ערך שי אבן העזר חלק א· רבי שלמה יהודה טבק
הלכות אישות · סימן יב
ס"א המעיד כתב' ב"מ מדכתב בח"ר יבמות כ"ה ד"ה גזלן דד"ת דא"כ כי אקשינן ממתניתין לימא מתניתין במסל"ת ולא תירץ דא"כ אמאי לא ישא משמע אף מל"ת אסור וצע"ק דהא אי היה שייך בעדות כזה לחשוד במכוין אמאי גזלן דד"ת כשר בו עכ"ל ונ"ל בשלמא הא דלא ישא משום לעז וחשד העולם ואטו כ"ע מבחינים בין מכוין להעיד בין לא וגם לא ידעו כלל אם הותרה על ידו במסל"ת או העיד ממש ולכן אפילו בגזלן דפסול במעיד רק במסל"ת מ"מ לא חלקו בין מסל"ת דכשר למסל"ת דגזלן משא"כ הב"ד דמתירין האשה יודעין להבחין אימת מסל"ת ואימת מיכוין להעיד ועוד להתיר האשה שלא תתעגן אוקמוה אדינא וכשר גזלן דד"ת במסל"ת משא"כ שלא ישא אותה ליכא עיגון ולא פלוג בין מסל"ת למעיד וכמ"ש המל"מ פי"ב מה"ג הט"ז ד"ה וראיתי דבעיגונא לא אמרינן ל"פ והובא בי"מ סימן שנ"ז.
ועוי"ל דקשה למה גזלן דד"ת פסול לעדות אשה נהי דגזל חזקה אא"ח ולא לו כדאיתא בפ"ק דב"מ דף ה' ע"ב ואי שמא מעיד שקר בשביל ממון שתתן לו האשה הא חזקה אשה דייקא ומנסבא דאלת"ה איך נאמן עכו"ם או גזלן דד"ת מסל"ת ניחוש ששכרתו להערים לומר מסל"ת וצ"ל דגזה"כ אל תשת רשע עד להיות עד חמס ומסל"ת דמהימן דזה לאו, מתורת עדות ולכן אין לחוש דהגזלן מערים דחזקה אא"ח ולא לו וגם בנכרי מסל"ת לא חיישינן דמערים להכשיל את ישראל בחנם כמ"ש תוס' פ"ק דע"ז דף י"ב בד"ה ושדי אך כשהגזלן בא לישאנה יש חשד דלהנאתו העיד שקר והערים לומר במסל"ת.