אור ברסלב
ערך שי אבן העזר חלק א הלכות קידושין › סימן מ

ערך שי אבן העזר חלק א· רבי שלמה יהודה טבק

הלכות קידושין · סימן מ

סימן לט

או חזרה בה בשעה"מ פ"ז מה"א ה"י נסתפק אם אמרה שחזרה תוך ל"י בפני עדים אי נאמנת ותלאם במחלוקת רשד"ם ודברי ריבות באשה שנתקדשה קידושין גמורים ואח"כ אמרה לבעלה שקודם לכן נתקדשה לאחר אי נאמנת במגו דגרשתני גם תלאה במחלוקת רמב"ן וריטב"א בקידשה ע"ת דשוא"ת אי נאמנת לומר שבטלא התנאי עיי"ש ולא כראה לפימ"ש הרא"ש בפסקיו בשילהי נדרים דחזקה אין אשה מקלקלת את עצמה להיות יושבת באיסור א"א כל ימיה א"כ ה"נ י"ל כן אף דכאן ליכא חזקה דאינה מעיזה בפני בעלה כשאומרת שחזרה שלא בפניו ל"ד לא"א שאמרה גרשני בעלי דבחזקת א"א היא וצריכה שתי חזקות נגד חזקת א"א משא"כ הכא יש לה חזקת פנויה ועכ"פ אין לה חזקת א"א ול"ד לפלוגתא דרשד"ם וד"ר דגם לפי דבריה נתקדשה לאחר אחר שנתקדשה כבר לראשון הרי רצתה לקלקל א"ע לישב באיסור א"א כל ימיה ואדרבה י"ל השתא אחמיצה גם ל"ד למחלוקת ריטב"א ורמב"ן דשאני תנאי כמו שפרש"י בפרק כל הגט דף כ"ה ע"ב דתנאי שבידו לקיים ודעתו לקיים לא תליא בברירה דמעיקרא עמד להתקיים משא"כ במקדשה לאחר ל"י מתחלה לא החליטו הקידושין דרצונם שיוכלו לחזור ורפיא בידם דאל"ה היה מקדשה לגמרי מעכשיו עוד כתב שעה"מ דהוא אינו נאמן לומר שחזר בו תוך ל"י במגו דבידו לגרשה לפימ"ש הר"ן דאם חזר בו הוא מחייבת להחזיר לו הקידושין א"כ ליכא מגו דאינו רוצה להפסיד מעות קידושין עיי"ש ותמוה דאדרבה כתב הר"ן דאם חזר בו פטורה מלהחזיר הקידושין.

אם נקרע כתב הר"ן בשם רשב"א דאם השטר ש"פ מקודשת דדעתה נמי אנייר כדאמרינן בשטר שנכתב שלא לשמה והקשה אב"מ דהא כתב הר"ן הא דבקדושי כסף מקודשת אף בנתאכלו משום דהכסף יהיב לה מיד ואינו ברשותו לחזור מהכסף דאם היה יכול לחזור מנתינת הכסף תוך ל"י אינו רק פקדון וכשנתאכל ה"ל מלוה וא"כ בקידשה בשטר נהי. דדעתה נמי אנייר אבל מיהת אשטרא נמי דעתה דהא מקדשה בשטר וא"כ קשה ממ"נ אי נימא דיהיב לה תיכף את הנייר א"כ אחר שלשים תו ליכא תורת שטר כלל דהא בעינן שיהא הנייר משל הבעל וכדאיתא פרק ב' דגיטין דף כף וכיון דהנייר כבר שלה א"כ לאחר שלשים אינו בתורת שטר כלל דהא בעינן ספר המקנה וליכא כיון דהנייר שלה כבר ואם אינו נותן לה הנייר עד בתר ל"י דאז ה"ל תורת שטר תו ליכא תורת כסף כיון דנתאכל דהא אם אינו נותן לה עכשיו הנייר ה"ל תורת פקדון גבה עד שלשים וכה"ג אפילו בתורת כסף ל"א לדעת הר"ן עכ"ל ונ"ל דהנה כשמקדשה בכסף לחוד לאחר ל"י דצריך שיהא הכסף שלה מיד אמרינן דנותן לה הכסף מיד ואם מקדשה בשטר לאחר ל"י אמרינן דאינו נותן לה השטר שיהא שלה אלא לאחר ל"י והלא זה וזה מקדשה סתם אע"כ דבכדי לא עביד ודעתו שיהא באופן המועיל כדאיתא בחו"מ סימן קצ"ה דסתם ק"ס מעכשיו דבכדי לא עביד ולא חלקו בין ע"ה לבקי בדיני אלא דאמרינן דרוצה שיהא באופן המועיל לפי דעת חכז"ל ועיי"ש נה"מ ס"ה בשם הרמב"ן לכן ה"נ אם נקרע תוך ל"י דא"א לחול בתורת שטר חלו הקידושין בתורת כסף דזה אופן המועיל ואזי הכסף שלה למפרע וכיון שעומד להתברר אם יהא הכסף שלה משעה שנותן לה קי"ל דיש ברירה כמ"ש יש"ש בדיני ברירה בב"ק.

ס"ב בא שני וקידשה בפ"ג דקידושין דף נ"ט לא בא שני וחזרה בה מאי כתב הא דלא מבעיא בדידיה דר"ל הוה מודה דדוקא באשה קאמר משום דנתינת מעות לידה חשוב כמעשה להאי לישנא עכ"ל ואינו מובן כלל גם קשה מאי מותיב ר"י לר"ל משלח גט ביד שליח דיכול לחזור הא בדידי' גם ר"ל מודה ובק"כ ר"ל דהרא"ש חזר ממ"ש בתשובה דאם הוא חזר ג"כ צריכה להחזיר כסף קידושין לכן בשלמא היא א"י לחזור עד דחזרת הכסף אבל הוא מה בידו לעשות והוא דחוק מאד ומשוי, לרא"ש הדרנא ונ"ל בשלמא לגבי דידה י"ל נתינת מעות לידה כגמר מעשה אף דמחוסר זמן דממילא קאתי ובידה שלא להתקדש לאחר וכיון דקבלה מתחלה קידושין מזה הוי כנגמר המעשה משא"כ לגבי דידיה דאין בידו שלא תקבל היא קידושין מאחר לא חשוב אצלו מעשה אך עדיין קשה כיון דלר"ל נמי הוא יכול לחזור לא יהא גם אצלה מעשה דאין בידה שלא יחזור הוא רק להר"ן י"ל דאין בידו לבטל נתינת הכסף אפילו יחזור בו נמצא בידה לקיים הנתינה ומעיקרא בדעתה היה לקיים.

לכן נראה בשלמא היא סמכה דעתה שגומר בלבו לישאנה מדיהיב לה כסף קידושין דאאת"ל כשחוזר בו צריכה להחזיר מ"מ הא להוצאה נתן לה וכל אשראי ספק אתי' משא"כ הוא לא סמכא דעתיה דשמא יזדמן לה הגון יותר ותתקדש לו ואין ראיה ממה שקבלה הקידושין ממנו דמה אכפת לה לקבל והברירה בידה עדיין ומבואר בפא"נ דף ס"ג ע"ב היכא דמוכר א"י אם לוקח סמיך עליו ואין דעתו לחזור לא סמכא דעתיה לכן יכול המוכר לחזור ואין עליו מש"ע על שאינו עומד בדיבורו דעביד עמו מעשה קנין כסף משום דלא סמכא דעתו עיי"ש ואף דהתם נמי הקדים הלוקח מעות למוכר מפורש שם משום דכן דרך מאן דיהיב זוזי אתרעא חריפא לבי תרי תלתא יהיב לכן אי לא מיתחזי ליה לבי דרי א"ל אמינא דאשכחת פירי דשפירי מדידי ושקלת עיי"ש.

ועוד בשלמא הוא דהתנה שלא תהא מקודשת עד לאחר ל"י הרי מוכח דרוצה שיהא בידו לחזור עד ל"י דאל"כ היה מקדשה מעכשיו א"כ הרי מעשה ושוברו עמו משא"כ היא אפשר דגומרת בדעתה שלא לחזור בה וליכא הוכחה שבלבה ג"כ שתחזור אם תרצה לכן לגבה הוי גמר מעשה.

ויל"ע דהרא"ש פרק השוכר את האומנין ס"ז כתב דכיון דמוכר יכול לחזור גם לוקח יכול לחזור דאין קנין לחצאין וכה"ג כתבו תוס' בב"מ דף ס"ו בסד"ה ומניומי וכה"ג כתב בשו"ת רשב"א סימן תתקי"ג כיון דיורש י"ל גוד או אגוד ה"נ לוקח מיורש השני שלא תלקה מדה"ד שתהא יד האחד עדיפא מיד השני הובא בב"י חו"מ סימן קע"א וכ"כ נה"מ בסימן קצ"ה ס"ג כיון שלוקח יכול לחזור היכא דנעשה המקח שלא בפניו כן גם מוכר יכול לחזור דאין דמסתמא היה דעת המוכר שבזמן שיהא הקנין נגמר נגד הלוקח שלא יהיה יכול לחזור בו באותו זמן יהא נגמר המקח נגד המוכר ולא מקודם א"כ ה"כ כיון דמודה ר"ל דהוא יכול לחזור למה לא תוכל לחזור גם האשה ואף דאם בא אחר וקידשה מקודשת מ"מ אם לא בא אחר למה לא תוכל לחזור כמו המקדש בשלמא להר"ן דאם הוא חזר אין צריך להחזיר הכסף קידושין יש לישב קצת דלא לקתה מה"ד כיון דאינו דומה חזרה שלו דמפסיד לחזרה שלה דא"צ להחזיר לו רק מה שקבלה ממנו ול"ל אומדנא דמסתמא שכתב נה"מ דאפשר מתרצית בזה דידה על עליונה דאם הוא יחזור תרויח כסף הקידושין ולפ"ז י"ל קושית הרא"ש דלא מבעיא אם הוא חוזר דזה ודאי כיון דאם בא אחר וקדשה מקודשת ע"כ גם הוא יכול לחזור שלא תלקה מדה"ד שתהא ידה עדיפה מידו משא"כ היא אף אם לא תוכל לחזור רק כשבא אחר וקדשה והוא יכול לחזור מ"מ כיון דמרווחת הכסף קידושין ליכא האומדנא דמסתמא הנ"ל וכמו דאין ידו וכחו לחזור לגמרי רק במקצת ה"נ היא יכולה לחזור במקצת כשיזדמן לה אחר לקדשה ואם לא יזדמן לה אפשר איתתא בכ"ד ניחא לה.

סעי' ד' אפילו הם מאה על הסדר הזה בהה"מ פ"ז הי"ב מה"א כתב דרמב"ם חושש לכל החומרות שמא תנאה לבד ושמא חזרה לבד ושמא תרווייהו והכ"מ הקשה דא"כ אפילו אחד קידשה מעכשיו ולאחר מ"ם יום לר"י צ"ג ממנו ולא חשש הרמב"ם שמא הלכה כר"י דאינו לא תנאה ולא חזרה אלא שיור ומ"ש הה"מ משום דרב ושמואל רבים נגד ר"י קשה נימא נמי שמואל ור"י רבים נגד רב או רב ור"י רבים נגד שמואל כן הקשה לח"ם ונ"ל כיון דכתב הרמב"ם בהלכה י"ג האמ"ל חוץ מפלוני שלא תאסר עליו אלא תהיה א"א לכל העולם ולפלוני כפנויה הר"ז מקודשת מספק ועיי"ש בהה"מ א"כ אין לחוש לדר"י דשמא אינו שיור רק תנאה או חזרה ואת"ל דהוי שיור שמא בשיור אינה מקודשת ור"י עצמו ס"ל דודאי הוי שיור ומקודשת אבל אנן דקי"ל בשיור הוי ספק ועוד ספק אי חשוב שיור אין לחוש בס"ס

ועוד כיון דהאחרון קידשה לאחר מ"ם יום אפילו ה"ל כר"י דכל חד רווחא שבק מ"מ צריכה גט גם מקמאי כדאר"י דכולן תופסין בה ואם נאמר תנאה הוי רק קידושי קמא קידושין ואם נאמר חזרה שלא יחול רק עד שלשים יום מ"מ קידושי קמא תופסין בה בכלות השלשים אפילו תימא דמאן דקידשה מעכשיו ולאחר מ"ם יום רווחא שבק וקמא נתכוין לחזרה מ"מ מיד אחר שלשים תופס מה ששייר האחרון א"כ קמא ודאי יש לו בה קידושין כולה או מקצתה והאחרון ספק לדידן דחיישינן שמא תנאה או חזרה דאז אינה מקודשת כלל לאחרון א"כ הוי כמו ספק ויבם בנכסי סבא דפרק החולץ דף ל"ח דיבם ודאי וספק ספק ואין ספק מוציא מידי ודאי.

ועוד כיון דפסק הרמב"ם דאם שיור הוי ספק קידושין ובפרק טי"ת מהלכות אישות ה"ט פסק הרמב"ם דלא מחית נפשו לספיקא ומפרשין לשון המקדש באופן שלא יהא ספק וכר' יוסי דבפרק ג' דקידושין דף ס"ד ע"ב א"כ אין לנו לפרש כונתו דרווחא שבק והרי יש לפרש כונתו תנאי או חזרה דאין בזה ספק קידושין בשעת קידושין דאם תנאי יחולו הקידושין לאחר ל"י למפרע ואם חזרה יחולו מאז והלאה ואם ימות תוך ל"י לא יהא קידושין כלל אבל ר' יוחנן כיון דס"ל דיכול לשייר והוי קידושין ס"ל שפיר רווחא שבק.

ובזה י"ל מה שהקשה הב"ש סק"ח כיון דלא קי"ל כאביי למה בעי הרמב"ם שיקדשו כולם כסדר זה לשלשים וזה לעשרים וזה לעשרה ימים הא אפילו אם קידשה הראשון מעכשיו ולאחר ל"י והשני מעכשיו ולאחר מ"ם יום נמי צריכה גט משניהם דדלמא לראשון חזרה הוא וא"כ אם נתכוין השני לתנאי תופסין קידושי שני והוא קושיא חזקה ועיין בני אהובה ולפימ"ש כיון דראשון ספק תנאי ספק חזרה אם נתכוין שני בלאחר מ"ם יום לתנאי מחית נפשו לספקא דשמא ראשון לתנאי אם יחיה ולא יחזור עד ל"י מקודשת לראשון דקדמו קידושיו ואם ראשון לחזרה נתכוין מקודשת לשני והא לא מחית אינש נפשו לספקא ע"כ אמרינן שני לחזרה נתכוין דאז בין נתכוין ראשון לתנאי בין לחזרה קדמו קידושיו לשני ואי דא"כ מה נ"מ לשני בלאחר מ"ם יום נ"מ שפיר אם ימות ראשון או יחזור בו תוך ל"י תהא מקודשת לו לאחר מ"ם יום משא"כ אם קידשה שני מעכשיו ולאחר עשרים יום ע"כ לא ימלט שני מספק דבין נתכוין לתנאי בין לחזרה הוי ספק אם יחיה ראשון כל הל"י ולא יחזור בו דשמא ראשון לתנאי נתכוין ולאחר ל"י מקודשת לראשון למפרע ולא לשני ואם נתכוין ראשון לחזרה מקודשת לשני דקדמו קידושיו בין נתכוין שני לחזרה בין לתנאי נתכוין.

והנה אביי אמר בש"ס דאין משמעות הלשון לרב משמע תנאי ומשמע חזרה אלא אי תנאה הוא אין משמע הלשון רק תנאי ואי חזרה הוי אין משמעות הלשון רק חזרה ול"ל חד נתכוין לתנאי וחד לחזרה ותמה רא"ש והכ"מ כיון דלית מאן דפליג על אביי למה לא פסק הרמב"ם כוותיה ונראה דבאמת קשה הדבר מאד כיון דלרב ורבנן מספ"ל איך משמעות הלשון למה לא נימא דיש במשמעות כך וכך וי"ל אחד נתכוין לתנאי ואחד לחזרה ומאי הכריחו לאביי שלא לומר כן ונראה משום דקשה איך פסקה תנא למלתא דמקודשת וא"מ משום ספק תנאי ספק חזרה נשייליה למקדש איך כוונתו דהא אביי ס"ל בפרק האומר דף ס"ו דא"ל ע"א אשתך זינתה והלה שותק נאמן אף דהוה דבר שבערוה ודעת הרמב"ם וכמה רבוותא אפי' אין העד אומר לבעל אתה ידעת וליכא רגל"ד וכדמוכח מההוא סמיא וינאי מלכא וכמ"ש הש"ך ביו"ד סימן קכ"ז סקט"ז אליבא דאביי גם בדבר שבערוה ולרבא כן בשאר איסורים לכן הכריח אביי דאין במשמעות הלשון אלא או תנאי לכ"ע או חזרה לכ"ע וחכמים לא הכריעו וכתב בח"ר לא שירדו חכמים לסוף דעתן של בריות שאינו אומר כך אלא או כולן משום תנאי או כולן משום חזרה אלא שחכמים יסתפק להן משמעות הלשון האיך והלכך אעפ"י שזה אומר לכך נתכונתי וזה אומר בהפך זה נתכונתי אנו אין לנו אלא לדקדק עיקר משמעות הלשון ודינו שכונת המקדש אינה נשמעת לעדים ואין כאן עדים אלא מעיקר הלשון ומשמעתו עכ"ל וא"כ כ"ז אם אין במשמע הלשון לעולם רק תנאי או רק חזרה אבל אם משמע תנאי ומשמע חזרה נאמן המקדש איך נתכוין לאביי וא"כ לרבא דקי"ל כוותיה בדבר שבערוה אין ע"א נאמן אפילו אין אחר מכחישו ליכא שום הכרח לסברת אביי וגם יותר מסתבר לומר כיון דמספ"ל לרב ורבנן משמע הכי ומשמע הכי ואף דהמקדש נודע מ"מ הא כתבו תוספת בריש גיטין דף ב' ע"ב בד"ה ע"א דילפינן ע"א נאמן באיסורין מנדה דכתיב וספרה לה ורמב"ן שם כתב דאין ראיה מנדה דמתוך שנאמנת לעצמה נאמנת גם לבעלה וא"כ לאביי דגם דשב"ע היכא דשכנגדו שותק נאמן ע"א כמו באיסורין ה"כ בנוגע ואדרבה עדיף מתוך שנאמן לעצמו להתירה לו או להתיר קרובותיה אלא דקשה הא בקידושין דף ס"ג ע"ב באמר האב קידשתי את בתי וא"י למי ובא אחד ואמר אני קדשתיה נאמן אמר רב נאמן ליתן גט וא"נ לכנוס אימר יצרו תקפו וגם ר"א דס"ל דנאמן לכנוס משום דמרתת שיכחישו האב אמנם זה קשה נמי על הרשב"א שהבאתי דכתב דאין המקדש נאמן לומר לכך נתכונתי משום דאין לנו רק משמעות הלשון והא בלא"ה אינו נאמן לומר נתכונתי לתנאי אימר יצרו תקפו וגם לומר שלחזרה נתכוין אימר רוצה שלא יתסר בקרובתיה וצ"ל כמ"ש הרשב"א בהא דאם אומרת נתקדשתי וא"י למי דמודה ר"א דא"נ דלא מרתת משום דתחפה עליו דה"ד לכתחלה אבל אם כנסה אין מוציאין אותה מידו דהא אין כאן מי שמכחישו עיי"ש בדף ס"ג ע"ב וא"כ גם רב דאמר אימר יצרו תקפו רק לכתחלה א"נ לכנוס וא"כ הכא דתנן מקודשת וא"מ דאפילו בדיעבד היא לכל חד ספק א"א הוצרך הרשב"א לומר משום דאין לנו רק משמעות הלשון א"כ ה"נ לדידי י"ל דרמב"ם ס"ל דלאביי י"ל אי היה משמע כך ומשמע כך לא היתה ספק מקודשת בדיעבד כשאומר לכך נתכונתי אבל לרבא אינו נאמן בדבר שבערוה ועוד יש לחלק הא דאמר רב התם אימר יצרו תקפו משום דאיכא ריעותא דאין האב מכירו ואח"כ מצאתי במקנה שם שהוכיח ג"כ דרק לכתחלה חייש אימר יצרו תקפו דמדינא אין לחוש דילפינן מוספרה לה דנדה וגם כתב דהתם משום הריעותא דאין האב מכירו.

ובירושלמי אהא דקדשתי את בתי וא"י למי ובא אחד ואמר אני קדשתיה נאמן אמר נאמן לכנוס ובממון אינו כן דאם אמר מכרתי אחת משדותיו וא"י למי ובא אדם ואמר אני לקחתיה אינו נאמן עיי"ש הרי דלענין דברי שבערוה קיל מממון והדבר מוכרח דהא באבדה אין מחזירין בלא סימנין הרי גם ובלא הכחשה אין נוגע נאמן ולאביי דס"ל ע"א נאמן בדבר שבערוה כשאין בע"ד מכחישו דקיל מממון ה"נ א"ש ולרבא צ"ל משום עגונא הקילו כמ"ש בק"ע שם והנה רב ס"ל דאינו נאמן לכנוס כמו בממון ורב אסי ס"ל דנאמן לכנוס וקי"ל כרב אסי וא"כ ה"נ לרב א"ש למה אין המקדש נאמן שנתכוין לתנאי אף דנימא דיש במשמע לשונו תלאי וחזרה משום דנוגע אבל לרב, אסי דגם נוגע נאמן אף דבממון לא סמכינן אסברא דלא חציף דמרתת שמא יכחישו האב וגם בהיא אומרת נתקדשתי דאינו נאמן הוא רק לכתחלה והכא אפילו בדיעבד עכצ"ל דאין במשמעות רק או תנאי לכ"ע או חזרה לכ"ע ובזה א"ש דאמר אביי ולטעמיה דרב ולא אמר לרב אלא משום דלרב אין הכרח ויותר מסתבר לומר דיש במשמע תנאי ויש במשמע חזרה ואחד אומר לתנאי ואחד לחזרה וכ"כ מהרי"ט דיותר מסתבר לומר כן אלא לטעמיה דרב דתספ"ל אי תנאי או חזרה ולדידן דגם נוגע נאמן עכצ"ל דא"א לומר תרוייהו במשמע כללו של דבר דלרבא דדבר שבערוה אף כשאין בע"ד מכחיש להעד אין העד נאמן דילפינן דבר דבר מממון ולא ילפינן מוספרה לה א"כ כמו בממון לא סמכינן אטעמא דלא חציף הל"ל ה"נ באומר אני קדשתיה דמדינא אינו נאמן וצ"ל טעמא דרב אסי דנאמן משום דמרתת הקילו רבנן שלא תתעגן משא"כ לאביי מדינא נאמן דלא ילפינן מממון כשליכא הכחשה וגם נוגע נאמן כמו בנדה הא דצריך באני קדשתיה לטעמא דלא חציף הוא רק לענין שלא לחמיר לכתחלה ולשיטת אביי מוכרח לומר דאין במשמעות הלשון תנאי וחזרה מדלא מהימן אבל לדידן דקי"ל כרבא אינו מוכרח ואדרבה יותר מסתבר דתרוייהו במשמע ולהכי השמיט הרי"ף להא דאביי.

ס"ה לאחר שימות בעלך כתב ה"ח אם אחד קדשה לאחר ל"י ובא השני וקדשה תוך שלשים לאחר שימות, בעלה מקודשת מאחר שבידו לקדשה מעכשיו והובא בחמ"ח וב"ש והשיגם דרישת ארי דהא אמרינן בגמרא אהא דנותן פרוטה לאשתו וא"ל האמ"ל לאחר שאגרשיך א"מ משום דאין בידו לקדשה לאחר שיגרשה שמא לא תתרצה וה"נ שמא אין רצונה להפקיע עצמה מראשון ולא תתרצה להתקדש לו עכשיו ואין בידו את"ד ולא דק דא"כ בלאחר שתחלוץ דמבואר ביבמות דף צ"ב וכאן דלמ"ד דקידושין תופסין. ביבמה מקודשת נימא נמי שמא לא תתרצה להתקדש לו מעכשיו וסתמא הכי הוא דאם תתקדש אסורה לו משום זיקת יבמה וליבמה אסורה משום קידושין וגם שמא ניחא לה יותר ביבמה ועומדת ומצפה שמא ירצה לייבמה אע"כ היכא דתפסי בה קידושין עכשיו לא חשיבה דשלב"ל מחשש שמא לא תתרצה רק היכא דאינה ראויה עכשיו והוי דשלב"ל רק באנו לומר כל בידו לאו מחוסר מעשה בזה אמרינן כיון דאפשר לא תתרצה בו אין בידו.

ולכאורה מוכח מירושלמי דלא כהב"ח דירושלמי מסיק בפרק האומר הלכה ה' באומר לפנויה האוו"ל בפרוטה זו שתתקדשי לי לאחר שתתקדש לפלוני ויגרשך דאינה מקודשת כמו באמר על נטיעותיו הרי הן הקדש עד שיקצצו ופדאן אחר ואח"כ קנה בעל הנטיעות ממנו דאינן הקדש כיון דיצאו לרשות אחר בנתיים ורמב"ם בהלכות מעילה ספ"ד פסק דפדאן אחרים אינן הקדש אמנם ע"כ לא קי"ל כירושלמי זה דהרי בנדרים דף פ"ו איתא האומר שדה זו שאני מוכר לך לשאקחנה ממך תקדש דקדשה ומינה הוכיח הרשב"א לענין בעיא דר"א במקדש בשתי פרוטות דמקודשת וכן בנטיעות אם פירש שאחר שיפדנה אחר תקדש הוי הקדש ה"נ כשאמר לפנויה לאחר שתתקדש לאחר ויגרשך תהא מקודשת לי מקודשת כיון דראויה עכשיו להתקדש ומה דכתב הר"ן בפ' האומר ובנדרים דף למ"ד לדחות דבעיא דר"א שאני כיון דמקדשה עכשיו שני הקידושין בבת אחת לא שייך הכא,

אמנם בשו"ת הרשב"א סימן תש"ו נתקשה דאיך אמר ר' ירמיה בפדאום אחרים וחזר ולקחם אינן הקדש והוא עצמו ס"ל בנדרים שם ובכתובות דף נ"ח ע"ב האומר שדה זו שאני מוכר לך לשאקחנה ממך תקדש דקדשה ולמה בפדאן אחרים לא קדוש וגם בבעיא דר"א למה אינה מקודשת ועוד אם בפדאום אחרים לא קדשי ואשה כפדאום אחרים דמי כדאמר ר' ירמיה תפשוט בעיא דר"א דאינה מקודשת ונדחק מאד הרשב"א שם ובנדרים דף למ"ד ולולא דבריו נ"ל דהנה בפ"ק דב"מ דף נ"ז אמר רבא בשדה זו דלא סמכא דעתיה לא קנה ובשדה סתם קנה ופרש"י דמקבל לא סמכה דעתיה בשדה זו מי יימר דימכרנו לו ובשדה סתם מצויות הרבה ליקח ונמ"י פרק א"נ דף ס"ו ע"ב כתב בדשלב"ל יכול לחזור בו משום דלא סמכא דעתיה דמוכר ומינה לחוד באה"ח פ' תולדות דטעמא דאא"מ דשלב"ל מטעם דלא סמכא דעתיה והובא בשו"ת רא"ם סימן ל"ג ס"ק כ"ו וסימן ל"ז סקי"ב אמנם חזינן דלדידן דקי"ל גם בשדה סתם לא קנה והרי בזה סמכה דעתיה ע"כ יש עוד טעם בדשלב"ל ובדבר שא"ב משום דהשתא אין ראוי להקנות לא חל עלה קנין ועכ"פ גם סברא דלא סמכא דעתיה אמת וא"כ באומר שדה זו שאני מוכר לך לשאקחנה ממך תקדש נהי דראוי להקדישה עכשיו עדיין נימא כיון דאין בידו שיחזיר לוקח וימכרנה לו לא סמכה דעתיה ונהי דלגבי הקדש ל"ש לומר דלא סמכא דעתיה דגביה דכלפי שמיא גליא מ"מ לא סמכא דעתיה דמקדיש דמסופק אם יוכל ליקחנה ולא גמר ומקנה וצ"ל במקדיש לא אכפת לן במה דלא סמכה דעתיה דהא חזינן באסמכתא דכתב הרמב"ם בפי"א דמכירה משום דספק לו לא גמר ומקנה מ"מ בהקדש ליכא דין אסמכתא ומבואר בשו"ת מיימני לספר הפלאה ס"ה אף דלא נתכוין בלבו להקדיש דכסבור היה שלא יבא לידי כך מ"מ בהקדש אזלינן בתר דברי פיו ודברים שבלב אינן דברים וכן נראה דהא מה דבהקדש ליכא אסמכתא ילפינן מאם יהיה אלהים עמדי והרבה פסוקים כמבואר שם וכל אלו נדר והקדיש בפירוש בפיו לכן באמר שדה זו שאני מוכר לך לשאקחנה ממך תקדש מהני דבהקדש לא אכפת לו מה דבלבו לא סמכה דעתו ולא גמר והקדיש אבל בנטיעות דאמר שיהיו הקדש עד שיפדו לא אמר בפירש גם כשיפדם אחר ויבאו אח"כ לרשותו יקדשו אלא דאמדינן דעתיה להכי וכיון שאין בידו ולא סמכא דעתו לא גמר בלבו ואדרבה כיון דלא סמכה דעתו ליכא אומדנא דגם בכה"ג הקדיש לכן ס"ל לר' ירמיה בפדאום אחרים אינן הקדש ובבעיא דר"א אף שפירש בפיו דתתקדש לו אחר שיגרשה מ"מ כיון דאין בידו שתתרצה לי ואין בידה שיתרצה לה אח"כ כדאיתא בקידושין פרק האומר דף ס"ב ע"ב נהי דראויה עכשיו להתקדש מ"מ לא סמכא דעתייהו ור' יצחק דאמר תפשוט בעיא דר"א מנטיעות משום דס"ד גם בפדאום אחרים חוזרת וקדושות וכיון שלא פירש בפיו להדיא גם בהקדש י"ל דלא סמכה דעתיה ולא גמר והקדיש דאין לנו לימוד בהקדש דלא משגיחינן בהא דלא גמר ומקדיש בלבו רק היכא דפירש להדיא ועוד אם נימא בקידושין דלא סמכו דעתייהו הל"ל בנטיעות דלא נתכוין כלל להקדיש על אופן זה דפדאן אחרים ומה דלא פשוט ר' ירמיה בעיא דר"א מהא דפדאן אחר דאינן קדושות ה"נ נימא בקידושין אינה מקודשת משום די"ל כיון דפירש בפיו אפשר גם בקידושין דברים שבלב לא הוי דברים בכה"ג דהא כתבו תוס' בב"מ דף קי"ז ע"ב גבי משליש שטרו דרק מדרבנן אמרו משום דהוי אסמכתא ואינו נותן בכל לבו לא קנה וכן כתב במרדכי בב"ק בשם ר"נ דאסמכתא דלא קנה הוא רק מדרבנן לכן בהקדש ליכא דין אסמכתא א"כ י"ל בקידושין נמי לא אכפת באסמכתא ורק בממון הפקר ב"ד הפקר ולא רצו חכז"ל לאפוקי מהמתחייב באסמכתא ועוד כיון דבבת אחת קידשה בשתי פרוטות ואמר לה באחת תתקדש עכשיו ובאחת תתקדש לאחר שיגרשה י"ל כמו דגמר ומקדש קידושין של עכשיו ה"נ קידושין שנים וכה"ג כתב בשו"ת הרשב"א ח"ג סימן ס"ג וגם במקנה דשב"ל עם דשלב"ל י"א דקנה תרוייהו כדאיתא בחו"מ ס"ס ר"ג בהג"ה ועיין מהרש"א בפ"ק דב"מ שם בד"ה בההיא.

וכיון שכן אין סתירה להירושלמי מגמרא דילן דס"ל באומר שדה זו שאני מוכר לך לכשאקחנה ממך תקדש דקדיש דמ"מ י"ל באומר לפנויה הרי ליך פרוטה ותתקדש לי אחר שיגרשך בעלך דאינה מקודשת כדאמר בירושלמי.

ס"ז תהיה ספק מקודשת כתב בעצ"א אם אמר תחלה האמ"ל מעכשיו ולאחר שאקדשך ואגרשך ואח"כ קדשה סתם אין יכולים לחזור אחר הגירושין כיון שקדשה תחלה מעכשיו ולאחר שיגרשנה אם יגרשנה חיילי הקידושין למפרע וא"י לחזור עכ"ל וליתא דהא מבואר בפנ"י בדף ס"ב ע"ב דעכצ"ל לאחר שאגרשך ותתרצי אח"כ להתקדש לי הוא דקאמר דאל"כ אין כאן גירושין כלל שהרי לא התירה לשום אדם ולא מיקרי ספר כריתות והרי כותב הרי את מותרת לכ"א וכן נראה להדיא מלשון הרשב"א במסכת נדרים דף למ"ד את"ד.

ס"ח אם תנד אשתך נקבה במרדכי פי"נ סימן תקע"ח הא דאמרינן א"א מקנה דשלב"ל או לדבר שלב"ל היינו במעכשיו עיי"ש והובא בחו"מ סי' ר"ט ס"ד בהג"ה והקשה עליו במרדכי שם מפי"נ קכ"ז ע"ב דפריך יכיר למ"ל הא אי בעי יכול ליתן לו במתנה ומשני דנ"מ לנכסים שנפלו לו אח"כ והא עדיין יכול ליתן במתנה שיהיו שלו לאחר שיבא לידו עיי"ש ונ"ל כיון דאין הנכסים עכשיו בידו וא"י איזה יבא לידו א"א ליתן במשיכה וחזקה רק בק"ס דהדרא למריה וע"כ צריך ליתן במעכשיו ואם זכה בק"ס וישאר הסודר אצלו חדא שמא תאבד אח"כ ועוד אין זה מגו דהא רוצה ליתן בחנם לגמרי ולא במחיר ומה שהקשה עוד שם מפרק מי שמת דהמזכה לעובר ל"ק ופריך אף ר"מ לא אמר לדשלב"ל ואמאי לא מוקים דאמר לכשיולד עי"ש י"ל נמי דהא העובר א"י למשוך ולהחזיק וע"י אחר אין לו שליחות ועפ"י בקידושין פ' האומר דף ס"ב.

עוד הקשה מפרק האומר משקלי עלי אהא דקתני המשכיר בית לחברו ונתנגע דאמר לכשיבא שכרו יקדש דלרבנן ל"מ דא"א מקנה דשלב"ל והרי אמר לכשיבא שכרו עיי"ש אפשר לומר לפי מה דאיתא בנדרים דף כ"ט ע"ב בהקדש אף אם אומר שיהא הקדש ולאחר ל"י הוי כאומר מעכשיו ולאחר ל"י עיי"ש בר"ן וא"כ י"ל דאין חילוק בין אם למעליותא דהקדש שלא יוכל לחזור בין אם הוא לגריעותא כגון דא בדשלב"ל לעולם הוי כמעכשיו.

ובמקנה בפרק האומר שם הקשה מלאחר שאתגייר ואינך דאומר לאחר שאתגייר ומ"מ לרבנן א"מ ונראה דאיתא בבכורות דף מ"ט בפודה בנו תוך ל"י לרב בנו פדוי אפילו נתעכלו המעות כמו במקדש לאחר ל"י ולשמואל אין בנו פדוי כיון דאין ראוי לפדות מעכשיו ל"ד למקדש דראוי לקדש מעכשיו וי"ל דל"ד למלוה ופקדון כיון דניתנו לקידושין עיי"ש והנה לרב י"ל לשיטתו אזיל דס"ל אדם מקנה דשלב"ל ואנן קי"ל התם כשמואל לכן י"ל לרבנן בלאחר שאתגייר דאין ראוי לקדש עכשיו אפילו לא נתאכלו המעות הוי אח"כ בטלי קידושיך מעג"ק ולא מהני לדעת כ"פ ואף דכתב מהרי"ל בתשובה סימן ע"ד דבפקדון כיון שבא מידו לידה ל"ה בטלי מעג"ק הא טעמא צריך וביארו בחת"ס חא"ע סימן פ"ב כיון דנתן לה לשמור נעשה ידה כידו וכשמקדשה בו אח"כ סילק ידו ממנה הוי כנתן לה עכשיו לקידושין עיי"ש משא"כ הכא ל"מ בלאחר שאתגייר או תתגיירו דאין דין שומרים בעכו"ם אלא גם בלאחר שימות בעלך לא נעשית שומר דלא נתן לה לשם פקדון לשמור ולהחזיר לו אלא לשם קידושין ולהוציאה רק מדינא אין ראוי שיהיה לקידושין דהוי דשלב"ל א"כ אינה שומר ותו אפילו נשאר הקידושין בעין בידה עד זמן שראוי לקידושין הוי כטלי מעג"ק וער"ן בפרק איש מקדש גבי היתם אוכלת ראשונה דבאמר לה האמ"ל לאחר ל"י בידה להוציאם א"כ ה"נ בלאחר שימות בעליך נהי דכאן לא מהני הקידושין מ"מ הוא להוציאה נתנן לא לשומרן ועיין רי"ף בפרק הזהב היכא דנתן דמי זבינא ולא משך דהוה מוכר לוה על המעות וחייב באונסין כיון דנתן הלוקח בעד המקח לא ע"ד להחזירן למעות לו אף דמעות אינן קונות מ"מ הלוקח נתנן ע"ד להוציאן ואפשר גם בלא טענת דהוה כטלי קידושיך מעג"ק לא מהני דהוה מלוה אפילו עומדין בעין אלא דבבכורות דף מ"ט מבואר בפודה תוך ל"י ואמר לאחר ל"י ואתנהו למעות ודאי בנו פדוי הרי דלא חשוב מלוה כשישנם למעות בעין דאל"כ כמו דמקדש ולוקח במלוה לא מהני ה"נ פדיון אמנם מה שכתבתי דאינה חייבת בשמירה ניתן להאמר ואח"כ מצאתי במהרי"ט שעל הרי"ף אהא דבלאחר ל"י דלא לפקדון דמי כיון דבתורת קידושין יהיב לה פטורה אף מפשעה דלא קבילת עלה שמירה של כלום כדאמרינן בפ"ק גבי צפיתא דאסא' דכי יהבינהו לה בתורת קידושין איכא למימר דחשדינהו שלא נתחייבה בשמירתה והובא בריט"א פי"ב.

אך מ"ש משום דבהקדש הוי כמעכשיו יש לדחות דאמרינן בפ"ק דקידושין דלא יהא כח הדיו"ט חמור מהקדש וצ"ע.

והנה בתוספת פי"נ דף קל"א הביאו מרשב"ם גבי כתובת בנין דכרין דירתון מהני כיון דאזי הם בעולם וכ"כ המרדכי שם והקשו תוספת ומרדכי הא אמרינן בפמ"ש דף קמ"א במזכה לעובר דלדבר שלב"ל לא קנה אף כשאמר לכשתלד וגם ביכיר דפריך יכיר למ"ל ת"ל דאי בעי ליתן במתנה ומשני בנכסים דניח לו והא יכול ליתן ולומר כשיבואו הנכסים לעולם ובערכין בפרק האומר משקלי עלי אמר דהאומר לכשיבא שכרו יקדש אינו קדוש לרבנן וגם קשה מכתובות דף כ"ט באומר שדה זו שמכרתי לך לכשאקחנה ממך תקדש אינו קדוש דהוי דשלב"ל ובתרומה בר"פ האומר אם אמר ערוגה זו לכשהביא שליש ויתלש יהא תרומה לא אמר כלום וכבר עמדו בזה האחרונים עיין מקנה בפרק האומר שם ונ"ל לפימ"ש לעיל דבדשלב"ל יש שתי ריעותות אחת כיון שאינו יכול לחול הקנין או ההקדש עכשיו תו לא מצי חייל וס"ל לרשב"ם דלזה יועיל אם אמר שיחול כשיבא לעולם או לרשותו דהא אז יכול לחול ועוד יש ריעותא כיון שאינו בעולם עכשיו או אינו ברשותו לא סמכה דעתו ולא גמר והקנה ועיין נמ"י פרק איזהו נשך גבי מוכר פירות דקל אך י"ל דהוה דברים שבלב דלא מוכחי כולא האי ואינן דברים וכמ"ש כה"ג הרא"ש בנדרים דף כ"ח בפירושו אהא דנטיעות הללו א"ל יקצצו יהיו הקדש ובשו"ת מיימני לספר הפלאה ס"ה דג"כ מחשבו לדברים שבלב כה"ג אך לרשב"ם וסייעתיה י"ל דדוקא בכתובת בנין דכרין דהאשה ואביה הנותנין נדוניא מתנין עמו הכי ועל דעתם מחייב עצמו דבנין דכרין ירתון כתובתה וע"ד כן נשאת לו בזה ל"מ דברים שבלב אם ליכא אומדנא דמוכח טויבא ועיין בחו"מ סימן ר"ז ס"ד בהג"ה דבמכר ל"מ דברים שבלב רק כשיש אומדנא דמוכח אבל במתנה א"צ אומדכא שמוכח ועיין בשו"ת מים עמוקים סימן נ"ט חולק ג"כ בין התנה נגד חברו מחמת תועלת שעשה לו חברו עד"ז דאזי דוקא באומדנא דמוכח טובא מהני דברים שבלב עיי"ש לכן ס"ל לרשב"ם ולאותה דעה שבמרדכי דבכתובה בנין דכרין ובמכר סגי למכור שיחול המכירה לכשיבא לעולם דאז יכול לחול ואי דבלבו לא גמר ומקנה בשעת אמירתו לח משגיחינן בדברים שבלבו כל שלא פירש אבל במתנה ובהקדש דהוי כמתנה ובהקדש עדיף דבשלמא נגד חברו ל"מ דברי לבו כל שאינו אומדנא דמוכח טובא דחברו אזי כונתו משא"כ בהקדש כלפי שמיא גליא לכן לא מועיל גם כשאומר שיחול לכשיבא לעולם ומיושב בזה כל הקושיות שעל רשב"ם דמזכה לעובר הוא רק מתנה וכן בהקדש ובתרומה ואינו נגד חברו כלל ולא נ"מ לכהנים אם ערוגה זו תהא תרומה או אחרת סוף סוף יתרם ממקום אחר ועיין תוספת פרק נערה דף מ"ז ע"ב בד"ה שלא כתב שכתבו דהואיל ואינו תלוי אלא בנותן יש לנו ללכת אחר דעתו וכו' וביאור הגר"א בחו"מ סימן ר"ז הביא ראיה מזה לדעת האומרים דבמתנה דברים שבלב הויין דברים עיי"ש וזה דלא כהריב"ש שבהג"ה יו"ד סימן רי"ח ס"א.

ובמרדכי שם ז"ל קבלתי ממורי הר"י ממגנעצא באמר נכסי לסבתא ואחריה לירתי והיה לו אז בת ואח"כ נולד לו בנים דאין לבנים כלום דא"א מקנה דשלב"ל ואני דנתי לפני רבותי דהא דאמרינן א"א מקנה דשלב"ל היינו היכא דמזכה מעכשיו והשתא לאו בר זכיה אבל היכא דאמר ואחריה לירתי דמשמע אותם יורשים שיהיו אז יזכו לא ועיי"ש ותירוצי לא מעלה ארוכה לזה דמיירי ג"כ במתנה ולא במכר אך י"ל כיון דיכול לחול כשיבא לעולם רק הריעותא דלא גמר ומקנה בלבו דמהני במתנה אבל כאן דבזה נעקור נחלה דאורייתא שהוא לבנים וישארו נכסיו לבתו בזה לא אזלינן בתר אומדנא עד שיפרש להדיא דנותן במתנה לבת ולא לבניו וכמ"ש הסמ"ע בסימן רמ"ז סק"ד ובמק"א הבאתי ראיה לדבריו.

אלא דצ"ע דברי הר"י מורו ודברי תלמידו מה עניינו למקנה דשלב"ל או לדבר שלב"ל הא לא נתן לסבתא רק עד שתחי' ואחריה ליורשיו וכיון דמתה סבתא ופסק מתנתה נופל ממילא לפני היורשים שימצאו אחר מות הנותן ודברי מורו הר"י אפשר ליישב דה"ק כיון דא"א מקנה דשלב"ל וכן לדבר שלא ב"ל משום דלא סמכה דעתו דאינו יודע אם יבא לעולם ממילא י"ל כאן דדעתו היה לירתי רק על הבת שהיתה בעולם וזכתה במתנה ולא בירושה ועיין נה"מ סימן רמ"ח ס"ז סקי"ב וצ"ל כיון דבתרה לירתי כונתו למתנה ולא לירושה כמו נכסיי לסבתא דהוה מתנה לכן דנו משום דאין אדם מקנה לדשלב"ל וממילא זכתם הבת במתנה ולא נפול לפני הבנים בירושה ומ"מ א"ש דברי התלמיד נמי דלא אזיל בתר אומדנא דלא גמר ומקנה שלבו דא"כ הזכה הבת ונעקר נחלה דאורייתא של הבנים אבל כשזוכין הבנים אפילו תימא דזוכין במתנה מ"מ לא נעקר הנחלה מהן לאחר.

תוכן העניינים

ערך שי אבן העזר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה