אור ברסלב
ערך שי אבן העזר חלק א הלכות פריה ורביה › סימן ב

ערך שי אבן העזר חלק א· רבי שלמה יהודה טבק

הלכות פריה ורביה · סימן ב

סימן א

ס"ב וכן מי שיש בו ע"פ וכו' כתב ב"ש דוקא כל השלשה סימנים ובגליון הגר"א כתב דדעת הרמב"ם אפילו באחת מהן נפסל ויצא לו זה מדאמרינן בביצה דף ל"ב ע"ב באחת מהן הני מע"ר ודלא כב"ש עכ"ל ולא נראה כן ברמב"ם פי"ט הי"ז שכתב דגבעונים היו להם כל השלשה מדות רעות משמע מש"ה רחקום דוד המלך ע"ה ומביצה אין ראיה דהתם קאמר אם אינו מרחם על הבריות בידוע שאינו מזרעו של אברהם והוא מע"ר שהיו גרים אבל לרחקם מלהתחתן בהם דוקא כשיש להם כל השלש מדות רעות אזי סימן שהם גבעונים והטור העתיק לשון הרמב"ם מי שיש בו עזות פנים ואכזריות לא כמ"ש ברמב"ם או אכזריות וכן מוכרח דאל"כ תקשי דמתחלה כתב הרמב"ם איש שהוא מרבה מריבה עם הכל וע"פ ביותר סימן פסלות הוא וכאן כתב מי שיש בו ע"פ ולא כתב ביותר ולא מרבה מריבה עם הכל אע"כ דכאן שהוא ע"פ ואכזרי ואינו גומל חסד שלשתן יחד ולעיל דע"פ לבד לכן דוקא ביותר ומרבה מריבה וכן במחבר כל סעיף זה לשון הרמב"ם ולא כתב או אכזריות וע"כ דגרס כן ברמב"ם ודברי הה"מ שהביא הך דביצה על לשון הרמב"ם צ"ע חדא דמביא ראיה לסתור כיון דמוכח ברמב"ם דדוקא כל שלשה סימנים ובביצה אמר רק חדא ועוד למה לא סגי לו בהא דמייתי מיבמות דהן הן דברי הרמב"ם ונראה משום דלכאורה ביבמות קאמר רק משום דראה דוד המלך ע"ה בהגבעונים דאין להם מהשלשה סימנים ביישנים ורחמנים וג"ח גזר עליהם שלא להדבק בישראל כיון דבלא"ה ודאי גבעונים היו אבל המעורב בישראל ויש לו חזקת ישראל מנ"ל דע"י סימנים הללו נחוש לו שהוא גבעוני ולא נאמר דמן רובא ישראל הוא לזה מייתי הה"מ גם הך דביצה דכשיש לו אכזריות מערב רב הוא כדאיתא התם רק התם אמר רק דמע"ר ולא גבעוני אבל כיון דכבר יצא מחזקת ורוב ישראל לכן כשהוא ג"כ ע"פ ואינו גומל חסד חוששין לו דגבעוני הוא דהגבעונים היה בהם שלשה אלה וכן מוכח מדאמר ביבמות שם שלשה סימנים יש לאומה זו ביישנים רחמנים ג"ח מבואר דכל חדא סימן הוא לאומה זו דאל"כ הל"ל שלשה סימנים למי שאינו מאומה זו ע"פ ואכזריים ואינן ג"ח דהוי הפירש דכל אחד לבד סימן או דהל"ל כמו דאמר בירושלמי פע"י ג' מתנות טובות ובמ"ר דברים פ"ג ג' מדות טובות ואם דר"ל דאלו שלשה מדות טובות הם סימן להכיר שהוא ישראל הל"ל סימן לאומה זו ג' מדות ביישנים רחמנים ג"ח אע"כ דכל מדה בפ"ע הוא סימן אף דעד השלשה לא בא.

ס"ה ב"ש סקי"ד וכן הקשה וכו' עמ"ש בזה בחידושי ליו"ד בכללי ס"ס.

תו כתב הב"ש בישראל הבא לישא מן המשפחה אשר נתערב ספק ממזר שפיר הוי ס"ס דספק ממזר מדאורייתא כשר ובאיסור דרבנן קי"ל אפילו ס"ס כזה הוי ס"ס ועל דברי הטור לכאורה קשה למה כתב ישראל א"צ לחוש משום שכולם טהורים לעתיד ת"ל דהוי ס"ס ובדריסת ארי דחה דברי הב"ש דספק ממזר דומה לגבינות של עכו"ם דג"כ אסורין רק מדרבנן והואיל ואסורין מחשש איסור דאורייתא אסור בתערובות כמ"ש הש"ך בכללי ס"ס דין י"ז עיי"ש ונ"ל לפימ"ש מהרי"ט בחיו"ד ס"א דהא דספק ממזר מותר מה"ת מתורת ודאי דמותר בבת ישראל ובממזרת ואף דהוי תרתי דסתרי דהא אליהו לא יגלה משפחות אף שכולן גלויות לפניו ועיי"ש וא"כ ל"ד לגבינות דנהי דרוב גבינות כשרות חכז"ל חששו למיעוט הטרפות דאסור מה"ת דאם יודע אחד מהטרפה מחויב לגלות אף שנתערבה וכן אם יש שתי גבינות ואחת טרפה ואינה ניכרת אסור מה"ת בשתיהן משא"כ ספק ממזר כל שאינו ניכר לו מותר לו מה"ת בודאי וא"כ ליכא חשש איסור תורה וא"ש נמי דברי הטור דלא המ"ל דהוי ס"ס כיון דספק אחד אסור מחשש איסור דאורייתא אלא משום שכולם טהורים לע"ל אף דאז יהא גלוי לאליהו ומשיח הרי דמה"ת ודאי טהורים וליכא חשש איסור תורה לכן נהי דרבנן אסרו הוי שפיר ס"ס:

והב"ש דלא נחית לזה וכתב לכאורה קשה על הטור או משום דמשמע ליה דלאו משום ס"ס התיר הטור כלל דא"כ עיקר חסר או דלא נחית לסברת מהרי"ט מ"מ י"ל דל"ד לגבינות דעשאוהו כודאי איסור תורה כמבואר באו"ה וש"ך שם וזה יתכן בגבינות אבל בספק ממזר הא קי"ל ספיקן בספיקן אסור כדאיתא בפע"י דף ע"ד ולקמן סי' ד' סכ"ד ואם היה כודאי ממזר היה מותר וע"כ לא עשו אותו רק לספק ולא כודאי א"כ בהצטרפות עוד ספק הוי ס"ס.

עוי"ל דברי הטור דס"ל דס"ס ל"מ כמו דאמרינן בפ"ק דכתובות דט"ו דרוב ל"מ דמעלה עשו ביוחסין וס"ל ל"ש יחוסי כהונה ל"ש יחוסי ישראל אך אם נתערב ספק ממזר ברוב כשרים יש ס"ס ורוב והוי כתרי רובי אלא דאדם הוי קבוע ול"ח רוב וכמ"ש ב"מ על דברי הב"ש ס"ק י"ג אך לפי מ"ש הפרישה בסימן ק"ב בדעת הטור דהא דאחז"ל דבר שבמנין ל"ב דוקא אם איסורו לעולם וכתב במשב"ז שם ס"ק ב' דה"ה כל דברים החשובים כגון בע"ח וחהר"ל וכנראה מאו"ה כ"ז ד"ג א"כ כיון דלע"ל יהיו טהורים אין איסורו לעולם גם בע"ח ואדם בטל ברוב.

שו"ר בשו"ת רע"ק סימן ק' ובב"מ לקמן סימן ד' סכ"ו הביא מהריטב"א פע"י דף מ"ג דס"ס ל"מ גם בישראל משום מעלת יוחסין ולפי דברי א"ש מ"ש הטור משפחה שנתערב בה ספק פסול א"צ למחקה שכולן טהוריו לע"ל עכ"ל דקשה ממ"נ אם רק לע"ל טהורים מה זו טענה לזה"ז דא"צ לרחקה כיון דהשתא אין טהורים ואם גם עכשיו כן למה נקט לע"ל והב"ח בקו"א כתב דמפשטא דש"ס משמע אפילו ודאי פסול שנטמע טהורים לע"ל מדאריב"ל כסף מטהר ממזרים ולפימ"ש א"ש דודאי פסול שנטמע גם כן טהור לע"ל אך בזמן הזה דוקא בספק פסול שנטמע דאיכא ס"ס ורוב דאף דאדם חשוב והוי קבוע מ"מ כיון דלע"ל טהור בטל ברוב.

הג"ה ויש מקילין עמ"ש בחידושי ליו"ד סי' קי"א דתוספת בקידושין דף ס"ו בד"ה מאי חזית ס"ל דחזקת אם מהני לבנה אף דליכא טענת ברי ולא באתה האם לדון עליה זולת בתרי ותרי דגרע משאר ספק ומפרש"י שם נראה דאי הואי האם לפני ב"ד והיו דנין עליה היה מועיל חזקתה גם לבנה עיי"ש וכיון דיש פלוגתא כאן אפשר להכריע דאם באתה האלמנה והתירו אותה גם בתה כשרה וכה"ג כתבו בשו"ת נ"ב שאלה ה' הגאון מהר"ם והגאון מו"ה העשיל זלה"ה דאם אוכלין מקצת מכח כל דפריש מ"פ איך נאסר חתיכה הנשארת.

ומ"ש הב"ש ומיהא י"ל וכו' דהא לפירש קמא דרש"י וכו' דברי רש"י לכאורה תמוה דמה ס"ס הוא ונ"ל כונתו כמבואר בפ"ק דחולין סכין איתרעי בהמה לא איתרעי ועיין בכ"ש בדף יו"ד דכתב גם לענין הגבינות אע"ג דחזקתן תלוי בחזקת הבהמה מ"מ אמרינן דבהמה לבד איתרעי כמו דאמרינן סכין איתרעי אף דתלוי בחזקת הסכין ועיין מקו"ח סימן תס"ז ביאורים סק"ו וזה מדויק בלשון רש"י שהאריך וכתב אמו של ס"ח זה בה נולד הספק וזו שבאה מחמת בנה קרי לה ס"ס דהיינו דבהנולד הספק ואיתרעי חזקתה וזו שבאה מחמת בנה לא איתרעי כי ספקה בא מכח ספק ראשון ובה לא נעשה הספק ראשון לפ"ז כאן לענין בתה דאין לה חזקת כשרות גם מעולם לא הוחזקה לכשרה ל"ד לגבינה דהוחזקו בכשרות קודם שנמצא הרעותא בבהמה וחזקת אמה לא מהני לבתה.

ס"ז לא ישא אדם אשה ממשפחת מצורעין בשו"ת מהר"ם ב"ב סימן תתכ"ג ז"ל נשאל לרש"י ראובן גירש אשתו מביתו בלא כתובה וטוען מק"ט נשאה כי סמני צרעת נראין בחוטמה ופניה פורחת שחין קודם הנשואין והיתה מרגשת בעצמותיה גם משפחתה כולה מחולי זה ובשעת שכנסתיה לא הרגשתי במומין שבסתר והיא אומרת בריאה היתה גם טוען הבעל המצורעים רוצים לקלטה והעידו הקהל שבריאים נשאה ושקר דיבר במה שהמצורעים רצים לקלטה אלא הוא המוציא קול נראה שאין לו עליה טענת מומין ומחויב ליתן כתובה או טוב לו לתת לבו לקרבה למען יתרחם מן השמים ויזכהו לפרות ולרבות ממנה את"ד ותמה ברכ"י כיון דלא הכחישוהו דכל משפחתה מחולי זה ועתה פרחה בה צרעת סכנה הוא וקי"ל לא ישא אשה ממשפחת מצורעים והאיך אמר לקרבה ולבנות ממנה עיי"ש ולדעתי אין הכונה דמשפחתה כולה מצורעים דאם כן הל"ל גם משפחת כולה מצורעים מה הלשון אומרת מחולי זה אלא כונתו דהאשה היתה מרגשת בעצמותיה גם משפחתה כולה הרגישו מחולי זה שהיה באשתו לכן מקחו מק"ט והעידו הקהל דבריאה היתה ומה שאמר או טוב לו לתת לבו לקרבה היינו כשתתרפא או דעכשיו אינה מצורעת אלא דטוען כי סמני צרעת נראין בחוטמה היינו דיש איזה רושם או צלקת וכדומה בחוטמה וטוען כי הן סמנים שהיתה לפני הנשואין מצורעת ולהכי חיזק עוד טענתו שהמצורעים רוצים לקלטה ואם לא היתה מעיקרא מצורעת מהיכי תיתי רוצים לקלטה וכיון שהעידו הקהל דבריאה היתה ושקר דיבר במה שטען שהמצורעים רצו לקלטה ממילא בטלה טענתו על הסמנים ולכן טוב לו לתת לבו לקרבה ולא תהא מאיסה בעיניו.

ס"י ואם הודיעה מתחלה בטור כתב זה בשם הרמב"ם ותמה ב"י הא מבואר בגמרא והיינו דרב ור"נ מכרזי מאן בעי למהוי איתתא ליומי ול"כ חדא דרב ור"נ היה להם כבר אשה בביתם ומאן דבעי למהוי אשתו עכשיו אינו זיווג ראשון אבל הרמב"ם סתם דהודעה מותר בכל אף דהמגרש אשתו ראשונה מזבח מוריד עליו דמעות ועוד דשאני הכרזה מהודעה לעצמה כיון דאסור לישא ודעתו לגרשה יחשדו כי מסתמא מצא בה ע"ד או דהוא עשה איסור שנשא ודעתו לגרשה דלא יתלו בהודעה דסתמא אין מתרצית בכך וכדאיתא בפ"ק דמגילה דף י"ב ע"ב באחשורוש כל מאן דהוה ליה ברתא איטמרה מיניה ופרש"י כי לא ישא אלא אחת ואת כולן יבעול ואם דהתם בבתולות מיירי הא ה"נ סתם הרמב"ם דהודעה מהני בכל ונראה דמש"ה שינה המחבר ממ"ש רמב"ם וטור ואם הודיעה והמחבר כתב הודיע משום דאין ראיה מהגמרא בשהודיעה לבד רק כשהודיע לרבים להסיר עקשות פה ולזות שפתים אך לקמן ר"ש סימן קי"ט כתב הודיינה וי"ל דהדר ופסק כרמב"ם וטור וא"ש בזה דלא לחנם כתבו עוד שם והג"פ שם הניח בקושיא דהוא כפול ועוד שאני רב ור"נ דחשיבות גדול להנשואות להם אף ליומי וכדאיתא בפרק תפלת השחר לשתמש אינש חד יומא בכסא דמוקרא ולמחר לתבר וה"נ אין בזה משום אל תחרוש על ריעך רעה כיון דגם לישא ליומי טובה עושה להן

תוכן העניינים

ערך שי אבן העזר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה