אור ברסלב
ערך שי אבן העזר חלק א הלכות אישות › סימן טו

ערך שי אבן העזר חלק א· רבי שלמה יהודה טבק

הלכות אישות · סימן טו

סימן יג

ס"א קידושין תופסין בהן עב"ש סק"א השיג על החמ"ח שכתב דאם היתה ערוה לשני כמו לראשון לא תפסי קידושין של השני דהא בב"י סמ"ב הביא ג"כ אם קידש לפני עדות פסולי דרבנן ובא אחר וקידשה נמי לפני עדות פסולי דרבנן קדושי שניהם תופסין בה וכ"פ שם הב"י מזה נשמע ה"ה אם קדשו שנים ערוה דרבנן וז"ל המ"כ אשה שנתקדשה בפני עדים שהם קרובים ואח"כ הלכה ונתקדש לאחר בפני עדים קרובים ופסקו החכמים שאלו ואלו אינם קידושין והתירוה לעלמא והלכה ונשאת לאחר ואח"כ עמד אחד וערער על הוראות החכמים לפי שהקרובים היו ע"י אישות והם פסולי עדות דרבנן וצריכה גט והקידושין השניים ג"כ חלו אעפ"י שהעדים היו קרובים כיון שהקדושין הראשונים לא היו בעדים כשרים עכ"ל וכבר תמה ככה"ג ואחרונים דבממ"נ ליתא לקידושי שניים.

ונ"ל דהנה בתוס' פ"ק דב"מ דף כ"ף בד"ה שובר בזמנו טורף כתבו לענין איסור נראה דאם עבד בא עב"י קודם שבא לידו גט שחרור שפסלה ושמא גם גבי איסור זכין לו משעת חתימה אעפ"י דלא שייך טעמא דפרישית מ"מ לא פלוג רבנן ויש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה עכ"ל הרי נסתפקו אם מחמת שתקנו לענין ממון דעבז"ל יועיל גם לענין איסור כאלו הוא כן מן התורה משום לא פלוג וה"נ לענין פסולי עדות דרבנן מחמת קורבה דאישות יש האי ספק אך תקנת חכמים היתה בממון לפסול העדים דוקא כשבע"ד מכחיש דאל"כ הא נאמן עלי אבא ג"כ כשר להעיד ובקידושין דלא תליא בהודאות בע"ד ולא מהני נאמן עלי אבא שם פסלו חכז"ל לקרובי אישות אפילו מודים להם הבע"ד אבל בזה ל"ל לא פלוג כמו דנפסלו לגמרי לענין ממון ה"נ באיסור דהא לענין ממון לא תקנו רבנן באופן זה ובזה ודאי לא עקרו לענין האיסור דבר מן התורה ונידון המעשה דמ"כ שהלכה ונתקדשה לאחר ג"כ לפני פסולי עדות קרובים מחמת אישות ועדיין לא בא השאלה לפני החכמים מה ראתה אחר שכבר נתקדשה לראשון אע"כ דהכחישה קידושין ראשונים ואפילו סתמא הכי הוא דנהי דקי"ל א"א שפשטה ידה וקבלה קידושין מאחר דוקא בפני בעלה דחזקה דאינה מעיזה תלינן דנתגרשה כדאיתא בפ"ב דכתובות דף כ"ב ה"ט דגירושין קלא אית לה דמה"ט ס"ל לר"י בב"ב קל"ד ב' דבעל שאמר גירשתי את אשתי אינו נאמן דאם איתא דגרשה קלא אית לה כמו שפירשב"ם ותוס' שם לכן כשליכא חזקה דאינה מעיזה אינה נאמנת מדליכא קלא דנתגרשה ומה"ט אפשר דליכא בזה נמי משום שאנח"ד לאסרה על עלמא אחר שמת או גרשה ראשון משום קידושי שני לפימ"ש הראנ"ח ח"א סמ"ח דאם יש ידים מוכיחות שמשקר אין אומרים הא שוויא אנפשיה חתיכה דאיסורא הובא בבאה"ט לעיל סימן ד' סכ"ז סקל"ז ולכן כאן דנתקדשה לשני שלא בפני ראשון ליכא למתלי בגט אך דמכחשת קידושי ראשון דהעדים פסולים ואין נאמנים וגם אין מתנגד בזה חזקת א"א וא"צ לחזקה דאינה מעיזה וכיון דמה דקבלה קידושין מאחר חשוב הכחשה לעדים ראשונים ובקידושין שניים ליכא הכחשה דלא הלכה ונשאת לשלישי עד שהתירוה החכמים ע"כ צריכה גט גם מהשני דליכא ממ"נ כיון דמודית בקידושין שניים ומכחשת הראשונים אבל אם היתה ערוה דרבנן לראשון ולשני ודאי י"ל ממ"נ כמ"ש החמ"ח ובכנה"ג בסמ"ב בהגב"י ס"ק קפ"ז כתב דתירץ לו מורו דלא אמרינן ממ"נ לפי שאם אנו אומרים שלא תצטרך גט משני יאמרו שאין קידושין תופסין באחותה כדאמרינן בקטנה שנתקדשה שלא לדעת אביה וכונתו להא דפרק האיש מקדש מ"ד ע"ב דחיישינן שמא נתרצה האב וצריכה גנו ומיאון עיי"ש ולא נראה דשא"ה דמד"ת אין לחוש שמא נתרצה אביה דאוקמוה בחזקת פנויה ורק מחומרא אצריכה גט לכן צריכה גם מיאון דשמא יאמרו אין קידושין תופסין באחותה ומדינא אם קידש אחותה ודאי קידושין הן מדאורייתא משא"כ הכא דס"ל להמערער דהעדים הן רק פסולין מדרבנן ומדאוריית' קידושי קמא קידושין ואם יקדש אחותה אינן קידושין כלל מדאורייתא מנלן לחדש גזרה לגזרה ועוד דכיון דהכל יודעין דקידושי השני בממ"נ לא חלו ולפיכך ל"צ גט משני אין לחוש דיאמרו אין קידושין תופסין באחותה וכדאמרינן בקידושין שם דף מ"ה הכל יודעין אחות חלוצה מדרבנן ואין לחוש לשמא יאמרו אין קידושין תופסין באחותה ועיין טו"ז יו"ד סימן צדי"ק ס"ג בטו"ז ובחידושי שם דאין לנו לחדש גזרה זה שלא נזכר בש"ס וכמ"ש חכ"צ ס"ס צ"ב דמחמיר במילי דרבנן עליו הראיה.

ס"י דיש מסתפקין והקשה חמ"ח דאם כן מי שיש לו בן מן הכותית אשתו לא תתייבם רק תחלוץ וכו' נ"ל כיון דאסור לבא על הכותית ושפחה ורוב כשרים הן וגם רוב נשים מתעברות ויולדות אם כן הוי מיעוטא דמיעוטא ובמלתא דל"ש ל"ג בה רבנן ואפילו תימא דכיון דגזרו בשאר בן מן השפחה שלא ישא אחותו דהוי מיעוטא תו לא חלקו אף היכא דלא שכיח כלל וכמ"ש תה"ד בפסקים בסימן רס"ז כיון שתקנו רבנן בחד אונס ה"ה באונס דלא שכיח יותר אי שייך בהו חד טעמא מ"מ י"ל כיון דמצוה ביבום לא רצו לבטל מצות יבום במעוטא דמיעוטא משום לא פלוג וכה"ג כתב הלח"מ פ"ג מהלכות שביתת יו"ט דלא אסרו כבוי לצורך משום דאסרו כבוי שלא לצורך מטעם דל"פ רבנן כיון דשני עניינים הם דהאי לצורך והאי שלא לצורך והובא ביד מלאכי ונ"ל כונתו דהאי לצורך משום מצות שמחת יו"ט וה"נ בשלמא לישא אחותו ושפחה אינו מצוה דיכול לישא אחרת משא"כ לדחות מצות יבום ואין להקשות דמ"מ ביבום ארוסה דל"ל דל"ש דרוב נשים מתעברות רק אחר נישואין י"ל לפימ"ש בחידושי רמב"ן שילה:

יבמות אהא דאין בודקין עדי נשים בדו"ח משום דאיכא כתובה למשקל כד"מ דמי ואף דבארוסה ליכא כתובה א"א להחמיר בארוסה יותר מבנשואה דאם כן שויתינהו למילי דרבנן כחוכא ומצאתי בחכ"ב סימן מ"א דשלא תלד אף מיעוטא דשכיח אינו.

ועוי"ל דבאחותו מאמו בלא"ה אסור מדרבנן כדאיתא ביו"ד ר"ס רס"ט וליכא למגזר רק שלא לישא אחותו מאביו לבד ל"ל הטעם משום דיטעו דלא אסרה תורה רק אחותו מאמו ומאביו אי משמי לבד דאפילו בב"נ אסור ולא ידעו דבן שפחה או נכרית לא חשוב כלל אח מאביו וחשש זה לא שייך ביבום מי שיש לו בן מן הכותית או מן שפחה וצ"ע למה לא הקשה החמ"ח מן רישא דמשנה שם דאח מן השפחה ונכרית אינו זוקק אשת אחיו ליבום ואפשר דהתם י"ל דדוקא ליבום אינו זוקק אבל חליצה מדרבנן צריך או דמיירי באח מאביו ואמו דבכה"ג ליכא למטעי או כיון דבאח גם מאמו ליכא למגזר לא גזרו נמי באח מאביו לבד דא"כ הוי מילי דרבנן כחוכא דאם הוא אחיו גם מאמו השפחה אינו זוקק ובאח מאביו לבד זוקק לחליצה ואין להקשות מהיכי תיתי לנו לחדש גזרה שלא מצינו שגזרו חכז"ל וזה ק"ו ממ"ש המג"א בסימן י"ג סק"ז ובסימן ש"א ס"ק נ"ח דהתם אישתני ושייך לגזור בזה"ז ולא היה שייך לגזור בזמן הש"ס אך בזית רענן בילקוט כי תצא כתב עמ"ש הילקוט דהבא על הנכרית או על השפחה חייב משום אשת אב ומשום אשת אח דכשהולד גדל ומתגייר א"י שהוא אביו ולפעמים נושא אשת אביו או אשת אחיו אע"ג דבאמת לא מקרי אביו ואחיו אפשר דרבנן גזרו עליו והובא בביאור הגר"א.

וב"ש סק"ח הקשה למה לא כתב דין זה ג"כ לעיל בישראל הבא על הנכרית דהוי זרע שלו מדרבנן ואסור בממזרת ונראה לפימ"ש הב"ש לעיל סימן ד' סכ"ב סקל"ה דגר ועבד משוחרר נהי דלא איקרי קהל ואין איסור משום לא יבא ממזר בקהל ד' מ"מ אסור להרבות ממזרים א"כ כיון דרמ"א כאן בא רק לומר דיש להחמיר לכתחלה והרי שם בלא"ה אסור לכתחלה.

עוי"ל דדוקא לענין אחותו יש לגזור כיון דהבאה מן העריות אחותו היא כמבואר כאן יש לגזור גם הבאה מן שפחה ונכרית דאידי ואידי לא תפסי בהו קידושין ואתי למטעי אבל לענין לישא ממזרת גם הבא מן העריות ממזר הוא ומותר בממזרת והכי מסתבר דמהיכי תיתי לגזור שלא ישא אחותו מנכרית ושפחה אטו אחותו מישראלית דהא מבואר בפ' הא"מ ובפ"ק דב"מ דהכל יודעין שאין קידושין תופסין באחותו והיינו משום שהוא בכרת ועוד כיון דרוב ישראל כשרים א"כ לא שכיח שיוליד ישראל משפחה ונכרית ובמלתא דל"ש ל"ג רבנן אע"כ דחששו משום אחותו דנולדו מעריות וכיון דגם זה לא שכיח גזרו לא שכיח אטו ל"ש כמ"ש הליכות אלי דגזרינן ל"ש אטו ל"ש הובא בשעה"מ פ"ד מהיו"ט הח"י.

עוי"ל נהי דגזה"כ דישראל הבא על נכרית ושפחה הולד כמוה מ"מ מסברא יש בולד חלק מאביה נמי ומחזי כנושא אחותו מאביו לכן יש לגזור באחותו אבל לישא ממזרת כל שאין כולו ישראל לא חשוב קהל ודאי כמו שביארתי לעיל סימן ד' ס"ה ועיין בפרק יש בכור דף מ"ז ברש"י בד"ה דאיעבר מנכרי דלית ליה חייס לגבי ישראל ושייך הבן בתר אמו ישראלית טפי מבתר אבוה עכ"ל הרי אף דנכרי הבא עב"י הולד כמוה מ"מ יש לנכרי אביו ג"כ קצת חלק בו ולפיכך מזהמין את הולד כמ"ש תוס' שם ה"נ בישראל הבא על נכרית ושפחה נהי דהולד כמוה מ"מ יש לאב קצת חלק בו ודומה קצת לאחותו מאמו אף דלמשפחותם לבית אבותם כתיב ולפ"ז י"ל קושית הח"מ דבנו מנכרית ושפחה אינו פוטר מיבום אף דיש לו קצת חלק בו מ"מ כיון דכתיב ובן אין לו צריך שיהא לו לבדו כדדרשינן בפ' המגרש דף פ"ז וכתב לה ולא לה ולחברתה.

סי"ג בת אשתו בתוס' ר"פ נושאין על האנוסה ד"ה עריות כתבו וא"ת כיון דאיסור אשה ובתה מערות אשה ובתה לא תגלה נפקא אימא שלא אסר הכתוב אלא היכא דגלי ערות שתיהן אבל נכנסה לחופה ולא נבעלה מותר לגלות ערות האחרת ואר"י דסברה הוא כיון דכתיב שאר בקרא ע"י הנשואין בא השארית ובריש יבמות תד"ה בתה כתבו ובת אשתו היכא דנכנסה לחופה ולא נבעלה נראה לר"י דחייב על בתה אף דל"ת כתיב דמשמע ביאה סברא הוא דאין תלוי בביאה דהא לא מיחייב על בת אנוסתו אלמא בקידושין תליא והקשה בית מאיר דתחלה כתבו דוקא ע"י חופה ולבסוף מסקו ע"י קידושין ובפרק נושאין נמי משמע דוקא ע"י חופה מדנפיק להו משאר וארוסה לא נקראת שאר כדחזינן למ"ד ירושת הבעל דאורייתא וכע"מ דארוסה אינו יורשה דלא נקראת שאר וכן מבואר הטעם יבמות כ"ט ב' לענין שלא תטמא לו ברש"י וכן איתא בפסקי תוס' פ"ק בת אשתו שנכנסה לחופה ולא נבעלה חייב על בתה את"ד ונ"ל כיון דארוסה אסורה לו מד"ס אינו ראויה לו ול"ח שאר משא"כ כשנכנסה לחופה דהכל יודעין כלה למה נכנסה לחופה ובידו לבעלה ומצוה וקי"ל כל העומד לזרוק כזרוק דמי אבל ארוסה מד"ס מחוסר מעשה החופה וכתבו תוס' בפרק או"ב פ' ע"ב ובמרובה ע"ו ע"ב דלא אמרינן כל העומד לזרוק כזרוק דמי אלא אחר שנתקבל הדם בכוס כיון דמצוה להמתין עד שיתקבל כל דם הנפש וכן משמע בפ"ק דפסחים דף י"ג ע"ב ובפרש"י שם ובח"ס יו"ד סימן קצ"ו סמך על האי סברא וכתב שהוא ברור ואמת לענין שערות הכלות כיון דנהוג שלא לגלח עד אחר בעילה לא הוי חציצה בשעת טבילה דלא אמרינן כל העומד לקצוץ כקצוץ דמי כיון דמחוסר מעשה בעילה בין טבילה לקציצה עיי"ש ואף דתוספת במרובה כתבו דר"א ס"ל הכי ובמסקנא דש"ס לא ס"ל הכי י"ל דשאני קבלת דם בכוס דמעשה זוטא הוא ול"ח מחוסר מעשה וכה"ג כתב ב"מ לקמן סימן קכ"ג סס"א ולפיכך לדינא כתבו תוס' דא"ח על בת ארוסתו כיון דלדידן מחוסר חופה ואין בדעתו לעשות איסור ולבסוף דכתבו אף דלא תגלה כתב בקידושין תליא היינו דכונת הכתוב רק על קידושין כיון דמה"ת א"צ חופה ועתוס' זבחים דף ל"ד ע"ב בד"ה כל שבידו.

אך לפימ"ש תוס' בפ"ק דפסחים י"ג ב' בד"ה כל העומד לזרוק כזרוק דמי לחלק דהיכא דנשפך הדם אף דא"א לזרוק עוד מ"מ מעיקרא היה עומד לזרוק וכזרוק דמי אבל אם זרק דמן שלא לשמן איגלייא מלתא דל"ה כזרוק כיון דעקר מלשמן עיי"ש לפ"ז י"ל ה"נ אחר שבא על בת ארוסתו דתו א"א לבעול ארוסתו דלא תגלה ערות אשה ובתה א"כ עקר בידים שלא תהא עומד לבעילה ואגלאי למפרע דל"ח עומד לבעיל' וצ"ל לפ"ז דמ"מ בנכנסה לחופה חשובה שאר אף בלא טעם דכל העומד ומ"ש תוס' לבסוף בקידושין תליא היינו בחומה ע"י קידושין דחופה בלא קידושין אינו קונה כלל וכדאמרינן בפ"ק דקידושין דף ה' ע"ב ולפ"ז י"ל קושית הב"מ מיבמות דף י"ז ב' ש"י שמתה מותר באמה משים דזיקה לא אלימא למהוי כארוסה והא ודאי דזיקה אין עושה נישואין כדמוכח בדף כ"ט ע"ב וא"כ אפילו יש זיקה בארוסה מה בכך עיי"ש ולפימ"ש יש חילוק בין בא על אמה בחיי ארוסתו דעקר מלבוא תו על ארוסתו ולא חשובה ארוסתו עומד לביאה גם כשנאמר דאיסור דרבנן חשוב ראוי מדאורייתא אבל בש"י שמתה הוי כנשפך הדם דאלו היתה קיימת היה מייבמה ולא היה בא על אמה.

והנה ברש"י דף י"ז שם פירש תחלה אהא דאמר ש"מ ס"ל לרב אין זיקה דאם יש זיקה הוי כארוסה ואסור באמה והדר כשאמר הש"ס אי אמר רב אין זיקה ה"א ה"מ בתרי אבל בחד יש זיקה פרש"י אבל בחד יש זיקה והוי ככנוסה ולפימ"ש י"ל דארוסה הל"ל דמותר באמה דלא תגלה כתיב רק משום דעומדת לגלות ערותה אסורה ואף דאסור לבוא על ארוסה בלא חופה היינו רק מדרבנן אבל מדאורייתא ראויה לביאה מיד ואין בעילה מעכבת כדקי"ל כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת אך כ"ז לס"ד דלא ידע לחלק בין חד יבם לתרי אבל למאי דמסיק דיש לחלק בין תרי לחד ס"ל לרש"י דע"כ זיקה רק דרבנן וכבר נחלקו ר"ח וש"פ אי זיקה דרבנן או מדאורייתא יש זיקה כדאיתא בח"ר שם דף כ"ז ע"ב וגם הריטב"א בדף י"ח מספ"ל וס"ל לרש"י דזה תליא אם גם בתרי יש זיקה דאם יש זיקה מדאורייתא ע"כ גם בתרי הוא דנהי דעכשיו לא נתברר מי ייבמה מ"מ אף כשייבמה אחד הא קי"ל א"ב והוי ספק דאורייתא ומעיקרא לתרוייהו זקוקה אבל אם רק בחד יש זיקה עכצ"ל דרק מדרבנן יש זיקה ואת"ל דזיקה אינה רק כארוסה ל"ל כיון דראוי לבעילה הוי כבא עליה דהא מדרבנן צריכה קידושין וחופה כדאיתא לקמן סימן קס"ו ס"ב וא"כ למה אסור באמה הא לא תגלה כתיב וממ"נ מדאורייתא אין זיקה כלל אפילו כארוסה ומדרבנן אינה ראויה לביאה לפני קידושין וחופה ולא חשובה עומדת לכך כיון דלפני ביאה מחוסר קידושין וחופה לכן עכצ"ל דזיקה עשאוה רבנן ככנוסה ולכן אסור באמה אף דעדיין אינה ראויה לביאה ועיין במלא הרועים באות אלף הובא שם מכמה מקומות דאיסור דרבנן חשוב ראוי מדאוריתא ויש הרבה דעות בזה עיי"ש ועיין בסוטה פרק משיח מלחמה דמ"ג ע"ב דחמשה אחין ומת אחד מהם במלחמה דכולן חוזרין משום דכל חד וחד קרינן ביה אשתו ופרש"י שמא לזה תתייבם הרי בדאורייתא אין לחלק בין תרי לחד.

וצל"ע אם יש זיקה רק דרבנן לפימ"ש בח"ר דף צ"ח ע"ב דחמותו לאחר מיתת אשתו לית בה רק איסורא בעלמא משום ארור שוכב עם חותנתו אבל בת אשתו לאחר מיתת אשתו היא בכרת ומבואר במל"מ פ"א מהיו"ט הי"ז דהא דאמרינן ביבמות דף קי"ט מ"ל איסור לאו מ"ל איסור כרת לענין גזרה דוקא בלאו שיש בו מלקות עיי"ש א"כ למה אמר רב ש"י שמתה מותר באמה דקמ"ל דאין זיקה הל"ל יותר רבותא ש"י שמתה מותר בבתה ואם נימא דלא מתיר רק באמה משום דרק איסורא בעלמא גם באשתו לא גזרו בזיקה א"כ מנ"ל לש"ס לומר דס"ל לרב אין זיקה הא י"ל שפיר מודה דיש זיקה מדרבנן היכא דבאשתו יש לאו או כרת גזרו גם בזיקה משא"כ בחמותו.

ודע דמ"ש תוספת דאימא נכנסה לחופה ולא נבעלה מותר לגלות ערות האחרת היינו בלא קידושין אבל לקדש יש איסור אחר קידושי ראשונה דהא כתיב בפרשת אחרי ואשה אל אחותה לא תקח ופי' רש"י שם שתיהן כאחת וזה א"א בביאה הרי דאסור לקדש וכן הוא בפרק האומר דף ס"ז ע"ב דלא תקח היינו לקדשה לכתחלה וילפינן התם בהיקשא לכל עריות וגם כתיב ערות אשה ובתה לא תגלה את בת בנה ואת בת בתה לא תקח ופרש"י לא אסר הכתוב אלא ע"י נשואי ראשונה לכך נאמר לא תקח לשון קיחה וזה ודאי דפשטיה דקרא לא תקח קאי אשניה ואסר הכתוב לקדש וכ"ש אמה ובתה וכמ"ש כה"ג ברמב"ם הא"ב ה"ו ולפ"ז נדחה ראיות הפ"ת כאן מנזיר דף י"ב דהאומר לשלוחו צא וקדש לי אשה סתם אסור בכל הנשים דשמא השליח קידש אמה או בתה ולפימ"ש זה ודאי אסור אך אם בא על אמה או בתה י"ל דאין בו חיוב כרת מאחר שלא גלה ערות הראשונה דלא תגלה כתיב ולפימ"ש לעיל דאם מתה הראשונה חמיר מבא על השניה בלא"ה א"ש דבנזיר חיישינן שמא מתה הראשונה דהא אפי' בתר רובא לא אזלינן התם משום קנסא כמ"ש תוספת שם ודע מ"ש תוספת לס"ד דנכנסה לחופה ולא נבעלה מותר לגלות ערות האחרת היינו דאין בה איסור משום אשה ובתה אבל יש איסור פנויה לפוסקים דפנויה בלאו או עכ"פ איסור דרבנן דגם לס"ד דתוספת אם אחר קידושי האם או בתה קידש השניה או קדשן בב"א לא תפסי קידושין בשניה בזא"ז או בשתיהן בב"א דהא ילפינן בקידושין מאשה אל אחותה לא תקח דאין קידושין תופסין בב"א ובזאח"ז וכן כתיב ערות אשה ובתה ל"ת את ב"ב ואת בת בתה לא תקח והיינו נמי דלא תפסי קידושין בב"א או בזאח"ז וכ"כ במקנה שם דף נו"ן ע"ב ותוס' לא דנו רק אי חייב בביאת שניה אחר קידושי ראשונה ומיושב בזה גם ראיה שניה דהפ"ת מהא דהמקדש אשה ובתה ומה שהקשה מדאמר שם דף נ"א דבאחת מאשה ובתה הוי קידושין שאינה מסורה לביאה י"ל כיון דא"י איזה מקודשת אינו יכול לקדש מעתה שום אחת מהן וא"כ אסור לבוא על כל אחת ואחת מחמת איסור פנויה ומחמת הקידושין גרע כחו עיי"ש בתוספת דף נ"א ע"א.

סכ"ד ב"ש סקח"י ואם נשא שניה ע"פ אונס וכו' וכתב הב"מ במה איירי אם באנס שאנס שניהם באונס מיתה לישא זא"ז תמה אני אם יש מקום לקידושין ולנשואין אלו לחול אף להצריכה גט וק"ו הוא ממה דקי"ל בסימן מ"ב דאנס אשה וקדשה א"צ גט מפני דעביד שלא כהוגן עיי"ש ונ"ל כיון דמדינא הוי קידושין רק מתק"ח אפקיענהו יש לחלק דלא תקנו רק בשכיח קצת משא"כ שלא להנאת עצמו לאנס שניהן דזה רק להכשיל הא כתבו תוס' בפ"ק דע"ז דף י"ב בד"ה ושדי נכרי נבלה בקדרה דבחנם כדי להכשיל את ישראל לא חיישינן וא"כ אין לנו רק מה דאיתמר להדיא שתקנו להפקיע הקידושין וזה דבר מבואר בהרבה פוסקים דלא אמרינן לאפקיענהו לקידושין רק היכא דאתמר בש"ס להדיא קבצם ביד מלאכי באות א' ק"ו כאן דאיכא טעמא רבה לחלק דאם האיש אנס האשה וקדשה אם לא נפקיע הקידושין יהא שכיח הרבה וחשו לתקנת בנות ישראל משא"כ לאנס שניהם לא חשו כיון דלית לאנס הנאה בזה וממילא נדחה נמי מ"ש הב"מ דכן מוכח בתוס' גיטין פ"ב ע"ב ד"ה שר"א דמסיימי דנשואין א"א בעל כרחה דש"מ דגם בשניהם אנוסים א"א דאל"ה עדיין היה לחוש שמא יאנס תרוייהו ולפימ"ש א"ש דלא חשו לאנס שלא להנאתו דזה ק"ו מהא דאמר בדף פ"ד ע"מ שלא תבעלי לאבא דל"ח שמא תבעל.

ובדרישת ארי הביא ראיה מרמב"ם פ"ו מיבום ה"י דאסרו לייבם ח"ל ושניות גזרה משום ביאה שניה הרי אף דביאה ראשונה בהיתר ע"י נשואין ביאה שניה אסורה אף דתוס' ביבמות דף כף ע"ב חלקו בין הא דנשאה קודם שנתמנה שיכול לקיימה משום דנשאה בהיתר בלא שום דחיית איסור מ"מ ה"נ דיעבור וא"י נמי מטעם דחיה הוא דפ"כ דוחה לאיסורא ע"כ נראה לאחר שעבר האונס צריך לגרשה את"ד ונ"ל דאינו ראיה די"ל באונס דל"ש ל"ג וכ"ש אונס כי האי דאין האנס נהנה אף שכתבו תוס' בפ"ק דשבת דף י"ד ע"ב כיון דגזרו בשכיח לא פלוג אף בל"ש שאני הכא דהא במידי דשכיח אסרו שניות ובאונס מיתה דלא שכיח הניחו שיעבור וא"י וכיון דאיפלג איפלג ומהיכי תיתי לומר דגזרו שיהא איסור רק דחויה מפני פ"נ.

ולענין אם כבר נשא אשת חמיו עיין בשו"ת ד"ח ח"ב בא"ע סי"ג דהשואל כתב שדבר שאסור מפני מ"ע מותר בדיעבד וכתב הד"ח שכן מבואר במג"א בריש הלכות שבת וכונתו למ"ש המג"א ס"ס רמ"ג בשם הב"ח דאם עבר והשכיר המרחץ לשנה דאינו אסור אלא משום מ"ע בדיעבד שכרו מותר ול"נ דשא"ה דהמ"ע בשעת מלאכת המרחץ בשבת דיאמרו דהגוי שכיר אצל הישראל ליום ועושה המלאכה בשביל ישראל אבל בשעת קבלת השכירות מן הגוי ליכא מ"ע דאדרבה הרי רואין דגוים משלם לו שכירות בעד המרחץ משא"כ כאן דכל זמן דדייר עם אשת חמיו יש מ"ע דיסברו דדייר עם חמותו ועיינתי אח"כ בב"ח שם וראיתי שכתב דאם עבר והשכירו שכרו מותר דעבדיה לאיסורא עכ"ל הרי משום דעבדיה לאיסורא כבר וראיה משם להיפך.

סכ"ז והלכה למדינה אחרת כתב ב"ש סק"כ דבמקום חדר"ג אין עא"נ שמתה אשתו ועיין מה שכתבתי לקמן סימן י"ז סל"ט הוכחה מירושלמי רפ"ג דיומא דבמלתא דעל"ג נאמן ע"א באיסורין אף דאיתחזיק איסורא וכאן נמי חשוב על"ג כמ"ש רמב"ם פי"ג מהלכות גירושין.

ס"ל נאסרה לקרוביו בטו"ז הבין דמיירי הרא"ש שאמר קדשני אחר שנשאת לזה והאיך נאמנת להפקיע עצמה מיד בעלה זה כדאיתא בפ"ק דקידושין די"ב ונראה משום דכבר יצא ערעור שקדשה ראשון הוי כרגל"ד וכ"כ בדרישת ארי וד"מ לקמן בס"ס מ"ו ועיין שעה"מ פ"ט מה"א הט"ו.

תו תמה הטו"ז א"כ אפילו אמרה קדשני סתם אמאי לא נימא דודאי כדין קידושין אמרה דהיינו בפני עדים דאפילו אומרת בפני עדים אכתי נימא שמא לא היה ש"פ א"ו מסתמא כדין קידושין אמרה ובדרישת ארי תמה הא קי"ל לקמן סימן ל"א דחיישינן שמא ש"פ במדי ואפילו בדבר שאינו מתקיים לדעת הרא"ש ונ"ל לפימ"ש הרא"ה בבד"ה בשער התערובות דהיכא דאין האיסור רק מדרבנן לאו כ"כ לשויה אנפשיה חתיכה דאיסורא לאסרה עליו עיי"ש ה"נ לא מהימנא לשאנח"ד כיון דפחות מש"פ רק מדרבנן חיישינן שמא ש"פ במדי כדאיתא לקמן סימן ל"א ושפיר הקשה הטו"ז ואני תמה דהא מבואר בחו"מ סימן סמך ס"ו בהג"ה דכל האומר נתתי לפלוני כו"כ הוי הודאות בע"ד כמאה עדים דמי ואין מדקדקין כיצד נתן מאחר שהודה אמרינן בודאי נתן באופן המועיל ואיתא בטור וב"ח שם שכן נמי דעת הרא"ש ואפילו הרי"ף שחולק י"ל משום דנתתי תרי לשונות משמע דמשמע שכבר נתן והוי הודאה ומשמע נמי שנותן עכשיו להבא ול"ה הודאה וכ"כ בגד"ת שער ס"ד ח"ב וא"כ ה"נ הל"ל כיון שהודית שנתקדשה בודאי כונתה באופן המועיל.

ונראה לפימ"ש הנמ"י בפחז"ה אהא דקשתא בעילותא דאף די"ל מגו דלקוח לאו מפיו אנו חיין כ"כ להאמינו דדר בו המוכר חד יומא עד שנברר עוד ספק אחד מדעתינו לומר שהמוכר לקחה מן המערער עיי"ש וה"נ מה שנאמנת לשויה את עצמה חתיכה דאיסורא רק משום אומדנא קצת מחמת הערעור לא מפיה אנו חיין להאמינה כל כך לקיים דבריה ולברר עוד ספק אחד מדעתינו לומר דודאי נתקדשה בפני עדים באופן המועיל דהא מבואר בשו"ת הרא"ש שם דהוטל חרם על כל מי שיודע שהיה ביניהם קידושין שיעיד בפני ב"ד ולא בא שום עדות על זה א"כ כשנאמר דכונתה שנתקדשה בפני עדים והלכו למדה"י והרי מבואר בחו"מ סימן עין דכשא"ל המלוה אל תפרעני אלא בפני עדים ואח"כ אמר הלוה פרעתיך בפני עדים ומתו או הלכו למדה"י אינו נאמן כיון דלא מייחד עדים מוכחא מלתא דמשקר עיי"ש בש"ך סקי"ג א"כ מסתיין להאמינה כשאמרה בפירש נתקדשתי בפני עדים משום דשאנח"ד ולא לומר מדעתינו דכונתה שנתקדשה בפני עדים והלכו למדה"י ואדרבה נימא דנתקדשה שלא בפני עדים ולא משקרא משא"כ כשפירשה שהיו עדים אין לתלות שלא היה ש"פ כיון דאדם יודע שאין קידושין בפחות מש"פ כדאיתא בפ"ק דב"מ ודאי היה באופן המועיל ומ"מ יותר נראין דברי הב"ש דמיירי דאמרה כן טרם שנתקדשה לקרובי ראשון דשאכח"ד כיון דאז לא היתה מפקעת עצמה מבעלה והא דאם אמרה קדשני סתם לא אמרינן דכונתה שקידשה באופן המועיל בפני עדים והלכו למדה"י כמו בחו"מ סימן סמך הנ"ל דשא"ה דליכא הוכחה להיפך משא"כ כאן כיון דלא מייחדה העדים מוכח מלתא דלא היו עדים וכאלו אנן סהדי דודאי כך היה מדמוציאין ממון ע"י סברא זאת בהא דחו"מ סימן עין א"כ יותר י"ל כונתה שנתקדשה בלא עדים ועיין נתיבות סימן סמך ס"ק ט"ו ובטו"ז על חו"מ סימן קל"ח דכל היכא דאפשר לדחוק לפרש כונתו באופן שלא יהא הודאתו מוכחש מעדים מפרשינן וראיה לזה מקידושין דף ס"ה אהא דהאומר לאשה קדשתיך הוא אסור בקרובתיה דמוקו לה כגון דאמר קידשתיך בפני פו"פ והלכו למדה"י ולא אמר משום דודאי היו הקידושין באופן המועיל ואפילו לא פירש בפני עדים ודאי כונתו כך ועיין חמ"ח וב"ש לקמן ריש סימן מ"מ דאי אמר סתם קדשתיך יכול לפרש דבריו שלא היו עדים והנה הרא"ש כאן לא הצריך שתפרש דבריה צ"ל משום דהלכה ונשאת אנן מפרשינן דבריה וכדאיתא כה"ג ביו"ד סימן קפ"ה ס"ג בהג"ה ולעיל סימן זיי"ן בב"ש ס"ק י"א בשם רד"ך ועמ"ש שם ובישיע"ק לקמן בסו"ח ססק"א כתב דהיכא שמתרץ דבריו ואומר שקידשה בלי עדים אף שהוא תירץ דחוק כיון דמסייע לה חזקה דאין אשה מעיזה פניה בפני בעלה מהני עיי"ש והרי בתשובת הרא"ש לא התנה דדוקא שנתקדשה בפני בעלה או בעיר שיושב בעלה ומשמע נמי אפי' אינו בחיים כלל וכן סתם פה בש"ע אע"כ מטעם שכתבתי.

תוכן העניינים

ערך שי אבן העזר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה