ערך השולחן חושן משפט חלק ג· רבי יצחק טייב
מספר ערך השלחן ח"מ ח"א וח"ב וח"ג · סימן סה
א' דין א' היה יכול לגבות בו וכולי כתב הסמ"ע דאין יכול לגבות בו עד שישבע שבועה חמורה כעין דאורייתא נגד זה לאמר שכבר היה בידו דכל שליש אף שיצא משלישותו הוי כעד א' עכ"ל והרב שפתי כהן כתב וצ"ע ול"ד לע"א מעידו שהוא פרוע שהוא מעיד בפי' שהוא פרוע משא"כ הכא שאינו מעיד בפי' שהוא פרוע וכו' עיין שם ועיין בתשו' הרשב"א חלק א' סימן אלף וקס"א שכ' וז"ל כל ששטר מכירה בידו נאמן שאילו רצה היה יכול לטעון שלא הושלש השטר ביד השליש מעולם ונאמר אחר שאין העדי' ללוי על זה ואפי' שבו' לא בעי שהרי בודאי תפיסת שטרו שהוא בידו מעידה שהשליש החזירו לו דאי לא היכי אתי לידיה ומדהחזירו לו הרי זה כמעיד שמן הדין היה לו להחזירו וכיון שכן אף שבועה אינו חייב דהא איכא חד סהדא דמסייעיה וכו' ואין לומר שאין סומכין על חזרת שליש דחוששין שמא השליש אינו בקי בדיני אסמכתא ואינו יודע שאינו רשאי להחזירו דבכי האי ליכא למיחש אלא במקום דאתיליד ריעותא וכו' עכ"ל ונראה דאפי' היה השליש מכחישו אין צריך לישבע כיון דהשטר בידו ודאי החזירו לו כדין והוי כעד אחד מסייעו וכ"כ בתשו' חלק שני סי' ד' וז"ל אבל עכשיו שאין שלישות יוציא מתחת ידו אינו נאמן אלא הרי הוא ככל אדם ואין היחיד נאמן לפסול שטרו של זה וכו' דשטרו דנתון בידו מוכיח על קיום תנאו שאל"כ היאך בא שטר זה לידו אם תאמר שנפל מיד השליש ומצאו זה הא קיי"ל דלנפילה לא חיישינן וכו' ולשמא יעשה השליש שלא כדין והחזיר לו את השטר בלא קיום התנאי לא חיישינן שהשליש נאמן לומר שקיים התנאי ואין לך מודה שקיים גדול מנתינת השטר ליד זה ומה שטוען עכשיו השליש שהמפקיד הכריחו אינו נאמן בכך אחר ששטר זה בידו וכולי עכ"ל אם כן נראה דהכא נמי כיון שהשטר בידו וטוען (א"ה עכ"מ והשאר קרוע והדבר מובן:
ב' דין ג' ואם שניהם רוצים יעשה כמאמרם וכולי הסמ"ע כתב צריך מיהא שבועה עיין שם והב"ח הבין דאפילו לוה מודה למלוה לא יחזיר בלא שבו' והשיג עליו והסכים עמו ה' ש"ך עש"ב ובדברי הפרישה מבואר דאם מודים זה לזה שהוא שלו ודאי דיחזי' בלא שבועה כיון דלא חיישינן לקנוניא אלא אם אינו מודה זה לזה שהוא שלו אלא כל אחד יאמר שלי הוא יש תיקון להחזיר דכל אחד יכול להכריח לשני שישבע שכדבריו כן הוא ואם אינו רוצה לישבע יחזיר השליש השטר ליד זה שתובע ממנו השבועה ובזה צריך שיתרצה זה לזה דהיינו שאם אמר המלוה ללוה השבע וטול השטר יכול הלוה לו' למלוה השבע אתה וטול לך השטר ואם יתחיל הלוה ואומ' אני אשבע שכדברי כן הוא ואטול השטר יכול המלוה לו' איני מאמינך בשבועה ובזה יהיה מונח השטר ביד שליש ולא יחזיר אלא אם כן האמין המלוה ללוה והלוה רצה לישבע עיין שם באורך ואם כן אם מודה אחד לחבירו ודאי יחזיר בלא שבועה אבל אם כל אחד אומר שלי הוא אלא שהמלוה אומר ללוה השבע שהוא שלך וטול השטר והלה טוען השבע אתה וטול ולא רצה לישבע אין מחזירין אותו אלא יהיה עד שיבא אליהו וזה לשון הרא"ש בתשו' כלל ק"ה אבל אם יאמר המלוה ללוה אתה אומ' שפרעת את השטר או כולו או מקצתו השבע שהוא כדבריך ויחזי' לך השטר צריך הלוה לישבע היסת שהוא כדבריו אם הוא טוען שפרע כולו ואם הוא אומר שפרע מקצתו ישבע שבוע' דאורי' ואם אינו רוצה לישבע יחזיר השטר למלוה וכולי ואם יאמר הלוה אישתבע לי שלא פרעתיך צריך לישבע שלא פרע וכו' ואם אינו רוצה לישבע יחזי' השטר ללוה עכ"ל ונר' דאם טען המלוה ללוה השבע לי שפרעת וטול השטר ושתק הלוה ולא רצה לישבע מחזירין השטר למלוה ואם טען הלוה למלוה השבע לי דלא פרעתיך ושתק ולא רצה לישבע מחזירין השטר ללוה דמוכח' מילת' שהו' פרוע מדלא רצה לישבע אבל אם טען הלוה על המלוה לישבע והמלוה לא רצה שישבע הלוה ויפטר ולא רצה הלוה לישבע יהא השטר מונח ביד שליש:
ג' דין י"ג צריך להביא ראיה וכו' כת' הסמ"ע כיון דאיתרע בנפילה חיישינן לקנוניא שאין דעתו לשחררו בו וכו' ומשום הכי לא סגי כשמביא ראייה שבא לידו קודם הנפילה דאכתי איכא למיחש לקנוניא וכו' ומבוא' בדרישה הטעם דאפילו ידוע שבא לידו קודם הנפיל' וממנו נפל מכל מקום אמרינן כיון דלא נזהר בשטרא ודאי לא נתנו לידו לשם מתנה אלא לקנוניא ועוד אפילו בא לידו לשם מתנה כיון דאיתרע בנפילה לא מוקמינן ליה אחזקתיה שבא לידו מיום הכתיבה ואם כן הוי שטר מוקדם דאין טורפין ממשעבדי עיין שם באורך הרי דסבירא ליה דאינו טורף בו אפילו מזמן שראו בידו דשטר מוקדם פסול טרוף בו אפי' מזמן שני כמבואר בסי' מ"ג עיין שם ועיין בספר בני יעקב דף ל"ב עמוד שני שכתב ראייה לדברי הרמ"ה מדאמרינן בגמרא גבי גט אשה כי אתיא למיטרף א"ל אייתי ראייה אימת מטא גיטא לידך ומ"ש משט"ח וכו' התם נמי להדר וכי אתי למיטרף נימא ליה אייתי ראייה אימת מטא שט"ח לידך וכולי משמע אפילו לא בא לידו מזמן הכתו' בו טורף ולדעת הטור י"ל אייתי ראיה שנמסר בזמנו וכולי ודוחק עיין שם ולא זכר דהטור ס"ל הכא דצריך להביא ראייה שבא לידו מיום הכתוב בו:
ד דין ט"ו ויפרע לו החצי וכולי משמע דיפרע לו חצי החוב כמו שכתוב בשטר אבל רי"ו נ"ג ח"ה הובא בב"י כתב וז"ל כשהלוה יתן חלקו המגיע למלוה לא כפי הכתוב בשטר כי יש ק"ק אינן שוה אלא ק' אלא אומדין כמה שוה השטר ולפ"ז יפרע לו חלקו וכן עיקר עיין שם וכן כתבו התוס' בפ"ק דמציעא דף ז' עמוד שני בד"ה ויחלוקו וכולי וז"ל ואין חולקין את החוב כמו שכתוב בשטר אלא כמו ששוה לו למכר מזה יפרע החצי דאי לא תימא הכי אלא חצי החוב ממש גבי טלית מי חולקים ממש וכולי ולא גרסי' לא דפסקינן לשטרא דאם כן מה וכולי ע"ש וזה דעת רי"ו ותמהני למרן איך השמט דין זה וז"ל הרמב"ם בפי"ד מה' מלוה דין י"ד וישלם הלוה מחצה וכולי משמע דישלם לו כמו שכתוב בשטר.
ה' האוחז בתורף נוטל יתרון הממון ששוה התורף על הטופס וכו' כתב המ"מ בפי"ד מה' מלוה דין י"ד ודברי רבינו כדברי ההלכות שלא חילקו בין טופס לתורף אלא כיון ששנים אדוקים בשטר יחלוקו כר"י דאמר לעולם חולקין וכן דעת בעל העיטור ואולי היתה להם גירסא אחרת בסוגיא דגמרא שם עיין שם וה' גד"ת דקי"ג כתב דהם מפ' נמי כפי' רש"י דר"א לא קאי אלא לרשב"ג אבל לר' דס"ל דמודה בשטר שכתבו צריך לקיימו אין חילוק בין תורף לטופס דכך שוה זה כמו זה ואנן קי"ל כרבנן עיין שם ובירושלמי אמרי' תניא שנים שהיו תפוסים בשטר זה אומר שלי ואבד ממני וזה אומר שלי הוא שפרעתיו לך יתקיים השטר בחותמיו ד"ר רשב"ג אומר יחלוקו אר"א הכל הולך אחר התפוס בעדים אמר רב חסדא אין שמעו תניא אתיית כר' שמעין וכ' ה' פני משה שם אם שמעת אתה לחלק כן אתיית כרשב"ג כלומר אליבא דרשב"ג איכא למימר הכי אבל לרבנן הכל הולך אתר השטר עיין שם: