני שנת י"ג שיחול כשיגדיל דמהני ונתקשה למה דוקא יום אחד ונראה נהי דזמן ממילא קאתי מ"מ מיתה שכיח ואינו ברשותו שיחיו אז אך מיתה דחד יומא לא שכיח כמ"ש ת"י בפ"ק דיומא דף י"ג והא דהאמ"ל לאחר ל"י מהני משום דבידו לקדשה עכשיו.
דלא תקנו רבנן נשואין לקטן כתב מהרי"ק שורש ל"ב ר' נתן המכירי שאל לרבינו יצחק בר' יהודא בן י"א שנה שקידש לו אביו אשה בטבעת ועדים אם ימאן אם צריכה גט והשיב שצריכה גט שמצינו בכ"מ שזכין לאדם שלא בפניו ובראב"ן דף קמ"ט הובא באב"מ הלשון שצריכה גט משום שזכין לאדם שלא בפניו וזה גלוי הוא שזכות הוא לאדם שמקדשין לו אשה הוגנת עכ"ל ומהרי"ט ח"ב סמ"א הביא כמה ראיות מהש"ס דלא כותיה וכן בנו"ב ולפימ"ש תה"ד ס"ס קפ"ח דמידי דצריך שליחות לא אמרינן זכין שלא בפניו אלא אם אנן סהדי בשעת מעשה אם הוי ידע הוה ניחא לו וכתבתי לעיל סי' ל"ה ס"ג דאם הסברא נוטה יותר דזכות הוא לו עושה עכ"פ לספק והנה איתי' במרדכי הובא בד"מ סי' ל"ז אף דלדין הש"ס אסור לקדש בתו הקטנה עד שתגדיל ותאמר בפלוני אני רוצה מ"מ האידנא דאנן מעוטי עמים חיישינן שמא יקדימנו אחר וכ"כ רמ"א שם ס"ח די"א דנוהגין בזמן הזה לקדש בנותינו הקטנות משום שאנו בגלות ואין לנו תמיד סיפוק כדי צרכי נדוניא גם אנו מתי מעטו ואין מוצאין תמיד זיוג הגון וכן נוהגין עכ"ל ואם כן אין שום קושיא מהש"ס דאז לא היה דבר גלוי שזכות היא לו לאדם שמקהשין לו אשה הוגנת כיון דבניקל למצא זיווג הגון אפשר אם היה גדול היה מדייק ונסיב אחרת משא"כ עכשיו דאין מוצאין תמיד זיוג הגון והאב ודאי עושה כל טצדקי לטובת בני ישראל אם ימתין עד שיגדיל לא יזדמן לו זיוג הגון כזו ושמא יקדמנו אחר באשה זאת וכמ"ש שזה גלוי הוא שזכות הוא לאדם שמקדשין לו אשה הוגנת לכן הצריכה גט ומה שהקשה ר"י בנו של הנו"ב והובא בנוב"ת סי' עין מנזיר דף י"ב דכל מידי דאיהו לא מצי עביד לא מצי משוי שליח מיושב שפיר במה שכתבתי לעיל סי' ל"ה בד"ה לשדכה מן התוס' גיטין דף ס"ו ע"ב דהיכא דעשה שליח גרע דאז אם לא מועיל מדין שליחות לא מהני משא"כ כשלא עשה שליח מהני שפיר מטעם זכין לאדם שלא בפניו ואם נאמר דלאו קידושי ודאי תן רק ספק צ"ל דס"ל לרי"ל גם בספק י"ל זכין שלא בפניו כיון דמשום שמא יקדמנו אחר טרם שיגדל הוא ובנתקדשה לו מספק אגידא גביה דלא תתקדש לאחר בלא גט ממנו וגם אחר לא יקדשה כיון דצריכה גט ואפשר ס"ל לרי"ל דודאי זכות הוא כמו שנראה לשונו שכתב וזה גלוי הוא שזכות הוא לאדם שמקדשין לו אשה הוגנת והכי מסתבר דלא על חנם קידש לו אביו אשה בקטנותו אלא דדייק לטובת בנו שאשה זו הגונה לו ושמא יקדמנו אחר ומ"מ מאחר שכשהגדיל ממאן בה י"ל דנעשה ספק דשמא יש ברירה והוברר למפרע דאין דעתו ורצונו בה ומה דנקט טבעת ועדים נראה דאם ליכא רק עד אחד אף דלכ"פ חוששין לקידושין מ"מ בכה"ג דליכא רק ספק אפילו בשני עדים אין חוששין בע"א דהוי ס"ס וטבעת נקט דאם קידשה בדבר מאכל וכבר נאכל או במעות דסתמא להוציאן לא היה חושש לטעם שני שמא נתרצה אחר י"ב שנים דבפרק יש בכור דף מ"ט בפודה בנו תוך ל"י ונתאכלו המעות דס"ל לשמואל דאין בנו פדוי כיון דאין בידו לעדותו מיד וה"נ דבקטנותו אין בידו לקדש מעכשיו לכן נקט טבעת דתכשיט הוא וסתמא ישנה בידה כשהגדיל ונתרצה.
ובשו"ת מהר"ם אלשיך סי' ד' כתב דהקשו על הרי"צ שאין זה זכות דאוסרו בקרובוהיה ואף דהה"מ בפ"ד מזכיה כתב דלאו חוב גמור הוא דרוצה הוא לישא אשה זו וליתסר בקרובותיה מלישב בטל דמצוה קעביד ה"ד בגדול אבל קטן דלאו בר מצוה הוא הויא ליה חוב גמור דמיתסר בקרובת שלה ולא עביד מצוה ועברה נמי קעביד עכ"ל ולפימ"ש דהשתא זכות הוא לו ובשו"ת מהר"י מינץ סי' ב' הביא לשון הג"ה בסמ"ק על הא דרב דאסור לקדש בתו קטנה דהני מילי בימיהם שהיו ישראל מרובים במקום אחד אבל עתה שאנו מתי מעט רגילין לקדש אפילו כשהיא קטנה שמא יקדמנו אחר עכ"ל וא"כ גם בקטן נהי דאינו בר מצוה זכות הוא לו שמא יקדימנו אחר ולא ישינה כשיגדיל ויהא בר מצוה ובהני מתורץ קושית חתנו של הנו"ב בסי' ס"ג למה תקנו נשואין בחרש הרי יכול להיות בו קידושי תורה ע"י פקח גם גדולל הוא דחרש כשם שכונס כך מוציא והרי משכחת שכונס ואינו מוציא אם קידש לו אחר דהוי קידושי תורה עיי"ש ולפימ"ש א"ש דבחרש דאינו בר מצות שפיר הוי לו חוב דמתסר בקרובותיה דאף דאינו בר ווצות ובר עונשין מ"מ אסור להאכילו איסור כדאית' בהה"מ כ"כ מה"ש הובא בב"י א"ח סימן רס"ו ובפתיחה כוללת להפרמ"ג על א"ח ריש ח"ש ובחרש ל"ל שיהא לו זכות משום דתהא מוכנת לו כשיהא בר דעת דהא בר"פ חרש מבואר דלא אתי לכלל דעת וכן הוא בר"פ ווי שהחשיך ואע"ג דהר"ן בפרק השולח כתב מכאן נ"ל דמאי דקי"ל זכין לאדם שלא בפניו כל שהדבר בעצמו זכות אע"פ שנמשך מהנו חיב זכה וקנה אף שהחוב יתר על הזכות הא סיים שם דאפשר לדחות ובנה"ך יו"ד סימן קכ"ג כתב דדוקא אם החוב אינו בא מזיד עיי"ש.
ומהר"ם אלשיך שם הקשה על הרי"ץ מפ"ק דקידושין דף י"ט דמייתי ברייתא איש אשר ינאף א"א פרט לאשת קטן ורצה הש"ס להוכיח דמייעד אדם לבנו קטן ודחי' ר"א דמיירי ביבם בן טי"ת ואם אב יכול לקדש אשה לבנו קטן הרי משכחת אשת קטן בכה"ג וכן מהרי"ט סימן מ"א ושאר פוסקים תפסו על הרי"ץ מהתם ולע"ד י"ל בפשוט דהא כל טעמו של הרי"ץ דאשה הוגנת זכות לאדם ואיתא בפרק תפ"ה דף כ"ט בהא דר"ש הקולי נשאר שותק בברכת המינים שתים ושלש שעות ופריך למה לא סלקוהו ומתרץ אביי גמירי טובא לא הוי בישא ואף דרבא פליג שם נראה דודאי לא יחלוק לגמרי על קבלתו של אביי אלא דס"ל דגמירי על צד הרוב טבא ל"ה בישא ויזדמן על צד המיעוט לכן הוכרח לתרץ הא דלא סלקוהו משום דמתחיל בה דאל"ה כיון דחזינן ריעותא ורגל"ד יש לחוש למיעוטא וכמו לענין רוב בהמות כשרות אם אירע ריעותא ורגל"ד לא סמכינן ארובא עכ"פ חזינן דהאי גמירי דטבא ל"ה בישא לענין דינא אתמר ולהכי האי קרא דאשר ינאף דכתיב מות יומת הנואף והנאפת דזינתה ברצון אגלאי למפרע דאינה טובה א"כ ל"ל זכין לו שלא בפניו ואינה אשתו וכ"ש כיון דכל הזכות אינו בשעת קטנותו דאינו בר מצוה אלא שיהא לו אשה הוגנת לכשיגדל וכיון שזיכתה טרם שנגדל הרי אינה הוגנת ואדרבה אם היו מועילים הקידושין היתה נאסרת עליו.
וצ"ע מספ"ק דקידושין דארשב"י אפילו צ"ג כל ימיו ומרד באחרונה איבד את הראשונות שנאמר צדקת הצדיק לא הצילני ביום פשעו ומוקי לה ר"ל בתוהא על הראשונות והא גמירי טבא ל"ה בישא וצ"ל גם לאביי מיעוטי דמיעוטי יזדמן אלא דלמיעוט דמעוטי ל"ח כדאיתא בע"ז דף ל"ד ע"ב אפילו לר"מ לכן גם כשחזינן ריעותא לא חיישינן ולרבא מיעוט יזדמן.
וצ"ע בהא דנחלקו הפוסקים ביו"ד סימן ב' בשוחט שהמיר אם חוששין על שחיטתו למפרע ולא העירו להא דאביי דגמירי דטבא לא הוי בישא דדוחק לומר דרבא פליג על מה דגמירי ובהליכות עולם שער ב' כאב כל היכא דאיכא גמירי רוצה לומר מסורת בידינו ממשה בסיני ובקה"י בחלק מדות חכמים כתב דאיכא גמירי שאינן הלל"מ אלא מסורת מרבותינו עיי"ש מ"מ דחוק דרבא יכחיש זה כגמלי, ועו"ק דבעד זומם דפליגי אביי ורבא אי למפרע נפסל וגם אביי מודה דאינו נפסל רק משעה שהעיד ולמה לא יפסל למפרע כיון דלאביי גמירי דטבא ליה בישא וצ"ל דשאני עדות דתורה לא פסלה רק משעה שנתברר שעבר בפועל מעשה שנפסל בת דנהי דאגלאי למפרע דלא הוה טבא מ"מ י"ל דלא עבר בפועל רק יצר מחשבוח לבו רע או עבר רק עברות קלות שאין נפסל בהן ומקלות בא לחמורות כדאיתא בסוכה דף נ"ב ודרכיה דרכי נעם דאם יפסל עדותו למפרע יהיו כל קידושין וגיטין שנעשו בעדותו פסולין למפרע אבל לנידון זכות באשה הוגנת ודאי י"ל אגלאי למפרע דלא היתה טובה ומעותדת להרע והיא ממוצא אני אשה וכו' ובירושלמי פרק היו דורשין איתא דדרש רע"ק טוב אחרית דבר מראשיתו בזמן שהוא טוב מראשיתו אזי טוב באחריתו וזה כסברת אביי דטבא לא הוה בישא ולרבא צ"ל דסתמא דמלתא הכי הוא רק על פי רוב
עוד הקשה רמנ"ח ומהרי"ט שם מב"ב דף קנ"ו דאר"נ אמר שמואל בודקין לקידושין ולגירושין ופריך כיון דבדקוה לקידושין למ"ל למבדקיה לגירושין ולמה לא משני כשקידש לו אביו אשה דמקודשת מן התורה וא"צ בדיקה רק לגירושין וכתב הב"מ דמוכח ברור דליכא חשש קידושי תורה ונ"ל דבגיטין דף ס"ה ס"ל לר"י אמר רב אסי בקטן דנותנין לן חפץ ומחזירו זוכה לאחרים ושמואל ס"ל דאינו זוכה לאחרים ופריך אשמואל דפודין מע"ב ע"י שפחה שלא הביאה שתי שערות וכתב בחידושי ר"ן מאי קושיא כיון דרבה נותן לה המעות לעצמה זוכה וי"ל דלשמואל כיון דס"ל דאינו זוכה לאחרים משמע דס"ל שאין זכיה לקטן מן התורה וכיון שפודין מע"ב אלמא זכיה אית לקטן מדאורייתא והובא בקה"י בתוד"ר אות זיי"ן ובר"ן על הרי"ף כתב דתוס' פסקו כר"י אר"א ולא כשמואל וא"כ לשמואל דלית לו זכיה מה"ת אפילו בדעת אחרת מקנה אותו ה"נ אין זכין לו שלא בפניו דהא הא דקטן זוכה בד"א מקנה לו הוא משום דזכין לו שלא בפניו כמ"ש הה"מ פכ"ט ממכירה וכמ"ש בביאורו קצו"ח בסימן רמ"ג סק"ד ועיי"ש בהה"מ דדעת הרמב"ם דזכין לקטן שלא בפניו או בדעת אחרת מקנה הוא מן התורה.