ערך שי אבן העזר חלק א· רבי שלמה יהודה טבק
הלכות קידושין · סימן לב
שלא לדעתה הר"ז ספק הקשה באב"ע ת"ל כיון דנעשה שלא מדעת המתחייב הוי מפ"כ ונ"ל כיון דשטר זה לא מיחייבה עד שתקבלו דאם יצא מיד הבעל או אחר יכולה לומר שלא יוסר לה הבעל מעולם א"כ לא נגמר עדותן שבחתימתן עד שתקבלו מרצונה ומחייבת את עצמה ול"ד לשטר מכר או הלואה דמוכר או לוה מתחייב כשיהא השטר ביד לוקח או מלוה תדע דהא בחו"מ סל"ט סי"ג איתא דאין כותבין שטר למלוה אף שיאמר לעדים לא תתנו לי השטר עד שיאמר לכם הלוה היום שתתנו לי וא"ל תקרעי וכתב שם הב"ח והש"ך משום דיש לחוש לערמה והלא ת"ל דמדינא פסול כיון שנכתב שלא מדעת המתחייב אע"כ כיון דמעיקרא נכתב שלא יתנו למלוה בלא ציויי הלוה ואז יהא מדעת המתחייב נגמר רק אז עדותן וכ"ש הכא דהא התם יש צד חיוב אם יתנו העדים למלוה בלא ציווי הלוה או יפול מהעדים וימצא המלוה ואח"כ מצאתי שם בתומים שהקשה שם כן דת"ל דנכתב שלא מדעת המתחייב ונה"מ שם תירץ כיון שלא נגמר עדותן עד שימסור הלוה או בציוויוו ליד המלוה חשוב מדעת המתחייב מעיקרא עיי"ש וכ"ש הכא דא"א כלל שתתחייב עד שיהא השטר בידה וכמ"ש.
ס"ב שמין את הנייר צ"ע מ"ש מהא דחו"מ סימן קצ"ח סעיף י"ב כיון שהתחיל למשוך כבר גילה דעתו שאינו רוצה לקנות בחזקה זו אלא במשיכה וה"נ כיון שכתב שטר אירוסין וקידשה בתורת שטר הרי גילה דעתו שאינו רוצה לקדשה רק בתורת שטר ובחו"מ סימן רס"ח סעיף א' דפסק רמ"א דבד"א ונפל עליה דלא אמרינן כיון דנפל עליה גילה דעתו דבנפילה ניחא ליה דליקני ולא בד"א שא"ה דד"א קונה לו שלא מדעתו ובהכי ניחא דלא קשה מהא דסימן ר"נ סי"ז דמתנת שכ"מ בקנין ל"ק כיון שגילה בדעתו שאינו רוצה להקנות אלא בקנין וכן התם סי"ח בשטר והובא קושיא זאת בפ"ת על חו"מ סימן רס"ח ס"א דשאני ד"א דקונה של"מ אבל מכאן קשה ובגמרא בפ"ב דקידושין דף מ"ח דאמרו רבנן מספ"ל אי עח"כ או עמ"כ או דמספ"ל אם כתבו שלא מדעתה כשר לכן אמרו שמין את הנייר אם יש בו ש"פ י"ל משום דכל מה דהוכרח לאוקים הברייתא בשטר אירוסין היינו לרב דאמר מקדש במלוה א"מ דלא יהא כתנאי ולרב ס"ל בב"ב דף קנ"ב במתנת שכ"מ שכתוב בה קנין דארכבה אתרי ריכשא שיהא זכות למקבל באיזה שיהא טוב לו יותר ואיתא התם ע"ב דגם בלא כתוב קנין בשטר רק מסר השטר למקבל הוי כקנין כפירשב"ם שם וה"נ י"ל דמש"ה נתן לה שטר אירוסין דשמא לא יהא ש"פ בנייר תתקדש בתורת שטר עכ"פ ספק קידושין ובהכי ניחא מה שנתקשו המפרשים למה צ"ל דרבנן מספ"ל אי מקודשת בשטר הא מצי למימר דס"ל דודאי אינה מקודשת בשטר דלא כר"מ ולפימ"ש א"ש דאם ודאי אין השטר מועיל ל"ל ארכבה אתרי רכשי ובהכי מתיישבים דברי תוס' שם שכתבו בד"ה שמין דלר"מ אפילו איכא בנייר ש"פ א"מ דאמר עח"כ הקידושין דהקשה רש"ל איך נשמע מה"ט דעח"כ שאינה מתקדשת בתורת כסף אם יש בנייר ש"פ ועוד א"כ מ"ט דרבנן דאם יש בנייר ש"פ ודאי מקודשת הא מספ"ל שמא עח"כ וכ"ז אליבא דרב אבל לשמואל דס"ל בב"ב שם דשמא לא גמר להקנות אלא בשטר ולא קנה המקבל כלל ה"נ שמא לא רצה לקדשה אלא בשטר האירוסין וא"מ כלל דהאשה בחזקת פנויה או עכ"פ ליכא ודאי קידושין אפילו ש"פ ובהכי ניחא מה שהשמיט הרמב"ם בפ"ג מה"ק ה"ג דשמין את הנייר וא"ל מה תועלת בשטר אירוסין לרבנן דמספ"ל הא אפילו אין הנייר ש"פ מקודשת מספק כשמואל בפ"ק דקידושין דף י"ב די"ל דרב לא ס"ל כשמואל בהא וכמו ר"ח שם ואף דמיישב הש"ס די"ב דגם לרב י"ל דס"ל כשמואל היינו כמ"ש מהרש"א שם בתוס' ד"ה ר"ח דאם נתקדשה לאחר דאפשר ע"י גט מראשון שתשאר תחת שני גם ר"ח מודה דחוששין שמא ש"פ במדי רק בקדשה אחיו של ראשון וכדומה דאם נצריכה גט מראשון תהא אסורה לשני בזה לא ס"ל כשמואל וא"כ יש תועלת לראשון שלא תלך ותתקדש לאחיו וכיו"ב דאם יהא רק חשש דש"פ במדי תשאר תחת השני אבל מחמת החשש דמקודשת בתורת שטר תתסר גם על השני ולמה לה זה ועוד דחשש ש"פ אינו רק חומרא דרבנן משא"כ ספק אם השטר מועיל הוי ספק תורה ובניה ספק ממזרים ולא תעשה זאת לפסול בניה כדאיתא ביבמות דף ל"ה ובפ' האשה שהלכה דולד ממזר מראשון דע"י קנס זה דייקה ומנסבה ועוד דע"י קידושי כסף פמש"פ וספק קידושי השטר יהא ס"ס להחזיק הקידושין וא"ל לר"מ דודאי בלא ע"ח א"מ דאמרנו גם לרב ל"ל ארכבה אתרי רכשא דקפיד רק לקדשה בשטר דא"כ למה קידשה בשטר דהא אינו מועיל כלום די"ל באמת רצה לשחק בה או דטעה בדין וכדאמרינן לשמואל שמא לא גמר להקנות רק לאח"מ ואינו מועיל לאח"מ כלום דע"כ נמי מהנהו טעמי ויהא איך שיהא דאפילו גם לר"מ אמרינן שמין את הנייר מ"מ כ"ז דוקא לרב דס"ל דארכבה אתרי רכשא ולא לשמואל דקי"ל כותיה ולכן דברי הרמ"ה חידוש הוא וצ"ל דס"ל דשאני בדבר מצוה דאדעת חכמים עושה שיהא באופן המועיל לפי דעתם כמ"ש בחידושי רע"ק עיו"ד סי' רצ"ד סט"ו.
ויותר נראה לפימ"ש באס"ז בפ"ק דב"מ ד"י ונמ"י שם אהא דאיתא שם כיון דנפל עליה גלי דעתה דבנפילה ניחא ליה דליקני בד"א לא ניחא לו דליקני דזה דוקא בד"א דתק"ח הוא י"ל א"א בתק"ח ולא בקנין דאורייתא לפ"ז י"ל דהא דבמתנת שכ"מ דקנה בשטר דס"ל לשמואל דשמא לא גמר להקנותו אלא בשטר ואין שטר אח"מ נמי משום דקנין שכ"מ שיקנה בדיבורו אח"מ רק מתק"ח שלא תטרף דעתו וההו דחו"מ סימן קצ"ח סי"ב אפילו נימא דמיירי במתנה דקונה משיכה ומסירה מד"ת מ"מ כיון דגלי דעתיה דאינו רוצה לקנות עתה במסירה רק אח"כ כשימשוך לרשותו אהני גלוי דעתו דאינו קונה בע"כ משא"כ כשרוצה לקנות עתה רק גלי דעתו שאינו רוצה בקנין זה רק באחר בטלה דעתו דהוי כמתנה עמש"ב וכדמחלק המל"מ פ"ב מה"ז ה"ט הובא בפ"ת לחו"מ סימן קצ"ח סי"ב ולפ"ז הכא דרוצה שתתקדש עתה בקבלת השטר ויש בה ש"פ אף דגלי דעתו דלא ניחא לו שתתקדש בתורת כסף רק בתורת שטר בטלה דעתו וזה דעת הרמ"ה ולא כהחמ"ח וב"ש סק"ד דבאומר בפירש שאינו מקדשה בתורת כסף אף שיהא הנייר שוה הרבה אזי אם השטר פסול גם לרמ"ה א"מ והגם דלרשב"א באס"ז בב"מ שם ס"ל נמי הכי דגם בקנין תורה אהני ג"ד שלא ניחא ליה לקנות בקנין זה מ"מ דעת רמ"ה נראה כהנ"י.
וראיה לזה מהירושלמי פ"ק דקידושין ה"א דמשנה דתני מקודשת בשטר לא סוף דבר כששוה פרוטה דהלא בלא"ה מתקדשת בכ"ד שש"פ אע"כ גם כשאינו ש"פ ומאי הוכחה היא הלא נ"מ באומר הוא או היא דפרשו שלא תתקדש בתורת כסף דצריך המשנה לומר דמתקדשת בשטר אע"כ דגם תנאי מפורש לא מהני.
והרי"ף רפ"ק דקידושין הביא הירושלמי והקשה הר"ן הלא ממילא משמע כיון דילפינן קידושי שטר דמקיש הוי' ליציאה ובגט מבואר דכתבו על איסורי הנאה מגרושת ותירץ דקמ"ל ללמד אם קידשה בשטר שנכתב שלא לשמה דמ"מ מקודשת בתורת כסף דבקידושי שטר דעתייהו נמי אנייר והכי מוכח בפרק הא"מ דף מ"ח דתניא חכ"א שמין את הנייר את"ד והנה מ"ש הר"נ דדעתייהו כמי אנייר הוא כדעת החמ"ח והב"ש אלא דאזיל לשיטתו דבחידושי הר"ן פ"ק דב"מ דף יו"ד הביא דעת רשב"א הנ"ל דגם בקנין דמהני מה"ת אם גלי דעתו דלא ניחא לו בו רק רוצה לקנות בד"א אינו קונה בקנין זה אמנם ק"ל דאיך כתב הטעם דדעתייהו נמי אנייר הא מאותו ירושלמי מוכח אפילו אמרו בפירש דלא תתקדש בתורת שוה כסף מקודשת ובל"ז הקשו אחרונים על הר"ן דכיון דמוכח בגמרין כן הק"ל למה הוצרך הרי"ף להביא מן הירושלמי הובאו בבגדי שש ולפימ"ש מיושב הרי"ף דמן הירושלמי מוכח אפילו פרשו שלא תתקדש בתורת כסף והשטר פסול מ"מ אם ש"פ מקודשת וא"ל איך מוכיח הירושלמי דא"צ להיות השטר ש"פ דא"כ תתקדש בתורת כסף הא נ"מ בע"מ שתחזיר לי הנייר דמתורת כסף אינה מתקדש רק בתורת שטר כמ"ש החמ"ח בסק"ט דאם שטר ג"כ צריך שיהא ש"פ אינה מקודשת בע"מ שתחזירי לי דהא בכסף הטעם דדמי לחליפין כדאיתא בפ"ק דקידושין דף וא"ו ע"ב וחליפין לא מהני משום דאתנהו בפמש"פ ואשה לא מקניא בפמש"פ כדאיתא התם דף ג'.
ס"ד בהג"ה על איסורי הנאה עמ"ש לעיל סימן כ"ח סכ"א.
ע"מ שהנייר שלי א"א באב"מ כתב לדינא דהוי ספק מקודשת כיון דפליגי פוסקים אי הוי שיורא או תנאי ואם הוי תנאי ואז הוא תנאי ומעשה בד"א והתנאי בטל ודחה דברי הרמ"א ול"נ כיון דגם בתנאי ומעשה בד"א אי התנאי בטל פליגי והוי ספק כדלקמן סימן ל"ח ס"ד בהג"ה א"כ יש ס"ס ואאת"ל משום חומר איסור א"א אין להתיר משום ס"ס מ"מ הכא אנו דנין בם לעניין הנייר אם צריכה להחזיר וכיון דיש ס"ס אפילו לפוסקים דאין מוציאין ממון בס"ס משום דלא עדיף מרוב מ"מ ברובא עם חזקה מוציאין ממון כמבואר במלחמות ר"פ האשה שנתארמלה וא"כ ה"נ יש חמ"ק וכיון דמחויבת להחזיר הנייר נמצא כאומר בפירש והנייר שלי דודאי אינה מקודשת.