אור ברסלב
ערך שי אבן העזר חלק א הלכות אישות › סימן ט

ערך שי אבן העזר חלק א· רבי שלמה יהודה טבק

הלכות אישות · סימן ט

סימן ז

ס"א ל"ת ברא"ש פ"ד דכתובות ס"ג כתב בשם הר"ם מנרבונא דאין לה כתובה כשנתאלמנה מן השני כיון דלא שרי לאינסובי לא קרינן בה לכשתנשאי לאחר תטלי מ"ש לכי והשיגו הרא"ש דאם נשאת אין כופין אותו להוציא קרינן ביה לכשתנשאי ומן השלישי א"ל הכיר בה אין לה כתובה ואם הכיר בה יש לה כתובה ויראה שכופין אותו להוציא דחמירא סכנתא מאיסורא ומחויבין ב"ד להפרישו שלא יפשע בנפשו את"ד והוא סתירה מניה וביה כמו שתמה תפ"ש ונראה דמודה רא"ש בנשאת למי שלא הכיר בה כיון דאין לה כתובה ממילא גם תנאי כתובה אין לה דמזוני תנאי כתובה הוא כדאיתא בפ' יש מותרות דף פ"ה ולקמן סימן ק"ז וכיון דלא מחויב לה בשכו"ע סגי להפרישם דתו ל"ל מזל גרם דהא כתב בתשובת הרא"ש דהיינו דמזלה גרם שתחי' בצער ולא תתפרנס ע"י בעל וכיון דבאפשרי להנשא למי שאין מכיר בה וקרינן שפיר לכשתנשאי לאחר והדר כתב הרא"ש בהכיר בה דיש לה כתובה א"כ מחויב בשכו"ע א"ל יוציאה כופין אותו להוציא ונראה דאפי' בהכיר בה אם מוחלת על שכו"ע אין כופין להוציא רק להפרישם דמחילה מהני כדלקמן סימן ס"ט ואף דבעונה איתא לקמן סימן ע"ו ס"ה דאף ברשותה אין לו להתאחר אלא חדש משום דבלבה מצטערת מ"מ כאן דבלאה"נ אם תצא ממנו ואסורה להנשא לאחר אינה מפסדת כלום ואדרבה מרווחת דיקרא שמו עליה וכדאיתה בישעי' ד'.

לג' עב"ש לעולם הלכה כרשב"ג רק בסכנה כרבי וכ"כ טו"ז ס"ס קו"ף ביו"ד ובמנ"י כמ"ו סקכ"ט וברכ"י כאן תמהו הא בלא ילדה ב"פ עשר שנים קי"ל כרבי וזה רק איסורא ונראה דגם אינה ודאי רק חשש ובב"פ הוי רק ספק חשש כמ"ש בא"ז הובא בתה"ד סי' רי"א א"כ הוי ס"ס אך במצות עשה ס"ס לחומרא כמ"ש במצל מאש סי"ג ופ"ו מ"ע פרו ורבו אבל באיסור לאו מהני ס"ס אם אינו סכנה ודברי טו"ז לענין תולעים בלאה"נ א"ש דל"ל כיון דנמצאו ג' ודאי ימצא עוד דא"כ אין לדבר סוף וכל התבשיל היה להיות מלא תולעים ועיננו רואין שאינו כן וע"כ דיש קצבה א"כ י"ל נמי דיותר מג' ליכא רק כיון דהוחזק ריעותא אסור אבל בתרי דספק אם הוי חזקה ובלא חזקה אחזוק איסורא לא מחזיקינן הוי ס"ס משא"כ בנשואין יש לומר כיון דאתחזקה ודאי לא תלד עוד או קרוב לודאי ואינו בגדר ספק לצרפו לס"ס.

נתקדשה יכנוס ואם נפלה לפני יבם בחכ"א שאלה א' הוכיח מיהודה דאמר עד יגדל שלה בני פן ימות גם הוא כאחיו ופרשו רש"י ורמב"ן דמוחזקת שמתו שני אנשיה והרגיש בעצמו די"ל שאני אינו מצווה ועושה ודחה דלא תהא גרועה מצוה דאורייתא שרצו אבותינו לקיים ממצוה דרבנן דשלוחי מצוה אין ניזקין.

ולע"ד בשלמא מצוה מחויבת אצ"כ במידי דעשיה עיין הה"מ פ"ב משופר ה"ד ובש"ע או"ח סימן תע"ה דאפילו אנסוהו לאכול מצה אם ידע שהיום פסח ושהוא חייב באכילת מצה ועי"ש מג"א סקי"ד וה"ד כשמחויב סתמא לשמה קאי כדאיתא ריש זבחים בזביחת קדשים שלא לשמן אבל כשאינו מחויב ועושה להנאת עצמו אינו סתמא לשמה ואינו מצוה רק כשמתכוין לשם מצוה אחשבה למצוה וי"ל שומר מצוה לא ידע דבר רע וירא יהודא מן יתכוין שלה רק להנאת עצמו ובפאר הדור סימן קמ"ו כתב דהלכה אפילו אינו מתכוין רק לשם יופי מצות יבום קודמת ולפי דרכי דוקא כיון שמחויב סתמא הוי מצוה ואף דזבחים, שנזבחו שלא לשמן גרע מסתמא היינו משום דעקר שמו בהדיא כדפרש"י שם דהוא עולה ולא רצה רק שיהא שלמים וגם פירש בשפתיו דוקא עיין תוי"ט ספ"ג דב"מ משא"כ במתכוין לנוי אינו מתכוין דוקא שלא לצאת וכן באנסוהו לאכול מצה ואפילו במתכוין שלא לצאת כתב בחידושי רע"ק על א"ח סימן תע"ה דיוצא ועדיף מכסבור שהוא חול דהוי רק מתעסק שו"ר בנו"ב חא"ע סימן נ"ד דעתו דמתכוין לנוי גרע מסתמא אלא דכתב שם לאבא שאול.

ועוד שאני קטן כמ"ש תוס' בריש זבחים ובקמא דחולין י"ב ע"ב דסתמא לשמן דוקא בגדול אבל קטן אפילו אומר דעושה לשם מצוה הוי כמתעסק ופסול ובזה א"ש מ"ש עד יגדל שלה דלא הוי דחיה בעלמא אלא דאז שומר מצוה לא ידע דבר רע אפי' בזה"ז דאין מתכונים למצוה מ"מ כיון דיודע שחייב באותו מצוה יוצא כמו באכילת מצה אפילו אנסוהו.

ועוד הא גם אונן ייבם את תמר ומ"מ מת הרי דמעיינה או מזלה ריע כ"כ דשכיח היזקה אפילו במקום מצוה לכן ירא וי"ל דכסבור שמא משים דקטן היה לא ידע להזהר לכוין לשם מצוה לכן אמר עד יגדל שלה בני ויכוין לשם מצוה ובכה"ג לא חזינן בה ריעותא.

ובתה"ד סימן רי"א כתב דמקילין בכל קטלנית משום דאם יהיו אסורות להנשא שמא תצאנה לתרבות רעה עיי"ש ובאמת בפאר הדור ג"כ כ"כ אך משום דס"ל דגם מדינא דש"ס אינו סכנה רק ניחוש ואינו איסור אבל לתה"ד דקאי לדעת הרא"ש דהוי סכנתא ומדינא דגמרא ב"ד כופין על זה איך נחזור סכנה על זה משום חששא דאשה שלא תעשה איסור מה דהגמרא לא התיר ונראה כמ"ש הרא"ש בפ' אעפ"י סימן ל"ה על דינא דמתיבתא שלא כדין הגמרא במורדת משום דראו הקלקול בבנות ישראל וחששו שיצאו לתרבות רעה עיי"ש הרי משום דנתקלקלו עכשיו שינו מדין הש"ס וה"נ לענין קטלנית ואי דמ"מ סכנה הוי זה אינו כיון דמצילה מעון וגם מציל רבים שלא יפרצו בה שומר מצוה לא ידע דבר רע שו"ר בח"ס א"ע סימן כ"ד שכתב כן בטעמא דתה"ד רק לא הביא מהרא"ש לומר מה נשתנת עכשיו מדין הש"ס ונראה דהכל לפי המקום והזמן לפי ראות עיני הב"ד ובזה מיושב מה שתמה הברכ"י דבפאר הדור כתב דב"ד של ר"י מיגאש העלימו עין ובשו"ת ר"י מיגא"ש כתב דהוא איסור וסכנה ומי שרוצה לעבור מונעים אותו ואין מניחין אותו לאבד עצמו עיי"ש סימן ק"ג ולפימ"ש א"ש דזה השיב לשואל ממקום אחר ודינא משתעי דכך הדין ובליכא חששא דתצא לתרבות רעה וב"ד שלא היו מעכבין לפי מקומו ושעתו דיש בזה הצלה מעברה דשומר מצוה לא ידע ד"ר ועדיף מיבום דאפשר בחליצה ועוד לפימ"ש הרא"ש בשו"ת כלל ל"ב סימן י"ג דסתם פנויות בזה"ז אין טובלות דבושה לטבול א"כ יש עכשיו חשש שלא יכשלו רבים באיסור כרת משא"כ בזמן הש"ס לכן מעלימין הב"ד עיניהם מלמחות בזה"ז.

עו"כ בתה"ד שם דבספר חסידים משמע דס"ל מעיין גורם אמנם משמע נמי דקי"ל כרשב"ג דלרביעי ל"ת וכתב עוד דבר תמוה דלחמישי אינו מזיק ולכך נראה דליכא למסמך עליה עכ"ל ונ"ל דכל דבריו אחד ויסודתו בהררי קדש דבסבא דמשפטים דף ק"א ע"ב וק"ב ע"א וע"ב מבואר דבעל ראשון בביאתו שביק בה רוחא ובביאת בעל שני ג"כ נותן בה רוחא ותרוייהו לא יכלו לאתקיימא בגוף האשה כחדא ולכן רוחא דראשון מכשכשא כחויא במעהא ומקטרג על השני שבא בגבולו ולכן כשמת השני חזינן דראשון נצחן ולא תנשא לשלישי ואזדא הא כרבי אך לרשב"ג ס"ל ע"כ דמת שמת השני לא אתחזיק ראשון בנצחן דאין חזקה בפ"א לכן דוקא לרביעי ל"ת דכבר הוחזק בב"פ וגם רשב"ג מידה בסכנה סגי בב"פ להתחזיק ומבואר שם עוד דאחר יב"ח למיתת הבעל יוצא הרוח מאשתו עיי"ש וא"כ לפ"ז למה סתמו דלעולם לא תנשא וצ"ל כדאיתא בשילהי ע"ז גזרה שאב"י אטו ב"י ואם גזרו שם איסור לעולם משום חד יומא כ"ש בסכנה דיגזרו לעולם משום שנה ראשונה אך כ"ז לרביעי דמשכחת שתנשא לו אחר תשעה חדשים למיתת ראשון אבל בחמישי דא"א כיון דצריכה להמתין ג"ח ימי הבחנה לכל בעל כבר עבר יותר משנה תו ליכא למגזר ול"ל דמשכחת בנשאת באיסור דהא כתב הרא"ש בע"ז שם דלא אסרו התבשיל שנתבשל בכלי שאב"י כיון דאסור לכתחלה לבשל אפילו באב"י לא שכיח שיבשל בה וס"ל לס"ח דמעיין גורם היינו רוח בעלה הראשון שבמעהא ולכן אין לאסור עד רביעי דעכ"פ הראשון אתחזק בנצחן בב"פ ומאי דאמרינן בש"ס ותל גורם ס"ל כרמב"ם בפאר הדור דזה רק ניחוש בעלמא ואין לאסור משום זה למי שאינו מפחד ועיי"ש בסבא ק"ד ע"ב דכשמייבמה אחיו אין המת מקטרג בו כיון שהוא אחיו ועושה לו טובה בייבום ולכן שפיר יש סעד לפוסקים דאין חשש קטלנית ביבום ומותר לדור עמה גם אחר, ביאה ראשונה דמחמת דמזל גורם אינו רק ניחוש ול"ש היזקא ואינו סכנה ודאי י"ל שומר מצוה ל"י ד"ר ובזה אזדא מ"ש בה"ק שתי נשים צרות נשאו לב' אנשים ונתאלמנו כל אחת תולה בחברתה וינשאו לשני אנשים דלפימ"ש מעיין גורם אין האשה גורמת אלא דרוחא שבמעתא גורם והרי הראשון נצחן.

גם מ"ש הברכ"י בשתי אחיות מתו בעליהן דלמ"ד מעיין גורם כל חדא מנייהו לא תנשא לשני והאחות השלישית לא תנשא גם לראשון דאחיות מחזיקות לפימ"ש אין חשש דאין הריעותא מצד האשה ולפיכך לא אמרו א"ב בין מ"ד מעיין גורם ובין מ"ד מזל גורם לענין זה דגם למ"ד מעיין גורם אין חשש.

אך קשה לפימ"ש דלמ"ד מעיין גורם דהריעותא מצד הבעל אין הצרות תולות זב"ז הל"ל אותו נ"מ ונ"ל די"ל דח"ו לא נעלם מהאמוראים טעם הסבא אלא דמ"ד מזל גורם הוסיף עוד טעם דנ"מ לענין ארוסה אבל מודה לטעם דמעיין גורם וא"כ ל"ל תו הך נ"מ וכה"ג אמר בפ"ק דגיטין דף ד' ע"ב רבה אית ליה דרבא ולכך לא אמר א"ב דלמ"ד וחל גורם אינו רק ניחוש למי שמפחד כמ"ש בפאר הדור ואין כופין להוציא דלפימ"ש לכ"ע גם מעיין גורם וכן מצאתי בריב"ש סימן רל"ג.

ולכאורה ע"כ ש"ס דילן לא ס"ל כסבא מדאמר א"ב דנפל מדיקלא ומית דלמ"ד מעיין גורם ליכא ולסבא כיון דמקטרג עליו אפשר גרם ליה דנפל מדיקלא אך שם דף ק"ב אמר רוחא דיליה מכשכש במעהא כחויא ומקטרגא בהדי רוח אחרא דעמל בה מבעלה תניינא עכ"ל נראה דמטיל בו ארס כחויא ומת בחולי כיון דאיהו מקטרג הוא השליח וכדכתיב בנבות צא ועשה כן במלכים א' כ"ב ועדיין קשה נהי דבחמישי אין חשש מחמת הראשון עדיין יש חשש מחמת השני וצ"ל דס"ל לספר חסידים דאין חשש רק מחמת הראשון דאין האשה כורתת ברית רק למי שעשאה כלי וכן מגרש אשתו הראשונה מזבח מוריד עליו דמעות ואיתא בפר"ח לקמן סימן קי"ט דזה דוקא כשנשאה בתולה דעשאה כלי וכיון שעשאה כלי וכרתה לו ברית מקטרג באחר הבא בגבולו ועוד דמבואר בסבא שם דף ק"ב ע"ב דארמלתא דלא נסיבת כד אסתלקת מעלמא זכאת לגבי בעלה ונהרין תרוייהו כדקא יאות בחבורא חדא עיי"ש ולכן הראשון מקטרג באינך שבאו בגבולו משא"כ השני אף דאפשר כיון דנשאת לשני תו לא תהדר לראשון גם אחר מותה ותחזור לשני מ"מ אין לו טענה על השלישי שבא בגבולו דכאשר עשה לראשון כן יעשה לו ומה דמקטרג ראשון לשלישי אף דכבר אפסקיה שני י"ל דאם נצח ראשון לשני ודחה אותו ממנה עדיין עתידה לחזור לו אחר מותה ובזהר"ק שם כתב שהעושה אותה כלי משאיר בה רוח ולפ"ז אין חשש רק מחמת הראשון שעשאה כלי אך דזה צע"ג דא"כ למה מצות יבום גם כשמת השני בלא בנים וגם צ"ע למה מצות יבום שייך גם אחר שנה למיתת הבעל וי"ל דמ"מ פועל ביבום להמשיך כר"נ של הראשון בולד הנולד דהא גם ארוסה מתייבמת כדלקמן ריש סימן קנ"ו אלא דגם בארוסה ע"י קידושין נותן לה רוח המקיף וגם בביאה לבעולה נותן בה רוח אבל בביאה ראשונה שעושה אותה כלי מתקשר עמה ביותר ולכן אין כורתת ברית רק למי שעושה אותה כלי ע"י רוחא דשדי בגוה אז וכן משמע בלק"ת להאריז"ל פ' וישב ובזוהר"ק על הסבא שם בלק"ה פ' וירא כתב דההוא רוחא דשדי בגוה כשעשאה כלי גדול מהרוחא שניתן בה אח"כ בביאה עיי"ש וא"כ סברא יותר שידחה הראשון את השני או השלישי והרביעי וגם דההוא רוחא דשדי בגוה כשעשאה כלי היא נפשה וחיותה כמ"ש בלק"ת בפ' וירא ובפ' וישלח ע"פ ויהי בצאת נפשה לכן היא של בעל ראשון ואינך באו בגבולו וצ"ל בהיותה בתולה יש לה חיות ונפש שנולדה בה רק בביאה ראשונה ניתן בה נפש וחיות חדש מבעלה וזה נכנס וזה יוצא.

כתב בספר חסידים סימן תע"ח אשה לשלישי או לרביעי לא תנשא אם מתו בעליה זה אחר זה לאחר שבאו עליה ומתו בלא בנים או מיד אחר בעילה כמו ער ואונן שלא עכבו אצל תמר עכ"ל מ"ש זא"ז ס"ל דבסירוגין אין חשש והבה"ט נסתפק בזה ומ"ש לשלישי או לרביעי היינו לכל מר כדאית ליה לרבי לשלישי ולרשב"ג לרביעי וכ"כ שם בסימן תע"ז ומ"ש בתה"ד דפסק כרשב"ג עדותו נאמנה דהיה לו ספר חסידים כת"י והיה כתוב בו כך וכן מ"ש תה"ד דלחמישי תנשא אינו מפורש בספר חסידים הנדפס ומ"ש בספר חסידים ומתו בלא בנים נ"ל דס"ל כיון דמעיין גורם מדכתב לאחר שבאו עליה היינו דוקא אם מיד מעיין גורם דאם באיזה בעילות לא גרם הוי כסירוגין דאם מעיין גורם ה"ל לגרום איד וכיון שילדו ע"כ דלא גרם המעיין שימותו דטרפה אינו מוליד כמ"ש הפר"ח הובא בשעה"מ פי"א מהלכות שחיטה ואף אם חיו יותר מיב"ח מ"מ כיון דכתב היש"ש בפא"ט דמיעוט טריפות חיין יב"ח חיישינן בסכנה למיעוט או דבסכנה חיישינן למ"ד טרפה חיה משא"כ להוליד גרע כמ"ש תוספת בחולין דף ק"מ דאפילו למ"ד דחיה מצי סבר דאינה יולדת וכ"כ תוס' בפ"ק דע"ז דף וא"ו ובפא"ט דף נ"ז ע"ב סימן לטרפה כל שאינה יולדת שו"ר בשו"ת שו"מ מהדורא תנינא תשובה פ"ז הביא מספר נוצר חסד על אבות שאם היו לה בנים מבעלים ראשונים אינה קטלנית

ומ"ש או מיד אחר בעילה משמע דר"ל דבכה"ג אפילו ילדה מהם ומשום דרגלים לדבר טובא חיישינן יותר דאתרמי דילדו או אז חיישינן דמזל גורם או אפשר דמיירי נמי דלא ילדו כער ואונן אלא דה"א כיון דאין אשה מתעברת בביאה ראשונה אין ריעותא ממה דלא ילדה מראשון מ"מ כיון דרגל"ד חיישינן יותר וגם לפימ"ש לעיל דס"ח ס"ל דמעיין גורם היינו רוחא דשדי בגוה בעל ראשון ממית לאינך אם כן אין מעלה אם ראשון הוליד בנים ממנה מ"מ י"ל דקאי על שני ושלישי ועוד לפי הנוסחא בנדפס לא הוזכר דלחמישי תנשא וי"ל דאזיל בשיטת רש"י ופוסקים דמעיינה גורם גם בראשון והגם דבכל הפוסקים לא הוזכר קילות הללו וגם מסתימת הש"ס לא משמע הכי וי"ל דלא פלוג וס"ח מיירי התם רק לענין דלא יתחייב בנפשו מ"מ כיון דבלא"ה רבים מקילין ורמב"ם ס"ל דליכא איסור בזה רק ניחוש למי שמפחד יש סעד מהס"ח במה דמקיל ולעומתו במה דמחמיר כשמתו בלא בנים או תכף אחר הבעילה אין להקל כלל דכשמתו מיד אחר הבעילה חזינן דהאשה גרמה וכשמתו בלא בנים כיון דרוב נשים מתעברות ויולדות כדאיתא בריש פרק בתרא דיבמות וזו לא ילדה חזינן דמעיינה גרם להם להמיתם ולכן לא ילדו ואף דחיו יותר מיב"ח מ"מ כיון דיש מעוט דטרפה חיה חיישינן משום דנגד רוב דטרפה אינו חי יש רוב דמתעברות ויולדות וגם בסכנה לא סמכינן ארוב וכמ"ש.

הג"ה וי"א הנה בזהר משפטים דף ק"ב ז"ל לזימנין דחי קדמאה לההוא תניינא ואיתעביד ליה מקטרגא עד דאפיק ליה מעלמא וע"ד תנינן דמתרין והלאה לא יסב ב"נ לההיא אתתא דהא רוחא כיון דאתקף וקא נצח לההוא רוחא אחרא תניינא מכאן ולהלאה לא יתערב ב"נ אחרא בהדה עכ"ל לפ"ז יש חילוק בין בעל ראשון מת בדבר או זקן ושני מת בלא זקנה ודבר רגל"ד דראשון נצחן הוא אבל אם השני מת זקן או בדבר ליכא רגל"ד ולה"ט נמי אין חילוק בין מת לנהרג בין בראשון בין בשני די"ל ע"י קטרוגו של ראשון נהרג שני הגם דכתבתי לעיל להשוות דעת הזהר עם הש"ס דמעיין גורם דמטיל בו ארס מ"מ פרוקא לסכנתא.

הג"ה בדבר או מכת מדינה ריב"ש וח"ס א"ע סימן כ"ג הקשה הא אביי מבית עלי קאתי ואפ"ה אמרה לה דביתהו דרבא קטלת תלת כדאיתא בפרק אעפ"י משמע שתלתה מיתת אביי בה והרי בית עלי הוי כמו מכת מדינה עיי"ש שהוכיח מזה דלא כריב"ש והרמ"א כאן ואישתמיטתיה מ"ש תוספת פ"ק דר"ה דח"י בד"ה רבה דאי לאו מזלא הוי מגין עליו זכות תורה עיי"ש וכ"ש אביי דעסיק בתורה וגמ"ח כדאי' התם.

עו"כ שם בח"ס דמ"ש הב"ש דאם מת זקן לאו קטלנית היא היינו בן שבעים דהא אביי דנסב חומה ומת בר שתין וא"ל דביתהו דרבא קטלת תלת ובשו"ת פרשת מרדכי סט"ז כתב דבר שתין חשוב זקן וכתב המסדר שם לתרץ ראיות הח"ס וגם קושיותו אהא דמכת מדינה הנ"ל דשאני חומה דכבר מתו שנים ואתחזקית לקטלנית לא תלינן מיתת אביי במכת מדינה או בזקנה כיון דקי"ל בתרי זימני הוי חזקה כרבי ואביי היה שלישי עיי"ש ויש ראיה לדבריו מפ"ט דב"מ דף ק"ו ע"ב דאמר התם אם נשתדפו כל שדותיו של שוכר ואישתדיף רובא דבאגא ואישתדיף גם שדה שחכר אמר ליה מחכיר משום לתאך הוא עיי"ש הרי מוציאין ממון בסברא זאת מחוכר ולא תלינן במכת מדינה ה"נ כיון דכבר מתו כל בעליה של חימה תלינן גם מיתת אביי במזלה ולפ"ז בן ששים חשוב זקן ואינו מצטרף להחזיקה בקטלנית ע"י שמת לה עוד בעל אחד מיהו אם השני מת זקן או במכת מדינה ונשאת לשלישי ומת היא קטלנית אף דאפסקה הזקן ובה"ט מסתפק בסירוגין ובס"ח סימן תע"ח כתב דוקא במתו זה אחר זה מ"מ כיון דמתו שני בעליה ראשון ושלישי בלא זקנה או מכת מדינה תלינן גם האמצעי שמת במזלה כיון דאינו ודאי שמת מחמת זקנה או מכ"מ רק דאינה מתחזקת בצירופו אהני מה שמת שלישי להחזיקה ותלינן גם אמצעי מחמת מזלה מת וכה"ג כתב בחו"ד יו"ד סימן קפ"ז סק"ב לענין רואה מח"ת.

רבים מקילים אפשר משום דאיתא בסבא ק"ב ע"ב דכל החשש אם ראשון בן זוגה דוחה האחרים ולמצוא בת זוגו צריך זכות רב כדאיתא במ"ח מסכת זיוג הנשמות פ"א וריש פ"ב ובת"ז סוף תיקון י"ד דא"ל שמר טפה ראשונה וכו' ובעוה"ר מיעוטא דמיעוטא הן בזה"ז ובזהר תזריע מ"ג ב' כל רוחין דעלמא כלולין דכר ונוקבא וכד נפקין דו"כ נפקין ולבתר מתפרשין בארחייהו אי זכי ב"נ לבתר מזדווגין כחדא והיינו בת זוגו ומתחבראן כגונא חד בכלא רוחא וגופא עכ"ל וגם אי מז"ג סברא דיותר יגרשה כיון דאינה ב"ז אבל ב"ז אהבה ואחדות ביניהם.

אשה שנתגרשה ב"פ כ"ד רש"י בספ"ב דיבמות והקשו א"ב בדף ס"ד דקאמר א"ב בין מ"ד מז"ג למ"ד מע"ג לימא דא"ב בנתגרשה ונראה דרש"י קאמר רק בנתגרשה ב"פ דבזה מיירי בספ"ב גירושין מגירושין דאמר דלא כרבי דב"פ הוי חזקה וה"ט דלכאורה מאי סכנתא בנתגרשה ב"פ דנימא מזלה גרם שתתגרש וגם שלישי לא ימות רק יגרשה ולישתמיש אינש בכסא דמיקרא חד יומא והדר ליתבר כדאיתא בברכות דף כ"ח ה"נ מה אכפת שיגרשה אח"כ וצ"ל דחיישינן דמזלה גרם רק שתשב גלמודה אבל לא דוקא ע"י גירושין דהא גם רבי מודה לענין ממין ל"ה חזקה רק בג"פ רק לענין סכנתא ואיסורא לחומרא הוי חזקה בפ"ב ואפילו בענין אחד הוי חזקה לאיסור ולא לממון כמ"ש בטו"ז כאן ה"נ לקולא לא אמרינן דהוחזקה רק לגירושין אבל בנתגרשה ג"פ חזינן מדלא מת לה שום בעל בכל הג"פ דהוחזקה מזלה רק לגירושין וכה"ג איתא ביו"ד סימן קפ"ט סי"ט בטו"ז ס"ק ל"ו ולכן בדף ס"ד לא אמר א"ב דנתגרשה דס"ל א"ב בהוחזקה ג"פ ובזה א"ש דפרש"י שם אירסה ומית אירסה לשלישי דמנ"ל לרש"י דקאי לרשב"ג דאין חזקה רק בג"פ ולפימ"ש א"ש ואין להקשות דאם כן בנתגרשה פ"א ומת בעלה פ"א יהא נמי לרבי חזקה דנתחזקה רוע מזלה לישב גלמודה והרי בספ"ב דיבמות דבזה גם לרבי אין חשש די"ל כיון דשני עניינים הם תולין כל ענין בפ"ע במקרה ולא בחזקה ואמרינן דמת מחמת מקרה שבגופו או דבא עתו ונתגרשה במקרה דקטטה וכדומה ועוי"ל מה שפרש"י אירסה שלישי ומית לפימ"ש הרשב"א שם דרבא ס"ל התם בב"פ הוי חזקה ובאחיות דוקא בג"פ משום דהחזקה אינה בנפשה חידוש הוא לכן דוקא בג' זימני הוי חזקה וא"כ ה"נ למ"ד מזל גורם דכתב הרא"ש בכלל ב"ג דלא מצינו דיהא תלוי במזל להמית אחרים ועוד הא כתבו תוספת בריש כתובות דף ב' ע"ב וריש דף ע"ז דהא דאמרינן באשה נסתפחה שדהו ומזל הבעל גרם לה דוקא באירע להאשה דהאשה שדהו דבעל משא"כ אם אירע באיש לא אמרינן נסתפחה שדה שלה דהאיש אינה שדה של האשה ואם כן איך נאמר דמזלה גרים מיתת בעלה וכיון דחידוש הוא צריך ג"פ והא דס"ל לרש"י בגירושין נמי בב"פ הוי חזקה לרבי דהתם מזלה גרם לדידה לבד שתתגרש והא דאמר בכתובות מ"ג ב' דסתם תנא כרבי דהשיאה ונתארמלה ב"פ תו לא חזיא לאנסובי לא קשיא למ"ד מזל גורם דדוקא בג"פ דהא כתבתי לעיל דמ"ד מז"ג מודה נמי דמעיין גורם ובזה מיושב. דעת המתיר בנפל ומת דל"ה קטלנית בב"פ והשיגו רמב"ן בשו"ת מיוחסות שאלה קכ"א דהא נפסקה הלכתא בנשואין כרבי והלכה כרב אשי דמזל גרם ולפ"ז אין לסמוך איש מקילין בנהרג אחד רק באלמנת שנים ולא שלשה ועוד נראה דס"ל לרש"י כיון דבפג"ה אהא דבית תינוק ואשה יש סימן אמר והוא דאתחזיק תלתא זימני והתם במזל האשה או התינוק או מקום הבית גורם הרי פוסק הש"ס לענין מזל כרשב"ג ה"נ אין מזל גורם סימן רק בג"פ וצ"ע לרבי דבב"פ הוי חזקה הא בפג"ה דף צ"ה ע"ב מייתי ראיה מקרא וצ"ל דאסמכתא בעלמא הוא ורבי לא ס"ל או כיון דמזל זה יגרם רעה לאחר צריך ג"פ גם לרבי וכמו שכתבתי.

ובריטב"א ספ"ב דיבמות כתב כיון דאיהו הוא דמגרש לה בע"כ א"כ אפילו מזל גורם ל"ש בגירושין ולכאורה לפ"ז השתא דיש חדרגמ"ה דלא יגרש בע"כ שייך גם בגירושין אבל אינו מובן הטעם ונראה כונתו בשלמא אם היא יכולה לכופו תלוי רק בדידה י"ל מזלה גרם דנולדה במזל להיות טבעה קפדנית ולא לדור עם בעליה אבל כיון דרק בדידיה תליא ל"ל. מזלה גרם שיהיו בעליה באותו טבע ורצון מילי דבחירה ואין מזלה משנה בחירת הבעל אבל טבעה עצמה תלוי במזלה כמ"ש בהשגות הראב"ד פ"ה מהלכות תשובה ובלח"ם שם ואח"כ מצאתי בריב"ש סימן רל"ג שכתב דדוקא במיתה איכא למימר מזל גורם משום דמן שמים מפקי לה אבל בגירושין שהוא דבר הבא בבחירת הבעל ואין האיש מוציא אלא לרצונו לא שייך ביה מזל גורם עכ"ל ובזה ניחא מה דמזל רע שלה יגרם מיתה לבעלה יותר יגרם שיגרשה ויעמוד חי אע"כ משום דאין מזלה מהפך רצון ובחירה של אחר ואם האשה בת זוגו אהבה ואחדות ביניהם כמ"ש במ"ח בסדר נשים מסכת זיווג הנשמות פ"א ובפ"ב ע"כ אין רוצה לגרשה.

ונראה עוד דהיה קשה לרש"י למ"ד אירסה ומת דא"כ למה תניא נשאת לראשון ומת נשאת לשני ומת ל"ת לשלישי דיותר הל"ל אירסה דנדע ממילא גם כשנשאת משא"כ השתא י"ל דוקא נשאת דמעיין גורם ולא מזל לכן ס"ל לרש"י דלכ"ע באירסה אין חזקה פחות מג"פ.

תוכן העניינים

ערך שי אבן העזר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה