אור ברסלב
ערך שי אבן העזר חלק א הלכות קידושין › סימן ל

ערך שי אבן העזר חלק א· רבי שלמה יהודה טבק

הלכות קידושין · סימן ל

סימן כט

בכסף ואם א"ל טלי קידושיך מעג"ק כתב מהרי"ל בתשובה סימן ע"ח דל"ה קידושין דאל"כ מי שיש לו מעות במק"א והאשה שם א"צ שליח אלא יאמר או יכתוב לה שתקח אותן המעות ותתקדש בהן והאב"מ דחהו דודאי צ"ל לה בפני עדים האמ"ל ואם יכתוב לה שתקבל מפלוני לפוסקים דכתיבה כדיבור אה"נ דמהני ולפוסקים דלאו כדיבור ה"ה ל"מ כתיבת האמ"ל בכסף את"ד ולי צ"ע הא קי"ל בפ"ק דקידושין דף וא"ו ולעיל סימן כ"ז דהיה מדבר עמה עע"ק ונתן לה כסף קידושין אח"כ בשתיקה מקודשת ופרש"י שם דמסתמא לשם קידושין נתן והאשה קבלה לשם כך וא"כ למה יגרע אם כתב לה אף דכתיבה לאו כדיבור הא א"צ דיבור רק גילוי דעת דלשם קידושין נתן וקבלה.

אך מניין למהרי"ל דזה ל"מ ונראה דלקמן סימן ל"ה ס"ו מבואר דצריך דין שליח בשליחות קידושין ועכו"ם פסול לפי שאינו ב"ב ועבד לפי שאינו בתורת קידושין וכן חש"ו פסולין ולפ"ז אפילו ראו העדים והאשה דזה שולח לה הכסף לקדשה ע"י אותם פסולים א"מ ואם טלי קידושיך מעג"ק מהני מה צורך לדין שליחות הא השליח מעשה קוף בעלמא עשה להוליך לה הכסף והאשה בעצמה נטלה הכסף לשם קידושין והאיש שלח לשם קידושין דעדיף מהיו עסוקין בע"ק דכאן חזינן נמי דלשם קידושין שלח וקבלה ובמתנה ומו"מ מהני כמ"ש בנה"מ בסי' קפ"ב ס"ב ולמה יגרע קידושין אם לא דטלי קידושך מעג"ק לא מהני דילפינן ויצאה והיתה וצריך שיתן לה האיש הכסף קידושין להכי צריך שיהא השליח בר שליחות דאז שלוחו כמותו כאלו נתן הוא ויש לדחות עפימ"ש בתוס' גיטין דס"ו ע"ב בסד"ה הא כתב הגט ולפי מה שפירש הפנ"י שם בד"ה א"נ עיי"ש דהיכא דעשה שליח צריך שיהא כשר לשליחות אף דמצאו באשפה כשר וא"צ שליחות בכתיבת הגט מ"מ אם ציוה לשליח אף דטעה וכסבור דמהני שליחות כזה מ"מ אנן פסלינן ליה וה"נ אף דטלי קידושך מעג"ק מהני מ"מ כששלח ע"י שליח צריך שיהא כשר. לשליחות.

עו"כ באב"מ דבפ"ב דקידושין דף מ"ח איתא דקידשה במלוה שי"ל אצל אחר במעמ"ש מקודשת ומעמ"ש אינו אלא כמו זכיה שזוכה הלוה החוב למקבל ומה"ט כתבו תוס' בפ"ק דגיטין די"ג ע"ב דבלוה גו' ל"מ מעמ"ש ואי נימא דבטלי קידושך מעג"ק א"מ א"כ ודאי ה"ה אם יהא הכסף עג"ק ויאמר זכי הכסף להאשה ותתקדש נמי ל"מ כיון דהבעל לא נתן וא"כ היכא מהני מעמ"ש לקידושי אשה כיון דליכא נתינה מיד המקדש דמלוה להוצאה ניתנה אלא מוכח דמתקדשת בטלי מעג"ק א"ד ול"נ דודאי אם כספו של המקדש מונח עג"ק ואומר לאחר זכי הכסף להאשה ותתקדש הוי שפיר נתינה מיד המקדש דבזכי צריך להיות שלוחו של בעל הממון כמ"ש תוס' בפא"נ דף ע"א ע"ב ובחידושי ר"ן, פ"ק דב"מ דף י"ב ובירושלמי בגיטין פרק התקבל ה"א א"כ הוי כנתן לה ע"י שליח שלו ואף לפימ"ש בערך ש"י חו"מ סימן קפ"ח דהזוכה נעשה שליח לנותן ולמקבל מ"מ הא בגט נמי מהני אף דהאשה נטלתו רק הבעל סייע לה כדאיתא בהזורק דף ע"ח דעייק לה חרציה ושלפתו מאחוריו ולקמן סי' קל"ח ס"א א"כ ה"נ דהזוכה נעשה שלוחו ושלוחה וא"כ ה"נ במעמ"ש במלוה דל"ל דלוה זוכה למקבל דנעשה שלוחו של מקבל דהא מלוה להוצאה ניתנה והמעות עכשיו שלו והוא בעל הממון כמבואר בתוס' פא"נ דף ע"א ע"ב וא"כ איך זוכה בשלו לאחר דהא מבואר ברא"ש בב"ק דף ק"ב דאין אדם זוכה בשלו לאחר אא"כ יזכה לו ע"י אחר ועכצ"ל דעשאוהו למעמ"ש כאלו תחוב פקדון בידו והמפקיד מזכה למקבל ע"י הנפקד א"כ לא הוי כטלי מעג"ק דהא הנפקד שלוחו של מפקיד נמי.

עו"כ האב"מ דלפמ"ש בסימן קל"ו דשיטת תוספת ורא"ש בגט שנתן לה לפקדון ואח"כ מגרשה בו ל"מ כיון דלא נתן מתחלה לגירושין א"כ הא תני בקידושין דמ"ז התקדשי לי בפקדון שי"ל בידך מקודשת ועכצ"ל בקידושי כסף מקודשת בטלי מעג"ק א"ד ונראה לפימ"ש הרא"ש בפ"ק דפסחים דנפקד משאיל רשותו למפקיד וקרוי ביתו דמפקיד וכ"כ רשב"ם הובא בטו"ז חו"מ סימן קע"ט א"כ בפקדון דמעיקרא הרשות של מפקיד וכשמקדשה מסלק עצמו מהרשות ונעשה רשותה ל"ח טלי מע"ג וכדמוכח בהזורק דע"ז ע"ב בהא דתיזל ותיחוד כמ"ש תוס' שם כיון שהגט בא מרשות הבעל לרשותה הוי כאלו נתנו לה והא דמייתי האב"מ מהרא"ש ותוס' היינו בגט בידה ומשיחה בידו וכן הא אל תגרשי אלא בב"ד פלוני התם מחזקת הגט להתגרש בו ואינה משאלת המקום דלצורכה מחזקת בו וכ"כ במקו"ח סי' ת"מ לענין משכון כיון דלצורכו מחזיקו בביתו אינו משאיל מקום לבעל החמץ ע"כ הוצרכו הרא"ש ותוס' לומר כיון דלשם גירושין נתן לה לא הוי כטלי גיטך מעג"ק ולפ"ז י"ל לשון הברייתא שבירושלמי פרק האיש מקדש התקדשי לי בפקדון שי"ל בידך והלכה ומצאתו שנגנב או נאבד אם נשתייר שם ש"פ מקודשת דיל"ד במלת שם מאי בעי אלא דנה"מ בפתיחה לסי' ר' כתב דאין רשות הנפקד קנוי למפקיד רק בייחד לו מקום וכמ"ש מהרי"ט וקצו"ח ס"ל כיון דאושלי מעיקרא לכל מקום שיניחו כ"מ מקומו דמפקיד הוא עיי"ש וא"כ למהרי"ט ונה"מ דדוקא בייחד לו מקום קנוי המקום למפקיד לכן ה"נ דוקא אם נשתייר שם במקום שהונח מתחלה דאל"כ הוי כטלי מעג"ק וגם לקצו"ח דוקא בהניחו הנפקד מדעתו אזי אותו המקום שאול למפקיד אבל טלטולהו אחרים בלא דעת הנפקד ממקום למקום הרי מקום שני לא השאיל הנפקד למפקיד דנהי דאושלי מעיקרא לכל מקום שיניחו היינו מקום שיניחו הנפקד דהוברר דמשאיל לו אותו מקים ע"כ צריך דוקא אם נשתייר שם במקום שהונח מדעת המפקיד ועדיין צ"ע מהא דאמרינן דרשב"א ס"ל מלוה ברשות בעלים לחזרה ולכן מתקדשת במלוה אם נשתייר ש"פ וכדאיתא בפ' הא"מ מ"ז ב' והתם הלוה מחזיק המעות לצורכו ולא השאיל המקום למלוה ויהא כטלי מעג"ק ואפשר דכיון דס"ל לרשב"א דמלוה ברשות בעלים לחזרה מעיקרא נתן לו רק שיהא פקדון עד שיוציא המעות והדר דינו כפקדון דרשות הנפקד קנוי למפקיד כיון דאפשר יזדמן למלוה עסק טוב ויצטרך המעות רוצה שכ"ז שלא יוציאן הלוה יהא לפקדון לבד אבל בגט מה דרוצה שלא תתגרש מיד כדי שיוכל לחזור מלגרשה אבל לאו לצור עפ"י צליחותו כדפריך בב"ב דע"ו וכי לצור עיי"ש באס"ז וא"כ אינו צריך שיהא פקדון בידה.

ובשו"ת ח"ס א"ע סימן פ"ב כתב דפקדון כיון דנעשית שומר ידה כידו וכשמקדשה נשתנה מידו לידה הוי כנתן בידה משא"כ בגט דבשטרות לא נעשה שומר עיי"ש וכן מבואר במלחמות פ"ב דב"מ אהא דראה סלע דבנעשה שומר יד שומר כיד בעל הסלע וכמונח ברשות הבעלים דמי ולפ"ז א"ש הא דמלוה בח"ב לחזרה דהאשה יש לה דין שומר על המעות טרם שתוציאם ונראה דגם לפימ"ש י"ל הך עפימ"ש מהרי"ט בפרק הא"מ שם דכל שהמעות בעין כיון דנתרצה הוא לקדש בהם והיא נתרצית להתקדש דעתה להפקיע זכותה אצלו כדי שתתקדש בו דכה"ג אמרינן בקידשה בגזל שלה ואמרה אין עיי"ש ודבריו צ"ע דבשלמא בגזל שלה שביד הגזלן יכול לזכות אם מקנית לו דידו קונה לו אבל במלוה דכבר קנתה והמעות שלה לדידן דקי"ל דאינו ברשות בעלים לחזרה דעלה קאי מהרי"ט עיי"ש אף שדעתה להפקיע זכותה במה יזכה המלוה כיון דאין המעות בידו אמנם למ"ד דמלוה ברשות בעלים לחזרה הרי הממון שלו אלא דהוי כטלי מעג"ק לזה י"ל שפיר כיון דרצונה להתקדש אקנויי אקני לו מקום המעות כדי שיהא המעות מונח ברשותו וע"י הקידושין תצא המעות והמקום מרשותו לרשותה ותו לא יהא כטלי מעג"ק דכיון דא"צ לקנות המקום רק בתורת שאלה שיהא באותו רגע מעותיו מונח ברשותו קני בתשמיש זה וכמ"ש הקצו"ח סי' קפ"ט. דלשאלה לתשמיש קונה במה שמונח שם חפציו וגם הנה"מ מודה בזה דמה שהשיג שם על קצו"ח לא שייך כאן עיי"ש ובבכורות דף ח"י ע"ב אמר אקנויי ליה מקום בחצרו דניחא ליה דליתעביד מצוה עיי"ש אף דלא אמר דמקני לו המקום וכ"כ בפרישה סימן ש"כ במכר פרה מעוברת בכסף אף דלא פירש דמקני המקום אדעתא דרבנן מקנה ודעתו נמי אמקום כדאמרינן בא"ע סימן כ"ח גבי משאיל טבעת לקדש בו אשה וכתב בחידושי רע"ק ביו"ד שם סימן רצ"ד דדוקא במידי דמצוה אמרינן דדעתו שיהא באופן המועיל וכיון דאינו מועיל בלא קנין המקום אמרינן דהוה כפירש דמקנה המקום עיי"ש לכן ה"נ בקידושין הוי כפירשה דמשאלת לו מקום המעות כדי שיועילו הקידושין משא"כ בגט דאין מצוה שתתגרש.

ולפ"ז מה שכתב האב"מ דמדברי הרמ"פ והרמ"א לעיל סימן כ"ח. ס"ה שכתבו בחטפה מעות מאיש ואמר לה התקדשי לי בהן דאם שתקה א"מ משמע דבאמרה הן מקודשת מוכח דטלי מעג"ק מקודשת ולפימ"ש אינו ראיה דכיון דאמרה הן נעשה מיד פקדון אצלה וכמ"ש הב"ש שם סקט"ז וא"כ נעשה ג"כ מקום המעות מושאל אצלו וע"י הקידושין נשתנה מרשותו לרשותה ל"ה כטלי מעג"ק ועמ"ש בסעיף ג'.

ורשד"ם חא"ע סכ"ד הוכיח דטלי מעג"ק בקדושין מקודשת מברייתא בפ"ק דקידושין ד"ח ע"ב התקדשי לי במנה נטלתו וזרקתו לים א"מ ואם איירי שהוא נתן לה לא הל"ל נטלתו אלא התקדשי לי במנה וזרקתו לים עיי"ש.

ולכאורה אם נימא דנטלתה מעצמה מענ"ק מקודשת הל"ל דסתמא תחלה נתרצית להתקדש ותכ"ד חזרה ובקידושין תכ"ד לאו כד"ד דאם לאו לקידושין נטלתה למה נטלתה הא ממילא כשישאר מונח עג"ק אינה מקודשת א"ו דנתן בידה ואם היה נשאר בידה היתה מקודשת לכן זרקתו לים והוכיח סע"ת דלא נתרצית לקידושין אלא נראה דאמר נטלתו וזרקתו דתיכף שנטלתו זרקתו דאם אחר כ"ד לא מהני וכ"כ חכ"צ סי' קט"ו דלאחר כ"ד ל"מ.

ומ"ש החת"ס דבפקדון ל"ה כטלי גיטך מעג"ק משום דנעשית שומר וידה כידו צ"ע דא"כ בהא דתנן כנסי שט"ח זה דמהני אם אמר לה אח"כ הר"ז גיטיך הא בגט ושטר אין דין שומרין וגמרא דפריך הא הוי טלי גיטיך מעג"ק לא פריך רק אהא דשלפתו כמבואר ברא"ש שם בגיטין דף ע"ח.

ס"ג ואותו המקום של שניהם בעיא דרב ביבי בפ"ק דקידושין ד"ח ע"ב וכתב שם בח"ר אף דבמכר אין קונים זה מזה כשהניח על קרקע חצר המשותף כיון דמחזיר לקדשה מושיל לה המקום א"ד כונתה לדחותו ואינה רוצה להתקדש א"ד ויש להבין חדא עדיין מ"ש ממו"מ דאין קונין זה מזה ועוד במה קנתה המקום בלא שום חזקה וצ"ל כמבואר בבכורות דף ח"י ע"ב דאקני ליה מקום בחצרו דניחא ליה דליתעביד מצוה בממוניה ואף דזה רק לר"ט ורע"ק פליג הא שם קאמר טעמו של רע"ק כיון דאית ליה פסידא לא מקני וכתבו תוס' שם דגם בלא שום קנין קונה משום דגמר ומשעבד נפשו ונ"ל דה"ט דע"י הקנין חזינן דגמר להקנות ולקנות ולולא הקנין אפשר דלא גמר בלבו וכמ"ש הרמב"ם פ"ה דמכירה הי"ג וזה דוקא כשאין אומדין דעתו להקנות רק חזינן דאומר בפיו צריכין קנין דעי"ז נדע דגם בלבו גמר אבל כשלא אמר כלום רק מחמת אומדנא אמר דאקנויי אקני משום דניחא ליה דליתעביד מצוה ממילא האומדנא מועיל בלא קנין דהא האומדנא על מה שבלבו ועכ"פ חזינן דמשום דמצוה הוא אקני וגמר א"כ ה"נ שאני קידושין ממקח וממכר דבמו"מ אפשר לא מקני ואפשר לא גמר ומזה ראיה למ"ש לעיל בס"ב שו"ר באב"מ דכתב לפרש דברי ח"ר בהתוס' מבכורות הנ"ל והתוס' שם כתבו דהבעיא משום דהסלע של שניהם אפשר דסמכה דעתה והקשה מהרי"ט בחי' שם אפילו סמכ"ד עדיין במאי קנתה הרשות דהא צריך שהקידושין יבואו לידה או לרשותה עיי"ש ואישתמיט ליה דברי התוס' בבכורות ועמ"ש במהדורא בתרא.

ס"ד ד"א כתב בחידושי רמב"ן בגיטין דע"ח דטעמא דמאן דמקדש אדעתא דרבנן מקדש דד"א ד"ת אין קונות ואצ"ל כל שיכולה לשמור ותקנתא דרבנן בגט משום עגונות ומשום לתא דגיטין תקנו בקידושין משום ויצאה והיתה וכ' האב"מ תינח בגיטין דאפקיענהו לקידושין אבל בקידושין איך מקודשת מדאורייתא ול"ל דאפקו לקידושי שני דלא אשכחן בקידושי דרבנן דלא תפסי קידושי שני וכל קידושי דרבנן רק להצריכה גט וא"כ מה בין קרוב לה דתנן דמקודשת ובין מע"מ דמקודשת וא"מ הא בשניהם רק צריכה גט ונראה דשאני קידושין כיון דמדרבנן קנתה הרי הגיע לה הנאה מחמתו וכמ"ש הר"ן ס"פ הא"מ לענין דמי א"ה ולענין קידשה בגזל אחר יאוש ומשום דהוי כרקוד לפני וכמ"ש בנה"מ סימן שמ"ח אלא דקשה ממ"ש בחי' רמב"ן בפ' המוכר אם הספינה דף ע"ז להוכיח דמכשנ"ח מדאורייתא מדאר"מ בקידושין דמ"ח דקדשה בשט"ח דאחרים מקודשת וגם תירץ האב"מ נדחה בזה אך מ"ש י"ל דקנין דרבנן בעלמא כגון מכשט"ח דאין התקנה משום דרצונם שיועיל בקידושין אלא כיון דתקנו לענין ממון ממלא ה"נ בקידושין אבל לא אכפת להו שיועיל בקידושין כדאורייתא נשאר בקידושי דרבנן לבד כיון דלא עלה ע"ד המקדש ומתקדשת דתתקדש בהנאה שמגיע לה מחמתו אלא דעתם שתתקדש בגוף השט"ח ובשיעבוד שבו וכמו מלוה אפרוטה דעתה אפרוטה אבל בקנין ד"א וביכולה לשמור דתקנו שתתגרש לגמרי משום תק"ע ומשום ויצאה והיתה רצו שגם בקידושין תתקדש לגמרי באופן המועיל ואפשר שתקדש לגמרי בהנאה שמגיעה מחמתו דעת רבנן שתתקדש באותו הנאה וכיון דכל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש הוי כפירש שתתקדש באותו הנאה וכיון דכל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש הוו כפירש שתתקדש באותו הנאה ואף דקידשה בשטר א"א לומר הכי מ"מ אין דנין אפשר מא"א וכל מה שהיו יכולים להשוות קידושין לגיטין השוו.

אמנם מלשון רמב"ם וכה"פ משמע דלא חלקו בזה בין קידשה בכסף לקידשה בשטר לכן נראה דשאני קידושי דרבנן דעלמא כגון קידשה במעמ"ש דהתקנה היתה בעלמא רק ממלא הוי קידושין דרבנן נמי אבל הכא דרצו להשוות קידושין לגט משום ויצאה והיתה לרן כמו בגט דאפקיענהו לקידושין משום תק"ע ה"נ בקידושין אם בא אחר וקידשה הפקיעו קידושי השני וגם רי"ו יודה בזה דלא כחמ"ח סק"ה ובקו"א למקנה כתב להקשות על רמב"ן מיבמות דף ל"א דספק ק"ל בגט מדאורייתא מוקמינן לה אחזקת א"א ואם בק"ל אפקיעו חכז"ל הקידושין ואין כאן חזקת א"א אדרבה נימא דהוי קרוב לה דאקמוה בחזקת פנויה א"ד ולק"מ דהא מצואר בתוס' פ' השולח דף ל"ג בד"ה ואפקיענהו דגם כה"ג חשוב חזקת א"א כיון דאנו החזקנוה כך ובתב"ש סימן ח"י ס"ק כ"ט הביא עוד ראיות דכה"נ חשוב חזקה.

ס"ה ספק ק"ל עב"ש בשם מהר"ם ובקו"א של מקנה כתב דדברי תוס' בגיטין ע"ח שהקשו לישני דל"י הי מנייהו קדים משמע דלא כמהר"ם ולפימ"ש בנה"מ בכללי תפיסה סק"ז דמהר"ם לא אמר רק כשלא ראו כל מה דאפשר לראות בשעת מעשה דאין שם עדים עליהם א"כ אף דלא ידעי הי קדים מ"מ אז כשבאו לתוך הד"א לא היה עדיין נ"מ רק אח"כ כשקידשה ובשעת קידושין לא היה אפשר להם לראות מה שהיה מעיקרא בזה מודה מהר"ם דהוי ס"ק

ובשו"ת מיימני איתא עוד טעם דאוקמה אחזקה ובנו"ב ובמקנה כתבו משום דעדים אוקמוה אחזקה הוי כמקדש בלא עדים ובית מאיר הקשה הרי שנינו נתן הוא ואמרה היא ספקא הוי ונמי נימא שהיא בחזקת פנויה א"ו דהיכא דאתרע החזקה ע"י מציאת המעורר על הספק עכ"פ במעלת יוחסין מדרבנן לא מוקמינן אחזקה עכ"ל ובקו"א המקנה כתב דתמוה דא"כ בכל ספק קידושין כגון שמא ש"פ במדי ובקטנה שנתקדשה שלא לדעת אביה בסימן ל"ג וע"מ שיש לי דחיישינן שמא י"ל ושמא הרהר תשובה כדלקמן סל"ח למה הוי ס"ק.

ונ"ל דבפ' בכל מערבין אמר רבא דבתרי חזקה מקילין גם בתרי ותרי אבל משום חדא חזקה לא מרעינן סהדי כפרש"י שם וקשה דבפד"א דל"א מוקי רבה ור"י משנה דסקיל בתרי ותרי והתם ני איכא תרי חזקה חזקת פנויה וחזקת כסף הקידושין דמעיקרא היה שלו ונהי דרבה ור"י בפ' בכ"מ לא מחלקי בין חדא חזקה לתרי חזקות בתרי ותרי מ"מ איך יתורץ לרבא וצ"ל בשלמא בשאר איסור דחדא חזקה מכריע לקולא בספק אזי כשנתוסף עוד חזקה מכריע גם בתרי ותרי אבל במעלת יוחסין דגם בשאר ספק לא מכרעת חדא חזקה א"כ בתו"ת אף דנתוסף עוד חזקה לא מרעינן לסהדי כיון דגם זולת תו"ת לא מהני חדא חזקה ליכא רק חזקה אחת נגד תו"ת א"כ נהי דבמעלת יוחסין לא מקילין משום חזקה אחת אבל כשנסותף עוד חזקה מקילין כשהספק אינו משום תרי ותרי וכה"ג אמרינן בפ"ק דכתובות דט"ו דמשום מע"י לא מקילין בחד רובא רק בתרי רובא אך חזקת ממון מה יועיל כיון דהמקדיש בעצמו נתן לה על אותו ספק הוי תפיסה ברשות דקי"ל דאין מוציאין מידו אף דמתנגד לחמ"ק אבל בספק קרוב לה דאנו מסופקין אם בא לרשותה כלל מהני חזקה דמעיקרא לענין הממון ואף כשתפסה אח"כ הוי תפיסה שלא ברשות לאחר שנולד הספק וא"כ אנו דנין על הממון ועל הקידושין ויש תרי חזקה ול"ש כל הנהו קושיות ולפימ"ש לעיל בסימן כ"ז בנתן הוא ואמרה היא אף שיתבטלו הקידושין מ"מ זכתה בכסף משום דנתייאש כשבא לידה ג"כ מתורץ קושית הב"מ מנתן הוא ואמרה היא כיון דבין כך ובין כך יצא הכסף וחמ"ק ועמ"ש לקמן בסי' קע"ג

תוכן העניינים

ערך שי אבן העזר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה