אור ברסלב
ערך השולחן חושן משפט חלק ג מספר ערך השלחן ח"מ ח"א וח"ב וח"ג › סימן סו

ערך השולחן חושן משפט חלק ג· רבי יצחק טייב

מספר ערך השלחן ח"מ ח"א וח"ב וח"ג · סימן סו

סימן סה

א' דין א' הג"ה מוציאין מן הלוה וכו' בש"מ לקמא דף מ' כ' ה' המאירי וז"ל יש מי שאומר הואיל והלכה כר"נ המוכר שט"ח לחבירו אע"פ שלא כ' ומסר וכו' יכול להוציא מיד הלוה וכו' יש חולקים דאפי' לענין אותם המעות צריך כתיבה ומסירה שלא עמדו דברי ר"נ אלא בשאין נכסי' ללוה וכולי והילכך צריך כתיבה ומסירה לזמן שיש נכסים לראובן ולוי אינו רוצה לחזור על ראובן מפני שהוא קשה לו ואם לא כתב ומסר אין לוי יכול לחזור על זה וחכמי הדור כ' שמוכר שט"ח לא שייכא בדר"נ כלל שלא אמר מוציאין וכו' אלא בנושא בחבירו וחבירו בחבירו שהמלוה שעבד עצמו וכל המשועבד לו למלוה אבל מוכר שט"ח אינו משועבד לו כלום אלא שמוכר לו את החוב ואם אין נכסים ללוה הניח מעותיו על קרן הצבי ואין לו לחזור על המוכר הילכך אין כאן שעבוד כלל ואין יכול לקנות שעבודו של לוה אלא מכח השטר שמכר לו ולפיכך צריך כתיבה ומסירה עכ"ל:

ב' דין ח' שטר משכונה להר"י ן' מיגש וכו' הש"ך הביא דברי בעה"ת וכ' ואם כן משמע דקי"ל התם עיקר דיכול למחול אם כן קיימא לן הכא כהגאונים עיין שם ונראה דט"ס וצ"ל למאי דקיימא לן התם עיקר דאינו יכול למחול והיינו כמו שסתם מרן לקמן ס"ל דאינו יכול למחול וכן כתב בסימן ק"ח דגובה מיתומים בלא שבועה עיין שם והכא נמי אין צריך כו"מ וכתב מהריט"ץ סימן קס"ז דה"ד כשמכר השטר אבל אם מכר לו הכח והשעבוד שיש לו בגוף הקרקע לכ"ע אינו יכול למחול ואין צריך כו"מ עיין שם וליתא שהרי כתב התוס' בפ' המוכר את הספינה בד"ה קני לך וכו' וז"ל וא"ת אמאי לא קני מדאורייתא גם שעבוד הקרקע הכתוב בו דהא קרקע נקנית בכסף ובשטר ובחזקה ואפי' בלא מסירת שט"ח יקנה וי"ל דכמו שאיני יכול להקדישו כדמוכח בפ' כל שעה כיון שהקרקעות אינם ברשותו כך אינו יכול להקנות מן התורה וכולי וכן כתב הרא"ש שם עיין שם הכא נמי אפילו ממושכן אצלו אינו יכול להקדישו כמבואר בדברי הרז"ה והרמב"ן במלחמות בפ' כל שעה דלכ"ע הקרקע בחזקת בעליה עומדת עד שעת גבייה ואין המלוה יכול להקדיש ולא למכור אלא כשא"ל אם לא נתתי לך לזמן פ' הרי היא שלך מעכשיו והיינו משום דאלו הוה ליה זוזי הוה מסלק ליה ואפילו לאביי ה"ד כיון דמטא זמניה ולא פרעו קנאה למפרע ושפיר הקדיש ושפיר זבין אבל אם כשפרעו בזמנו ואין מכירתו כלום ואם כן אינו יכול למכור השעבוד שיש לו בגוף הקרקע מדאורייתא אלא מדרבנן ואם כן יכול למחול וצריך כתיבה ומסירה:

ג' דין יו"ד המקנה לחבירו קרקע כ"ש והקנה לו אגבה שט"ח וכו' ה"ד שיקנה לו שניהם כאחד כמ"ש בסימן ר"ן סי"ז דברי הרמ"ה והרב יונה והנ"י עש"ב:

ד' והוא שיאמר לו ע"פ וכו' כ"כ הטור בשם תשו' הרא"ש וז"ל הרשב"א בתשו' חלק שני סי' ל"ו וז"ל ועוד דשטרות לא קנה דהא אפילו בכתיבה ומסירה בעי' שיכתוב לו קני לך וכו' ואפילו באגב כן דמאי דאמרינן בפ' הספינה אגב שאני אינו אלא לומר באגב לא בעינן כו"מ ומכל מקום די לאגב שיהא כמסירה וכתיבה אבל טפי ממסירה וכתיבה לא הוי ואילו בכו"מ לא קנה אלא לצור ע"פ צלוחיתו וכו' עיין שם.

ה' דין י"א ואם טוען שמעון שפרע ללוי וכו' הרשב"א בתשו' ח"ד סימן קס"ה גבי מלוה גוי שמכר שט"ח לראובן וטוען הלוה שפרע לגוי כתב וז"ל ואומר פרעתיו למלוה יבא המלוה וישבע לי שלא פרעתיו לא אמר כלום ואין חוששין לו ואין לוקח זה כאומר איני יודע אם הלויתיך ואם נתחייב לי אם לא דכיון ששטרו בידו חזקה לא פרעו דאם כן שטרו ביד מלוה מאי בעי ואם א"א אומר כן אף היורשים לא יענו שט"ח שהניח להם אביהם שיטעון הלוה פרעתי את אביכם והיורשים אין להם טענת ברי שלא פרע וחזרו דהיותן כאומר איני יודע אם הלויתיך אם לאו וכ"ש אם לא הגיע זמן הפירעון כשמכרו לראובן וכולי ועוד אני אומר שאפי' בא המוכר והודה שפרעו אינו נאמן שאם פרעו ויש לו יחזיר המעות שנטל הלוה ואם אין לו חוששין לקנוניא ובמקום שחב לאחרים אינו נאמן וכולי עיין שם ונראה דמיירי כשלא בא המלוה לישבע דומיא דיורשים דאם טען הלוה שפרעו אין חוששין לו לעכב הפירעון דחזקה לא פרעו דאם כן שטרו ביד מלוה מ"ב אבל אם המלוה בא ולא רצה לישבע פשיט' דחייב לשלם כל מה שבשטר אבל אם הודה שפרעו אינו משלם כל מה שבשטר אלא מחזיר לו מה שנטל ממנו:

ו' שם אינו נאמן מרן הב"י א"ה סימן צ"ו כ' דאם אמר שנתנו לו במתנת שכיב מרע משמע דנאמן לדעת הרמב"ם והרא"ש דסבירא להו דאם נתנו במתנת שכיב מרע אצ"ל קני לך וכולי וכתב הש"ך ול"נ דזה לא תלוי בזה דאף על גב דסבירא להו דאצ"ל קני לך וכו' היינו כשידוע שנתן אבל מ"מ אינו נאמן שנתנם לו במתנת שכ"מ תדע דהא מוכיח כן מעובדא דמלוגא דשטרי דפרק הכותב ומהתם יש להוכיח דבמתנת שכיב מרע נמי אינה נאמנת דאל"כ היתה נאמנת הך איתתא דמחיים תפסה במגו זה וכן כתב הרשב"א בתשובות וכו' ול"ל דהרשב"א אזיל לטעמיה בשכיב מרע צ"ל קני לך וכו' דמה חי' יש בזה לענין ראיה עיין שם באורך וליתא שהרי הראב"ד בס' תמים דעים סימן רל"ח דף נ"ד סע"ב והביאו בעל התרומות שער נ"א חלק ח' סי' ג' כ' וז"ל ומאי דטענו ואמרו ליהמנה במגו דיכולה למימר. אג"ק נתנם לי דלא צריך כתיבה הא נמי לאו טענה היא משו' דבעי' לאתויי ראיה בהקנאת הקרקע וכו' אלא שנשאר לנו טענה אחרת שהרי יכולה לומר במתנת שכיב מרע נתנם לי ואין צריך עוד לשום דבר אחר שהשטרות נקנות בכך לגופן וכולי וא"ת צריכא להביא ראייה ע"ז ליתא דהא קיי"ל כרבא דאמר בפ' ג"פ אותיות נקנות במסירה רבא אמר אין צריך להביא ראייה וקי"ל כרבא וכולי עיין שם הרי דסבירא ליה דנאמן לומר במתנת שכיב מרע נתנתם לי מה"ט כיון שהשטרות נקנות בכך וא"צ לדבר אחר אבל באגב קרקע צריך ראייה ואם כן לדעת הרשב"א דשכיב מרע נמי צ"ל קני לך וכו' צריך להביא ראייה אבל לדעת הרמב"ם דשכיב מרע אצ"ל קני לך וכו' והשטרות נקנות במסירה לבד א"צ ראיה דהא קי"ל כרבא דאותיות נקנות במסירה אין צריך ראייה על המסירה ודוקא לדידן דצריך גם כן כתיבה הוא דצריך ראייה כמ"ש הרשב"א שהביא הב"י וכן מצאתי להרשב"א בתשו' חלק שני סימן מ' וז"ל ומאי דאסתפק ליה למר בהאי אי חיישי' אם קנאו יעקב מורישו ליתא לדידן דקי"ל אין אותיות נקנות במסירה דודאי צריך הוא להביא ראיה על המסירה דהתם כיון שהוא יוציא מתחת ידו חזקה מיד הבעלים נמסר לידו כדין חזקת שאר מטלטלין שחזקתם מוכחת על מסירתן משא"כ בכתיבה שאין החזקה ראיה על הכתיבה עכ"ל ואם כן הכא נמי במתנת שכיב מרע לדעת הרשב"א דצ"ל קני לך וכולי צריך ראיה שאין החזקה ראיה על האמירה אבל דעת הרמב"ם דאצ"ל קני לך וכולי אין צריך ראיה דחזק' מיד בעלים נמסר בידו כדין שאר מטלטלין שחזקתן מוכחת על מסירתן וההיא דפ' הכותב אפשר כתי' הראב"ד שם וז"ל הרמ"ה בפ' ג"פ סימן קי"ז אבל היכא דליכא עדים אלא איהו הוא דקא טעין דבמתנת שכיב מרע יהבי' ניהליה אף על גב דנקנה ליה לשטרא גופיה בידיה לא מהימן אלא בראייה ואף על גב במתנת שכיב מרע באמירה בעלמא קניא ואף על גב דלא משך וכל שכן היכא דמשך לא מהני' משיכת השטר ליהמוניה עילויה דכי מהניא משיכת השטר ליהמוניה אגופיה דשטרא דקאי תותי ידיה אבל ליהמוניה אגופיה דממונא דכתיב בשטרא כיון דגופיה דממונא ליתי תותי ידיה לא מהני וכולי וכי תימא א"כ לטעמיה דרבא דאמר אותיות נקנות במסירה מהימן אגופיה דממונא ה"מ לטעמיה דרבא דסבירא ליה דאותיות נקנות במסירה דכיון דמהני' מסירת השטר למקנא זכותא דאית ביה אשתכח דכי נקיט ליה לשטרא כמאן דנקיט ליה לגופיה דממונא ואמטו להכי מהימן עילויה אבל לדידן דסבירא לן דאין אותיות נקנות במסירה אלמא לא מהניא מסירת השטר למקנא זכותא דאית ביה לא בבריא ולא בשכיב מרע וכולי ואי בשכיב מרע אף על גב דלא מסר נמי קני ואף על גב דמסר ליה שטרא לאו מחמת ההיא מסירה קא קני ליה לזכותא דאית ביה דהא אף על גב דלא מסר נמי קני אלא משום דדברי שכיב מרע ככתובי' וכמסורים דמו וכו' וכיון דכי קני ליה לזכותא דאית ביה לאו מכח מסירת השטר קני ליה אשתכח דכי נקיט ליה לשטרא לאו כמאן דנקיט ליה לגופיה דממונא דמי וכולי עכ"ל הרי דסבירא ליה דשכיב מרע אצ"ל קני לך וכו' ואפ"ה אינו נאמן לומר במתנת שכיב מרע נתנו ליה:

וה' גד"ת הק' דאם ס"ל דרבא למ"ד אותיות נקנות במסירה קאמר אבל לדידן דצריך כתיבה ומסירה צריך ראייה אם כן מאי מייתי מינה הראב"ד ואם סבירא ליה דרבא לכ"ע קאמר דאין צריך ראייה אם כן בלא טענת שכיב מרע תק"ל בטענת לקוח הוא בידי אמאי אינה נאמנת וכן אמאי אינה נאמנת לומר אגב קרקע נתנם לי הא קיימא לן כרבא ותי' דסבירא ליה דאותיות שהם נקנות במסירה כגון גבי שכיב מרע פליגי ורבא סבירא ליה כיון דבמסירה לבד נקנות אין צריך ראייה כיון שהוא מוחזק בהם עיין שם וה' עדות ביעקב סימן קמ"ח דחה דבריו ונדחק דסבירא ליה דאם טען לקוח הוא בידי ואבד השטר נאמן אבל אינו נאמן בטענה אחרת במגו דלקוח דטענת לקוח גרועה ואם טען כן נאמן אבל לענין מגו לא מהניא עיין שם באורך וליתא דאם נאמנת לומר לקוח אף על גב דטענה גרועה היא הכא נמי נאמן בטענה אחרת במגו דלקוח שהרי כתבו התוס' בריש גיטין בד"ה ואם וכולי וז"ל ומיהו מזה אין להוכיח דאפי' לא טעני' להו מזוייף טעני' להו פרוע כיון שהוא עצמו יכול לומר פרעו במגו דמזויף וכו' ע"ש אלמא אף על גב דטענת מזוייף ונאנסו לא שכיחי ונאמן בטענה אחרת במגו דמזוייף ונאנסו וכ"ש בטענת לקוח דהא מזוייף ונאנסו איכא מ"ד דלא טעני' להו ליורשים אבל טענת לקוח ואבד השטר לכ"ע טעני' ליורשים ואם כן פשיטא דנאמן בטענה אחרת במגו דלקוח גם ל' הרי"ף שכתב ולא יכולה למימר לקוחי' וכו' משמע דאפי' טענה כן אינה נאמנת עיין שם ונראה דהראב"ד סבירא ליה דאביי ורבא פליגי אליבא דמ"ד אותיות נקנות במסירה ונ"מ למתנת שכיב מרע דאין צריך ראייה אבל בבריא לדידן דצריך כו"מ צריך ראייה על הכתיבה ומצאתי להרשב"א בתשו' חלק שני סימן מ' שכתב וז"ל ועוד נ"ל ללמד עליה למ"ד אותיות נקנות במסירה אליב' דרבא דאמר אין צריך להביא ראייה על המסירה אלו יורש שמצא שטר של אחר בין שטרותיו של מורישו ודאי שטר בחזקת יורש וטעני' לקוח הוא אצל מורישו וגובה בב"ד כדין שאר מטלטלין שאין צריך כתיבה שמעמידים אותם בחזקת מי שנמצאו בידו ולא חיישי' ש בשלישות באו לידו ע"ש:

ז' דין י"ז (א"ה זה שייך בח"א לדין י"ז בהגה אין המוכר יכול להוציא וכו' אחר דברי הרמ"ה בפ' ג"פ סימן קי"ז וז"ל מיהו אי שט"ח וכולי שכתוב בפנים דקי"ח עמוד שלישי בשי' יו"ד) ונראה דהרמ"ה סבירא ליה דבכל דבר נאמן דלא חציף איניש ליטול ממון של חבירו אפילו שלא בפניו וכן כתב בפרק ח"ה סימן נ"ו וז"ל וש"מ דמאן דעייל לרשותא דחבריה שלא בפניו ושקל מהתם מדעם בפרהסיא שלא כדרך גניבה וגזילה וטען דזבניה ניהליה או דיהביה ניהליה במתנה וכו' מהימן בשבועה דלא חציף איניש למשקל מידי דלאו דיליה דהא ר"ז יליף מהאי דינא דדיקלא לדינא דפירי אלמא הכי דינא כל מילי עכ"ל וכן הסכים הראב"ד בס' תמים דעים סי' רל"ח דנ"א ע"ב עיין שם באורך וזה כדעת הגאון בתשו' שכ' הרי"ף בפ' כל הנשבעין וכו' אבל לדעת הרי"ף שם דאם נטל מרשות חבירו שלא בפניו אינו נאמן לומר לקוחים הם בידי וכן פסק הרמב"ם והטור ומרן בסימן צ' סי"ד עיין שם הכא נמי בשטר אינו נאמן לומר אתה א"ל ליטול לעצמו אא"כ גבה בפניו:

ח' דין כ"א הג"ה אבל לא יוכל להעיד על פה וכו' כ"כ בעה"ת שם דדוקא שחתמו דנעשה כמי שנחקרה עדותן אבל שיבא ויעיד לא ומה שהק' הרב גד"ת דמאי אתא לאשמעי' שהרי ודאי נוגע גמור הוא כי להעמידה ליד עצמו הוא רוצה עיין שם עיין בהסמ"ע סימן ל"ה ס"ק כ"א והט"ז שהביאו משם הריב"ש בסימן ר"י הובא בד"מ דהיינו דוקא לאחר שחתמו בשטר אבל אם קודם שחתמו העדים בשט' אלא שחתמו, בספר הזכרונות של הסופר ותנהו המלוה לאחד מהעדי' לא יוכל לחתום אחר כך את העד מחמת שנוגע בעדות לחתום לכתחילה עיין שם ואפשר דבעל התרומו' בהכי מיירי וקמ"ל אף על פי שנכתב בס' הזכרונות של הסופר הוי נוגע בעדות:

ט' אבל אם מכרו לבני עדים החתומים בו חיישינן להכי ואם אין הלוה מודה אין יכולי' לגבותו כ"כ הטור בשם בעל התרומות והוא בשער נ"א ח"ה סימן א' עיין שם ומה שהק' הרב שפתי כ ס"ק ע"א דא"א דבשנים חיישינן אם כן גם במכרו לא' ניחוש ואיך נאמר שהאחר לא היה מסכים עמו אם כן אנו נכשיר כל השטר על פה עד אחד עיין שם לק"מ כיון דאינו פסול רק משום חשד לומר שחתם לו כדי שיקנהו ממנו אחר כך אם כן כשיש אחר עמו ליכא משום חשד שהעד האחר לא היה מסכים עמו להעיד שקר בשבילו משא"כ אם מכרו לשניהם איכא חשד לשניהם שחתמו לשקר כדי שיקנהו ממנו אח"ך ולכך אם אין הלוה מודה אין יכולי' לגבותו אלא דאם כן מאי פריך בפ' התקבל דס"ז בהא דא"ר הונא א"ר אמר לשנים אמרו לסופר ויכתוב לפל' ופ' ויחתום כשר ולא תיעשה זאת בישראל דחיישי' שמא תשכור עדים ומי חיישי' והתניא עדים החתומים על שדה מקח ועל גט אשה לא חשו חכמים לדבר זה עיין שם ומאי קו' הא הכא נמי אם מכרו לשנים חיישינן שמא חתמו לשקר כדי שיקנהו ממנו אחר כך ודוקא במכרו לא' מהם הוא דלא חייש' לחשד משום שהעד האחר לא היה מעיד שקר בשבילו א"כ שפיר קאמר דחיישי' דשמא תשכור עדים דאפילו בשנים חיישינן אלא ודאי משמע דבשנים לא חיישינן וצ"ע:

יו"ד דין כ"ב שהשני נוח לו וכולי עמ"ש בסימן קכ"ג סי"א בס"ד:

י"א דין כ"ז נתנו במתנת שכיב מרע וכולי וכן מכרו רב האיי בס' המקח שער י"ג דף כ"ז עיין שם:

י"ב דין ל"ב שם הג"ה אין צריך לשלם אלא הדמים שנתן לו וכולי כתב הרב שפתי כהן ס"ק ק"ט וז"ל וכן מוכח לפע"ד בס' המקח לרב האי שער ל"ו שכתב שם מתחלה דמוכר שטר חוב לחבירו וחזר ומחלו מחול וכולי ואחר כך כת' אבל אם כתב השט"ח על שמו א"י למחול כדגרסי' אמר ר"ה בר יהושע אי פקח הוא וכולי אמר אמימר מאן דדיין דינא דגרמי מגבי ביה דמי שטרא מעליא וכו' אלמא דאפילו בלא אמימר צריך להחזיר לו מעותיו נטל וא"כ לאמימר צריך לשלם לו כל דמי השטר ע"ש ולא נהירא מדהביא דברי ר"ה בר יהושע דאמר אי פקח משמע דס"ל הכי לדינא דאינו משלם אלא מה שנטל וכן מצאתי לר' האי בס' שערי צדק חלק שני שער ו' סימן ט"ו וז"ל והמוכר שטר חוב לחבירו וחזרו ומחלו מחול הדר לוקח עליה דמוכר אינו גובה ממנו אלא אותן דמים שנתן לו מ"ט דל"ד למוכר שדה לחבירו ונמצאת שאינה שלו דיש לו מעות ויש לו שבח וכו' דמ"ל לשנויי לשטרא ומכתביה בשמיה וכיון דלא עביד הכי דין הוא שיטול מעותיו שנתן בשט' כ"כ בסימן י"ט עיין שם ושוב ראיתי בש"מ לכתובות בפ' הכותב שכ' וז"ל וכן כתב הרמב"ן ומ"ש דדמי שטר מעליא כל מה שבתוכו כך פי' ר"ש ור"ח וכן בתשו' ר' האי גאון וכולי ע"ש וצ"ע:

י"ג דין ל"ו יש מי שאומר שה"ה בנתן שט"ח וכו' כתב הסמ"ע דגם למאן דאמר דאין צריך לשלם אלא הדמים שנתן להמוכר הכא בנותן צריך לשלם כל דמי השטר והרב שפתי כהן כת' דפטור בנותן וכן מצאתי בשה"ג בפ' הכותב בשם ריא"ז ש שם ולא מצאתי לריא"ז שכ' אלא אם יש עדים שהיה השטר פרוע בעת שמכרו הרי זה מקח טעות ואין המוכר משלם ללוקח אלא הדמים שקבל מן הלוקח בלבד ואם נתנו במתנה מתנתו בטלה ואינו משלם לו כלום עיין שם וה"ד משום דהמתנה בטעות אבל אם אינה בטעות דזכה במתנה צריך לשלם מה שהזיקו ולכאורה נראה דהמקדיש שט"ח וחזר ומחלו אין צריך לשלם דהיינו דוקא במתנה דאיכא פסידא דאי לאו דעבד ליה נייחא לנפשיה וכולי וכן כתב בעל התרומות וז"ל דסד"א דכיון דהא דאין נפרעין מנכסים משועבדים במקום שיש ב"ח לא אתמר אלא מפני תיקון העולם וכו' בהקדש דליכא פסידא להקדש דהא לא קנאם בזוזי וכו' ואף על גב דאסיקנא בפרק הנזקי' דל"ש מכר ול"ש מתנה עבוד רבנן תקנתא וההקדש דכוותה דמתנה הוא לאו מילתא היא דהא אסיקנא התם דמתנה פסידא אית ליה דאי לאו דעבד נייחא לנפשיה לא הוה יהיב לית מידי אבל הקדש דל"ל ה"ט סד"א דטרוף מניה דהקדש קמ"ל וכו' עכ"ל הרי דהקדש גרע ממתנה וה"נ דמכירת שטרות דרבנן א"ל דלא חששו אלא במכר ובמתנה דאיכא פסידא דמקבל מה"ט דאי לאו דעבד ליה נייחא וכולי אבל בהקדש דל"ל ה"ט אם חזר ומחלו אינו משלם לו כלום

י"ד דין מ' ויש מחייבי' בפשיעה זה דעת הרמב"ם וכן כתב הטור בסי' רצ"ה בשם הרמ"ה וכ"ה בתשו' הרמ"ה סי' ס"ו ומה שהוכיחו התו' והרא"ש והר"ן מדאמרינן בס"פ החובל ההוא ארנקי דאפקידו ר' יוסף גבי ההוא גברא ופשע ביה וחייבי רב יוסף וא"ל אביי לשמור ולא לחלק לעניים וכו' אלמא אפי' מפשיעה פטור עיין שם כבר כתב הרמ"ה בספר א"ז סוף פרק החובל וז"ל דלא קרי' ביה לשמור דהא לאו אדעתא דשמירה אתא לידיה דומיא דכל שומר אלא אדעתא דליהוו מצויים לעניים תדיר דהא בכל שעתא חיישינן דילמא אתו עניי' ואי עביד להו נטירותא כדשמואל דאמ' כספים אין להם שמירה אלא בקרקע אפשר דאתו עניים ולא שכיחי להו זוזי וכו' עיין שם וכן כתב הרב שפתי כהן ונר' דאפילו הזיק בידים פטור דכיון דפטור מפשיעה דלא מיקרי שומר מדין מזיק נמי פטור דהא ממון שאין לו תובעין הוא כדאמרי' בפ' הזרוע המזיק מתנות כהונה או אכלן פטור עיין שם וכן כתב ה' המאירי שם וז"ל הפקיד אצלו על מנת לחלק לעניים ופשע בו או אבדו בידים פטור שכיון שא"ל לחלק לעניים נסתלק מהם ועניים אין להם עליו תביעה עיין שם וכ"כ בס' א"ז לקמא בפ' הגוזל בתרא גבי ההוא דאפקידו גביה ארנקי דפדיון שבוים וכו' וז"ל ואי ק"ל דהכא כשהפקידו אצלו לפדיון שבוים סתם וכו' וכיון שכן מאי מק' אביי הא מציל עצמו בממון חבירו הוא זה הא תניא לשמור ולא לחלק לעניים וכולי ואביי גופיה וכו' אלמא לכ"ע כל דלא נתן לשבוים או לעניים ידועים פטור מן הפשיעה ואפי' מן ההיזק אם הזיק וקרע בידים וצ"ע הרשב"א עיין שם הרי שכ' הרב המאירי והרשב"א דאפי' הזיק בידים פטור וכן נר' מדברי הרא"ש והנ"י שנדחקו לתרץ שם (א"ה עכ"מ והשאר קרוע):

תוכן העניינים

ערך השולחן חושן משפט חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה