עצי בשמים· רבי ישעיה מושקט
חידושים לשו"ע יו"ד · סימן צח
עיין ב"י ורא"ש פרק גיד הנשה ובר"ן שם:
א שיטת הר"ת דטעם כעיקר דאורייתא (ושורש טעם כעיקר היינו שאין האיסור בעין רק שנבלע בחתיכה או בכלי בין שנתערב בו ממש בין שלא קיבל רק טעמו היינו טעם כעיקר) ונהפך ההיתר להיות איסור ולוקין עליו (ולשיטתו הא דאמרינן בע"ז טעמו ולא ממשו אין לוקין עליו איירי במין במינו דלא שייך טכ"ע אבל באינו מינו נהפך ההיתר להיות איסור עיין בתוס' ע"ז שם דאיירי במכירו לשיטה זו ודוק):
ב שיטת הר"י מאורלייניש דאין לוקין על טעם כעיקר כיון דאתיא מג"ע ושם ליכא רק עשה דתעבירו ולמ"ד דיליף מנזיר יש לומר דאין עונשין מן הדין (ר"ן שם) ור"ת דחה דבריו כיון דאהדריה קרא לאיסורא לוקה תוס' ד"ה לא נצרכה (א"ה לפמ"ש ה"ה בפ"ג מהל' מ"א היכא דיש עשה אז מזהירין מן הדין וא"כ יש לומר הא דהוצרך ג"ע ונזיר כדי שיחוייב מלקות ולא שייך לומר ב' כתובים הבאים כאחד אין מלמדין:
ג שיטת ר"ח כהן דלא אמרינן היתר נהפך לאיסור רק בכזית בכדי אכילת פרס אבל בפחות מכדי א"פ לא אמרינן היתר נהפך לאיסור ואינו לוקה אבל מ"מ אסור כדין חצי שיעור (רשב"א בת"ה). ויש לומר דאף לדעת הפוסקים דחצי שיעור על ידי תערובות מותר מ"מ כיון דטעם כעיקר לא אמרינן סברא דחצי שיעור ע"י תערובות (ועיין בטור סי' תמ"ב שהארכתי בזה ועיין במש"ל). עיין מ"ש הרא"ש טעמו של הר"ח כהן בטוב טעם ודעת:
ד שיטת הרמב"ם דאף בכזית בכדי אכילת פרס לא אמרינן נהפך היתר להיות איסור ואינו חייב רק באכל כל הכזית (פט"ו מהלכות מ"א):
ה והנה לשיטת ר"ת ור"ח טעם כעיקר בכל ענין הוא מדאורייתא רק דמחולקין לענין מלקות. ושיטת הרמב"ם דלא אמרינן טעם כעיקר רק ביש כזית בכדי א"פ ואז אעפ"י שאין האיסור בעין רק שנמחה ונבלל בהיתר אמרינן טעם כעיקר אבל בפחות מכזית לא אמרינן טעם כעיקר. וצריך לומר כיון דהוה חצי שיעור ואינו בעין רק שנמחה לא אמרינן בכה"ג טעם כעיקר ומותר מדאורייתא: