ערך שי אבן העזר חלק א· רבי שלמה יהודה טבק
הלכות אישות · סימן כה
בין של"כ וראב"ד כתב דוקא מדעתה שהרי אמרו בעירובין ק' ע"ב ואץ ברגליים חוטא זה הבועל ושונה ופריך והא"ר הרוצה לעשות בניו זכרים יבעול וישנה כאן לדעת וכאן שלא לדעת והשתא זה שמיכוין לעשות בניו זכרים אסור סלא לדעת כ"ש שלכ"ד ונראה דרמב"ם דלא מחלק בזה ס"ל דמשום דגם בל"ד נפש ל"ט ומפרש הש"ס דמוליד בנים שאין מהוגנים לכן מה"ט אסור לבעול ולשנות שלא לדעתה משא"כ בשלכ"ד דאינו מוליד וצ"ל דראב"ד ס"ל דאם מה"ט הוא הרי כבר אמר קרא ברישא גם בלא דעת נפש לא טוב וילפינן שם מזה דאסור לכופה לדבר מצוה ולמה צ"ל עוד ואץ ברגלים חוטא אע"כ דקמ"ל קרא דבזה חוטא אפילו בלאו ה"ט דמוליד ומיושב בזה קושית עצ"א למה לא יליף הראב"ד מרישא דברייתא דאסור לכופה לדבר מצוה דיש ג"כ ק"ו השתא בכדרכה דאיכא מצות פ"ו אסור ק"ו שלכ"ד דאין מוליד דאסור לכופה ולפימ"ש א"ש דמרישא ה"א טעמא רק משום שמוליד בנים שאינם מהוגנים וכמ"ש חכז"ל רני עקרה לא ילדה בנים לע"ז לכן מביא מסיפא דחוטא מלבד זה הטעם דמוליד נפש ל"ט.
ולרמב"ם י"ל דאיצטרך קרא דאי מרישא דגם בל"ד כל"ט ה"א דוקא אם תוליד נקבה אבל בועל ושונה דיולדת זכר דבא יותר מכת האב כדאיתא במת"כ פרשת תזריע סוף פרשה י"ד וכיון דהבעל מדעתו בעיל יוכל להוליד בנים מהוגנים לכן צריך קרא דגם בועל ושונה חוטא כיון דשלא מדעתה הוא ג"כ ה"ל בנים שאינם מהוגנים.
עוי"ל בדעת הראב"ד דבועל ושונה בעל כרחה רק חוטא הוי אבל בנים מהוגנים אפשר שיוליד משום דבשלמא כשביאה ראשונה בלא דעתה שאינה מתאוות ולכן הצריך לכופה אזי מוליד בנים שאינם מהוגנים משא"כ כשבועל ושונה דבביאה שניה כבר לבשתה תאוה כדפרש"י ומה שהיא שלא ברצונה משום דטריחא לה.
עוי"ל דבועל ושונה ה"ל בנים זכרים אם תתעבר מביאה שניה אבל אין איסור משום בנים שאינם מהוגנים דה"ל ס"ס שמא נתעברה מביאה ראשונה שהיה מדעתה ואת"ל שלא נתעברה אולי גם בשניה לא תתעבר וא"כ ע"כ האיסור רק משום שבועל בעל כרחה אבל בכופה על ביאה ראשונה יש איסור שמא תלד ויהיו בנים שאין מהוגנים דהוה ספק אחד ולרמב"ם י"ל גם בבועל ושונה האיסור משום בנים שאין מהוגנים אף דהוי ס"ס דאין עושין ס"ס בידים כמ"ש מהרי"ט ורשד"ם הובא במג"א ריש סימן תס"ז.
אם עושה באקראי ואינו רגיל בכך לשון ר"י שבתוס' פד"א ל"ד ב' בד"ה ולא דל"ח כמעשה ער ואונן אלא כשמתכוין להשחית זרע ורגיל לעשות כן תמיד אבל באקראי בעלמא ומתאוה לבא על אשתו שלכ"ד שרי עכ"ל מסוף דבריהם משמע דתרתי למעליותא בעינן שיהא רק באקראי ולא יתכוין שלא תתעבר רק מתאוה לבא על אשתו ומ"ש ברישא כשמתכוין להשחית זרע ורגיל פירושו או רגיל וכ"כ הב"ח לפי דרכו דהפירוש או רגיל וב"י בבד"ה כתב אלו הוי ר"י רואה מ"ש הזהר בעונש המז"ל כי הוא גדול משאר עבירות שבתורה לא היה כותב זה שכתב עכ"ל ולפימ"ש לעיל ריש סימן כ"ג דבזהר ויחי מוכח דחומר הגדול רק במתכוין להשחית זרעא בריקניא או רגיל בכך וגם דייק דעושה בידוי אין תפיסה על הנ"י ותמהני דבלא דברי הזהר מי זוטר מה שאמרו בבבלי ר"פ כל היד בזה וודאי לא נעלם מהר"י דברי הגמרא אע"כ דהתם נמי בעושה בידיו או מתכוין או רגיל וגם היש"ש בפד"א סימן י"ח פסק כן כהר"י והרא"ש ובא"ר סימן ר"מ דחה כל דברי ס' החרדים שהתריס נגד דברי הר"י עיי"ש אך קושית ספר החרדים ממ"נ אם יש איסור השחתת זרע בכה"ג אפילו באקראי אסור ואם ליכא בזה איסור יהא שרי אפילו רגיל הוא קו"ע ועוד הרי משחית זרע כיון דאינו במקום הזריעה שראויה להתעבר ונראה דאיסור השחתת זרע אם מאותו זרע ה"ה נוצר ולד אם היה משמש כדרכו דאזי הוי כשופך דמים והרבה פעמים אדם משמש כדרכו ולא תתעבר ואית' בתה"ד הובא בש"ך יו"ד סימן פ"ד סק"מ היכא דספק אם יש כאן איסור ואינו מתכוין לבטל האיסור שרי עיי"ש לכן ה"נ כשאינו מתכוין להשחית הזרע שלא תתעבר ויש ספק שמא לא היתה מתעברות בזרע זה לכן שרי אבל ברגיל לא ימנע שפ"א היתה מתעברת דרוב נשים מתעברות ויולדות לכן אסור גם כשאינו מתכוין וכן באקראי אם מתכוין אסור אף בספק ועוד דאם רוב פעמים משמש כדרכו גם כשלא משמש כדרכו כונתו ניכרת דאין עושה כן כדי שלא תתעבר דא"כ תמיד היה עושה כן והפנ"י בפרק כירה דף מ"א כתב דר"ש אינו מתיר כשאינו מתכוין רק כשניכר מתוך מעשיו שאינו מתכוין כנ"ל ליישב דעת ר"י ורא"ש אבל ודאי לאו משנת חסידים הוא ומפרט שיש אומרים דאיסור חמור הוא.