ערך שי אבן העזר חלק א· רבי שלמה יהודה טבק
הלכות אישות · סימן יג
אשה שנאנסה תחת בעלה א"ל נבעלה לבעל תחלה צריכה להמתין בברכ"י גמגם בזה דבא"ז כתוב אשת ישראל שנבעלה ברצון לאיש אחר וסברה שהוא בעלה הוי אונס ושריא לבעלה ומפרישין אותן ג"ח מבעלה אם ראויה לילד ואם היתה תחלה עם בעלה לשמש דהשתא לא נוכל להבחין בהפרשתה מחזירין אותו מיד והולד כשר ותלינן בבעל להכשיר עכ"ל והקשה ברכ"י למה לא נקט הדין בנאנסה ממש דהא הא"ז פסק כר' יהודא דמזנה צריכה להמתין בין אנוסה בין מפותה וי"ל דס"ל להא"ז דנאנסה תחת בעלה כיון דשכיח הוי בכלל הגזרה ואית בה משום אפרושי ולא פלוג בין היתה עם בעלה רק בחילוף או זנות קטנה דלא שכיח לא גזור ורמ"א שהוציא דין נאנסה מהא"ז צריך ישוב עיי"ש ולא נ"ל כלל דאם גזרו היכא דליכא קלקול לולד מהיכי תיתי להוסיף גזרה לקלקל הולד דהא לדינא תולין הולד בבעל וכשר וא"צ הפרשה וכשיפרישן משום חשש שנתעברה מהאנס יצא שם ממזרות על הילד וכמה חשו חכז"ל לזה כדלעיל סימן י"א וכמה דוכתי דאטו כ"ע דינא גמירי לומר דהולד כשר דתולין בבעל רק משום לא פלוג הופרשו.
ונראה ראיה לזה מהירושלמי ס"פ דא"ח הובא גם בברכ"י אמתניתין שנים שקדשו שתי נשים ובשעת כניסתן לחופה החליפו של זה בזה מפרישין אותן ג"ח שמא מעוברת הן ואתמר עלה ר' בא בשם ר' ירמיה אנוסה א"צ להמתין ג"ח והא תנן שלשה חדשים מפרישין אותן שמא מעוברת שניא הוא הכא מפני תיקון הולד ופירש פ"מ דסבר ר"י דמזנה הופכת ומזנה ופריך דגם במתניתין אנוסה היא ומשני שאני במתניתין מפני תיקון הולד להבחין אם הולד ממזר וברכ"י פירש דר"י מיירי בפנויה ואין חשש ממזר לכן לא חייש שמא לא נתהפכה יפה עיי"ש וקשה מה חידש המתרץ שניא מפני תיקון הולד הלא גם המקשן הביא הלשון שמא מעוברת הן והוי לתרצן לתרץ דבאנוסה תלינן שנתהפכה יפה ואינה מעוברת משא"כ בחילוף דלא ידעה דמזנה לא נתהפכה וכמ"ש הרי"ף ולהברכ"י דר"י מיירי בפנויה מ"ש אנוסה דנקט הא גם במפותה דליכא חשש ממזרת תלינן דנתהפכה ועוד אטו כשליכא חשש ממזרות ליכא תיקון הולד שלא ישא אחותו מאביו וכמבואר להדיא בבבלי פרק החולץ דף מ"ב משום תקנת ולד דלא ליפגע ולד בערוה לכן נראה דר"י קאי אמתניתין דהוחלפו הנשים דהוי א"א רק במשנה דעדיין לא שמשו עם בעליהן ור' ירמיה אמר אנוסה כשכבר דרה עם בעלה ולא שכיח חילוף רק אונס א"צ להמתין ג"ח ופריך מהמשנה ומשני שניא הוא הכא באנוסה מפני תיקון הולד שלא יצא לעז עליו שהוא ממזר לא תקנו להפרישן ולכן נקט ר' ירמיה א"צ להמתין ולא א"צ להפרישן דלא מבעיא הב"ד לא יפרישן שלא יצא תקלה מחמת ידן לולד אלא אפילו הבעל ואשתו עצמן א"צ להמתין מלבעול תוך ג"ח אף דאין בזה כ"כ לעז כשידורו יחד ולא תפרוש מביתה מ"מ הם בעצמם לא יקלקלו הולד לחוש עליו שהוא ממזר כיון דמדינא כשר הוא ומ"ש הברכ"י דלמה לא נקט הא"ז בנאנסה ממש ול"ל דאגב אורחא קמ"ל דאם סברה שהוא בעלה דחשובה אנוסה דדין זה פשוט ומשנתינו הוא בהוחלפו עיי"ש לא ראה בא"ז סימן תרכ"ו דתחלת דינו קמ"ל דהוחלפו חשיבי אנוסות ומביא המשנה דהוחלפו דמותרת רק מפרשינן אותו ג"ח ועל זה סיים ודוקא בהני שעדיין לא נבעלו לבעליהן ויש להבחין.
עוד הקשה ברכ"י מתוס' פ"ק דמגילה ע"ב שהקשו איך עמדה אסתר מחיקו של אחשוורש וישבה בחיקו של מרדכי הא צריך הפרשה ג"ח משום הבחנה ומאי מקשו תוס' הרי היתה עם מרדכי קודם שהיתה עם אחשורוש ועיי"ש ולק"מ דמתחלה נלקחה ממרדכי יב"ח ולא חזרה אל מרדכי עד אחר שנשאה אחשורוש ולא היתה עוד ת"י הגי שומר הנשים וכדכתיב בכל יום ויום מרדכי מתהלך לפני חצר ביה"נ לדעת את שלום אסתר הרי דהיתה פרושה ממרדכי וא"כ מיד שנלקחה לאחשורוש לאשה היתה צריכה ג"ח הבחנה דודאי לא נתעברה מקודם ממרדכי.
ונראה אם נבעלה רק פ"א לבעלה תחלה תוך ג"ח ונאנסה ויודעת שלא נתהפכה דאזי ספק שקול כשתמצא מעוברת אם מבעלה או מהנואף צריכה להמתין ג"ח דנהי כשלא תמתין נתלה ברוב בעילות מהבעל מ"מ עכשיו דליכא רוב אסור להוסיף שיהא רוב אף דספק ממזר רק מדרבנן אסור מ"מ קי"ל ביו"ד סימן צ"ט ס"ו דאין להוסיף על איסור דרבנן שנתערב ואין שיעור לבטלו ולכן בא"ז סי' תרכ"ו כתב אם קודם שנבעלה לזה היתה תדיר משמשת עם בעלה א"צ להמתין ג"ח ורמ"א דנקט א"ל נבעלה לבעל תחלה דמשמע דלא נבעלה כלל משום דנאנסה וסתמא נתהפכה וליכא רק משום לא פלוג או שמא לא נתהפכה יפה סגי בנבעלה פ"א לבעל תחלה כיון דליכא הבחנה אפילו בהפרשה לא דמי לשאר הבחנה דע"י הפרשה יתברר הבחינה בודאי וא"ז דמיירי בהוחלף ולא ידעה שהוא זנות ולא נתהפכה דכשתתעבר יהא ספק השקול בלא נבעלה לבעלה רק פ"א בתוך ג"ח צריכה להמתין.
סי"א מעוברת חברו בפ' החולץ דף מ"ב אמר רבא הטעם שמא ישא אחותו מאביו ופריך היכא דקים לן דמעוברת תנשא אלמה תניא לא ישא מעוברת חברו ומינקת חברו ואם נשא יוציא ולא יחזיר עולמת ומשני משום דחסה איה דידיה נמי דידיה חייס עלויה ה"נ חייס עלויה אלא סתם מעוברת למניקה קיימא ורמב"ם פי"ג מה"ג כתב שמא יזוק הולד בשעת תשמיש שאינו מקפיד על בן חברו ותמה הכ"מ הא טעם זה נדחה בש"ס ועב"ש ונ"ל דודאי סברא לחלק בין דידיה לשל חברו דאינו מקפיד על של חברו וצ"ל דרוב ישראל בחזקת כשרות ולא עביד איסורא אך מ"מ י"ל דאסרו חכז"ל מפני המיעוט דכמה גזרות משום המיעוט כגבינות עכו"ם כמ"ש או"ה כלל כ"ה וזמן בגט משום שמא יחפה אף דזנות ל"ש אבל תו ל"ל דאסור מחשש דאורייתא כיון דחששו רק למיעוטא דל"ל אין הולכין בפ"נ אחר הרוב דעובר דלא עקר לאו נפש מיקרי כדמוכח ספ"ז דאהלות וכמ"ש בחו"י סימן ל"א ובשו"ת גא"ב סמ"ה ורבא ס"ל בפרק החולץ ל"ו ב' ר"מ ור"א אמרו דבר אחד ר"א דאמר אין הולד של קיימא יוציא בגט ור"מ דאמר נשא מעוברת חברו יוציא ולא יחזיר עולמות ודחי הש"ס דלמא ע"כ לא אמר ר"א אלא משום דפגע באיסור אשת אח דאורייתא אבל מעוברת דרבנן וצ"ל דלרבא גם במעוברת הוי חשש דאורייתא דנהי דעובר לאו נפש מיקרי וההורגו פטור אבל אסור כמ"ש בחו"י שם ולהכי פריך שפיר לרבא ה"נ חייס עליו ובזה א"ש דהמקשן מביא ואם נשא יוציא ולא יחזיר עולמות דלרבא משום דהכניס עצמו בספק איסור דאורייתא וע"כ לדידן דנדחה דברי רבא בהא דר"מ ור"א אמרו ד"א שפיר י"ל משום דחסה ולאו דוחק לומר דיש בזה חשש דאורייתא דבתוספתא יליף לה מדכתיב ובשדה יתומים אל תבא ודברי קבלה כד"ת.
עוד נראה דרש"י פירש ה"נ חייס עילויה שאין אדם מתכוין להרוג הנפש וכונתו דודאי פשיטא דאינו מקפיד על בן חברו לכן ס"ל לרש"י אף דאינו מקפיד מ"מ כל שלא מתכוין ליכא חשש או משום דדשא"מ ול"ה פ"ר מותר או משום מן השמים ירחמו כדאמר שם מעיקרא אבל הרמב"ם דס"ל כל שאינו מקפיד יש חשש דחסה צ"ל דקושית הש"ס ה"נ חייס דרוב בחזקת כשרות וודאי מעמיד עצמו מלדחוק הקטן אך זה תלוי במעשה דצריך זהירות יתירה רק רבא ס"ל בבכורות דף כ"ף דרובא דתלוי במעשה הוי רוב ופריך שפיר לדידיה אבל אנן קי"ל שם כרבינא דרובא דתלוי במעשה ל"ה רוב.
עוי"ל דקשה מה פריך ה"נ חייס דבשלמא דידיה דהוי דיעבד דנשא בהיתר ועכשיו מחויב במצות עונה סמכו דחייס משא"כ לישא לכתחלה אך בדאורייתא אין חילוק בין לכתחלה לדיעבד ורבא דאמר דמאי דאמר ר"מ יוציא ולא יחזיר עולמות אמר דבר אחד עם ר"א הרי דס"ל דה"נ ספק דאורייתא להכי פריך שפיר ולפיכך הביא המקשן הא דיוציא ולא יחזיר עולמות אבל לדידן דהוי רק חשש דרבנן שפיר י"ל משום דחסה ושאני בין לכתחלה לדיעבד אלא הרמב"ם דנקט טעמא דאינו מקפיד על בן חברו ע"כ לאו מה"ט הוא.
עוי"ל לפי מה דמסיק הש"ס בפ' החולץ ל"ו ב' דטעמא דר"מ שיוציא ולא יחזיר עולמות משום דעשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה והקשו תוס' הא ר"מ ס"ל דמתנה עמש"ב תנאו בטל אבל בדרבנן תנאי קיים ותרצו דדוקא במקום איסור ס"ל עשו חיזוק לפי"ז י"ל מה דפריך ה"נ חייס אף דודאי שאני בן חברו דלא מקפיד מ"מ כיון דודאי אינו מתכוין להרוג הנפש כמו שפרש"י הוי דשא"מ ולאו פ"ר וליכא איסור רק מ"מ י"ל דחשו לתקנת הולד מ"מ כיון דאיסורא ליכא ל"ל דעשו חיזוק לדבריהם ולמה יוציא ול"י עולמות ולפיכך הקדים המקשן דיוציא ול"י עולמות אבל אנן דקי"ל דיחזיר רק יוציא עד אחר עיבור והנקה אצ"ל משום דעשו חיזוק רק הכל משום תקנת הולד שלא יבא עליה שפיר י"ל משום דחסה ומשום דאינו מקפיד על בן חברו ומכל הלין טעמי יש לאסור מעוברת חברו להנשא אף דיש לה צימוק דדים ואינה מניקה לעולם ובהכי א"ש הא שכתבו תוס' בפ' החולץ מ"ב ע"ב בד"ה סתם מעוברת למניקה קיימא דר"ש הזקן היה אומר דגרושה מינקת מותרת להנשא ולמה לא היה אומר גם בגרושה מעוברת כן דלפי הטעם איסור מעוברת משום דלמניקה קיימא גם מעוברת גרושה ה"ל להתיר אע"כ דלפי האמת נשאר טעם דדחסה וגם במרדכי פרק החולץ ופ' אעפ"י וריא"ז בפ' החולץ וריטב"א בפ' אעפ"י הביאו מר"ש רק בגרושה מניקה וכתב דכן נראה מדברי הרמב"ם נ"ל כונתו מדכתב בפי"א מה"ג במעוברת חברו הטעם משום דחסא ובמניקת שמא יתעכר חלבה וא"כ כיון דמעוברת להנקה קיימא למה לו טעם דדחסא אע"כ משום דלטעם דמתעכר חלבה גרושה מותרת דאינה חייבת להניק לכן אמר במעוברת טעם דדחסא דלפ"ז מעוברת גרושה אסורה כ"ז שהיא מעוברת והרא"ש בפ' החולץ כתב דר"ש הזקן היה אומר גרושה מניקת וגרושה מעוברת מותרת להנשא ועמד בזה בשו"ת כנס"י סימן נ"ט ובהגמי"י פי"א מה"ג כתב נמי דר' שמעי' היה אומר גרושה מניקה מותרת להנשא ולא הזכיר מעוברת והרא"ש בפ' אעפ"י ג"כ כתב דרבינו שמשון הזקן היה אומר דגרושה א"ל להמתין כד"ח ולא הזכיר גרושה מעוברת ודברי ריטב"א צל"ע דבפרק החולץ כתב פירש ר"ש ז"ל גרושה מעוברת או מניקה מותרת להנשא ובפ' אעפ"י הביא דברי ר"ש רק אמניקה ור"ת ושאלתות חולקים והכי משמע ביבמות בהא דאמר לא ישא מעוברת חברו ומינקת חברו וכי היכא דמעוברת חברו לא ישא אפילו גרושה ה"נ מינקת עכ"ל ואם לר"ש מעוברת גרושה מותרת להנשא מאי ראיה לר"ת ובספר הישר לר"ת סימן תקמ"א הוא לשון רבינו שמשון עצמן ולא הזכיר מעוברת.
והנה בפ' החולץ איתא לא ישא אדם מעוברת חברו ומינקת חברו ואם נשא יוציא ולא יחזיר עולמות דר"מ וחכ"א יוציא ולכשיגיע זמנו לכנוס יכנוס ובפ' אעפ"י איתא מינקת שמת בעלה לא תנשא עד כד"ח ועמד הנו"ב סי"ז בשינוי הלשון דביבמות תלה האיסור בו דלא ישא ולא אמר שמת בעלה עיי"ש ולולא שהפוסקים לא חלקו היה אפשר לומר דגרושה דלא מישעבדה להניק נהי דהכריח ר"ת דאסורה מ"מ י"ל דהוא רק משום ל"פ והיכא דגמלתו או נתנה בנה למינקת גם כן איסורו רק משום ל"פ כפרש"י בפ' אעפ"י או כתוס' דחשו שמא תחזיר המינקת או תגמלתו כדי להנשא ומ"מ אינו כגוף האיסור במניקתו בעצמו ואיתא בתה"ד סימן קס"ד והובא במג"א סימן תמ"ז סק"ה דלא מחמירינן בל"פ כמו בגוף הגזרה עיי"ש ולכן ביבמות דאר"מ דלא יחזיר עולמות דוקא כשנשאת כשהיא מניקה עדיין דהוא גוף הגזרה או דקמ"ל דחכמים גם במניקה עדיין יחזיר ויכנוס וכשהיא מניקת עדיין ל"פ בין גרושה לאלמנה ובפ' אעפ"י דאמר עד כד"ח אף דפסקו כבר מלהניק רק כשמת בעלה היתה מניקה אסר רק באלמנה ולא בגרושה דאיסורא רק משום ל"פ ובפרק החולץ תלה האיסור בו דלפיכך קנסוהו שלא יחזור עולמות כיון שהוא נמי עשה איסור ונ"מ כשהבעל היה שוגג אף דהיא מזידה לא היה ר"מ קונסו וגם לרבותא דחכמים אף דבעל נמי עשה איסור לכשיגיע זמנו לכנוס יכנוס ועוד כיון שמניקה עדיין או מעוברת דכרסה בין שיניה סתמא יודע הבעל תלה האיסור בו משא"כ בפ' אעפ"י דתני עד כד"ח אף דאינה מניקה עכשיו תלה האיסור בה דהיא יודעת מספר ירחים יותר ממנו ומה דביבמות אמר נמי מעוברת ובפרק אעפ"י לא תני מעוברת משום דביבמות אר"מ דלא יחזיר עולמות והוי רבותא יותר אף דאיסור מעוברת משום דלמניקה קיימת מ"מ הא מיעוט מפילות כדאיתא ביבמות דף קי"ט ובפ' החולץ ל"ו ב' כתבו תוס' בד"ה הא לא שהה דהוי מיעוט המצוי וכשילדה ג"כ אינו רק חשש שמא תתעבר ומיעכר חלבה ובעלה לא ירצה ליתן ביעי וחלב מ"מ קניס ר"מ דלא יחזור עולמות ותו ל"צ למתני בפ' אעפ"י דמעוברת לא תנשא לכתחלה דכ"ש הוא וכבר קמ"ל דאף בדיעבד יוציא ובמהר"י ווייל סימן ע"ג כתב דאם בעל לבד שוגג והאשה מזידה צריך לגרשה ולא סגי בהפרשה אך סתם אשה עם הארץ ותלינן דלא ידעה הדין ולפי דבריו י"ל כיון דרוצה לסיים שיוציא ולא יחזיר עולמות לר"מ ולרבנן עכ"פ מחויב להוציא בגט לכן נקנו דלא ישא אדם דהוא סתמא מזיד משא"כ בפ' אעפ"י דלא תני רק הדין דלכתחלה תני דלא תנשא דהאשה נמי אסורה ועוד לפימ"ש בשו"ת הרא"ש כנ"ג ס"ה דנשאה מעוברת יש לה כתובה דהוא מרגילה ולא היא מרגילתו וכונתו להא דיבמות פ"ה ע"ב דאם היא אין מרגילתו אין לקונסה וא"כ הכא דקניס ר"מ דלא יחזיר עולמות ע"כ משום דהוא עביד איסור קנסו אותו לכן נקט האיסור בבעל וגם לא הוצרכו למגזר רק משום לתא דידיה דמרגילה והיא בלאה"נ חסה על בנה בעודה מעוברת משום דחסא וגם בעודה מניקה שלא יעכר חלבה משא"כ ליארס או אחר שגמלתו עד כד"ח היא מרגילתו דלא למיתב ט"ד
מזנה בנובית סל"ח בחא"ע דקדק הא דתני בר"ן החולץ מעוברת חברו ומינקת חברו דלמה הזכיר חברו ומחמה זה המציא וחידש דנתעברה מגוי ועבד מותרת להנשא מעוברת ומניקה דגם האוסרים בגרושה או מנה ה"ט כיון דגזרו באלמנה דחייבת להניק ויש תועלת בגזרה זו גם בגרושה ווחנה דמסתמא א"ל ינשאו ירחמו על בניהן וגם מחלפו באלמנה לכן גזרו סתם שלא ישא מעוברת חברו ומינקת חברו דגם הם בכלל חברו אבל בשביל גרושות וזונות לבד לא היו גוזרים כיון שמצד עיקר הדין אין עליהן חיוב הנקה ולכן בזינתה עם גוי או עבד כנעני דלא מחלפה באלמנה דאין קידושין תופסין בהן ולא משכחת אלמנה מהם מותרת להנשא את"ד ובענ"ד אפכא מסתברא דמעוברת ומינקת ע"י זנות מנכרי ועבד חייבת הזונה להניק את בנה דבשלמא באבי הולד ישראל שייך לבית אבותיו ואלמנה דמשועבד להניקו היינו בשכר שישלמו היורשים רק משום דכסיפא למתבע ליורשים בב"ד ולא יהא לה ביעי וחלב והורגת את בנה צריך להשוויעני כזאת אף דהיא מעוברת ומניקת חברו וחיוב תשלומי הנקה על האב ויורשיו מ"מ לא תנשא אבל אם היו גוי ועבד דהולד אינו מתייחס רק אחר אונו כדקי"ל כותי ועבד הבא עב"י הולד כמותה ומשום דרחמנא אפקרה לזרעיה דכותי ועבד והולד כולה של אמו לבד כמ"ש ריטב"א וכ"י פרק החולץ דף מ"ה ובפרק יש בכור דף מ"ז אמר דאפילו למ"ד מזהמין את הולד מ"ו טפי שייך לאמו ישראלית מלאביו הכו"ע דאין להם חייס הלכך כמו דקטנים פחות מבן שש מחויב מדינא האב לזונו כדאיתא בכתובות דף ס"ה ע"ב ה"נ בנולד מכו"ע מחויבת אונו מדינא דהא בפ"ק דקידושין דף כ"ט לולא דיליף מקראי דמצות הבן המוטלת על האב אונו פטורה כגון מילה ופדיון בכור וללמדו תורה ה"א דאמו נמי חייבת וא"כ כ"ש זה דמעולם לא הוי ליה אב וליכא לימוד מקראי ודאי אמו מחויבת להניקו וגם ר"ש הזקן יודה בזה דאסורה להנשא אף דמתיר בגרושה משום דאינה משובעדת אבל זונה מכי"ע ודאי מחויבת ועיין לקמן סימן פ"ב ס"ה בהג"ה ובשו"ת ב"ח החדשות סכ"ח.
אך אפשר לומר דבלא"ה בשו"ת מהר"י מינץ כתב דזכית ל"ש ולא תקנו ומהרי"ו סימן ע"ג כתב דהוספת ריש כתובות ובגיטין בפרק המביא תניין כתבו דדוקא זנות דא"א בעדים ובהתראה לא שכיח וא"כ לפימ"ש ב"ש לעיל סימן ד' ס"ק מ"ג ונ"ב דלא תלינן שזינתה עם עכו"ם הרי אף דודאי זינתה וכרסה בין שיניה לא תלינן בעכו"ם ועיין שו"ת חת"ס חא"ע סימן טית כתב משום דרחוק מאד שתשמע לו כי חרפה הוא לנו וכן הביא שם מעצי ארזים סימן כ"ה סק"ב ממשמעות טי"ד סימן קנ"ג דגוי מאיס לה אך בצלעות הבית ס"ה בלאו הכי דחה טעם דזנות ל"ש לא תקנו דדוקא אם לא שייך הטעם בזה רק לגזור משום דבר אחר או ליכא החשש רק בלא שכיח לבד לא יעשו תקנה משום לא הכיח אבל אחר דהוצרכו לתקן משום שכיח גם הלא שכיח נכלל כיון דגם בו שייך הטעם כיון דסוף סוף בנים הצריכים לאותו תקנה בעולם שכיחי גם אלו בכלל עיי"ש ויש ראיה לדבריו מתוספת פ"ק דשבת י"ד ע"ב בד"ה כיון דז"ל משום הא לא היו גוזרין דמלתא דלא שכיח הוא שיגע בספר מיד אחר הנטילה ומיהו השתא דגזור ידים מחמת ספר ברישא אפילו נוגע סמוך לנטילה גזרו עליה שלא חלקו עכ"ל אך התוספת לא מטעם הב"מ אמרו כיון דסוף סוף בנים הצריכים לאותו תקנה שכיחי דר"ל דדרך כלל גם זה שכיח אלא ס"ל לתוספת נהי דזה לא שכיח מ"מ לא חלקו והנה הב"מ סתר ד"ע מהא דפרק הזהב דף מ"ו ע"ב ודף מ"ז לענין מעות דתקנו דלא קני דהיכא דלא שכיח כגון חפן מעות וא"ל מכור לי באלו או מכר לו פרה ולאי נתן לו דמים ואח"כ מכר לו בעד אותו חוב שור כיון דלא שכיח לא גזרו אף דשייך גבייהו עצמות טעם התקנה עיי"ש ונ"ל נהי דלסברתו כיון דנכלל בשאר דברים דשכיחי חשוב נ"ז שכיח שפיר הקשה אך להתוספת הנ"ל י"ל דהא דגזרו דמעות לא קני אינו עקירת ד"ת לחלוטין דאחר דלא קני הוי המנהג כן והוי סיטומתא וכמו דסטומתא קני אף דמד"ת לא קני כדאיתא בפא"נ דף ע"ד ה"נ להיפך ע"י המנהג ישתנה הדין דהוי כהתנה דרא ליקני דמה שנהגו הו' כהתנה דכל המוכר אדעתא דמנהגא מוכר כדאיתא ביו"ד סימן קע"ד ס"א בהג"ה אך במלתא דלא שכיח לא חשוב מנהג כדאיתא בחו"מ סימן של"א וכ"כ ריב"ש בסימן תס"ג וא"כ הך דחפן מעות והך דהחליף דמי פרה בשור דלא שכיח ל"ל בו מנהג ומפרט שהוא דומה לחליפין כדאיתא בפרק הזהב דף מ"ז לענין חפן מעות ובסמ"ע סימן קצ"ט לענין החליף דמי כרה בשור א"כ הוי כענין אחר ולא נכלל בשאר מלתא דשכיח ואם תיו גוזרין גם בזה דמעות לא קני הוי עקירת ד"ת לחלוטין נהי דיש כח ביד חכז"ל בם כה"ג וכ"ש בממון דהפקר ב"ד הפקר מ"מ ל"ל בזה כיון דגזרו בשכיח לא חלקו גם בלא שכיח כיון דהיו צריכין לאלם הגזרה במלתא דלא שכיח לעקור ד"ת לחלוטין מה שלא עשו במלתא דשכיח והוי כבאו לעשות תקנה חדשה במלתא דלא שכיח ובזה מתורץ נמי קושיית החכ"צ סימן ס"א בד"ה ואנא על ח"ש מהרא"י בפסקיו סימן רס"ז כיון דתקנו רבנן בחד אונס ה"ה בבולהו אף דהן מלתא דל"ש אי שייך בהי חד טעמא עיי"ש ועיין ב"מ לקמן סימן נו"ן ס"ו בד"ה תו כתב דאהני מנהג משום סטימתא לבטל קנין וחיוב מדינא.
ובלא"ה א"ש מהרי"ו דזנות שלא בעדים והתראה שכיח פל"ע דהא כתבו הרמב"ם וטוש"ע בחו"מ סימן א' דאין גובין בבבל פגם מחמת דלא שכיח לא עבדינן שלוחתייהו ופגם היינו זנות דבתולה ע"י פיתוי או אונס ומבואר בסמ"ע שם ססקיי דלאנס או לפתות הבתולות ל"ש ואדרבה הל"ל דהא אכן קי"ל כר"י בע"ב דגיטין די"ז דתקנו זמן משום שמא יחפה על בת אחותו הרי תקנו משום זנות אף דלא שכיח.
בחצר המלך מהר"ם מר"ב כתב דלא פסקינן כר"ב שהתיר לבי ר"ג כיון דמייתי הש"ס בפרק אעפ"י ברייתא דרדיפה דלא פליג בהבחנה ה"נ ל"פ ובשו"ת גבורת אנשים הקשה דמה פריך בפרק החולץ דתתבע ליורשים דאם לא יהיו יורשים אמודים מה תעשה וע"כ דפריך למה אסרו כשיש ליורשים הרי דלא גזרו משום ל"פ עיי"ש ונראה לפימ"ש לעיל דכל קושית הש"ס סובב על רבא דס"ל דר"מ דאמר יוציא ולא יחזיר עולמות אמר ד"א עם ר"א דה"נ הכניס עצמו בספק איסור תורה כיון דאפשר יסתכן הולד ובתוספתא יליף לה מקרא דאל תסיג גבול עולים ולכן פריך שפיר דתתבע ליורשים אמודים וליכא סכנה והסגת גבול אלא משום ל"פ ובזה לא יאמר ר"מ דלא יחזיר לעולם ועוד כתבתי לעיל דכתב תה"ד דלא מחמירין בל"פ כמו בגוף הגזרה וה"נ לא הוה לר"מ לקנסו עולמות באיסור לא פלוג וזה מוכח מגוף הברייתא דקתני לא ישא מעוברת חברו ומינקת חברו ושינה מברייתא דמייתי בפרק אעפ"י דתני מינקת שמת בעלה לא תנשא עד כד"ח ומשום דבפ' אעפ"י כל שהיתה רק מינקת כשמת בעלה אף דאח"כ גמלתו או שכרה לו מינקת אסורה משום ל"פ כפרש"י בפרק אעפ"י אבל בפרק החולץ דתני דיוציא ולא יחזיר עולמות לר"מ דוקא כשנשאה בעודה מינקת דלא קניס בל"פ כמו בגוף הגזרה שו"ר בשו"ת ב"ח החדשות סכ"ח כתב לתרץ מ"ש הרמב"ם טעם דדחסא דלא חייס על בן חברו והש"ס פריך דעל של חברו נמי חייס דקושית הש"ס רק דלא ה"ל לקנסו דלא יחזיר עולמות משום חשש דלא קפיד על בן חברו אבל לכתחלה שפיר י"ל משום דחסא.
ובכנס"י סנ"ט כתב הא דהתיר ר"נ בנתנה למינקת היינו מינקת פנויה דבנשואה שמא תתעבר ותעכור חלבה ומי ימסמס הולד בביעי וחלב ותמה שלא הוזכר בשום פוסק חילוק זה יעיי"ש ובשו"ת מיימני להלכות אישות פכ"ד מבואר להיפך דנתנה למינקת נשואה והדירה עד"ר שלא תחזור והתיר רבינו יעקב להאלמנה אם הילד להנשא ור"מ מר"ב חלק עליו משום שמא יפר לה הבעל בחשאי תכף או משום דל"א קי"ל כר"נ ושאר גדולי הדור חלקו משום דשאני דבי ר"ג דלא הדרי משום אימת בו"ד ולא אחד בהם שיאמר משום דהמינקת נשואה ומצאתי אח"כ עמדו בזה עיין בנו"ב קמא חא"ע סי' כ"ה וב"מ כאן ונ"ל דהא מבואר ביבמות דתמסמס בביעי וחלב הוי כהנקה רק הבעל לא יתן משום שאינו בנו וליורשי בעל ראשון בושה לתבוע בב"ד וא"כ כאן דשכרה המינקת אם תתעבר ותעכר חלבה תוכל למסמס לו בביעי וחלב ול"ל דלא נשכרת רק להניק בדדיה ותרויח השכר כולו דנתנה בנה למינקת לאו דהתנו בהדיא רק להניקו אלא סתם לגדלו עד כד"ח ובפרשת חיי שרה על ואת מנקתה ת"י פדגותה דהיינו מגדלה וסתמא הכי הוא כיון דהמינקת נשואה ה"ל להעלות עה"ד שמא תתעבר ותעכר חלבה א"ו עד"ז נתחייבה אם תעכר חלבה תמסמס לו בביעי וחלב וליכא למיחש דבעל המינקת לא יתן לה דהא תוכל ליקח בדמי שכרה וא"ל דבושה לתבוע אם הילד בב"ד דאם הילד ודאי תתן שכרה דרוב נשים חסות על בניהן כמ"ש הרא"ש פרק החולץ סכ"ו ול"ל כיון דאם הילד נשאת הכניסה הכל לבעלה ובעלה לא ירצה ליתן כמו דחשו דלא יתן לאשתו ביעי וחלב דשא"ה דאינו מחויב ליתן משא"כ כששכרה מינקת ונתחייבה בשכר הנקה מחויב אח"כ בעלה לשלם כמבואר בשו"ת עה"ג דמחויב לשלם שכר שדכנות שנתחייבה אשתו וכל הטעמים שכתב שם מהחר"ם פאדוה סכ"ה שייכין גם כאן ול"ל דאם הילד בושה לתבוע מבעלה דהא כתב הרשב"א בתשובה סי' תתקנ"ז דסתם נשים נו"נ בנכסי בעלה א"כ א"צ לתבוע מבעלה כלל וודאי מיירי דבאלמנותה היה לה לשלם דמי הנקה עד כד"ח דאל"כ בלא"ה מה יועיל דנתנה בנה למניקה הא לא יהיה לה לפרוע ובעלה אינו צריך ליתן כשלא הכניסה לו הממון וא"ל א"כ בלא נדרה המינקת עד"ר למה חשו דהדרא בה מ"מ תקח אם הילד בנה אצלה ואף דתתעבר תמסמס לו בביעי וחלב ובעלה כבר נתחייב לשלם להמינקת ומה לו נ"מ למי יתן אותו שכר לאם הילד או להמינקת דזה אינו דודאי קפידא בדבר דכשהילד אצל מינקת א"צ אמו לטפל בו ועוד דהא טעמא דבעל מחויב לפרוע מה שנתחייבה האשה שכירות משום דהוי כמלוה בשטר כמ"ש במהר"פ ועבוה"ג שם לכן אף דבעל לוקח הוי מוציאין ממנו וא"כ כיון שהמינקת אפשר תחזור בה ותחזור תילד לאמו ותנקהו בעצמה ולא יהא עליו טענת דמים א"כ חשוב אין כתובין ואין לו קלא דלא מוציאין מלוקח כמו דאיתא בגיטין דף נון ע"ב דאין מוציאין לאכילת פירות ולמזון האשה ותבנות מלקוחות משום ה"ט עיי"ש דה"נ כיון שאפשר תחזור בה המינקת אין חיוב שכרה ברור כשנשאה ולא חשוב כתובין משא"כ אם המינקת נדרה עד"ר דברור החיוב מיד.
ועוד י"ל כ"ז שלא נדרה עד"ר שלא תחזור בה גם אם הילד יכולה לחזור בה דאם לא היו מוצאה מינקת אחרת לשכור כששכרה את זו יכולה המינקת לחזור מדינא כדאיתא בחו"מ סימן של"ג ס"ה ולכן חששו שמא תחזור בה ולא חלקו בין היה מצוי אז לשכור אחרת דלא ניכר החילוק בין זו לזו כמו דניכר בין שכרה מינקת בין לא שכרה וע"כ גם אם המינקת יכולה לחזור אף דהמינקת התחילה להניק מ"מ יכולה לדחותה להשכיר עצמה לאחרים כמבואר בחו"מ סי' של"ג ס"ב ואם כן לא חל החיוב עדיין בהחלט ובעל לוקח הוי ואין מוציאין ממנו דלא דמי לשדכנות דכבר חל החיוב בבירור בשעת החתונה אבל כשנדרה המינקת עד"ר שלא תחזור בה חל חיוב השכירות תיכף על אם הילד כיון דנשתעבד גוף המינקת להניק עד כלות הזמן וכדאיתא כה"ג בחו"מ סימן ל"ט סי"ז ועיי"ש בתומים ס"ק כ"ז ובקצו"ח שם סק"ח ובחיבורי ערך ש"י סימן סמך ס"ו.
וכן נראה דעת הנ"י ומהר"ם שבתשובות מיימני שלא הזכירו רק דהמינקת נדרה עד"ר שלא תחזור בה ולמה לא חשו דאם הילד תחזור בה ובאב"מ כתב דגם אם הילד צריכה לישבע וכמ"ש באס"ז בפרק אעפ"י בהא דבי ר"ג דלא חזרו מאימת ר"ג ולמה לא חשו דאם הילד תחזור ותרצו מפני חשיבותן אין חוזרין עיי"ש אבל משו"ת מיימני משמע דל"צ דאם הילד תשבע עד"ר ונראה דבשלמא בהך דבי ר"ג דמדינא יכולה לחזור המינקת כל שלא היה מצוי אחרת לשכור בשעה שנשכרה זו רק מאימתן אין חוזרין אזי גם אם הילד יכולה לחזור משא"כ כשנשבעה או נדרה עד"ר דאסרה גופה להניק גם אם הילד נתחייבה מיד בהתשלומין וליתא בחזרה דכיון דזכתה אם הילד זכיה ברורה שנשתעבדה המינקת להניק נתחייבה אם הילד בתשלומין וכן נראה משו"ת בית אפרים חחו"מ סימן כ"ף בסד"ה וראיתי באורים ואחריו בד"ה ואמנם דאין זה מחמת חליפין רק כיון שכנגדו א"י לחזור נתחייב זה בדמים שפסק לו בעד זה.
ג"ח קודם מיתת בעלה באה"ט לקמן ס"ק ל"ג הביא מ"ש כנס"י דדוקא מינקת פנויה אהא דנתנה למינקת בחיי בעלה וכן הפ"ת הביא באה"ט זה בס"ק כ"ב אדין זה דפסק חלבה בחיי בעלה ושכרה לו מינקת בחייו ופ"א בא מעשה שנתנה בנה למינקת ג"ח קודם שנתגרשה והתירוה מורי הוראה וצווחתי הרי באה"ט ופ"ת כתבו מהכנס"י דוקא פנויה ודחו דברי דשאני ג"ח בחיי בעלה דתו לא נקראת מינקת ואמרתי הרי גם בפסק חלבה לא נקראת מינקת ומה דצריך ג"ח משום דבג"ח ודאי פסק חלבה כמ"ש בשו"ת רא"ש ואח"כ עיינתי בכנס"י והתם קאי אהא דר"נ שרא לדבי ר"ג וע"ז כתב הא דהתיר ר"נ ודכוותיה ליתן למינקת פירש מינקת פנויה אבל נשואה דלמא המינקת תתעבר ותעבר חלבה ומי ימסמס הולד עכ"ל הרי דלא מיירי בנתנה למינקת בעודה תחת בעלה אלא כמעשה דר"נ שהתיר לדבי ר"ג להאלמנות ליתן למינקת וע"כ כתב התיר ליתן דאחר שנתאלמנו שייך לומר כן שנשאל אם מותרת ליתן למינקת כדי שתוכל להנשא תוך כד"ח אבל בחיי בעלה הל"ל אם נתנה מותרת אחר מותו להנשא ולפ"ז אינו מוכרח דברי באה"ט ופ"ת שהעתיקו דברי כנס"י על שנתנה למינקת בחיי בעלה אף די"ל דסוף סוף כיון דההיתר רק מחמת שנתנה למינקת מ"ש נתנה בחיי בעלה או אח"כ מ"מ י"ל לפימ"ש קרבן נתנאל בפ' אעפ"י אות ט"ז הובא בע"ת ס"ק כ"ג דמה דצריך בפסק חלבה נתנה למינקת שיתפרסם הדבר ע"י מעשה שכירת המינקת וא"כ עיקר ההיתר פסיקת חלבה ולענין הפרסום ל"ש נשואה או פנויה המינקת ופ"ה העתיק בס"ק כ"ב וס"ק כ"ג דברים סותרים ולא הרגיש ויש לסמוך בזה דבלא"ה כתבתי לעיל דבשו"ת מיימני מבואר דכל הגדולים לא ס"ל הך סברא דתכנס"י.
סי"ב ויוציא כתב ב"ש ס"ק כ"ט אם כנס מעוברת והפילה עיין סימן קס"ד ושם נסתפק אם מחויב בגט וב"מ כתב פשוט שא"צ דאיך אפשר שיגרש היום ומחר יקחנה ויהא חוכא ומכ"ש בכהן דאם יגרשה יתסר להחזירה וכן נשא מינקת ועכבה עד אחר כד"ח דא"צ לגרש היום ומחר יקחנה וכן מבואר בש"ע נשא וברח ולאח"ז וכו' אין בכך כלום ובזר ליכא חוטא נשכר דאם היה מגרש כבר היה רשאי להחזירה אחר שהפילה א"ת הנה מ"ש דליכא בזה חוטא ונשכר י"ל דאם היה מגרש אפשר לא היתה חוזרת לו או הוא לא היה נושאה עוד נמצא או הוא או היא נשכר במה שלא גרשה אם לא יגרשה עכשיו ומה"ט נמי לא הוי חוכא דיגרש עכשיו לבטל מעשיו שעשה באיסור וכל אחד יהא בררה בידו מלהתקשר עוד אך זה קשה מנשא וברח ולאח"ז וכו' ונראה דחזינן בפ' אעפ"י נ"ט ע"ב ס"ל למר בר"א מת אסורה להנשא דהוי עובדא וחנקתיה לכן ס"ל למר בר"א דניחוש שתהרגנו רק הש"ס מסיק הלכתא מת מוהר דלא עבידי נשי לחנוק בנייהו א"כ י"ל שאני הפילה אחר שנשאת באיסור חדא דהש"ס מיירי בעדיין לא נשאת באיסור ויש בהריגת הבן רציחה ושפיכת דמים ורחמי האם על בנה שנולד לה משא"כ בנשאת מעוברת דחזינן דבהולה להנשא ועבדה איסור ובעובר ליכא בהריגתו חיוב דשפיכת דם רק איסור בעלמא כמ"ש חו"י סימן ל"א וגם בזה נבוך שם וגם אינה מרחמת עליו בעל הילוד ואף דבפ' החולץ אמר דעל דידי' חייס אף על עובר מלדחסו היינו דוקא אב וכמו שמחלק בשו"ה מבי"ט ח"א דטפי רחים אב לבן מאם לבן במידי דאיכא דררא דממונא ויהיב נפשיה וממוניה טפי אב מאם דאב עושה מלאכה ואי יהיב לבריה לא חסר ליה מידי דאיכא ליה רווחא באומנות משא"כ האשה דאין לה חכמה אלא בפלך ומ"ה בעל חייב במזונות האשה וזכר לדבר כרחם אב על בנים וידי נשים רחמניות בשלו ילדיהן עכ"ל ס"ס של"ט ובשעה"מ פכ"ב ממכירה ה"י החזיק בדבריו דצערא דגופה חמירא לה טפי עיי"ש ולכן אם תאמר דנושא מעוברת והפילה א"צ לגרשה יש חשש שבתחבולות תעשה להפיל הולד באופן שלא תסתכן כדי שלא יגרשה בעלה ול"מ כהן דיהא אסור להחזירה אלא אפילו ישראל דשמא לא יחזירה אחר גירושין עוד ולהמתין עליה עד כד"ח לאחר לידה ונמצא תקנתו של עובר קלקלתו דע"י תקנ"ח דנושא מעוברת צריך להוציא בגט משום שמא תתעבר תוך ימי הנקתו ותעכר חלבה ולא יתן לה בעלה למסמס בא קלקלתו דתפילו בתחבולות וע"י רופאים ואפשר זה קרוב יותר ממה שתתעבר בימי הנקה ויעכר חלבה ולא יתן לה בעלה למסמס ותהא בושה לתבוע ליורשו בעלה הראשון וקטלה ליה כדאמר בש"ס,
ברכ"י נסתפק בנתעברה באמבטי אי מותרת להנשא ופשיט לה מחגיגה י"ד דאמר דשמואל ל"ש ומאמבטי נתעברה ושריא לכ"ג עיי"ש ואינו ראיה די"ל בזאת אומרת אאמבטי דאזלה בתר הכ"ג נתעברה ונאמנת נגד חשש דרבנן מעוברת חברו אבל אי דשמואל שכיחא יש חשש דאורייתא דבתולה מעמיו ויש ס"ס שמא אתרמי כדשמואל ואת"ל מאמבטי שמא לא מכ"ג זה ואינה נאמנה נגד ס"ס ומפרט די"ל ענ"ב להנשא לו ואי הוה שכיח דשמואל לא היתה נאמנת באיסור דאורייתא משא"כ אחר דתלינן באמבטי וליכא רק חשש מעוברת חברו אף בחשש ענ"ב נאמנת שכשיצא הכ"ג מהאמבטי ולא קדם לו שום איש נכנסה היא ואז נתעברה ועיין נוב"ת חא"ע סימן ל"ט דמחלק כן דבאיסור דאורייתא א"נ בחשש ענ"ב ובאיסור מינקת נאמן ולפי פירש תוס' בחגיגה דאם נתעברה בהטי' כדשמואל ג"כ מותרת לכהן גדול קשה יותר הא אסורה לו משום מעוברת חברו ונראה דמזנה הל"ל דמותרת דאין מע"י להנואף ולא משתעבדא להניק בנו וכסברת הר"ש בגרושה אך ר"ת חולק וי"ל משום דל"פ בין גרושה לאלמנה ובגרושה נמי כיון דכשהולד מכירה מחויבת להניקו ל"פ בין מכירה א"ל והתינח היכא דאלמנה או גרושה ומכירה אסרו חכז"ל י"ל דהשוו מדותיהן אך כ"ג דאסור באלמנה ובאשה שכבר ילדה מן התורה דאינה בתולה לא עליו גזרו חכז"ל כיון דבלא"ה אסור מן התורה תו ל"ל בזונה מעוברת דליתסר הכ"ג בה משום ל"פ וכן בנתעברה באמבטי ואף לפימ"ש הרא"ש בפ' החולץ דאף דלא משתעבדא להניק אסרו משום דרוב נשים חסות על ילדיהן ומניקות אותן מ"מ בזונה אין חסה על בנה כדאיתא בקידושין דף ע"ג ועכצ"ל רק משום ל"פ אסורה וכ"כ בצ"צ סנ"ה דמזנות חשידי לחנוק בניהן וכבר כתבתי לעיל דגזרה דמעוברת עיקר על הנושאה דהוא מרגילה
כתובה אחרת בחמ"ח וב"ש סק"ל כתבו דאם רצונה להחזיק כתובה ראשונה עד שיחזירנה לאשה א"צ לכתוב לה כתובה אחרת וכ"מ מלשון הרא"ש בתשובה שכתב דאם תרצה לחזור אליו יכולה לומר לא אחזור עד שתכתוב לי עוד כתובה אחרת משמע דברצונה תליא והאב"מ כתב דלאו ברצונה תליא דאפילו מוחלת כתובה ראשונה בתנאי שאם תתאלמן או תתגרש יחויב לפרוע כתובה ראשונה דתו אינה קלה בעיניו להוציאה נמי לא מהני כיון שאין לה כתובה מנשואין שניים הוי משהה אשתו בלא כתובה וכמ"ש תוס' כה"ג בפרק החובל דף פ"ט דלא אמרינן דיכתוב הבעל ללוקח שטר בשמו דכיון שאין הכתובה על שם האשה הוי כמשהה בלא כתובה אף דאינה קלה בעיניו להוציאה את"ד ולא נראה דהא בס"פ הכותב תנן שתי כתובות וגט אחד או כתובה ושתי גיטין או כתובה וגט ומיתה אינה גובה אלא כתובה אחת שהמגרש את אשתו והחזירה על מנת כתובה ראשונה מחזירה ומדייק הש"ס מדקתני אין לה אלא כתובה אחת ולא קתני אין לה אלא כתובה אחרונה אלמא אי ניחא לה למיטרף לקוחות מזמן ראשון טרפה וכן הלכה לקמן סימן קו"ף ואי איתא דאסור לדור עמה על סמך כתובה הראשונה איך יאמרו רבנן אומדנא כזו על כל ישראל דע"מ כ"ר מחזירה ובעילתו כל ימיו ב"ז והא קי"ל חזקה אאבב"ז ואחזוקי אנשי ברשיעי לא מחזיקינין אפילו באיסור דרבנן תדע דהא לכ"פ פנויה שאינה מופקרת רק איסור דרבנן ומ"מ אמרינן חזקה דא"א עושה בב"ז כמבואר בפ' המדיר דף ע"ג ובפ' הזורק פ"א ע"ב וביבמות דף ק"ז וב"ה כיון דאיכא קידושין וכתובה לא אתי למימר דבב"ז וא"כ הכא דליכא כתובה להא"מ הוי בב"ז ואפילו בשאר איסור דרבנן אמרינן הכי וכאשר הביא בקה"י בחלק מדות חכמים אות א' ס"ב מהרא"ש והה"מ וכמה דוכתי ואפילו את"ל דל"ל בזה אחזוקי ברשיעי לא מחזיקינן משום דאינו רק איסור דרבנן או דכ"ע לא ידעי האי דינא מ"מ הא אמרינן בפא"נ דף ס"ח ע"ב רב עיליש דגברא רבא הוא איסורא לאינשי לא הוה ספי ומיירי שם באיסור דרבנן ומפרשין הלשון שבשטר בדוחק ולא כמשמעותיה כמ"ש נ"י שם ומהני האי סברא אפילו להוציא ממון כמ"ש הפוסקים שם ביו"ד סימן קע"ז סכ"ה ואיך פסיק ותני כאן סתם דע"מ כ"ר מחזירה לדור באיסור כל ימיו ולא אישתמיט מימרא דגברא רבא לא ע"מ כ"ר מחזירה והב"ח לקמן ס"ס קו"ף כתב דאפילו מודה שכתב לה כתובה אחרת וטוען שפרע נאמן במגו דל"כ לה וע"מ כ"ר החזירה עיי"ש והרי קי"ל דלא אמרינן מגו דאי בעי טעין טענה דמשום א"ע רשע כדאיתא בש"ך חו"מ ס"ס מ"ב בכ"מ אות כ"ד ואחרונים שם וגם ראיית האב"מ יש לדחות דהא אם מכרה כתובתה בטוה"נ לאחר אף דתו אין לה כתובה אמר הש"ס בהחובל שם כיון דאינה קלה בעיניו להוציאה מותר לדור עמה וגם כשכותב הבעל ללוקח שטר בשמיה לולא הקושיא של תוס' לא ה"א דאסור א"כ היכא דאיתמר איתמר והיכא דלא איתמר לא איתמר וכמ"ש המל"מ פי"ב מה"ג הט"ו והובא ביד מלאכי בערך ל"פ וכ"ש כאן דחזינן במכרה כתובתה בטוה"נ אזיל הש"ס בתר טעמא דלא תהא קלה בעיניו להוציאה ולא אמרו דלא פלוג ועוד דשאני הכא דלא קלה בעיניו להוציאה מחמת כתובה ראשונה הכתוב על שמה לא מחזי כמשהה אותה בלא כתובה.