אור ברסלב
עצי בשמים חידושים לשו"ע יו"ד › סימן קב

עצי בשמים· רבי ישעיה מושקט

חידושים לשו"ע יו"ד · סימן קב

סימן צח

עט"ז מה שכתב בשם הר"ן ויש לעיין לשיטת הראב"ד דביבש ביבש אף ר"י מודה דבטל א"כ אף לרבנן בדבר שיש לו מתירין אמאי נאסר. ויש לומר דעיקר ביטול יבש הוא מכח התרה דספק דאנו אומרים דכל חד הוא מן רובא. ובספק ודאי הסברא שלא יכניס עצמו לספק מטעם דבר שיש לו מתירין:

א ואין זה ענין לסברת הר"ן רק דבלח בלח הסברא הוא דבטל מטעם דנהפך האיסור בהיתר ומותרים לאכלם כולם כאחד אז הסברא דלא בטל מטעם מין במינו ודוק. (וא"ל דלפי"ז אפילו באינו מינו ביבש לא יהיה בטל י"ל כמ"ש דבמינו זכר האיסור וענינו קיים משא"כ באינו מינו יש לומר דנהפך ונעשה גוף אחד ודוק):

ב עיין במנחות כ"ג ד"ה שחוטה דכתבו תוספות טעמא דיבש ביבש הוא משום קבוע למ"ד דמין במינו לא בטיל ועפי"ז יש לתרץ לשיטת רבי יהודה ורש"י ז"ל פסק כוותיה א"כ האי כללא דדבר שיש לו מתירין אין לו מציאות. וא"כ יש לומר לסברת האו"ז דהביא הש"ך ביו"ד סי' ק"ט דבדרבנן חד בחד יש לו ביטול א"כ עדיין צריכין לכלל הנ"ל ביבש דרבנן (ומטעם עד שאתה תאכלנו באיסור) לשיטת הפוסקים דס"ל לר"י דמין במינו לא בטיל אף יבש ביבש:

ג ובאמת יש לתרץ קושיא א' שהקשו לשיטת הסוברים דר"י מודה במין במינו אף ביבש אמאי אסור. ויש לומר הטעם דיבש אינו רק מכח התרה דספק ואף דספיקא דאורייתא הוי מ"מ כיון דיש רוב המסייע לספק אזלינן בתר רובא. משא"כ בספק דדבר שיש לו מתירין דאין להתיר מטעם ספק כיון דיש היתר אין להכניס עצמו בספק א"כ ממילא לא מהני הרוב. וע' בסא"ז בב"מ גבי עשירי ודאי ולא ספק דכתב כעין סברא זו. והא דהוצרך הר"ן לטעם דמין במינו לא בטיל יש לומר דהא אי אמרינן דנהפך האיסור להיות היתר ע"כ לאו מטעם ספק קאתינן עלה דאל"ה היה אסור בלח בלח דהוה כמו טומאת משא. והנה הר"י קורקוס כתב לחלק גבי בהמה ששפעה חררת דם לחלק בין יבש ביבש ללח שאינו ניכר האיסור אז שייך טומאת משא משא"כ בלח ונבלל אז יש לומר דנהפך האיסור ולא מטעם ספק קא אתינן עלה. ולכך הוצרך הר"ן לטעם דמין במינו לא בטיל ודוק היטב. ועפ"י דברי הרי"ק הנ"ל יש להבין מ"ש דביבש לא יאכל שלשתם יחד והיינו ע"כ מטעם טומאת משא ולא אמרינן דנהפך וכסברת הר"י קורקוס ובמין במינו בלח כתבו הטעם דלא בטל משום גזירה בשאינו מינו ומה"ט כתבו דבדרבנן יש להתיר ולא החמירו מטעם דיש בילה והוי כטומאת משא ולא שייך ספק ולדברי הרי"ק הנ"ל ניחא ודוק היטב

ד הנה במסכת נדרים דף נ"ט אמרינן דדבר שיש לו מתירין לא אמרינן רק היכא דמצוה לאתשולי עלה. ועיין בתשובת שער אפרים שהקשה על הרשב"א דדקדק דמודר הנאה מאתרוג לא אמרינן הואיל ואי בעי מיתשל עלה. דא"כ תרומה טמאה נמי. והשיב הוא ז"ל מגמרא הנ"ל. דתרומה מאי מצוה לאתשולי איכא ובאמת דיש לחלק לסברת דבר שיש לו מתירין להואיל דהא חזינן למאן דאית ליה הואיל אמרינן גבי חלה טמאה דהוה כדידיה ומ"ש חלה טמאה מתרומה טמאה. אלא דמאי דאמרה בחיוב מצוה שיהיה לכם אינו נקרא שלכם כל שצריך תקנה. ועוד יש להביא ראיה מסוגיא דהואיל דאלו עוברין ובפסחים ס"ב. דאין לחלק בכך לענין הואיל דאל"ה מאי מייתי ראיה בפסחים ס"ב לימא רב אשי התם אינו עומד לכך אבל הכא הרי הוא חייב למלוה:

תוכן העניינים

עצי בשמים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה