אור ברסלב
ערך שי אבן העזר חלק א הלכות אישות › סימן כב

ערך שי אבן העזר חלק א· רבי שלמה יהודה טבק

הלכות אישות · סימן כב

סימן כא

אסור להתייחד עם ערוה בפרישה כתב דח"ל נויי בכלל עריות ואסור מה"ת ועצ"א הקשה דא"כ למה לרמב"ם פ"א מה"א דזנות פנויה בלאו דל"ת קדשה אין היחוד אסור רק מגזרת דוד וב"ד ועוד דבפ"ב דסנהדרין אמר כמה קשין גירושין דהתירו לדוד המלך ע"ה להתייחד עם אבישג ולא התירו לו לגרש אחת מן ח"י נשיו ולישא את אבישג ופרש"י אף שנאסר יחוד פנויה ואם יחוד ח"ל דאורייתא הל"ל דמה"ת אסור משום לא ירבה לו נשים ועוד קשה הדבר לאמרו שהתירו לו איסור דאורייתא א"ד ולק"מ דהא איתא בסוטה דף זיי"ן דיחוד אשתו נדה אף שהיא בכרת מותרת משום דיש היתר לאיסורו ולא תקיף יצרו כ"כ א"כ י"ל שאני ח"ל דאין היתר לאיסורו משא"כ פנויה יכול לישאנה דמה"ט אמרינן חזקה ל"ש התירא ועביד איסורא וכן באבישג בידו לגרש אחת מכשיו ולישא זאת הרי יש היתר לאיסורו

ובלאה"נ לק"מ מהך דסנהדרין דלאו דלא ירבה לו נשים דוקא ע"י אישות לרמב"ם פ"ג דמלכים גם פילגשים ולהשגות שם בפילגשים ליכא איסור דלא ירבה אבל זנות דפנויה לכ"ע ליכא משום לא ירבה ובמנין המצות לרמב"ם מצוה שס"ד ה"ד בכתובה וקידושין ובפרש"י גופא בסנהדרין שם בד"ה והא כתיב ויקח דוד עוד כתב אלמא טובא הוי ליה נשים נראה כונת רש"י דלא פריך מדכתיב נמי פילגשים דבזה ליכא לא ירבה אלא הקושיא מנשים אף דרש"י ס"ל פילגשים היינו בקידושין בלא כתובה בפרשת חיי שרה וגם לרמב"ם דגם בפילגשים עובר משום לא ירבה נראה משום דכתב בפרק ד' מהלכות מלכים הלכה ד' פילגשים בלא כתובה ובלא קידושין אלא ביחוד לבד קונה אותה וכיון דקניינו הן יש בהן משום לא ירבה לו אבל בזנות בעלמא ליכא משום לא ירבה ואח"כ מצאתי שכ"כ במנחת חנוך מצוה תק"א דפשוט דהלאו הוא רק שלא ירבה ע"י קידושין או כשם פלגש לא על ביאה לבד ואם כן מהיכי תיתי לאסור להתייחד דאם איש בנעורת מי יכריחו ליקחה לפילגש ולעבור אלאו דלא ירבה.

ועוד לפימ"ש דרישה לקמן סי' כ"ו דלרמב"ם וטור דלוקה על זנות פנויה דוקא ברצונה נקראת קדשה דכמו שזנתה עם זה תזנה עם אחר וכ"כ ביד המלך פ"א מה"א דגם לרמב"ם דביאת פנויה בלאו דל"ת קדשה רק ברצונה לזנות דהויא קדשה לא באונס א"כ י"ל דמה"ת איסור יחוד רק היכא דגם באונס אסרה תורה אבל היכא דאין הביאה אסורה רק כשמתרצית לא חששה תורה שיסכימו שניהם לעברה ומפרט דנתחזק מ"ש לעיל דיש היתר לאיסורו דאם מתרצן זל"ז הלא בידם לעשות בהיתר על ידי קידושין ועיין לבוש לקמן סימן קי"ט סי"א דזנות גנאי יותר להאשה מלהאיש וא"כ ליכא למילף מקרא רק היכא דאסור גם באנוסה אבל לענין חילוק או מכרת תליא אי אמרינן לענין הרחקת מה לי איסור לאו מ"ל איסור כרת ויש בזה סתימה בפרש"י מפרק הערל דף פ"ב לפרש"י ר"פ בתרא דיבמות ועיין מל"מ פ"א מהיו"ט הי"ז ועיין שו"ת רשב"א סי' תקפ"ז דיצרו של איש גדול משל אשה ואיש דרכו לחזר וצ"ע א"כ למה אמרו בפ"ב דכתובות דף כ"ח דהיא נידחית מפניו הא על המזיק להרחיק עצמו בגירא דיליה כדאיתא בפרק לא יחפור כ"ה ע"ב וא"ל עכברא חורא מה עביד כדאיתא בפ"ב דקידושין נ"ו ע"ב איברא יש ראיה לרשב"א מפע"י דף פ"א דאמר שקולי דרגא מתותי ביבי ופרש"י שלא ירד ותתייחד ודברי רש"י מוכרחין דלא חשש שלא תעלה מדאמר מתותי ביבי ועוד מה יועיל הא תוכל להחזיר הדרגיו וע"כ משום דאיש דרכו לחזור חוץ מהאם עם בנה בפרש"י במשנה פע"י פ' ע"ב כתב בד"ה מתייחד אדם עם אמו ועם בתו טעמא מפרש בגמרא ושם בגמרא יליף מכי יסיתך ובדף פ"א ע"ב אר"י אר"א מתייחד אדם עם אחותו ודר עם אמו ועם בתו וכתב רש"י ד"ה ודר עם אמו ועם בתו דלא תקיף יצריה עלייהו דאהני ביה אנשי כנה"ג וכו' ונראה כונתו דהקרא דכתיב כי יסיתך וכו' בסתר דיליף מזה דעם אמו ובתו מתייחד מדכתיב בסתר כדאיתא בירושלמי בפע"י ובפ"ק דסוטה מהתם ליכא ללמוד היתר רק על יחוד במקרה מדכתיב בסתר דאל"כ איך נסתרו יחד אבל לדור בקביעות ליכא הוכחה לכן במשנה דאיתא דמתייחד עם אמו ועם בתו פרש"י טעמא מפרש בגמרא אבל אהא דדר עם אמו ועם בתו הוצרך רש"י לומר משום דלא תקיף יצריה אחר דאהני ביה אכנה"ג ובזה מיושב מה שהקשה בשי"ק בפ"ק דסוטה הא מקרא דרש ולמה פרש"י דאהני ביה אנכה"ג ובעצ"א הקשה דא"כ ה"ל למשרי גם שאר ח"כ דמחמת קורבה כמו אחות אביו ואחות אמו ולפימ"ש א"ש דקרא אהני לענין דמותר להתייחד עח בתו ואמו ואסור עם שאר קרובות אבל להתיר לדור בקביעות צ"ל משום דאהני אנשי כנה"ג דלא תקיף יצריה אלא דטעם זה מועיל לענין דירה בקביעות עם אמו ועם בתו כיון דליכא רמז איסור בקרא אבל שאר קרובות דמוכח מקרא דאסור אף דנתבטל הטעם קצת אחר דכחלינהו לעיניה מ"מ כיון דכבר נאסר נשאר באיסורו חדא דא"א שיוחזר להיתר אף דבטול הטעם כדאיתא בפ"ק דביצה דף ה' ועוד נהי דלא תקיף יצרא מ"מ חשש מועט יש גם אחר דכחלינהו לעיניה ונהי דמתחלה נאסר היחוד משום דתקיף יצרא מ"מ אחר שכבר נאסר נשאר באיסורו בטעם מיעוט לבד וכה"ג איתא ברא"ש גיטין דף י"ז ע"ב.

והנה בש"ס אמר רב אסי מתייחד עם אחותו ואינו דר עמה ועם אמו ובתו ודר עמהן ונראה החילוק דאף דלא תקיף יצרא כ"כ מ"מ אסרו חכמים דירה בקביעות דעדיין יש חשש כיון דידורו בקביעות רק עם אמו ובתו אין רוב הציבור יכולין לעמוד בו לכן לא גזרו והפוסקים השמיטו הא דר"א דמותר להתייחד עם אחותו עב"ש ונ"ל דיל"ד היכא רמיזא היתר יחוד לאחותו בשלמא בתו מפורש בקרא בדברים י"ג פרשת ראה כי יסיתך אחיך בן אמך או בנך או בתך וכו' בסתר ולמד בירושלמי מדכתיב בסתר דמתייחד עם בתו והא דבן מתייחד עם, אמו פירש בקרבן עדה פ"ק דסוטה אהא דקאמר הירושלמי אמך בסתר מדכתיב בן אמך משמע דהבן עם אמו דאל"כ מ"ש בן אמו דנקט ולא בן אביך ול"נ עוד דיש ק"ו כיון דעם בתו מתייחד מכ"ש עם אמו דמבואר בזהר פרשת ויצא דף קנ"ד ע"ב דסני בר נש עריין דאמיה ואחתיה ויתייחד ב"נ עם אמיה בכל אתר ולא יתחשש והא אתערו בן מתייחד עם אמו ועיי"ש וכך הוא בירושלמי ר"י בשם רשב"י דמתייחד עם אחתיה ומשום דס"ל דסני ערייתה דאחתיה אך במשנה לא תנן אחתיה וגם בזהר כתב והא אתערו בן מתייחד עם אמו ולא אסיק גם עם אחתיה ונראה דזה תליא בפלוגתא דיש אם למסורת דהנה כי יסיתך אחיך בן אמך קרינן הכף שבסוף אלו התיבות בקמץ דקאי על זכר אבל לפי המסורת יש לפרשו דמזהיר נמי לנשים והכף דיסיתך ואחיך ואמך בלא קמץ רק בשווא דקאי להנקבה. וכיון דכתיב בסתר הרי דהאשה מתייחדת עם אחיה ולכן רב אסי דס"ל בפ"ג דכריתות דף י"ז ע"ב דחייב על חתיכה אחת ספק חלב דיש אם למסורת מצות כתוב ה"נ ס"ל דמתייחד עם אחותו ואנן פסקינן כמ"ד התם דאינו חייב אש"ת רק אחתיכה משתי חתיכות דמצוות קרינן א"כ כאן לא נזכר בקרא יחוד עם אחותי וממילא היא בכלל שאר קרובות ובירושלמי דאר"י משום רשב"י דמתייחד עם אחותו משום דר"ש ס"ל יש אם למקרא ולמסורת כדאיתא בפ"ק דקידושין דף י"ח ע"ב.

ויל"ע בלשון הזהר הנ"ל דכתב אהא דשנואה לאה מהכא דסאני ב"נ עניין דאמיה ואחתיה ויתייחד ב"נ עם אמיה בכל אתר ולא יתחשש עכ"ל ויש לדקדק חדא נהי הא דסאני ב"נ עריין דאמיה מוכח מהא כי שנואה לאה כמ"ש בלק"ת להאריז"ל פרשת ויצא ובמק"מ עפ"י הסוד אבל מנ"ל אחתיה ועוד למה שביק אחתיה לענין יחוד וגם מה בכל אתר ונראה כיון דמוכח דסאני ערייה דאמיה ממילא ס"ל מסברא דסאני ג"כ עריין דאחתיה כיון דנולדה מאמו כאמה בתה וברא כרעא דאביה ה"נ בת כרעא דאמה ומ"מ נחית דרגא ואין השנאה כ"כ כונו עריין דאמיה אלא חלק ממנו כמו שהבת רק חלק מהאם לכן רק עם אמיה מותר להתייחד בכל אתר הן בעיר דאין חשש כ"כ על אונס דיכולה לצעוק וגם ברצונה רחוק הדבר כי הזנות גנאי לאשה יותר כמ"ש לעיל מן הלבוש דלקמן סימן קי"ט אלא גם בשדה דיש חשש אונס כדכתיב אם בשדה מצאה צעקה ואין מושיע מ"מ אין חשש מחמת גודל השנאה אבל אחותו דאין השנאה גדולה כ"כ יש חשש בשדה שלא יאנסה אבל בעיר דאין לחוש לאונס דיכולה לצעוק גם לרצון אין חשש כ"כ דגנאי לה הזנות יותר וגם שניהם חוששין שמא פתאום יבואו אחריש וירגישו לכן בצירוף השנאה קצת אין איסור ועוד כמו דרב אסי מתיר להתייחד עם אחותו ואוסר לדור ובאמו מתיר גם לדור וכתבתי הטעם משום דבאמו א"א לגזור דאין הרוב הציבור יכולין לעמוד בו כן ס"ל לזהר לחלק באחותו דבשדה אסור דבזה יכולין לעמוד שלא להתייחד בשדה משא"כ בעיר מה יעשו ואח ואחותו מוכרחים לסמוך אשלחן אביהם ולא ימלטו מלהתייחד אין רוב הציבור יכולין לעמוד בו לכן לא גזרי בעיר יחד ויותר י"ל כונת בכל אתר כדתנן במשנה מתייחד אדם עם אמו ועם בתו וישן עמהם בקירוב בשר הגדילו זו ישנה בכסותה וזה ישן בכסותו והיינו בכל אתר אפילו במטה אבל מה אחותו אסור לישן במטה אחת.

ס"ה לא תתייחד אשה אחת בתוספתא דקידושין פ"ה בזה"ל מתייחדת אשה אחת עם שני אנשים אפילו שניהם כותים אפילו שניהם עבדים אפילו אחד כותי ואחד עבד והקשה בעצ"א הא בגמ' אמרינן אפילו עשרת פרוצים אסור וה"ל לש"ס לפרוך מתוספת זו כמו דמקשה שם מסיפא לר"א ולק"מ כמו דמוקי פ"ק דגיטין בכותי חבר והך דשילהי יבמות דעבד נאמן מוקי בעבד כשר כמ"ש בב"ש סי' י"ז ס"ג ה"נ י"ל כן ואה"נ אחר שעשאום כגוים גמורים דינם כגוים תו כתב העצ"א דקשה מסיפא דתוספת דמסיים שם אבל היא לא תתייחד אפילו עם מאה כותים ובמח"כ ל"ד דבתוספתא איתא מאה גוים והיינו דרישא בכותים כשרים וטרם שעשאום כגוים ואפשר לפי גרסת העצ"א י"ל דרישא מדינא דאין למחות בה ולהתייחד עם שני כותים אבל היא תחוש לעצמה ועצה טובה קמ"ל ומדויק לשון אבל היא.

ובזה מיושב הא דפע"י דף פ"א דא"ר לר"י דל כרעיך וא"ל ר"י והא מר הוא דאמר בכשרים שפיר דמי והקשו בעצ"א וב"מ הא מתניתין היא דמתייחדת עם שנים ולפימ"ש א"ש דמתניתין דינא קתני אבל רב אמר בכשרים שפיר דמי היינו דאין בזה נדנוד אפילו ממדת חסידות לעצמו ובזה א"ש לשון רב דאמר ל"ש אלא בכשרים אבל בפריצים אפילו בעשרה נמי לא דהדיוקין סתרי דמרישא משמע דוקא כשרים ודאי ולא בסתם ב"א וסיפא משמע דוקא פריצים אסור ולפימ"ש א"ש דרישא בכשרים מותר לגמרי וא"צ להחמיר כלל ובפריצים אסור לגמרי ומחינן בהו ובסתם בני אדם אסור רק מחמת חומרא דראוי להחמיר לעצמו וכ"כ המל"מ פ"א מהלכות סוטה בדעת הרמב"ם דסתם ב"א ל"ח כשרים ולא תתייחד עמהם אשה היינו דראוי להחמיר לעצמו אבל מדינא ליכא איסור להתייחד עם סתם ב"א שנים ולפי"ז שפיר אמר ר"י לרב והא מר הוא דאמר בכשרים שפיר דמי דהיינו הך מימרא ולולא דברי רב ל"ק מהמשנה די"ל דמיירי רק מדינא אך לר"ן בפע"י שם דסתם ב"א חשיבי כשרים צ"ל דר"י שמע מרב דאמר בפירש בכשרים שפיר דמי והר"ן שם גרס דא"ל ר"י לשמואל והא מר הוא דאמר בכשרים ש"ד ולפ"ז עכצ"ל דכך שמע ממנו ונראה הוכחה לאותו גרסא דהא כארחא הוי והרי רב אמר בדרך צריך שלשה וכמו שהקשה מהרש"א בח"א אבל אי גרסינן שמואל א"ש דר"י שמע משמואל דגם בדרך בכשרים תרי שפיר דמי או דרצה לדעת אם שמואל מחלק ג"כ בין עיר לדרך ומדלא השיב לו דבדרך צריך שלשה ש"מ דפליג על רב ובזה א"ש דהשמיט הרי"ף מימרא דרב דאמר בדרך צריך שלשה אף דהלכתא כרב באיסורא ונ"מ כיון דפשטא דמשנה דסתם דסגי בשנים משמע דגם בדרך סגי שנים להכי פסק הרי"ף כן וסמך אהא דהביא המשנה סתם דמשמע דל"ש אח"כ עיינתי בעין זוכר אות ה' סק"ג דהביא מהרב ראשון לציון בשילהי ביצה דאף דהלכה כרב נגד שמואל באיסורי מ"מ היכא דפשטא דמשנה מתיישבא טפי כשמואל פוסק הרי"ף כשמואל והרב עין זוכר חיזק דבריו וביש"ש פ"ד דקידושין סכ"א גורס ג"כ שמואל.

וכן לא יתייחד איש אחד אפילו עם נשים הרבה בעצ"א סק"ט הביא משנה דגיטין דף ע"ג דלא תתיחד עמו אלא בפני עדים אפי' עפ"י עבד אפילו עפ"י שפחה ופרש"י דפנויה היא ואסור להתייחד עם פנויה וא"כ איך מותר עפ"י שפחה דאפילו לרש"י דעם שלשה נשים מותר להתייחד אבל בשתי נשים מפורש במשנה פע"י דאסור ונראה דבשלמא שתי נשים משום דדעתן קלות חיישינן דיתפתו שתיהן כדאיתא התם דף פ' ע"ב ולכן אין להם פחד שאחת תגלה חרפת השניה ולכן כתב הרא"ש בשלשה נשים משום דא"א שיבעול כולן שרי לרש"י וה"ט דאותה שלא תבעל תגלה אמנם זה בבנות ישראל דזנות חרפה להם אבל שפחה מבואר ברדב"ז ח"א סימן קצ"ו דסתם עכו"ם ושפחה זונת הן אינן בושית מן העיבור ולא מקפידות ומזנות ומתעברות ומתפארות עיי"ש א"כ הישראלית לא תתפתה מפחדה שלא תגלה השפחה אף אם תקלקל גם היא וכן האיש האי גברא בההיא פחדא יתיב ובשו"ת חו"י סי' ע"ג ובבינת אדם שער ב"ה סט"ז כתבו דאפילו יחוד האסור מדאורייתא אינו רק איש אחד עם אשה אחת כדילפינן מכי יסיתך דכתיב בסתר אבל עם ב' נשים או אשה אחת עם שני פריצים לכ"ע רק מדרבנן דעיקר איסור יחוד רק אחד עם אחת והובאו בפ"ת כאן ולכן דוקא בשתי נשים או שני פריצים דכולם יקלקלו ולא יגלו חששו חכז"ל משא"כ אם אחת שפחה מותר כיון דאין זה עיקר יחוד וכבר הבאתי לעיל סימן וא"ו ס"ב מב"מ פרק א"נ דף ע"א דאמר שם אהא דאשה לא תקנה עבדים דוקא בע"ע דצניע לה אבל ע"כ פריץ לה ופרש"י צניע לה מוחזק צנוע הוא בעיניה שאם יקלקלו יחד לא יתפאר לגלות הדבר הלכך אסור לקנותו ע"כ פרוץ לה ויראה היא להפקיר לו את עצמה עכ"ל הרי כיון דפריץ יראה שיתפאר ויגלה וא"כ ה"נ בשפחה כנענית ובשו"ת רשב"א סימן תקפ"ז כתב החכם השואל כהחו"י וב"א וראיית הב"א והרשב"א לא דחה דבריו בזה שו"ר בשו"ת שב יעקב סימן י"ט שכתב להתיר מה"ט שני אנשים ועגלן גוי עם אשה אחת בדרך כיון דגוי אינו בוש מלגלות עיי"ש.

הג"ה עם שני אנשים כשרים ביש"ש פ"ד דקידושין סכ"א כתב הא דקאמר בפרוצים אפי' בעשרה לא היינו כולהו פרוצים אבל חד כשר וחד פריץ מתבייש הכשר מן הפריץ וכן הפריץ אינו עושה שום דבר בפני הכשר ומ"ה בדרך נמי סגי בשנים כשרים אף דהשלישי פריץ ומ"ה סמכי האידנא נמי בעגלון אפילו הוא גוי אם יש שני אנשים כשרים עכ"ל וקודם לזה הביא דברי הר"ן ורא"ש הא דשנים כשרים ומשמע דלא לאפלוגי עליהם אתי אלא דמ"ש שנים כשרים לאפוקי אם שניהם פרוצים וזה דלא כשב יעקב דס"ל דבעי בעיר שיהיו השנים כולם כשרים ובדרך כל השלשה כשרים ול"נ עוד אאת"ל דפריץ לא מתבייש מ"מ האשה לא תאבה לו שהכשר יגלה ולאונס ל"ח כיון שאחד כשר יסייעה ונראה ראיה דהא בגמרא דא"מ ל"ש אלא בכשרים מביא מעשה היה והוציאה עשרה ור"י אמר תדע דמיחברי עשרה וגנבי כשורי ולא' מתביישו מהדדי והרי כולם פרוצים וגנבים ואת"ל דחד פריץ וחד כשר נמי אסור מאי ראיה ואף שכתב השב יעקב מדכתב הרמ"א שני אנשים כשרים מבואר דדוקא שניהם כשרים אינו, מוכרח דהא בפ"ק דברכות דף ג' ע"ב אמר אי בתרי חשד נמי ליכא בתרי ופריצי הרי משמע דשניהם פריצי אבל בחד כשר ליכא חשד וא"ת התם דליכא אשה בודאי בחורבה רק חשד סגי בחד כשר א"כ למה אמר התם מפני המפולת ותיפוק ליה מפני חשד בתרי וכשרי למה לי שיהיו שניהם כשרים כיון דאינו רק מפני חשד אע"כ ליכא למידק מזה דדוקא שיהא שנים כשרים וכיון דיחוד עם שנים פרוצים בעיר או בדרך אפילו עם כשרים עד שיהיו שלשה אנשים לכ"ע אינו רק מדרבנן אאת"ל דרמ"א ויש"ש פליגי הוי ספק דרבנן ולקולא ומפרט דיש"ש טעמא יהיב ומסתבר כוותיה.

ס"ח בעלה בעיר ברכ"י כתב דיש ראיה קצת לרש"י דיש איסור מסוכה דף כ"ה ע"ב ול"נ דהתם החשש משושבין ושאר בני החופה דסתמייהו קרובים וגייסי אהדדי.

עוד הביא מירושלמי פ"ח דתרומת דאשה חדא סליק אצלה עני ונתנה לו לאכול וארגשה דבעלה בא ויהבת אותו בעילותא ואתי הבעל ונתנה לפניו לאכול ובתוך האכילה ניים ואכל הנחש מן המאכל והעני ראה וכאשר ניעור הבעל ורצה לאכול גילה העני דנחש אכל ממנו ואמר ע"ז הירושלמי ואין אסור משום יחוד מכיון דלא חשיד על הדא לא חשיד על הדא דכתיב כי נאפו ודם בידיהם והשתא אם כהתוס' דכשבעלה בעיר ליכא איסור מה פריך ואין אסור משום יחוד איברא דבלא"ה אינו מובן אמ"ת דלכתחלה יש איסור יחוד מ"מ בלא קינוי וסתירה אין אוסרין על היחוד ויפה מראה הקשה עוד מאן ליימר דלא נאסרה באמת עיי"ש ול"נ דאין הירושלמי מקשה כלל אלא דינא משתעי דכגון זו אין אסור משום יחוד וכמו דתרצו תוס' אהא דשילהי נדרים דנ"מ לענין אם אמרה טא"ל או לענין הנטען ה"נ י"ל כן אך ודאי לתוספות דכשבעלה בעיר מותר לכתחלה דאימת בעלה עליה קשה מה צ"ל משום דלא חשוד על הדא הא בלא"ה אין חוששין לכן נראה דדוקא בבית דכשיבא הבעל ודאי לביתו יכנוס אימת בעלה עליה אבל בעילותא דאין דרך הבעל לעלות לשם זולת לפרקים אין אימת בעלה עליה דשמא לא יבא כלל ואם יבא שמא לא יעלה להתם והרי חזינן דהחביאה את העני בעילותא דאפשר שלא יעלה הבעל להתם והיא נתנה העני בעליתא והרי נתייחדה עמו אז ואפילו מצאה בעלה בבית מ"מ כיון שלא היה זר ביניהם יכולה היתה לעלות אחריו והא דפריך בפע"י דף פ"א אהא דאר"י שקולי דרגא מתיתי ביבי והא בעלה בעיר א"ח משום יחוד שא"ה דידע ר"י דרב ביבי בעילותא אימת בעלה עליה להתייחד עמו שם ובירושלמי פרק אין מעמידין מבואר דעלתה עם העני לעילותא וכשבא בעלה ירדה ומצאתי שם בפ"מ שכתב ג"כ דאין הירושלמי מקשה שתהא אסורה משום יחוד אלא קמ"ל דינא דאין זה חשוב יחוד לאסור היכא דאוסרין משום יחוד ונ"ל עוד דנ"מ כשיקנא לה בעלה וסתרה דנהי בקינא לה ונסתרה אסורה דרגל"ד הכא יש להיפך רגל"ד דלא זינתה וזה הרגל"ד עדיף דהא הרגל"ד מחמת הסתירה וקינוי אינה רק הוכחה דנסתרה לזנות ומ"מ שמא לא הספיק עד שראו אותם ובטלה מחשבה משא"כ הוכחה זו מדמיחה בו שלא לאכול מהמאכל הוי הוכחה שלא זינה עמה וכן מצאתי בהמאירי שילהי נדרים דמכח הוכחה זאת מותרת אף שקינא לה ובהגה שם גמגם דתהא ספק סוטה ולפימ"ש לק"מ.

ס"ט בית שפתחו פתוח לר"ה אין חשש להתייחד שם בשו"ת רשב"א אלף רנ"א וז"ל ולענין מה שאמרת באשת כהן שנכנסה בחצר המטרה עם הכתב בחקירה והגיפו הדלתות מי חיישינן כדאמרינן בירושלמי תרעא טרוק סוטה והשיב הרשב"א דאין אשה נאסרת על בעלה אפילו כהן ביחוד בלא קינוי והגפת הדלתות שאמרת אין זה יחוד עד שיהא בית נעול במנעל כדמשמע בירושלמי תרעא טריק סוטה מוגף צריכה וטעמא כל שאינו במנעל ירא הוא שמא יכנס אחר שלא ברשות את"ד אך הב"מ שבתשובת רע"ק איגר סימן קו"ף הוכיח מקידושין דף פ"א דאם סתם ולא נסגר במנעל ג"כ הוי יחוד מהא דאמר פ"פ לר"ה א"ח משום יחוד משמע דוקא פתוח ממש ועוד מהא דאמר התם שני בתים נשים מבחוץ ואנשים מבפנים אר"כ חוששין משום יחוד והרי התם מהלך הפנימים דרך בית החיצון ואינו סגור במנעל ולכן גמר אומר שט"ס ברשב"א והביא כן מהב"י וראיתי בב"י סימן י"א כתוב כמו שכתוב בשו"ת הרשב"א וגם ברדב"ז ח"א סימן קכ"א הביא כן לשון הרשב"א והובא בע"ת כאן ומעתה ח"ו לומר דנעלם מהרשב"א גמרא הנ"ל ונהי דמהא דפ"פ לר"ה ל"ק כ"כ די"ל דר"ל דאינו סגור במנעל אך ראיה השניה קשה ועוד יל"ד מה ראיה מייתי הרשב"א מהירושלמי אדרבה אמר מוגף צריכה דהיינו דהוי ספק איך נתירו לכן נראה דס"ל לרשב"א דאאת"ל דיחוד כזה אסור אינו מד"ת כיון דמרתת שמא יכנס אחר וכדמייתי ראיה התם משילהי ע"ז דמתירין היין כה"ג והש"ס דאמר בנשים מבחוץ ואנשים מבפנים חוששין ליחוד היינו חששא בעלמא לכתחלה מדרבנן מדלא קאמר אסור ומפרט לרמב"ם דמיירי בפירש אחד מהאנשים לתוך הנשים הרי כבר פירש לפנינו והל"ל אסור אע"כ רק חששא לכתחלה הוא והא דקאמר דר"כ אמר הכי ובתוס' תני אפכא אנו נעביד לחומרא אף דהוי רק פלוגתא בחשש דרבנן י"ל משום דאין עושין ספק דרבנן בידים וכמבואר באחרונים בכללי ס"ס וה"נ כשנכנסין באופן זה הרי עושין הספק בידים והירושלמי נמי הכי ס"ל דאמר מוגף צריכא דהוי ספק ואין עושין ספק דרבנן בידים והרשב"א דקאי שם דכבר נכנסה האשה ולא היו הדלתות מוגפין רק העכו"ם הגיפו הדלתות והאשה לאו כלום עשתה בזה קאמר דאין זה יחוד כיון דכבר נעשה הספק הוי ספיקא דרבנן לקולא ומכ"ש בהא דהגיפו הדלתות היינו יותר מנכרי אחד ובזה ודאי ליכא יחוד מדאורייתא כמ"ש לעיל ולכן נמי קאמר פתח פתוח לר"ה לומר דבכה"ג מותר להתייחד לכתחלה להכנס שם ואין חשש להחמיר שלא לעשות ספק בידים משא"כ במוגף אף דלא נסגר הוי ספק וכהירושלמי ואין עושין ספק בידים.

ולפימ"ש הבית מאיר ביו"ד סימן קכ"ב דאין מתירין שום ס"ס או ספק דרבנן לכתחלה רק בשעת הדחק דחשוב כדיעבד ה"נ אפי' כבר היה אחד בבית ובאה אשה והגיפה הדלת ולא סגרה והוא בר"ה או בחצר שעוברין שם רבים אף דהספק כבר נעשה והשתא הספק אם החיוב לפתוח הדלת לגמרי או לצאת מ"מ אם אינו שעת הדחק כגון בחורף דהכל חולין אצל צינה צריך לפתוח הדלת וגם הפנ"י בספ"ק דברכות דף י"ב ע"ב כתב הא דספק דרבנן לקולא דוקא במידי דאית ביה פסידא אם בעביד לחומרא או טרחא יתירה עיי"ש ומ"מ לכתחלה לא יכנסו איש ואשה בבית וליגוף הדלת דזה חשוב עושה ספק בידים ואפילו במקום פסידא אין לעשות וכמ"ש המג"א בסי' תס"ז סוף סק"ב בשם מהרשד"ם ומהרי"ט לענין ס"ס אף דהתם הוי טרחא יתירה ופסידא ובמהרי"ט ח"ב חיו"ד ס"ב מבואר להדיא דגם באיסור דרבנן ובמקום פסידא אין לעשות ספק לכתחלה מדאמרינן בפסחים בארבא דטבע בחישתא דאסור לזבוניה לגוי שמא ימכרנו לישראל אף דחטים שנבללו במים רק מדרבנן אסור כמ"ש הרמב"ם בפ"ה מהלכות חמץ וכי זבין לעכו"ם הוי ספק אם ימכרנו לישראל ומ"מ אסור אף דאם לא ימצא כ"כ ישראלים שיקנו ממנו קבא קבא שימכר כל הארבא הרי יש לו פסידא הרבה מ"מ אסור לגרום ספק דרבנן בידים ועוד דמבואר ביו"ד סי' קכ"ט ס"א בהג"ה דלכתחלה אין לסמוך אטעמא דמרתת.

אך הרשב"א בתשובה שם דמביא ראיה להתיר יחוד באין הדלת סגור מהנהו עובדא דפרק בתרא דע"ז ביי"נ עכצ"ל דס"ל גם לכתחלה מותר ועש"ך יו"ד סימן קי"ח ס"ק ל"ב אך נראה לע"ד לפימ"ש ביו"ד סימן קי"ח ס"א בהנ"ה דעכו"ם מרתת טפי מישראל ה"נ י"ל הא דע"ז שאני דעכו"ם מרתת מחמת דישראל בעל היין חושדו בא יבא לראות משא"כ לענין יחוד בישראל אינו מרתת כ"כ דסובר דלא חשוד בעיני ישראל ולא יבא לראות ולכן באנשים מבפנים ונשים בחוץ חוששין ליחוד.

ובטו"ז כתב לרש"י דמיירי שלא יעשו הדירה בענין זה דשמא יבואו לידי איסור באיזה פעם דהיינו שלא יהיו רק שני אנשים ויצא אחד שם ולא משמע הכי בקידושין שם דאמר אביי דייר גולפי ופרש"י שמקום קבוצות אנשים ונשים או לדרשה או לחופה היה מסדר קנקנים של חרס הרבה ביניהם

ולפרש"י י"ל דלפיכך לא מרתת כמו בעובדי דיי"נ משום דבאו לדרשה או לחופה לא עבידי לצאת עד אחר החופה או הדרשה זולת זה שמיכוין לזימה יצא בסתר ונ"ל לישב דברי הטו"ז דמה שהקשו תוס' שם דף פ"ב על פרש"י דמי שעסקו עם נשים לא יתייחד אפילו עם הרבה נשים וסתם אדם מותר עם ג' נשים מהא דאנשים מבפנים ונשים בחוץ דמשמע דלכ"ע אסור להתייחד עם הרבה נשים זה לק"מ מקובצות נשים ואנשים לחופה ולדרשה דמסתמא נמצא שם מי שעסקו עם נשים ופריצים ג"כ אלא דתוס' מקשו מאנשים בפנים דלא מיירי בקבולות לדרשה וחופה ומסתמא קאמר דחוששין משום יחוד אפילו דרין שם לזה תירץ הטו"ז כיון דדרין בקביעות יש לחוש דלפעמים יבואו לידי יחוד עם שני נשים או איש אחד ולפ"ז י"ל נמי הא דלא סמכינן אטענא דמרתת כיון דאין הדלת סגור כמו לגבי יי"נ דשא"ה דמקרה בעלמא משא"כ כאן בקביעות אין לסמוך ובדרשה וחופה דג"כ אינו קביעות מ"מ לא עבידי לצאת עד אחר החופה והדרשה וכמ"ש,

אמנם הרי"ף השמיט לגמרי הך דאנשים מבפנים ונשים בחוץ והמתניתא דתני אפכא והא דאביי ורבא דדיירי גולפי וקניא ולא מצאתי מי שעמד בזה ונ"ל דס"ל סיון דמוכח מהנהו עובדי דע"ז דמרתת שמא יכנס אחד שלא ברשות כ"ז שאין הפתח סגור במנעל כמ"ש הרשב"א בתשובה הנ"ל והכא כיון דמהלך דרך הפנימים לצאת דרך החיצון א"א לסגור ולמה אסור וס"ל כרשב"א דאטעמא דמרתת יש לסמוך אף לכתחלה וכמ"ש הש"ך ביו"ד סימן קי"ח ס"ק כ"ב ועוד אפ"ת כהראב"ן שבמרדכי דלכתחלה אין סומכין מ"מ הא' כאן רק החשש שמא תפרש אחת או אחד לבית השני ולא ס"ל כרמב"ם דמיירי כשכבר פירש דסתמא דגמרא לא משמע הכי א"כ כיון דאפי' כבר נתייחד ליכא איסור רק לכתחלה אין לחוש שמא יתייחד וכמ"ש הפנ"י התם בישוב פרש"י מקושית התוס' בהא דבעלה בעיר וכ"כ האחרונים דהיכא דאף כשנתייחדו ליכא רק איסור בעלמא לכתחלה אין לחוש שמא יתייחדו וכ"ש בהא דאביי ורבא בקביצות אנשים ונשים לחופה ולדרשה דלא ימלט שלא תהא בעלה של אחת שם והוא משמרה אפי' הוא רק בעיר וממילא אין חשש גם על האחרות דבושית מזאת כיון דהא דאיש אחד לא יתייחד עם הנשים היינו משום דדעתן קלות ויתפתו כולן ולא יגלו משא"כ אם אחת בעלה בעיר ועוד הא רק עם שתי נשים לא יתייחד איש אחד אבל ביותר מותר כפרש"י ותוס' הקשו מהא דאנשים בפנים ונשים בחוץ מכל הלין ס"ל להרי"ף דזה אינו מדינא רק נהגו מדת חסידות יתירה וכמו אביי ורב כהנא דנזהרו מלהתייחד אפילו עם בהמה ור"מ מביתו ועיין רמב"ם פכ"ב מהא"ב ה"ב וכן הא דאמר רב לר"י דוקא כשרים כר"ח ב"פ דחסידות נהגו בעצמן ולא קי"ל הכי והרי"ף השמיט כל זה כיון דאינו מדינא ה"נ רק מדת חסידות שנהגו בעצמן וכן משמע לישנא דחוששין משום יחוד ולא אמר אסור וכן הא דאמר אביי כיון דר"כ אמר הכי ומתניתא תנא אפכא אנו נעביד לחומרא מדקאמר אנו ולא סני ליה לומר נעביד לחומרא אלא דייק אנו ואין חיוב על אחרים.

תוכן העניינים

ערך שי אבן העזר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה