אור ברסלב
ערך שי אבן העזר חלק א הלכות קידושין › סימן לא

ערך שי אבן העזר חלק א· רבי שלמה יהודה טבק

הלכות קידושין · סימן לא

סימן ל

ס"א מקודשת כ' ב"ש אם מקדש באב"ט מבואר ברש"י ותוס' דאין הקידושין חלין אף לאחר שנישום והב"מ הקשה מרש"י ותוס' בפהא"מ דף נ"ג ע"ב דכתבו אם קדשה במע"ש אין השידוכין חלים עד שתגיע לירושלים דבגבולין אין ש"פ וא"א שיחולו והשתא ומה התם שודאי לא סמכה דעתה בשעת קידושין דהא מט"ז אינם חלים מעתה כ"ש הכא עיי"ש ונראה דהיא הנותנת דהתם דודאי א"א שיחולו מעכשיו דעתם שיחולו כשיהא ש"פ דהא קי"ל בכתובות דף ע"ד דאדם יודע דבפחות מש"פ אינו קידושין ובפ"ק דבכורות דף טית ע"ב אשה יודעת שאין מע"ש מתחלל על ידה ועולה ואוכלת בירושלים ובחו"מ סימן קצ"ה ס"ה בהג"ה מבואר דבסתם אמרינן דהוי מעכשיו באופן המועיל דודאי בכדי לא הוה עביד וכתב שם הנה"מ דבלא ה"נ כ"מ סתמא הוי מעכשיו רק מיירי דלולא הטעם דבכדי יש הוכחה לומר דל"ה מעכשיו עיי"ש וא"כ ה"נ כיון דבכדי לא עביד ודאי דעתם שיחול לאחר שיהא ש"פ וזה דוקא במנה דיודע שאין קידושין בפחות מש"פ משא"כ באבנים טובות ל"ל כן דפליגי וסתמא דעתם שיחולו הקידושין מעכשיו וכיון דמעכשיו לא חיילי תו לא חיילי

והה"מ פ"ז מה"א הח"י כתב דמלשון רמב"ם נראה שמפרש דאפילו ר"י לא אמר שיתבטלו הקידושין כיון שלא נשימו קודם קבלתה כמו שפרש"י ז"ל אלא שאין חלין עד שיהיו נשומין ומ"מ לענין דינא לא נ"מ לן מידי דהא איפסקא הלכתא דשיראי ל"צ שומא וממ"ש הרמב"ם והיו של משי שהאשה מחמדתן נראה שהוא סבור שאין הדין כן בכל דבר עכ"ל ותמהו מהרי"ט ולח"ם דהה"מ סותר א"ע מינים וביה דהא נ"מ בדברים שאין מחמדתן דאף דצריך שומא מ"מ יחולו הקידושין אחר שומא ונ"ל דשיעול דברי הה"מ ומכל מקום אף דמצא פירש לאריכות לשון הרמב"ם עדיין קשה לענין דינא לא נ"מ מידי ולא ה"ל לרמב"ם לומר רק מקודשת וסתמא כמו בכל מקום דמקודשת בשעת קידושין וכן סתם כאן המחבר אלא מכח זה וממ"ש הרמב"ם וכו' נראה שהוא סבור שאין הדין כן בכל דבר וא"כ יש נ"מ ובזה מדויק דברי הה"מ דהפך הסדר דתחלה ה"ל לומר הך וממ"ש דזה כתוב ברמב"ם קודם.

אך לפי המבואר בנדרים פי"א דף פ"ה ע"ב דסתם גמרא פריך וכי אמרה הכי קדשה והא משעבדן ידיה לבעל ומשני דאמרה לכי מגרשה ופירש הר"ן דאפילו למ"ד אדם מקדיש דשלב"ל פניך דכה"ג לא מהני דאפילו איהו לא קאמר אלא באומר בפירש שיחול אותו דבר באותו זמן שאפשר לו לחול כההיא דתנן לאחר שאתגייר אבל סתמא ודאי מהשתא משמע ועיי"ש דפירושו מוכרח וא"כ ה"נ נ"ל במידי דצריך שומא וא"א לחול מהשתא שיחול אחר שנישום כיון דלא פירש להדיא שיחול אח"כ וע"כ רק רב יוסף ס"ל שיחול אח"כ ומאיזה הכרח למד הרמב"ם כן ואפשר משום דהל"ל רבה אמר מקודשת ור"י אמר א"מ ומדאמר צריכי שומא משמע דמקודשת אחר שנישום ולפי מ"ש באס"ז שם בנדרים אהא דאמר רב יוסף שאני קונמות פירש מן שטה ס"ל לר"י התם אף שאינו חל מעכשיו מיחל חייל לאחר דאפשר לחול גם כשאמר סתם ולפ"ז לדידן לא נ"מ כלל דבמידי דצריכי שומא אינה מקודשת כלל גם אחר שנישום תדע דהא בפ"ב דקידושין דף מ"ח אהא דקידשה בשט"ח דאינה מקודשת משום דלא סמכ"ד דשמא ימחול לא אמר דאם לא מחל מקודשת מאז שגבתה וכן סתמו כה"פ אע"כ כיון דלא חלו הקידושין מיד תו לא חיילי ורב יוסף ע"כ מוקי לה באוקימתת אחרות דאיתא התם.

ועוי"ל נהי דדייק הה"ג מרמב"ם דדוקא בשיראי הלכתא דא"צ שומא ולאו בכל מידי מ"מ לא איפסק הלכתא כר"י ונשאר בספק ואם כן היא ספק מקודשת וא"ל להחזיר הקידושין לרמב"ם דבכל ספ"ד אי תפס לא מפקינן כ"ש הכא דבא לידה ברשות וא"כ א"א שיחולו הקידושין לאחר שומא דעדיף מגזלה ממנו דא"י לקדשה בו כדעת השא"י שבב"ש סימן כ"ח ס"ק ט"ז דהתם יכול להוציא בדיינין וכאן א"י להוציא ול"ל ממ"נ דהא אפילו תימא דאינה מקודשת והממון שלו מ"מ כיון דא"י להוציא בדיינין א"י לקדש בו וא"כ לא נ"מ לדבר שאינו שיראי כיון דלא ידעינן הלכתא ועוד כיון דבשיראי דמתאוה להן גמרה ומיקנייא נפשה א"כ בכל מידי יש ספק שמא מתאוה דיש רוצה במחט יותר מבשריון ואולי דבר זה צריכה וחשוב אצלה אבל ר"י ע"כ ס"ל גם בשיראי ודאי א"מ מדהביא ראיה מעגל זה לפדיון דלא אמר כלום לכן חלין הקידושין כשנישום ועחמ"ח לקמן סי' נו"ן סוף סק"ד דרמב"ם ל"ב דבס"ק חייבת להחזיר הקידושין והמקנה בקו"א שם כתב דבס"ק א"י להוציא הקידו שין מידה דהממע"ה ועמ"ש בסמוך ס"ה.

ועוי"ל דברמב"ם פ"א מזכיה הי"ד כתב ישראל אינו קונה קרקע מעכו"ם אלא בשטר שאין דעתו סומכת אלא על השטר לפיכך ישראל שלקח שדה מעכו"ם ונתן הדמים וקודם שיחזיק בה בא ישראל אחר והחזיק בה כדרך שמחזיקין בנכסי הגר זכה אחרון וכתב הה"מ הא אם החזיק הראשון אע"ג שלא הגיעו השטר ואח"כ החזיק השני זכה הראשון וראב"ד ורשב"א ס"ל דלא זכה הראשון והקשה הכ"מ הא כתב הרמב"ם דישראל אינו קונה מעכו"ם בחזקה ותירץ כיון דעכו"ם קיבל הכסף נסתלק ולא הוי קרקע דעכו"ם אלא של הפקר ואעפ"י שזה אינו מתכוין לזכות מן ההפקר מ"מ כיון שהחזיק לשם קנין עלתה לו חזקה עכ"ל וצ"ל ואף דישראל לא סמכ"ד בלא שטר כיון דעכו"ם אנס ובלא שטר יגזול ממנו ומה יועיל לו אם רפק בה פורתא וצ"ל בשלמא קנין מעות אינו מועיל כיון דירא שהעכו"ם לא יניח הקרקע בידו וירא להפסיד מעות לא גמר ליתן המעות בכל לבו עד שיהא לו שטר לכן אין המעות קונה משא"כ חזקה אין ריעותא בהקנין והנה בהג"א פא"נ כתב הא דמחילה בטעות קונה דאף דטעה מ"מ נתייאש מהמעות והוי יאוש וזכה זה שבידו הממון מהפקר ועמ"ש בסימן כ"ז א"כ ה"נ נהי דהמקדש שקידש בלא שומא טעה דל"צ שומא ואדעתא דקידושין נתן מ"מ נתייאש מהשיראי דכסבור שנתקדשה והן שלה וזכתה בהן מהפקר אף דלא נתכונה לזכות מהפקר רק מהבעל לשם קידושין מ"מ החזיקה בהן לשם קנין וקנתה וכמ"ש הכ"מ התם ואף דלא סמכ"ד זה הוי ריעותא במה שמקדשה נפשה במחיר השיראי דיראה שמא אינו שוה חמשין זוז ודעתה להתקדש רק בחמשין זוז אבל במה שהחזיקה בהשיראין ברשותה אין ריעותא והוא ממש כהחזיק בשדה וא"כ איך אפשר שתתקדש באותן שיראין אחר שנישומי כיון דכבר אינן של המקדש והרשב"א שהביא הב"ש שכתב דא"צ לחזור וליטלו המינה דהוי כפקדון בידה אזיל לשיטתו דהתם בשדה נמי ס"ל אף דהחזיק הראשון לא קנה השדה כיון דלא סמכ"ד והנה סברת הכ"מ תליא בפלוגתא דרב יוסף ואביי ביבמות דף כ"ב ע"ב אהא דתניא החולץ ליבמתו וחזר וקידשה אם קדשה לשם אישות צריכה גנו ואם לשום יבמות א"צ גט ואמר רב יוסף מ"ט דהוי כעודר בנכסי הגר וכסבור שלו הן דלא קנה א"ל אביי מי דמי התם לא מיכוין למקני הכא קמכוין למיקני הא לא דמיא אלא לעודר בנכסי גר זה וכסבור של גר אחר הוא דקני עיי"ש דה"נ מיכוין למקני מהעכו"ם ובאמת הפקר הוא דקני לאביי אבל לרב יוסף ל"ק וכן כאן נתכונה לזכות השיראין של המקדש ובאמת הפקר הן ולכן לרב יוסף אף דלא חלו הקידושין טרם שנישום עדיין לא זכתה בהן אף דנתייאש המקדש מכח טעות וביאוש אינו יוצא מרשותו עד שיקנה הזוכה כמ"ש קצו"ח ונתיבות בחו"מ בכ"ד לכן חלין הקידושין אחר שנישום משא"כ לדידן דס"ל כפרכא דאביי מיד זכתה האשה מכח יאוש וא"א שתתקדש בהן אח"כ לכן שפיר כתב הה"מ אף דלרב יוסף חלין הקידושין אחר שנישום ליכא נ"מ לדידן היכא דלא נתקדשה במידי דצריך שומא.

ס"ג שמא ש"פ במק"א לרמב"ם אם ש"פ בנמצא מקודשת מדאורייתא וכתב ב"מ דלשיטת מהר"ם שבסימן למ"ד ס"ה דבספק מציאות מוקמינן אחזקה מ"מ אינו מוכרח דפליג הכא אהרמב"ם כי י"ל דספק העומד להתברר לא מוקמינן אחזקה עכ"ל לכאורה לא משמע הכי בר"פ האשה בתרא דיבמות בהאשה שהלך בעלה וצרתה או חמותה למדה"י דאמר שם דמוקמינן לה אחזקת היתר לשוק ואחזקת היתר ליבום והתם נמי עומד להתברר דהא במדה"י ידוע אם ילדה צרתה או חמותה כמו הכא דיש עדים אם ש"ס במקום אחר גם בנוב"י סימן נ"ז כתב בנולד ספק טרפות בחיי הבהמה יש לחלב חזקת היתר אף דעומד להתברר אחר שחיטה דלהקל אז אין אנו בקיאין בבדיקה.

ס"ד הולד כשר בחמ"ח סקי"א הקשה מדאמר בש"ס דהא דפרשו רבנן מהאי משפחה לא משום דס"ל כשמואל והא להרמ"ה אף דס"ל כשמואל דחוששין שמא ש"פ במדי הולד כשר ונ"ל כיון דלא אתברר בש"ס אי הלכה כשמואל או כר"ח וכ"פ פסקו כר"ח לכן הולד כשר דגם לשמואל הולד פסול רק מדרבנן דספק ממזר כשר מדאורייתא ושמא הלכה כר"ח הוי ספק דרבנן וס"ס בדאורייתא דשמא אפילו ש"פ במדי א"מ כלל דאין לנו אלא מקומו ושעתו ואת"ל אי ש"פ במק"א מקודשת עדיין שמא אינו ש"פ בשום מקום ומ"מ ס"ל להרמ"ה דצריכה גט משני משום חומר עריות וכמ"ש ר"ב במרדכי פרק החולץ דכמה ס"ס מצינו בש"ס דהחמירו וה"נ יש לחוש עוד שמא יתברר אח"כ שזה ש"פ במק"א וספק כזה חמיר משאר ספק וכדאיתא בפ"ד דכריתות די"ז ע"ב עיי"ש ברש"י בד"ה אפשר לברר איסורו וכו' אפשר שיבא לאחר זמן בקי שיכיר וכיון שזה חשש איסור דאורייתא וגם יש תקנה בגט החמיר משא"כ לענין הולד אבל הנהו דפרשו מאותו משפחה אי הוי ס"ל כשמואל ליכא רק חדא ספיקא ומדינא פרשו ובמהרי"ק שרש פ"ד כתב דאפילו יהיו המתירים במקדש בפחות מש"פ רובא מ"מ משום חומרא דא"א פשיטא ופשיטא דיש לחוש לאסור עי"ש הנה הפליג דפשיטא ופשיטא אף שיהיו הפוסקים לקולא הרוב וצ"ע הא לשמואל עצמו אינו רק ספק ואפילו יהא ספק תורה כדעת הרמב"ם מ"מ מהצטרף רוב דס"ל כר"ח עדיף מס"ס דאפילו בספק גירושין או מיתת בעל סמכו בתשובת הספרדיים על ס"ס אף דאתחזיק איסור דא"א ובסוף דברי מהרי"ק שם כתב הכא שהיה ספק מקודשת וכמעט קרוב לודאי מקודשת כיון שלדעת רוב הפוסקים הלכה כשמואל עכ"ל ותמוה דלשמואל עצמו אינו רק ספק מקודשת כמבואר בפ"ק דקידושין די"ב ואיך יהא קרוב לודאי משום רה"פ כשמואל ואפכא י"ל דנצרף המיעוט המקילין להספק אם ש"פ במק"א ולחזקת פנויה ואפשר דלשמואל דאם ש"פ במק"א מקודשת קרוב לודאי דתערה או תאנה במקום שאין גדלין ש"פ וכיוצא בשאר פירות וכדומה ולפ"ז אף דס"ל לרמ"ה להצריכה גט משום דלשמואל קרוב יותר לאיסור תורה מ"מ לענין הולד דספק ממזר מותר מדאורייתא וכתבתי בחידושי ליו"ד סימן ק"י דאפילו רובא או חזקה לאיסור מ"מ אינו ודאי ממזר ומותר מה"ת לכן כיון דמספ"ל שמא הלכה כר"מ הוי ספק דרבנן ולקולא ובמ"ש י"ל סתירת מהרי"ק דהכא כתב דאם נשאת תצא ובשרש קע"א כתב דבספק קידושין ל"ת ועמד בזה הב"ש וכתב דספק ש"פ חמיר ולפימ"ש י"ל או משום דאפשר יתברר שיבואו אנשים ממקום אחר ויאמר דהתם ש"פ דקרוב לודאי דבמקום דאינו מצוי וצריך שיבוא ממרחקים ש"פ התם שו"ר בב"מ שכתב נמי ה"ט דעומד להתברר ועוד כתב דלהתוס' הוי ודאי קידושי דרבנן עיי"ש ואפשר לזה נתכוין מהרי"ק דקרוב לודאי מקודשת דס"ל כהתוספת דמקודשת מדרבנן משום גזרה אך מ"ש דכן ס"ל רה"פ כשמואל מ"מ הא דס"ל כר"י דהוי משום גזרה אינו מבואר ברה"פ וגם לר"י וסייעתיה אינן קידושין ודאי דרבנן רק אם ידוע שש"פ במקום אחר כמבואר בב"ח וב"ש סק"ז.

ס"ה התקדשי לי בתמרה זו התקדשי לי בזו בפ"ב דקידושין אמר רבה מתניתין ר"ש דדוקא כשאמר שבועה לכ"א הוי פרטא ורמב"ם פסק כמשנה זו ובפ"ד דנדרים פסק דלא כר"ש ועמד הכ"מ בזה ונראה די"ל גם לרבנן דפרטי הוי דוקא כשאין הוכחה דנתכוין לכללא אבל כשיש הוכחה מודו רבנן דיותר מזה מצינו בעדים דא"ח ומגיד וביש הוכחה נאמן לומר שטעה בדיבורו ונתכוין להיפך כדאיתא בב"מ דף כ"ח ע"ב וכה"ג ביו"ד סימן רי"ח ס"א וא"כ כיון דאדם יודע שאין מקדשין בפחות מש"פ כדאיתא בכתובות דף ע"ד יש הוכחה דנתכוין לכללא שתתקדש בכולם כיון שאין בכל אחת ש"פ אלא די"ל שאין הוכחה מבוררת דשמא א"י שאין כ"א ש"פ אמנם אם צריך שומא מקודם הרי ידע והנה רבה ס"ל בפ"ק דא"צ שומא ופסק הש"ס שם הלכתא שיראי א"צ שומא וכתבו תוס' דדייק דוקא שיראי אבל אבנים טובות וכדומה צריכי שומא וכתב בח"ר דלפיכך לא אמר הלכתא כרבה משום דרבה ס"ל כל מידי א"צ שומא ורמב"ם כתב דוקא שיראי דאשה מתאוה להן א"צ שומא וא"כ לרמב"ם נמי רבה ס"ל כל מידי א"צ שומא להכי לא אמר בש"ס הלכתא כרבה דהלכתא דא"צ שומא רק שיראי וא"כ כיון דצריך שומא לפני הקידושין הרי ידע דאין בכ"א ש"פ וודאי לכללא איכוין לכ"ע כשלא אמר התקדשי התקדשי וא"ל למה לא מוקי רבה ככ"ע ומיירי כשנישום חדא כיון דלרבה א"צ שומא דוחק לאוקים כשנישום מקודם ועוד דיותר רבותא ליתני דגם בלא התקדשי, התקדשי פרטי הוי כשלא נישום מקודם ואף דאמרינן כשקידש בפמש"פ והדר בעל דאדם יודע שאין קידושין בפמש"פ וגמר ובעל לשם קדושין דע"כ הפירש דתחלה לא דייק וטעה רק כשבעל ודאי דייק שלא יעשה איסור וכמ"ש בח"ר שם וכן מוכח בפ' ב' דקידושין דף נו"ן בקידש בפמש"פ והדר שלח סבלונות דתנן דמחמת קידושין הראשונים שלח הרי דטעי בהכי ה"ד התם דחזינן דקידש בפמש"פ הרי טעה אבל כשיש לפרש כונתו בשעת קידושין על נקלה שמיכוין לכלול שתתקדש בזו ובזו אחזוקי אינשי בדלא גמירי לא מחזיקינן וכמ"ש הש"ך בחו"מ סימן ס"ו סט"ו ס"ק נ"ו א"כ ודאי י"ל אין אדם מוציא דבריו לבטלה וכדאיתא בערכין דף ה' באומר ערך פלוני פחות מבן חדש דצריך ליתן דמיו דאדם יודע שאין ערך לפחות מבן חדש ונתכוין לדמיו ומבואר בריטב"א כתובות פ' אעפ"י דף נ"ח ע"ב דגם רבנן ל"פ אר"מ רק משום דצריך לשנות הלשון מערך לדמים אבל כשיש לפרש לשונו באופן המועיל גם רבנן מודו דא"א מד"ל עיי"ש וכ"ש כאן דעשה מעשה י"ל בכדי לא עביד לכ"ע.

ס"ה ב"ש סקי"ג היכא דמפסיק בין דיבור בזו ובזו אפילו תכ"ד חיישינן שמא חזר וצריך שיהא כ"א ש"פ ואז מקודשת בודאי ואב"מ השיג על הב"ש דדוקא כשחוזר לבטל מעשה הקידושין א"י גם תכ"ד אבל לקיים הקידושין כגון דלא היה ש"פ באחת מהן וחזר תכ"ד לנתינה ראשונה ואמר בזו ובזו ועדיין ראשונה בעין מצטרפין לשו"פ א"ד ולע"ד לדינא צדקו דברי ב"ש כיון דבנתינה ראשונה שהתמרה לא היה שו"פ קי"ל דהוי ספק קידושין לרמב"ם ספק דאורייתא ולר"י עכ"פ מדרבנן עשו ספק קידושין וא"כ אם יחזור בו א"צ להחזיר לו התמרה גם כשהיא בעין כיון דלבטל הקידושין לא מצי לחזור גם תכ"ד הרי זכתה באותו תמרה וא"כ הממע"ה וכמ"ש לעיל ס"א ותו אין התמרה שלו לחזור לקדש בצירוף עוד תמרה וכמו שכתב בריט"א ריש פרק שני דבכורות בד"ה ואולם לעד"נ דה"ט היכא דיש ס"ס דמהני לענין איסורא לומר דקנה הגוי הפרה ואין הולד בכור מבהמת ישראל מ"מ כיון דלענין ממון ל"מ ס"ס להוציא חשוב ממונו של ישראל וחל על הולד קדושת בכור וכן להיפך אם קנה ישראל פרה מגוי במעות די"ל ס"ס דקנה מ"מ כיון דל"מ ס"ס להוציא מן הגוי חשיבא בהמת גוי ופטורה מן הבכורה דאיסורא בתר ממונא גריר וא"כ ה"נ כיון דל"מ חזרת המקדש להוציא הממון מידה חשוב הממון שלה אפילו אם באמת אין ש"פ בשום מקום מ"מ לדידן מספ"ל וא"א להוציא ממנה בדין חשוב שלה ולא חזי תו לאצטרופי לקדשה כשיתן לה עוד פחות מש"פ אפילו כשתאמר אין דכיון דמן הדין הוא שלה צריך שיטלו ממנה לזכות בו ול"ד למ"ש ב"ש סי' כ"ח סקט"ז דבחטפה ממנו והדר קידשה בו ואמרה אין דמהני דשא"ה דגזלה ממנו וכשאמרה אין נעשה פקדון בידה וממילא הממון שלו משא"כ הכא דמדינא א"י להוציא מידה חשוב הממון שלה ולא מהני רצונה דבמה יזכה בלא משיכה וכל זמן שלא משך יכולה לחזור מליתן לו חשוב הממון שלה וכן מוכח מהריט"א הנ"ל דל"מ הס"ס כיון דא"י להוציא בדיינין אם יחזור אחד מהם אף דלא חזרו ועומדים בדבריהם וכ"ש כשלא אמרה אין דשתיקה לא מהני גם להב"ש דבסימן כ"ח ס"ק ט"ז ולשא"י גם כשאמרה אין ל"מ עיי"ש.

ס"ז התקדשי לי חציך וכו' בפ"ק דקידושין ד"ז א"ר א"ל התקדשי לי חציך א"מ ופריך נפשטו קידושי בכולה כמו במקדיש מקצת בהמה ומשני הכא יש דעת אחרת והקשו בתוס' א"כ חציך בפרוטה וחציך בפרוטה למה לא יועיל הא גליא דעתה דמתרצית בכולה ותרצו דמיירי דאמר ה"א מאורסת דאינו לשון הקדש ולא מתפשט בכולה וכה"פ לא חלקו בכך וכתב מהרי"ט דאפילו ידענו דמתרצית דנפשטו קידושין בכולה כיון דלאו ברשותו דנפשטו קידושיה בכולה מכחו ואם באת לומר כיון שמתרצת להתקדש מקצתה ממילא פשטו בכולה דרשאה היא בגופה א"כ קידושין מחמת דידה מפשט ולא מחמתו ואנו בעינן שיקח האיש את האשה ולא שתלקח היא עצמה את"ד ואינו מובן הא כל קידושין א"א רק ברצונה ונראה ביאור הדברים לפימ"ש הר"ן בנדרים כיון שהתורה אמרה כי יקח איש אשה ולא אמר כי תלקח אשה לאיש לא כל הימנה שתכניס עצמה לרשות הבעל אלא כיון שמסכמת לקידושי האיש מבטלת דעתה ורצונה ומשוי נפשה אצל הבעל כהפקר והבעל מכניסה לרשותו את"ד וא"כ מצד האשה ל"ל דנפשט בכולה כקדושת גוף של בהמה דאינה מקדשת א"ע רק מפקרת א"ע לבעל ולא אמרה תורה רק בהקדיש חצי בהמה דממילא הקדש פשט בכולה לכן כשאמר לה הבעל התקדשי לי חציך לא פשט בכולה כיון דיש דעת אחרת והאשה אינה מקדשת נפשה רק מפקרת נפשה והפקר אינו מתפשט בכולה ואם באת לומר הרי שומעת דאומר לה שתתקדש לו ומתרצת הרי מתרצית שתהא הקדש ונפשט בכולה לזה אמר מהרי"ט דא"כ היא מקחת א"ע להיות מקודשת לו וזה לא מהני רק שתפקיר עצמה לו ולכן באמר לה תתקדש לי חציך לא פשט בכולה ואם היה מכח דיבורו ממילא נפשט בכולה היה כמקדש כולה כאחד אבל כיון דממילא לא נפשט בכולה וצריך דיבורו שיאמר עוד חציך בפרוטה וחציך בפרוטה והאשה מסכמת ומפקרת עצמה נמי לחצאין הוי קידושין לחצאין לכן בעי הש"ס אי מהני ומצאתי באב"מ שהביא ג"כ דברי הר"ן ומ"מ השאיר בקושיא דברי מהרי"ט וגם הטה דברי רמב"ם לכונה אחרת וא"י למה.

ופרתך מכורה לי בפרוטה משמע אם אמר בשתי פרוטות הוי קידושין אע"ג פרה לא נקנית במעות ל"ד לקני את וחמור משום דאורייתא מעות קונה ומהרי"ט תירץ כיון דשייך בה קנין אחר ל"ח כחמור ונראה דלא ניחא ליה כתירץ הב"ש דס"ל דגם קודם שיקבל מש"פ ליכא קנין במעות כלל דעקרו ח"ל הקנין לגמרי וכמו שביארתי בערך ש"י על חו"מ סימן ד"ר והבית שמואל ס"ל דכ"ז דלא מקבל מי שפרע הוי קנין והכא ע"כ מיירי דלא חזרו בהם ומשך הפרה כמ"ש בריטב"א דא"ל משך פשיטא דבתך ופרתך בפרוטה קאמר וא"מ כלל וא"כ כה"ג אם אמר בשתי פרוטות ל"ה כקני את וחמור כיון דלא נתבטל המקח ע"י קבלת מש"פ הוי מעות קנין ולפ"ז אם אמר בתך ופרתך בשתי פרוטות ולא משך הפרה וחזר אחד וקיבל מש"פ דאזי לכ"ע נתבטל הקנין מעות למפרע י"ל להב"ש דהוי כקני את. וחמור אך נראה דהעיקר כמהרי"ט דיש ס"ס חדא שמא הלכה כמ"ד קני את וחמור קנה האיש מחצה וחדא שמא דכאן דמהני בו קנין אחר עדיף מקני את וחמור וא"י לומר בקנין שלם אני רוצה כמו בקנה פרה וטלה ומשך הפרה בסימן ר"ג ס"ב ועיין נה"מ סימן שפ"ב ס"ח.

תוכן העניינים

ערך שי אבן העזר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה