אור ברסלב
ערך שי אבן העזר חלק א הלכות אישות › סימן כג

ערך שי אבן העזר חלק א· רבי שלמה יהודה טבק

הלכות אישות · סימן כג

סימן כב

זה חמיר הקשה ב"ש מס"ח דאם מתירא שלא יכשל בא"א או בנדה וכו' ולע"ד י"ל נהי דחמיר מעשה אחת בזה ממעשה אחת בא"א או בנדהמח"ט אם יכשל בא"א או בנדה דילבשנו יצרא יעשה איסור בכל דישה ודישה וכדמוכח ביו"ד סימן קפ"ה סי"ד שישהה בלא דישה ועיין חת"ס חיו"ד סימן קנ"ה דתשובה וכפרה בעי על כל כח וכח ואף דאחר שלבשו היצר חשוב אנוס כמו בתחלה באונס וסופה ברצון מ"מ כאן תחלתו בפשיעה וסופו באונס ובר"ן פרק יוה"כ כתב דלמסוכן שוחטין בשבת ואין נותנין לו נבלה אף דמלאכה בשבת חיוב סקילה ואכילת נבלה רק לאו מ"מ עדיף לעשות איסור חמור פ"א מלהרבות באכילת איסור דיש לאו בכל כזית וכזית ואפילו להאכילו פחות פחות מכזית חמיר מלשחוט כמ"ש מג"א סימן שכ"ח סק"ט ועיין פרק ד"א דף ל"ד בפרש"י בד"ה על כל כח וכח דאי איכא ידיעה בין כח לכח חייב על כל כח וכח אפילו הוא רק ביאה אחת.

ועוד בא"א ונדה תכשל האשה נמי ונהי דז"ל חמיר מ"מ מה דיותר חמיר הוי איסורא זוטא לגבי איסור שתעשה האשה וכיון דע"י פשיעתו תעשה היא איסור שתתפתה לו אחר שהוא מחזר אחריה כי דרכו של איש לחזר כמ"ש לעיל סימן כ"ב משו"ת הרשב"א סימן תקפ"ז א"כ מחויב לעשות איסורא זוטא כדי שלא תעשה האשה איסורא רבה ועתוס' פ"ק דשבת דף ד' בסד"ה וכי אומרים אלא דהדבר תמוה בעצמו כיון דנדה בכרת וא"א בחנק איך יתכן דז"ל דאינו בכרת וחנק יהא חמור וי"ל עפי"מ שכתב המהרש"א בסנהדרין בטעמא דאין עונשין מה"ד כיון שזה חמיר ממנו אינו מתכפר בעונש המפורש באיסור הקל ממנו והשם יכפר ומה שתירץ בעצ"א דדוקא בדש בפנים וזורה בחוץ כמעשה ער ואונן חמור משאר עברות ליתא כמבואר בזהר פ' וישב דף קפ"ח ע"א ובפ' ויחי דף רי"ט ע"ב ולפימ"ש בזהר ויחי משום דקטול בנוי חמיר מרוצח דקטיל לאחר י"ל דדוקא אם בזרע זו קטיל בניו אוי חמיר אבל כ"פ גם במשמש באשתו אינו מוליד ואז כשאין הורג בזרע זה ולד קיל מבא על א"א ונדה וכלפי שמיא גליא לכן ס"ל לס"ח דלהנצל מאיסור א"א או נדה מוטב לעשות כן דאין ספק מוציא מידי ודאי ועפ"י רוב אין מוליד גם כשמשמש עם אשתו אף דרוב נשים מתעברות ויולדת היינו ע"י ביאות הרבה.

וז"ל הזהר בפ' ויחי שם מאן דזני בידוי לאפקא ולחבלא זרעיה בריקניא ולההיא טרדין בההוא עלמא יתיר מכולא ת"ח וכ' מ"ט דכתיב ושחת ארצה עיי"ש והאי ולחבלא לכאורה מיותר ונ"ל כיון דלומד זה מושחת ארצה דגבי ער ואונן אין ראיה רק כשנתכוין להשחית שלא יולד מזרע זה ולד וכמעשה דער ואונן שעשו כן כדי שלא תתעבר אבל כשאינו מתכוין רק לתאוה אף שאפשר שהיה נולד מזרע זה ולד ועכשיו קטליה מ"מ אינו מתכוין פטור ומפרט דאינו פסיק רישא וכמ"ש ולכן בעובדא דק"ח דאינו מתכוין לזה נהי דאיסור גדול הוא מ"מ קיל מאיסור א"א ונדה עוד מבואר התם דחמיר מאחריני דקטלי בני נשא דהאי קטיל בנוי אושיד דמין סגיאין והיינו דרוצח אינו הורג רק לפי הזדמן לפעמים כי אינו בידו ואית לו אימתא דאינשי וב"ד ומלכותא משא"כ זה אין לו מונע ועושה הרבה פעמים וא"כ בנידון דס"ח שאינו רק פ"א קיל מאיסור א"א ונדה.

קטנה ביבמות י"ב ב' שלש נשים משמשות במוך פרש"י מותרות לשמש במוך שלא תתעבר ובכתובות פ"ג דף ל"ט פרש"י ואינן כמשחיתות זרע וכתבו תוס' דמשמע בשאר נשים אסור והקשו הא מותר לשמש עם קטנה ואיילנות עיי"ש ולי צ"ע אם יש בזה איסור בשאר נשים איך התירו בג' נשים מפני הסכנה יותר ה"ל לאסור לשמש וא"ל דנדחה מפני מצות עונה דהא בכתובות דף מ"ם איתא דהיכא די"ל לא בעינא אין עשה דוחה ל"ת ולולא דבריהם י"ל דמשום איסור השחתת זרע ליכא דמשמש כדרכו רק אין לה רשות בלא הסכמת בעלה אי דלא ניחא ליה להשחית זרעו או קפידא י"ל במה דמשימה מוך בשעת תשמיש ועיין חת"ס יי"ד סימן קע"ב כתב נמי דשייך בזה קפידא לבעל וא"כ לק"מ מקטנה ואיילינית דבעל בעצמו רוצה ומשום קפידא דידיה לא משגחינן ביה במקום סכנה וכדאיתא בשבת פרק מענין דף קכ"ט כולהו אערומי אסירי בר מהאי ערומי דשרי עיי"ש אף דבלא"ה אסור מ"מ במקום סכנה שרי.

אך מלשון פרש"י ואינן כמשחיתות זרע דדייקו תוס' דבשאר נשים אסור נראה דבשאר נשים ג"כ מדינא אין בזה איסור השחתת זרע אלא איסור דרבנן דנראה כהשחתת זרע ודומה לכיעור דאל"כ ה"ל לרש"י לומר אף דמשחיתות זרע או ואין אסורות משום דמשחיתות זרע אלא ס"ל כתוס' הרא"ש ביבמות הובא בשו"ת רע"ק סימן ע"ב דאחר שיצא הזרע מן הגוף תו לא מקרי השחתת זרע וגם דעת היש"ש בר"ק דיבמות סימן חית והש"ג שם דאין בזה איסור השחתת זרע רק רש"י ס"ל דזה רק מדאורייתא מדהתירו בג' נשים דאם הוי אסור מדאורייתא למה יתירו משום מצות עונה ה"ל לאסור לשמש עם הג' נשים אע"כ בשאר נשים רק דרבנן ובמקום מצוה לא אסרו ומיושב בזה קושית התוס' איך מותר לשמש עם קטנה ואיילנות דשא"ה שהוא דרך תשמיש ואינו נראה כהשחתה זרע וגם מיושב קושית הנ"י ביבמות וריטב"א שם לרש"י דא"כ למה אמרו פחות מכאן משמש כדרכו דמשמע דאינו מותר במוך והא פחות מכאן בלא"ה אינן מתעברות וליכא השחתת זרע במוך ולפימ"ש א"ש כיון דבגדולות ג"כ אסרו חכמים רק משום דנראה כהשחתת זרע לא חלקו בין קטנה לגדולה רק באותן ג' נשים לא אסרו משום סכנה וכן בג"ח הבחנה או מניקה לא פלוג בין קטנה לגדולה. ובפרש"י נדה דף מ"ה בד"ה משמשות במוך ז"ל תקנתן הוא לשמש במוך שלא תתעבר נראה שחזר בו ממה דפירש ביבמות וכתובות דמותרות משום דס"ל דגם בשאר נשים ליכא איסור אפילו ליתן מוך בשעת תשמיש וכן ר"ן ורא"ש בפירושים לנדרים דף ל"ה ע"ב פרשו לשמש במוך צריכות וכן במרדכי פ"ק דיבמות שהביא פיר"ת השמיט מה דס"ל דלשמש במוך אין היתר רק לאחר תשמיש ועל זה כתבו דכן פירש ריב"ן וגם ביש"ש ותוס' רא"ש הנ"ל ורא"ש בתשובה כלל ל"ג דין ג' ס"ל דמותר וכן נראה מדהשמיטו רמב"ם וטור וש"ע ורמ"א הא דג' נשים ותמה הב"מ למה השמיטו ולפי הנראה משום דס"ל כפוסקים דמתירין והך דשלש נשים ר"מ תקנתא קמ"ל וחכמים ס"ל דא"צ לשום מוך דשומר פתאים ד' א"כ א"צ להביא הך דינא כלל וכ"נ דעת הרא"ה ות"ר באס"ז כתובות דף ל"ט אלא דלעומת זה דעת ר"ת לתוס' וריב"ש באס"ז דף ע"ב וריטב"א ביבמות דף י"ב ע"ב ס"ל לאיסור ובנדה ר"פ כל היד אמרו דמשחית זרעו כאלו שופך דמים ובזהר פ' וישב ופרשת ויחי הנז"ל דהוי כקטיל בניו ומשום דראוי שיוולד מהזרע א"כ היינו שייך ג"כ לאסור ליתן מוך בשעת תשמיש שלא תתעבר וכן מלהפליט הזרע אח"ת כדי שלא תתעבר וצע"ג על הפוסקים המתירים.

והוכרחתי לומר דלכאורה קשה למה יהא כש"ד הא עדיין לא נוצר רק מניעה שלא יוולד וקי"ל מבטל כיסו של חברו פטור אפילו בריוח ברור כמבואר בירושלמי וביש"ש הובא בש"ך חו"מ סימן נצ"ב סקי"ד וצ"ל עפ"י מ"ש בלק"ת להאריז"ל פ' נח דטפה היוצא מהזכר ואין הנוקבא מקבלתם אוחזים בה החיצונים וכ"כ שם בטעמי המצות ובור"ח מסכת השכיבה פ"ג והם צריכין תיקון ולכן היה המבול למחות אותן נגעי ב"א כמבואר בל"ת שם וביחזקאל וגם עשרה הרוגי מלוכה היו עשרה טעין שיצאו מיוסף כדאיתא בת"ז ולכן הוי כשופך דמים דגורם להם הריגה ר"ל וזה דוקא כשאין הנוקבא מקבלתם מקודם תדע דאל"כ איך מותר לשמש עם קטנה וזקנה ואיילינות ומה יועיל הטענה דמשמש כדרכו הא מ"מ זרעו שהיה אפשר נולד ולד ממנו עכשיו הולך לאיבוד אע"כ כיון דאשה מקבלתם אין להחיצונים אחיזה ורק בנתנה מוך בשע"ת או אח"ת פליגי הפוסקים אם דוקא כשנשאר ברחם האשה אין חוששין מן החיצונים או אפילו במוך דנפלט אח"כ לחוץ וכה"ג איתא בפרק ואלו מגלחין דף ח"י בצפרנים כיון דאשתני אשתני.

תוכן העניינים

ערך שי אבן העזר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה