אור ברסלב
ערך שי אבן העזר חלק א הלכות אישות › סימן יט

ערך שי אבן העזר חלק א· רבי שלמה יהודה טבק

הלכות אישות · סימן יט

סימן יז

דנין עפ"י חזקה ברדב"ז ח"ד סי' רמ"ה נשאל על אשה שבאה ממקום אחר והיהודים הבאים בחברתה החזיקוה בגרושה וכעת רוצה להנשא ואומרת שאבדה הגט ויש עדים שהיתה נשואה ועל הגירושין ליכא שני עדים רק ע"א ועדים ששמעו מפי אחרים שהלכו למדה"י ופסק דמותרת להנשא דכמו דאהני חזקה באיש ואשה שבאו ממדה"י הוא אומר זו אשתי והיא אומרת זה בעלי דאהני חזקה כדאיתא בסימן זה ס"ב עיי"ש ולי צל"ע דהא מבואר בקידושין פע"י דף פ' דסוקלין על החזקה ואין שורפין תרומה על החזקה ופרש"י משום דיש חזקת טהרה להתרומה ואיתא שם בריטב"א דהך דתרומה מיירי ג"כ ברוב גמור ולא כתוספת שם א"כ אין ראיה מהא דס"ב דחזקת פנויה הוא חזקה קלישה וכמ"ש תוספת בפ' המדיר ע"ה ע"ב ובנו"ב יו"ד ס"ו משום דכל אשה עומדת להנשא ובידה להנשא וא"כ שאני לענין גרושה דהא בפרק האומר דף ס"ד איתא נהי דבידה להתקדש אין בידה להתגרש ועוד לאו כל הנשים עומדין להתגרש אדרבה רובא לא מתגרשין.

אך כשיש ע"א שנתגרשה י"ל דנאמן כיון דכבר הוחזקה לגרושה דהוי כרוב דהא אמרינן בריש גיטין אהא דפריך איך שליח נאמן לומר בפ"נ הא ע"א א"נ באיתחזיק איסורא ודשב"ע ומשני רוב בקיאין הן הרי דע"א עם רוב סגי ומה דאמר אח"כ סתם ספרי דדייני מגמר גמירי ורבנן הוא דמצריך היינו משום דאמר ואפילו לר"מ דחייש למיעוטא הוכרח לומר דסתם ספרי מגמר וא"כ למה צ"ל כלל בפ"נ וצ"ל דרבנן הוא דאצריך אבל לולא זאת סגי לש"ס בתירץ רוב בקיאין ונאמן ע"א אף דהוי דשב"ע ואיתחזיק איסורא דא"א וה"נ חזקה זו מחמת הרוב כדמוכח בקידושין שם וכ"כ האחרונים כאן דעפ"י רוב מה שהוחזק כן האמת ואפשר לפימ"ש הרא"ש בפסקיו בשילהי נדרים דחזקה אין אשה מקלקלת עצמה לומר שנתגרשה להיות יושבה באיסור א"א כל ימיה ואם כן חזקה זו נגד חזקת א"א ואהני מה שהוחזקה בגרושה בלא ע"א אלא מתוספת פרק ב' דכתובות דף כ"ב ד"ה הבא עליה באש"ת קאי לא משמע כן מדהקשו למה לא פריך הבא עליה בחטאת וגם מאי משני דנשאת לאחד מעדיה הא בחנק קאי דאוקמוה אחזקה עיי"ש ואם ס"ל להחזקה דהרא"ש לק"מ דמקשן ראשון ידע די"ל באומרת ברי כדמתרץ למקשן שני וזה עומד נגד חזקת א"א וכ"ש ר"ש דמשני בנשאת לאחד מעדיה דע"כ ס"ל דמיירי באומרת ברי וכמו דמסיק ושפיר משני ואדרבה בהא ניחא דלמה לא פריך מיד דהעד והאשה באש"ת קאי וגם ר"ש למה לא פירש דנשאת לאחד מעדיה והאשה אומרת ברי אע"כ משום דמקשה ראשון ידע די"ל באומרת ברי לי לכן לא פריך רק דהבא עליה באש"ת קאי ולכן משני ריש רק דנשאת לאחד מעדיה ואצ"ל באומרת ברי דזה ע"כ גם המקשן ידע מדלא פריך בחטאת קאי וה"ל לתוספת לציין קושיתם רק אהא דפריך מקשן שני היא גופה באש"ת קאי א"ו משמע דתוספת לא ס"ל הך חזקה אמנם נראה דזה רק לס"ד דתוספת אך למאי דתירץ ר"ת דחזקה דדייקא ומנסבא מרעא לחזקת א"א היינו נמי משום החזקה דכתב הרא"ש דחזקה דאינה מקלקלת א"ע דהא בגמרא ביבמות דף צ"ד ודף קט"ו לא נזכר רק דדייקא ולא נזכר חזקה אלא דהתם האשה אינה טוענת ברי ליכא חזקה ובכתובות דמשני ר"ת דהוי חזקה היינו דהמקשן ראשון ור"ש ידעי דמיירי דטוענת האשה שברי לה ושייך החזקה וראיה לזה דבב"ב דף ל"ב אחר דכתבו תוספת דברי ר"ת דחזקה דדייקא מרעא לחזקת א"א הקשו על המקשן שני דס"ד דלא מיירי באומרת ברי למה מקשה דהיא גופה באשית הא בחטאת היא והא כבר כתבו דחזקה דדייקא מרעא לחזקת א"א ולמה תהא בחטאת איו דרק באומרת ברי ס"ל לר"ת דחזקה דדייקא מרעא לחזקת א"א ולפיכך לא הקשו תוספת בב"ב כמו שהקשו בכתובות על מקשה ראשון דהבא עליה באש"ת קאי והא בחטאת קאי וכן הקושיא שניה דהעד בחנק קאי משום דבב"ב כבר כתבו דחזקה דייקא מרעא לחזקת א"א וי"ל מקשה ראשון ור"ש ידעי דאומרת ברי ועתה תחזה דבחנם תמה הנו"ב בתק"ע סימן מ"ג על הפנ"י ושב יעקב דס"ל דס"ס לא מהני בעגונה משום דהוה נגד חזקת א"א והרי התוספת כתבו דחזקה דדייקא מרעא לחזקת א"א עיי"ש ולפימ"ש מוכרח מהתוספת דלא כ"כ רק באומרת ברי לי.

אך בתוספת ב"ב שם ובפרק הא"ר פ"ח ע"ב מבואר דלא ס"ל הך חזקה דהרא"ש דהא כתבו דחזקה דדייקא מרעא לחזקת א"א היא דיראה מהחומר שלבסוף דיבא בעלה והקשו בתרי ותרי אם נתגרשה ליכא חומר לבסוף ותרצו דחוששת שיוזמו או יפסלו העדים שאומרים נתגרשה ואם ס"ל דחזקה אינה מקלקלת עצמה להיות יושבת באיסור א"א כל ימיה תיסגי להו בזה דמרעא חזקת א"א אף דמורא לא יעלה על ראשה שיתברר שלא מת ולא נתגרשה וא"כ תינח כשכבר יש תרי עדים דלא נתגרשה חוששת דיוזמו או יפסלו העדים שאומרים נתגרשה אבל בליכא תרי ותרי כלל ליכא חזקה דדייקא דמהיכי תיתי תחוש שיביאו עדים שלא נתגרשה הא לא ראינו אינו ראיה זולת כשאומרת שנתגרשה במקום פליגי בב"ד פלוני לפני ע"מ או ע"ח פו"פ דבכ"ז אפשר שיכחישוה וכ"מ מהרמב"ם פרק י"ב מה"ג הט"ו מדאמר חזקה דאינה מקלקלת א"ע בדבר העשוי להגלות לכל משמע אבל במה שתשב באיסור א"א כל ימיה ליכא חזקה אלא די"ל שא"ה מדלא חזר לביתו כבר יש רגל"ד דאינו חי וליכא חזקה רק משום דשמא יבא חי אבל משום איסור אינה חוששת בספק משא"כ כשאומרת דנתגרשה דיודעת שלא נתגרשה.

ס"ב היא אומרת זה בעלי וכו' בנו"ב א"ע סימן נ"ד הקשה למה לי שאמרו זו בעלי וזו אשתי בלאה"נ הוחזקו והמציא מכח זה דבלא"ה י"ל תנאי היה עיי"ש וצל"ע לפימ"ש בשו"ת רשב"א תתקע"ב במכר שדהו וירד בה הלוקח ואח"כ תרי אומרים תנאי היה במכר ותרי אומרים לא היה תנאי לא חיישינן לתנאי אף דיש למוכר חמ"ק כיון דודאי היה מכר וספק היה תנאי א"כ ה"נ מהיכי תיתי לתלות בתנאי.

ובפשוט י"ל דבלא אמירתם כיון שבאו ממדה"י אף שישבו כאן יחד אימר רק פלגשו היא ואיך הוחזקו באיש ואשתו אלא באמירתם ול"ל לרמב"ם בפ"ד מהלכות מלכים דהדיוט אסור בפלגש י"ל דהוחזקו לאיש ואשה מחמת האיסור דפנויה דהא כתב הרמב"ם בפ"י מה"ג הי"ט דלא אמרינן מכח זה דודאי בעל לשם קידושין רק באשתו שגרשה או קדש ע"ת ובעל סתם ועיין ריב"ש ס"ו והובא במל"מ שם וכ"ש בבאו ממדה"י ולא ידענו אותם אם מוחזקים בכשרים.

תוכן העניינים

ערך שי אבן העזר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה