אור ברסלב
ערך שי אבן העזר חלק א הלכות אישות › סימן כא

ערך שי אבן העזר חלק א· רבי שלמה יהודה טבק

הלכות אישות · סימן כא

סימן כ

ס"ב פרועות בירושלמי פ"ב דכתובות ה"א ז"ל וראשה פרוע ומעידיה מעידין אותה שלא נבעלה וחש לומר שמא בתולה מן הנשואין היא ז"א בתולה מן הנשואין אינה יוצאה וראשה פרוע וחש לומר שמא מוכ"ע היא אלא כר"מ דמוכ"ע כתובתה מאתיים ואר"י לא חשו על דבר שאינו מצוי עכ"ל ואינו מובן מ"ש ועידיה מעידין אותה שלא נבעלה גם מ"ש ואר"י דהל"ל אר"י ויש לעיין אם בעולה שלא נשאת עדיין כלל מותרת לצאת בראש פרוע ובדג"מ כתב מדפריך בירושלמי פרק שני דכתובות אהא דראשה פרוע שמא בתולה מהנשואין הוא ז"א דאסורה לצאת פרועות ראש וחש לומר מוכ"ע היא כר"מ דמוכ"ע כתובתה מאתיים ועדיין תקשי שמא בעולה היתה וע"כ מוכח דפנויה בעולה אסורה לצאת פרועה את"ד ולפימ"ש המלחמות ריש פרק ב' דכתובות להשיג על הרז"ה שכתב אהא דפריך הש"ס למ"ל עדים שיצאה פרועה הא רוב בתולות נשאת אף דקי"ל כשמואל דא"ה בממון אחר הרוב משום דהכא איכא תרתי רוב וחזקה דגופה מהני להוציא מחזקת ממון כדאמרינן בברי וחזקה דגופה משום דאיכא תרתי נגד חדא והמלחמות דחה דליכא חזקה דגופה דשמא נתאלמנה וכל הנשים עומדין להנשא רק בחזקת שלא נבעלה כשהיא פנויה עומדת דישראל בחזקת כשרות ול"ח לזנות וא"כ להכי לא פריך בירושלמי שמא בעולה היתה דבזה יש רוב נשאות בתולות וחזקת הגוף והא דפריך שמא מוכ"ע ולא משני דיש רוב וחזקה דגופה משום דבכתובות דף ל"ו ע"ב איתא דכולהו חביטי מיחבטין וכתבו תוספת בפ"ק דכתובות דף טי"ת מה"ט מוכ"ע שכיח א"כ מה"ט נמי ליכא רובא וחזקה דעבידי להיות מוכ"ע לס"ד דהמקשן ועכצ"ל כן דהא כתב המלחמות דירושלמי ס"ל ברובא וחזקה מוציאין ממון וא"כ מה פריך שמא מוכ"ע היא.

אלא עדיין י"ל לפי מה דאמר רבינא בכתובות דף ט"ז דרוב הנשואות בתולה יש לה קול ומדלית לה קלא אתרע רובא דבתולות נשאת תקשי מה יועיל עדים שיצאה ראשה פרוע שמא בעולה היתה אם מותרת לצאת פרועה אך גם מזה אין ראיה דהא כתבו תוספת דאף דלית לה קול עדיין יש רוב בתולות נשאת דרוב זה עדיף מהרוב יש להם קול אלא מ"מ אתרע קצת שלא להוציא ממון אפילו לרב א"כ י"ל דדוקא ע"י רוב לבד אבל לחוש לבעולה דיש תרתי רובא וחזקה שפיר מהני כמו דמהני ברי וחזקה להוציא אף דברי גרוע מרוב כמ"ש פנ"י והפלאה שם

ולע"ד י"ל דרוב בתולות נשאת עדיף מרובא דקלא משום דרובא דקלא שוין באיכות הרוב והמיעוט משא"כ רובא דבתולות המיעוט תלוי במעשה קידושין וקשין זיווגו ש"א כקריעת י"ס ואיתא ברפ"ג דבכורות דמשני רבינא דלא אזלינן בתר רובא דתלי במעשה וכתב רמב"ן שם דמיעוט שאינו תלוי במעשה עדיף מרוב התלוי במעשה ולפ"ז המיעוט שמא כבר היתה נשואה הוי רק כמיעוטא דמיעוטא לכן אף דרובא דקלא עומד נגד רוב אחד של רובא בתולות עדיין נשאר רוב רק קי"ל כשמואל דאין הולכין בממון אחר הרוב ומה דמקשת הש"ס ניזל בתר רוב הנשאות הן בתולות קאי אליבא דהלכתא דקי"ל אין הולכין בממון אחר הרוב מדלא אמר הניחא לשמואל וכ"כ תוספת בסנהדרין פ"ק דף ג' ע"ב דברוב חשוב גם לשמואל הולכין בממון אחר הרוב וכאן דהרוב אינו תלוי במעשה והמיעוט תלי במעשה ודאי הוי רוב חשוב לכן אף דליכא חזקה דגופה כמ"ש המלחמות מ"מ פריך שפיר דניזל בתר רוב הנשאות בתולות נשאת דגם לשמואל מהני ומה גם ד"ל רבינא המתרץ הוא גופא המקשן כע"ש תוספת ר"פ א"מ אהא וכמה ארי"צ דבכ"ד המשיב הוא גופא השואל ולפ"ז א"ש מה דבירושלמי פריך נמי למ"ל עדים שיצאה בהינומא וראשה פרועה הא רוב הנשאות בתולות נישאות ומשני זאת אומרת אין הולכין בממון אחר הרוב וקשה דאטו יכחיש המציאות דרוב קלא אית להו וכיון דליכא קלא אתרע רובא כדמשני רבינא אלא דנהי דרוב דקלא עומד נגד רוב אחד מ"מ נשאר רוב אחד כיון דרוב הנישאות בתולות הן הרוב אינו תלוי במעשה והמיעוט תלוי במעשה דחשוב כמיעוטא דמיעוטא.

ולפ"ז נבאר דברי הירושלמי דהנה בבבלי פ"ב דכתובות דט"ז פריך כיון דרוב נשים בתולות נשאות כי לא אתו עדים מאי הוי ומשני רבינא דכל הנשאת בתולה י"ל קול וזו הואיל ואין לה קול אתרע לה רובא פרש"י שאין מעיד עליה שיצאה בהינומא משמע כשיש עדים חשבינן קול אלא דתוס' שם ובב"ב דף צ"ב ע"ב כתבו מדפריך אח"כ כיון דכל הנשאת בתולה י"ל קול הנך סהדי שקרי ננהו ש"מ דלא סגי בעדים לבד ליחשב קול ועדיין אפשר לומר דוקא לס"ד דכל הנשאת יש לה קול וכפרש"י כיון דחזקה די"ל קול הרבה היו יודעין אבל למסקנא דרק רוב י"ל קול ומיעוט יזדמן דאין לו קול כל ה"נ יזדמן דאין הרבה יודעין רק איזה אנשים כיון דיש עושין בצנעא כ"ש יש שאין עושין בפרסום רב והירושלמי ג"כ קשיא ליה מה אהני העדים דראשה פרוע הא היה צריך להיות קול ומדליכא קלא סהדי שקרי ננהו לזה אמר ועידיה מעידין אותה שלא נבעלה דחשוב קול דנשאת בתולה ע"י העדים וכס"ד דרש"י ותוספת.

והנה הא דפריך וחש לומר שמא בתולה מן הנישואין היא קשה הא רוב נשים בתולות נשאת ואי דאין הולכין בממון אחר הרוב הא תינח כשאין עדים דיצאה פרוע מדליכא קלא אתרע רובא דתו אינו רוב חשוב אבל כאן דבאמת יש עדים דיצאה פרוע זהו גופא הקול וכ"כ בגליון הירושלמי דלירושלמי זהו חשוב קול א"כ לא אתרע רובא והוי רוב חשוב כיון דהרוב אינו תלוי במעשה והמיעוט תלוי במעשה ואיך מוכח דבתולה מן הנישואין אסורה לצאת פרוע לכן מסיק וחש לומר שמא מוכ"ע היא אלא כר"מ היינו בתמיה וכי נימא דסתם מתניתין כר"מ ולא כהלכתא ורבנן ואר"י לא חשו לדבר שאינו מצוי וא"כ נהי דמוכ"ע אינו מצוי מ"מ חזי לאצטרופי למיעוט בתולה מן הנשואין והוי מיעוט שלם וכמ"ש ריטב"א בר"פ האשה בתרא דאותן שאין מתעברות מעוטא דמיעוטא גרועא היא ובכלל מיעוטא דמפילות חשבינן ליה דלהוי תרוייהו מיעוט שלם וא"כ ניחוש שמא מיעוט בתולה מן הנשואין ומוכ"ע דהוי מיעוט חשוב ולא נוציא ממון לכן זאת אומרת דבתולה מן הנשואין אסורה לצאת פרוע ומ"מ לענין בעולה כשלא נשאת כלל כיון דבזה יש חזקת הגוף ועם רוב הנשאת בתולה נשאת מוציאין ממון אף דבצירוף חשש דמוכ"ע הוי מיעוט שלם כיון דמ"מ יש רובא וחזקת הגוף אבל מה שכתב בשי"ק שם הא דל"ח שמא בעולה היתה דזה לא שכיח רק במוכ"ע ס"ד דשכיח לא נראה דעדיין תקשי דנצרף חשש מוכ"ע עם חשש בעולה ולהוי מיעוט שלם.

וצל"ע לפי מה דאיתא בכתובות דף ל"ו כולהו חביטי מיחבטן וכתבו תוספת בפ"ק דכתובות דמוכח מזה דמוכ"ע שכיח אם כן מה יענו לקושית הירושלמי מה אהני דעדים מעידים שיצאה וראשה פרוע נטעון ליורשיו שמא מוכ"ע היתה ואין לומר דמוקי למתניתין כר"מ דמוכ"ע כתובתה מאתיים א"כ הוי מחלוקת ואח"כ סתם ואיך פסקו הפוסקים ובש"ע לקמן סימן ס"ז ס"ה כתובתה מנה ועוד איך פסקו לקמן סי' צ"ז סט"ו דאם יש עדים שעשו לה כמנהג הבתולות כתובתה מאתיים וצ"ל נהי דהוי מיעוטא דשכיח מ"מ רובן אינן מוכ"ע דלאו כל דמיחבטן נעשו מוכ"ע ויש נמי חזקת הגוף והוי רובא וחזקת הגוף אי נמי כמ"ש רדב"ז שבאס"ז בפרק שני דכתובות בדף ט"ו ע"ב בד"ה אם יש עדים דמוכ"ע אינה יוצאת בהינומא וראשה פרוע וכ"כ לתרץ קושית הירושלמי דניחוש שמא מוכ"ע והיינו כמ"ש דלש"ס בבלי ל"ל דמוכ"ע ל"ש ועדיין צריכין למודעי דניחש שהעלימה מכתה ויצאה בהינומא וצ"ל כמ"ש באס"ז בכתובות פ"ג דף ל"ו ע"ב בד"ה מפני שכחבטות דמראות לאמן וקלא אית למלתא עיי"ש וא"כ ליכא חשש העלמה שו"ר בהפלאה דף טי"ת עמ"ש תוספת דמו"ע שכיח דמ"מ אינו רק מיעוט.

ובשבו"י ח"א סי' ק"ג הוכיח דבתולה שנאנסה אסורה לילך בראש פרוע מילקוט פ' נשא לימד על בנות ישראל שיהיו מכסות ראשן וזכר לדבר ותקח תמר אפר על ראשה וכו' ופ"מ ח"א סימן ל"ה כתב דאין לכופה לכסות ראשה דאי משום הכתובה כל הנושא אשה בודק וחוקר וכיון דנתפרסם שזנתה אם יעשה לה כתובה כלבתולה מדעתו הוא והא דנהגו לכסות ראשה עושים לטובתה שמא תהא כרסה בין שיניה ויוודע שזינתה עיי"ש ולפ"ז תינח אם נשואה אינה הולכת בגילוי ראש יסברו שהיא נשואה לכן מדתמר כסתה ראשה כדרך האנוסות שמכסין ראשה כדי שיסברו שהיא נשואה יש זכר לדבר דנשואה לא תלך בגילוי ראש.

גם מה שהשיג על החו"י בסימן קצ"ו שכתב דארוסה שנתקדשה לא תלך בגילוי ראש דא"כ מה הועילו חכמים בתקנתן דיוצאת בהינומא ופרוע ראש הא יש לחוש שתתפוס מאתיים ותאמר שלא יצאה פרועה משום שהיתה ארוסה ונתאלמנה וכמ"ש בכתובות ט"ז ע"ב דלפיכך בבעולה מעבירין לפניה חביות פתוחה עיי"ש הנה לפימ"ש תוספת וראשונים שם דתפיסה ל"מ רק כשיש לה מגו דלא תפסתי א"כ קשה הא כל מגו מועיל משום דאם איתא דמשקרת היתה משקרת בטענה טובה ממה שטוען עכשיו וא"כ למה לנו לחוש שתתפוס ותאמר שקר שבתולה היתה הא יש לה טענה טובה מזה שלא תפסה כלל אע"כ כיון דעכ"פ על צד הרחוק יזדמן שתתפס שלא בעדים ותבחר בטענת שקר שמגיע לה מאתיים מה אכפת לן לתקן להשמר מזה ולגרממהו נהגו כן ולא שיהא בזה שום חיוב דאין גוזרין משום מלתא דלא שכיח אבל ארוסה שנתקדשה דיש בזה גדר משום חשש איסור דהנערים זהירין מאיסור חמור דנתקדשה ומפניות אין זהירין כ"כ כמ"ש בחוי' שם א"כ איך נדחה גדר איסור שלפנינו מחמת חשש רחוק והפסד ממון שלעתיד ומ"ש דמה הועילו בתקנתן שפיר הועילו להאשה כשתביא ראיה דיצאה ראשה פרוע תטול מאתיים והא דאמר בירושלמי וחש לומר שמא בתולה מן הנישואין היא ז"א בתולה מן הנישואין אינה יוצאת וראשה פרוע דמשמע מן האירוסין יוצאת לאו ראיה היא לפימ"ש בשו"ת ר"י הלוי אחי הטו"ז סי' טי"ת דארוסה אסורה בגילוי הראש רק בשעת החופה יוצאת בהינומא וקצת שערות יוצאין על כתפה ומחמת דרק קצח שערות יוצאין ולא נתכונו לפריצות ולא רגילה בזה רק אז נהגו ליכא איסור עיי"ש אם כן כונת הירושלמי דבתולה מן הנישואין אינה יוצאת וראשה פרוע דלא יעשו לה זה ולא משום איסור אלא כדי שלא תגבה מאתיים ע"י העדים.

ס"ו ע"י שליח בהגהות י"א הניח בצ"ע ממ"ש במלכים ב' ד' עתה רוץ לקראתה ואמר לה השלום לך וכו' ונראה דשא"ה דהרגיש שיש לה איזה צרה וצריכה לתפלתו וכמ"ש בטו"ז דכ"ז האיסור מצד שמראה אהבה בדרישת שלום אם יש צורך כגון שלא היתה בקו הבריאה או כיו"ב מותר לכתוב הודיעני משלום אשתך ועכצ"ל אף באופן שבזמן אחר אסור דאל"ה קשה הא בלא"ה מבואר בש"ע דמותר לשאול לבעלה איך שלומה ועכצ"ל דהיינו שישאל אשתו ויודיעו וא"כ אפשר דגם מותר כה"ג ע"י אחר דזיל בתר טעמא שאין מראה בזה אהבה.

ופ"ת תירץ עפ"י מ"ש הריטב"א בשילהי קידושין דהכל לפי מה שמכיר בעצמו וכו' ועדיין קשה אם הוא מכיר בעצמו אינו מכיר בשלוחו ואיך שלח את גחזי ומפרט דלא היה באמת בהאי דרגא כמשאחז"ל על ויגש גחזי להדפה בהוד יפיה ועכצ"ל משום דהיה לצורך לדעת מה בקשתה וז"ש עתה רוץ ובזמן אחר לא.

וע"ד אגדה י"ל דמבואר בסעיף הקודם דהכל לש"ש מותר ובריטב"א התנה שיהא חסיד גדול ומכיר בעצמו שלא יעלה הרהור בלבו נמצא תרוייהו צריך כי לש"ש שלוחי מצוה א"נ אך באתרא דשכיח היזקא אין לסמוך רק בחסיד ל"ש היזקא בזה ועל חסידותו לבד אין לסמוך דאל תאמן בעצמך ואלישע דשלח את גחזי לשאול בשלומה נהי דהוה לש"ש מ"מ צריך שיהא בטוח בעצמו וז"ש המסורה עתה רוץ עתה הנה בטחת עתה המבלעדי ה' דהזהירו שאל ילך רק אם בטוח בעצמו ועושה לש"ש כי אפילו בטוח המבלעדי ה' מותר בתמיה או עתה רוץ מחמת שהוא לצורך וכמ"ש הטו"ז הנ"ל ואמר המסורה עתה דוקא כי הנה בטחת בתמיה וכי בטוח אתה שלא תבא להרהור ועוד דוקא עתה המבלעדי ה' כי אינך עושה לש"ש וכי סלקא דעתא שיהא מותר זולת עתה שהוא לצורך.

או כי הוראות שעה היתה עפ"י נבואה לכן אמר עתה דייקא הוראות שעה וכיון דעפ"י נבואה היתה בטוח שלא יכשל והיינו עתה הנה בטחת כי עתה המבלעדי ה' וכיון דמאתו לא תצא הרעות בטוח שלא יארע לו נזק בנפשו.

תוכן העניינים

ערך שי אבן העזר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה