אור ברסלב
ערך שי אבן העזר חלק א הלכות קידושין › סימן לג

ערך שי אבן העזר חלק א· רבי שלמה יהודה טבק

הלכות קידושין · סימן לג

סימן לב

עדים ב"ש כתב דלפני ע"א נמי אם שניהם מודים להסמ"ג דמקדש בע"א חוששין לקידושין וישעי"ק הביא מתוס' פ' המותר דף ס"ו שכתבו בזה"ל דשאני קידושין כיון שנתקדשה לפני ע"א אמרינן דלא כיון לשם קידושין עכ"ל וביאר דבריהם כיון דיכולה להכחיש ודאי לא היה כונתו לקידושין וכ"כ בסימן מ"ב ובסימן מ"ז ומזה הוליד דבביאה גם סמ"ג מודה עיי"ש ואין לשון התוס' כן רק ז"ל אפשר כיון דלא קדשה בפני עדים המעות מתנה וכונתם בשלמא בזינתה בפני ע"א הוי רק גילוי מלתא בעלמא כיון דהזנות אוסר גם בלא עדים וכה"ג כתב הפנ"י ריש גיטין לענין עד מיתה משא"כ קידושין הקיום מחמת העדים אף דנתן לשם קידושין שלא בפני עדים אפשר שישתנה למתנה משא"כ קידושין הקיום מחמת העדים אף דנתן לשם קידושין שלא בפני שני עדים אפשר שישתנה למתנה.

ס"א בהג"ה אם כבר הוחזק לזנות או שיש לו אשה אחרת ל"ח יל"ע ממ"נ אם בעל כבר לפני עדים איך הוחזק לזנות נימא כיוון לשם קידושין ואם זינה עם מי שאין קידושין תופסין או העדים רואין אותו והוא לא ראם או ע"י צירוף דבכל פעם לא ראה רק ע"א דבכה"ג כ"ל דבעל לשם קידושין כמ"ש בח"ר בגיטין דף פ"א א"כ אז לא היה בידו לקדשה משא"כ עכשיו דבעל לפני עדים ובידו לקדשה לזה לא הוחזק לעשות בב"ז היכא דבידו לקדשה דהא החזקה דא"א עבב"ז משום דבידו לקדשה כדאיתא לקמן סימן קמ"ט ובתמורה דף כ"ז בעי רב אשי היו לפניו ארבע בהמות של קודש ואחת מהן בע"מ וארבע בהמות של חולין ואמר הרי אלו תחת אלו מהו אי כיון דאיתחזק גברא באיסורי לקי ארבע מלקיות א"ד אע"ג דאיתחזיק באיסורא לא שביק היתרא ועביד איסורא והאי בתרייתא לאחולי הוי תיקו ומצאתי במל"מ פ"י מה"ג הח"י שהביא מהרדב"ז באם היתה נדה ל"ל אאבב"ז דמאן דעבר אאיסור כרת לא חש לב"ז והקשה מהך דתמורה דאמר שם לפני זה בשלשה בהמות ואחת מהן בע"מ באת"ל דאף דעביד איסורא בב' בהמות אמרינן על השלישית דלאחולי נתכוין משום דל"ש היתרא ועביד איסורא ותירץ המל"מ דשאני הא דרדב"ז שבאותו ביאה עבר אאיסור נדה באותה אשה עצמה ותירוצו אינה עולה כאן דג"כ אינו באותה אשה ובאותה ביאה ונראה כיון דבמנוי הבא על הפנויה פליגי הפוסקים וכמבואר ברמב"ם שם וברשב"א ורא"ש בגיטין שם והך דתמורה ג"כ מסיק תיקו הוי ס"ס אך בפרש"י בתמורה שם פירש הבעיא די"ל שכולן עשאן שוות כיון דלא פירש ואי הוה דעתיה על האחת לאחולי איבעי ליה לאתכוחי ידן על בע"מ דקדש עיי"ש א"כ דוקא התם דבדיבור אחד אמר על כולן אלו תחת אלו סתמא נתכוין על כולן בשוה מדלא פירש ולא הניח ידו על בע"מ דקדש א"כ הכא י"ל ודאי לא שביק היתרא כיון דלא איתחזק באיסורא היכא שהיה בידו לעשות בהיתר.

ועוד דבקה"י בחלק מדת חכמים אות למ"ד סי' קכ"ד הקשה אהאי בעיא בתמורה הנ"ל מהא דפ"ק דחולין דמומר אוכל נבלות לתיאבון בודק סכין ונותן לו ומותר לאכול משחיטתו דלא שביק אינש היתרא ואכיל איסורא והרי מומר איתחזיק באיסורא ותירץ דשאני תמורה דעושה איסור במזיד ולא לתיאבון א"נ דמוחזק באיסור באותו דבר בעצמו בההוא שעתא עיי"ש וא"כ כאן דעושה לתיאבון ואינו בההוא שעתא מ"ש מהא דבודק סכין ונותן לו ואפשר לפי מה דפריך בחולין א"ה כי לא בדק נמי ומשני מטרח לא טרח א"כ ה"נ י"ל דלא ניחא לו לקדשה שמא אינו רוצה ליקח רחיים בצווארו להתחייב בשכו"ע ואי דבידו ליתן לה גט מטרח לא טרח וע"כ כל עיקר הסמיכה על חזקת כשרות דלא יעשה ב"ז לכן דוקא כשלא הוחזק לזנות מהני להוציאה מחזקת פנויה ולפ"ז לק"מ קושית המל"מ על הרדב"ז.

ס"ב על גמר ביאה וביאה שאחר קידושין קונה בהעראה ב"ש ז"ד הרי"ף והקשה הר"ן כיון דביאת איסור הוא ואינו בדין שיקנה דהא קי"ל הבא על ארוסתו בב"ח לוקה ובפד"א דף כ"ט איתא אאת"ל מאמר קונה ק"ג דוקא דהיתנא אבל מאמר דאיסורא ל"ק עיי"ש.

ולע"ד אין ראיה מהתם דהא במאמר אינו עושה איסור כלל כמבואר שם אלא דצריך מאמר בהיתר דהיינו דאי הוה בעי ליבומי בשעת מאמר הוה מצי ליבומי כפרש"י התם ונראה הטעם משום דהא במאמר קונה יליף בירושלמי רפ"ב ורפ"ה מיבמה יבא עליה ולקחה לו לאשה דיבא עליה זו ביאה ולקחה זו מאמר בכסף לכן דוקא היכא דאי בעי ליבומי מותר לייבמה אז מועיל המאמר משא"כ בביאת ארוסה למה יגרע מקידושי חייב לאוין דתפסי אפילו קידשה בביאה כאשר יבואר בסמוך ה"נ יקנה ארוסה בביאת איסור להיותה נשואה ונראה לפימ"ש הר"ן שם דיליף העראה דקונה באשה קיחה קיחה מיבמה דכתיב יבמה יבא עליה ולקחה דלא כרש"י ותוס' בפהבע"י ב"ה ע"ב דפרשו קיחה קיחה מעריות ונ"ל טעמו דקאי להרי"ף דמיירי לענין העראה דעושה נישואין כיון שיש לו בה קנין ע"י קידושין כי במה דכבר זקוקה ליבם וכיון דדרשינן ולקחה דיבמה למאמר ואמרינן מאמר דאיסורא לא קני לעשותה ככנוסה ה"נ העראה דאיסורא אח"כ מצאתי בצלעות הבית ס"ד הקשה על הר"ן כן ועוד הרבה להקשות עליו ולפימ"ש מיושב הכל ועדיין צ"ע דמש"ס בבלי משמע מאמר רק דרבנן אבל העראה קנין דאורייתא ואיך מדמה הר"ן זל"ז די"ל קנין דאורייתא לא הפקיעו ע"י איסור דרבנן וי"ל לפימ"ש בח"ר שם דף כ"ט ע"ב דמאמר קונה ד"ת לב"ש והתם קאי לב"ש

ס"ב בשו"ת מהריק"ש הובא בשו"ת דרכי נעם חא"ע סל"ו בגרושה שאסרה על עצמה הנאת גוף בעלה ואח"כ נתייחד עמה כתב אפילו בא עליה ה"ל מקדש באיסור הנאה דאורייתא דלכ"ע אינה מקודשת דהא גם בקידשה בשטר שאסור בהנאת פסק הרשב"א דא"מ כדאיתא בירושלמי וק"ו בביאת א"ה דקידושי שטר לא מדין הנאה נגעה ביה ולא מתהניא ביה א"מ כ"ש בביאה עיי"ש ובענ"ד תמוה נהי דאסורה ליהנות מגופו מ"מ הרי נהנית דאפילו מתעסק בחלבים ועריות חייב שכן נהנה כדאיתא בכריתות די"ט ע"ב ובהשגות הראב"ד פ"א מהלכות ברכות כתב דאכל איסור חייב לברך דאף דאסור מ"מ נהנה וכ"פ בשו"ת רשב"א סימן תשצ"ד ובשטר של איסור הנאה מבואר בירושלמי פ"א דקידושין ה"א דאינו ראוי להשלים עליו משא"כ כשמותר בהנאת ואינו ש"פ ראוי להשלים עליו לצרפו עם דבר אחר לש"פ אבל בביאה הא נהנית ועוד הא קי"ל חייבי לאוין קידושין תופסין והא אסורה בביאתו ולכ"ע נדה תפסי בה קידושין מדכתיב ותהי נדתה עליו אפילו בשעת נדתה תפסי בה קידושין כדאיתא בפרק החולץ מ"ט ע"ב והא הפסוק מיירי דבא עליה בנדתה וגלי קרא דתפסי הקידושין באותו ביאה שו"ר בשו"ת פנ"י ח"א בחא"ע ס"ג דהביא הך דהחולץ בלשון זה הכל מודים בנדה דתפסי בה קידושין אפילו בביאה ובגמרא ליתא הך סיומא ואפילו בביאה אע"כ כמ"ש כיון דיליף מותהי נדתה עליו ועיין לקמן בפ"ת סימן מ"ד דהביא חבילות פוסקים דח"ל ונדה תופסין בהו קידושין בביאה וא"כ כ"ש בהאיסור מחמת נדר דליכא בו משום אעל"מ כמ"ש תוספת במ"ק דתמורה דף וא"ו בד"ה והשתא ועכצ"ל שאני שטר שאסור בהנאה דליכא בה שום הנאה וס"ל לירושלמי דלא מתקדשת כשאין לה הנאה כלל אלא בכסף צריך ש"פ דאל"ה ל"ח כסף אבל שטר אפילו כמש"כ עכ"פ יש לה הנאה קצת כיון דחזי לאצטרופי ומדפריך הירושלמי מה בין שטר שאסור בהנאה לשטר שאינו ש"פ ומשני דזה ראוי להשלים עליו וזה אינו ראוי להשלים עליו ולא אמר משום דאי עביד ל"מ מוכח דאפילו באיסור הנאה דלא בדה מלבו ל"ל משום דאעל"מ בקידושין אלא משום דצריך בקידושין שתהא לה הנאה קצת וכיון שבשו"ת הרשב"א הביא הך דירושלמי וכתב נמי הטעם משום דצריך מידי דאית לה הנאה וכל סמיכת הרשב"א על הירושלמי א"כ ממקום שבא מהריק"ש אדרבה משם ראיה להיפך.

תוכן העניינים

ערך שי אבן העזר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה