עצי בשמים· רבי ישעיה מושקט
חידושים לשו"ע יו"ד · סימן צ
א חלב שחוטה אינו אלא מדרבנן. וא"כ חלב שנמצא בכחל לאחר שחיטה אסור מדרבנן:
ב דעת הרמב"ם דלא גזרו על חלב שחוטה רק אם נתערב עם בשר אחר. אבל כל זמן שלא נתערב אף שפירש מהכחל וחזר ונבלע בו לא נאסר. ועיין בר"ן בפ' כל הבשר הטעם דלא גזרו רק משום בשר בחלב דעלמא וכיון שלא קיבל טעם רק מבשר הכחל הכל יודעים דהוא חלבו לפיכך כחל שנתבשל בלא בשר לא נאסר אף באין ששים:
ג ודעת רש"י דכל שפירש מהכחל נאסר וא"כ אף כחל שבישלו בלא בשר נאסר (משום דנפלט ממנו החלב וחזר ונבלע בו) מיהו ביש ששים הכחל מותר (דאין לחוש לחלב שבגומות שנשארו וקיבלו טעם מבשר הכחל כיון דלא פריש אין לחוש לקבלת הטעם מבשר הכחל עיין כו"פ):
ד אם בישלו עם בשר אז באין ששים הכל אסור וביש ששים התבשיל מותר והכחל אסור. (והטעם דכחל אסור הוא משום חלב שבגומות שנשארו ונאסרו משום שקיבלו טעם מבשר אחר והכחל מחובר לאותן הגומות וא"א להפרישם ע"י קריעה לאחר הבישול. ודעתם דאף חלב שבגומות בגמר הבישול יוצא ואינו אסור רק משום גזירה או משום מ"ע. ודעת הרשב"א דאף בגמר הבישול אינו יוצא ועיין ט"ז ג' ובש"ך ה'):
ה הכחל אף שנאסר מ"מ מצטרף לששים להשלים. וסגי בנותן טעם (ואין לומר כיון דנאסר א"כ ליבעי ס' נגדו תירצו בתוס' ורא"ש כיון דאין הכחל נאסר מחמת עצמו רק מטעם שהוא מחובר לגומות דהם נאסרים. עש"ך ה' לכך גם הוא מצטרף ובאמת יש לעיין כיון שהחלב שבגומות נאסרים לו יהא דאין הכחל נאסר מחלבו מטעם בשר בחלב מ"מ כיון דחנ"נ א"כ יאסר הכחל ממה דקיי"ל טעם מאיסור אחר כיון שהם נאסרים ודוק):
ו אם נפל לקדירה אחרת צריך ג"כ ששים. ולענין אם כתל מצטרף להשלים. אם בפעם הראשון היה ששים אז הכחל מצטרף לכ"ע ואם בפעם א' לא היה ששים דעת הרמב"ם דג"כ מצטרף ולשיטתו אזיל דהוא ס"ל הטעם דכיון שהוא מדבריהם הקילו בו ושיטת הרשב"א דאין מצטרף (ולא דמי לפעם ראשון דמצטרף דש"ה דאינו אסור מחמת עצמו משא"כ הכא דנאסר מטעם שקבל טעם חלב שנאסר כיון שלא היה ששים וכמ"ש באות ד' דהתם אין לחוש לחלב הנפלט ממנו כיון דיש ששים עם הכחל משא"כ הכא ועיין מה שהנחתי בצ"ע דהא התם ג"כ שייך חתיכה נעשה נבילה וא"ל דהתם לא הוה איסור דבשר בחלב הא הכא ג"כ אין לאסור משום בשר בחלב כיון שהחלב לא נאסר עם הכחל רק מטעם דלו יהא כמו שאר איסורים וצ"ע ודוק):
ז עט"ז ד' והעולה דדעת הרמב"ם דלא אמרינן חתיכה נעשה נבילה אף בבשר וחלב ובשאר איסורין יש להסתפק ובאמת יש להוכיח דאף בשאר איסורים דמחשיב ליה להכחל לנבילה מטעם שקיבל טעם החלב והא מטעם בשר בחלב אין לאסור רק מטעם שנאסר וא"כ הוה רק כשאר איסורין ודוק ועיין מש"ז:
(ס"א) ובין כך אם נפל לקדירה אחרת אוסר אותה (הג"ה אפילו לקדירה שאין בה בשר כיון דנאסר וק"ל):
(בהג"ה) וי"א הנה החילוק בין יש בו ששים דאז אינו נאסר לשיטת תוס' ורא"ש רק משום חלב שבגומות ואין איסורו מחמת עצמו ולכך מצטרף ג"כ בפעם השני. אבל באין ששים דנאסר הכחל מטעם דקיבל טעם מהחלב שנפלט ממנו וחזר ונבלע בתוכו ונעשה נבילה והוה איסורו מחמת עצמו. אך דעדיין צריך עיון לשיטת הרשב"א דס"ל דבשאר איסורין לא אמרינן חתיכה נעשה נבילה וא"כ הכא הוה רק כשאר איסורים כיון דמטעם בשר בחלב לא נאסר הכחל עם חלבו ומה"ט מותר אם בישלו בלא בשר. שוב מצאתי בכרו"פ אות ו' שהרגיש בזה ותירץ כיון דנתבשל בשאר בשר ושוינהו חז"ל לחלב לאסור שאר בשר וא"כ כיון דכבר שם חלב עליו אוסר ג"כ לבשר הכחל יעו"ש. אך דעדיין יש לעיין א"כ יאסר הכחל מחלב שבגומות כיון ששם חלב עליהן לענין שיאסרו. וא"כ יאסר בשר הכחל. ואפשר לומר כיון דבאמת אותו החלב נפלט אח"כ לא שייך לומר כיון דשם איסור עליהן כיון דבסוף הבישול יצאו ויתבטלו:
מחודשים לס"א בהג"ה) א) כחל שנאסר אם היה בפ"ר ס' אין לה דין חתיכה הראויה להתכבד כיון שאין איסורו מחמת עצמו. ב) ואם לא היה בפ"ר ששים יש לה דין חהר"ל כיון דנעשית נבילה והוה איסור מחמת עצמו כמו בבשר וחלב ואף שהכחל אינו נאסר מחלבו וכמ"ש באות א' וא"כ אין אוסרו רק שנאסר מחלב שקיבל טעם מבשר וא"כ יש לומר דהוה כשאר איסורים דאין להחתיכה דין חתיכה הראויה להתכבד מ"מ כיון דשם חלב עליהן לאסור שאר בשר אוסר הכחל גם כן מטעם בשר בחלב כו"פ. ג) אם בישל הכחל לבדו דנאסר לדעת הרב דפוסק כרש"י אם נפל בפעם ב' יש לצדד להתיר שישלים הכחל (ש"ד כיון דיש דעה דמותר לגמרי ויש לסמוך על המקילין יעו"ש):
(ס"א) עט"ז נ' דאם נפל לקדירה אוסר אותה ואף שבגמר בישולו יוצא החלב שבגומות וא"כ אין הקדירה ראוי לאסור מכל מקום כיון שהכחל אסור כחתיכה נבלה שוינהו רבנן ומ"מ מצטרף להשלים דלא יהא סופו חמור מתחלתו כיון דאף בתחלתו לא נאסר רק משום חלב שבגומות. ולכך יכול להשלים ומכ"ש שעתה כבר נפלט החלב ולא נאסר רק משום גזירה דמצטרף להשלים ודעת הרשב"א דלכך נאסר ואוסר משום שמא לא פלט כל חלבו (וצ"ל החלב שבגומות). עט"ז מה שהקשה על הרשב"א. ובאמת יש לומר דהרשב"א סבירא ליה כתירוץ התוס' דאי לא יצא על ידי בישול הראשון גם על ידי בישול השני לא יצא. והא דאוסר משום דנאסר הכחל רק דאיסורו דכחל הוא משום שמא לא נסחט חלבו וא"כ שפיר מקשה. והוצרך לומר כיון דאר"י דכחל עצמו אסור כנבלה שויוה רבנן ואוסר וק"ל. ובאמת יש לעיין הא אין הנאסר יכול לאסור אלא במקום שיכול האיסור לילך שם וכיון דעל ידי בישול לא יצא א"כ אין הכחל הנאסר יכול לאסור וצ"ל כיון דמשום לתא דבשר בחלב שויוהו כנבלה. והגע עצמך דהא עיקר מה שנאסר הכחל הוא משום קודם גמר בישולו ואלו היה נפל אז לקדירה אחרת לא היה אוסר הכחל כיון דהחלב א"י לצאת. וא"כ מה מתרץ דכיון דכחל נאסר כנבלה שויוה רבנן וצ"ע ליישב דברי תוס' הנ"ל. ואפשר לומר בכוונת דברי התוס' דהוה כעין ס"ס דילמא נסחט חלבו ואם תמצא לומר דלא נסחט דילמא לא יצא ע"י בישול השני ג"כ ולכך מתרץ כיון דהכחל אסור הוה כספק אחד בגוף דלא נולדו בו הספיקות ביחד ודוק היטב. ובזה יובן דברי הרשב"א דכתב דהכחל נאסר משום שמא לא נסחט חלבו וא"כ לכך יכול לאסור ולא הוה ס"ס כיון דכחתיכת נבלה שויוה רבנן והוה כספק אחד בגוף. משא"כ המקשן דלא ידע עדיין סברא זו שפיר מקשה דלא יאסר ודוק:
ובזה יתורץ מה שיש לעיין אמאי ביש ששים מצטרף הכחל בנפל לקדירה אחרת הא כיון שנאסרה החלב מטעם בשר אחר שוב יאסר הכחל ועיין בהג"ה מ"ש בזה. ועפי"ז ניחא דהא באמת היכא שבסוף הבישול יצא החלב לא שייך לומר חתיכה נעשה נבלה כמו טיפה המפעפעת כיון דדרכה בכך להתפשט לא אמרינן חתיכה נעשה נבלה וה"נ דכוותיה כיון דבסוף יצא החלב א"כ (ובזה יסולק קושיית (המעיו"ט) לא שייך חתיכה נעשה נבלה וע"כ צ"ל דשמא לא יצא וא"כ יש לומר דאף בבישול השני לא יצא וא"כ כיון דלא נאסר רק מטעם שכתבנו דהוה כספק אחד בגוף ודוק:
ב) אך באמת יש לומר אי אסרינן לכחל משום גזירה א"כ לא שייך לומר הסברא דספק א' בגוף כיון דיש לומר דהא דנאסר הוא משום גזירה ולכך כתב הרשב"א דכיון דלא נאסר הכחל רק משום שמא נסחט חלבו א"כ לא שייך להתיר משום הסברא דשמא לא יצא ע"י בישול השני ודוק:
ובאמת לשיטת התוס' דהכחל נאסר משום חלב שבגומות וא"כ אין לדונו רק כחתיכה הבלועה מאיסור (ועיין כו"פ שכתב כן להדיא) וא"כ לפי זה יקשה דהא אמרינן דעל ידי בישול השני לא יצא מה מהני תירוצו דכחתיכה נבלה שויוה רבנן ומ"ש מאיסור הבלוע דאינו אוסר בלא רוטב וה"נ דכוותיה ויש לדחות ודוק:
עט"ז ב מה שהביא דברי הרשב"א וסיבב בפירושו לסברת התוס' דנאסר משום החלב שבגומות ובאמת מפשט לשונו לא משמע כן והרואה יראה. ומה שנראה בדברי הרשב"א דלכך הכחל נאסר ומצטרף דבאמת יש לומר דלא נסחט חלבו בסוף הבישול וא"כ דלו יהא דנאסר מחלבו מ"מ אינו יכול לאסור דהוה כמו בשר הבלוע מחלב דאינו אוסר בלא רוטב. וא"כ אותה הקדירה ממ"נ א"י הכחל לאסור מטעם בשר בחלב אם יצא החלב לבסוף א"כ לא נ"נ כלל דהוי כמו טיפה המפעפעת ואי לא יצא בסוף הבישול א"כ אותו החלב א"י לאסור הקדירה כיון דידוע שהקדירה לא קבלה טעם חלב רק בשר ומותר אף בבשר וחלב וכמ"ש הש"ך בסי' ק"ה וא"כ לא צריך כלל לתירוץ לחלב שבגומות רק אף אם יש לומר שנשאר חלב בכחל מ"מ לא בעי ס' נגד הכחל כיון שלא נסחט חלבו א"כ אינו יכול הבשר לאסור בלא החלב ודוק. (אך דעדיין יקשה דלפי"ז אמאי מצטרף הכחל בנפלה בפעם ב') שבזה מיושב קושייתם לנכון:
אך דבאמת יש לומר דאף דהכחל אינו יכול לאסור מ"מ אינו מצטרף לבטל החלב דהא איסור הוא. אך דיש לומר דאיסורים מבטלים זה את זה. ובזה יש ליישב קושיא עצומה על הרמב"ם די"ל דמה הוצרך ליתן טעם על הכחל דמצטרף משום דמדרבנן הוא הא הוא סבירא ליה דבדרבנן מהני ביטול לאיסור הבלוע וכמ"ש מבשר עוף שנפל לחלב (עט"ז ד') וא"כ לכך הכחל מצטרף להשלים. אך די"ל דרמב"ם לשיטתו דסבירא ליה דאיסורים אינם מבטלים זה את זה ואם כן כיון דעכ"פ הכחל נשאר באיסורו משום שמא לא נסחט חלבו א"כ לו יהא דאין צריך ס' נגדו רק נגד הבלוע בו מ"מ אינו מצטרף לבטל כיון דכל זמן שלא נתבטל האיסור שבתוכו הוי ליה כאיסור שאין מצטרף לבטל ודוק. ובזה יש ליישב קושית הרשב"א על הרמב"ם ודוק:
אך דבאמת כתבו הפוסקים דהיכא דאיסור משם א' הוא אין מצטרף לבטל וא"כ ה"נ דכוותיה כיון דהכחל נאסר מטעם בשר בחלב אינו יכול לבטל ודוק. אך דיש לומר דהא הכחל אינו נאסר מחלבו מטעם בשר בחלב וכמ"ש הר"ן רק דהחלב נאסר מטעם בשר אחר וא"כ הכחל אינו נאסר רק כמו שאר איסורים ואם כן שפיר יכול לבטל האיסור של החלב שלא יאסר הבשר אחר דהא לא הוה משם אחד ודוק היטב. ובזה יש ליישב קושיית הת"ח מחתיכה שנתבשלה בדמה דיש לומר דלו יהא שאין צריך ס' נגדו מטעם חתיכה נעשה נבלה מ"מ אינו מצטרף לבטל כיון דהוה משם אחד ואיסורים אינם מבטלים זה את זה ודוק. והסברא יש לומר דלו יהא דאמרינן דמחובר לאיסור לא הוה כחתיכת נבילה היינו שמהני הביטול נגדו אבל כ"ז שלא נתבטל שם איסור עליו והוה כאפשר לסוחטו שכתב הר"ן שכ"ז שמחובר לאיסור דינו כאיסור אבל כל שנתבטל האיסור שבתוכו אז ממילא פקע שם האיסור והכא שאני] כיון שאותה חתיכה נשארה באיסורה ודוק. אך דלפמ"ש לעיל ניחא בפשטות דבכחל הא דלא צריך ס' נגדו הוא כיון דלא נסחט חלבו א"כ לא קיבל טעם חלב רק בשר ומותר ומצטרף להשלים ודוק היטב:
בקצרה. ישוב על דברי תוס' והרא"ש אמאי לא בעי בכחל ס' נגדו כיון דאוסר. וישוב על קושיית הת"ח מ"ש מחתיכה שנתבשלה בדמה. ועיין ברא"ש ותראה שבתחלה כתב לתרץ אמאי לא אמרינן חתיכה נעשה נבלה ואסורה כל החתיכה. לזה אמר כיון דעיקר החשש הוא שמא יאכלנו [קודם] גמר בישולו דאז לא נסחט חלבו וא"כ לענין לאסור הקדירה לא שייך למיגזר אטו קודם גמר בישולו דכיון דהאיסור הוא משום שלא נסחט חלבו א"כ אינו נאסר הקדירה וכמש"ל דלא גרע מאיסור הבלוע והא דכתב כיון דאין איסורו רק מחמת גומת החלב שקבל טעם בשר כוון לתרץ הא אין איסורים מבטלין כ"ז שהם משם א' לזה כתב כיון שאין הכחל נאסר מחמת עצמו וכוונתו דחלב של הכחל אינו נאסר בנתבשל הכחל וכמ"ש הר"ן וא"כ אין האיסור רק מחמת שקיבל טעם מהאיסור וא"כ לא הוי משם אחד ומהני לבטל החלב שיצא קודם גמר בישולו. וא"ל דהחלב שיצא לאחר גמר בישולו א"י לבטל כיון שכבר נאסר. ז"א כיון דעיקר איסור הכחל הוא משום קודם גמר בישולו הוא א"כ לא יגרע כחו מה שיצא בסוף בישולו דאז באמת אין שם איסור עליו ודוק היטב ויש לכוין בהרא"ש כמ"ש לעיל:
עט"ז ד' א) דכתב דדעת הרמב"ם דבדרבנן לא אמרינן חתיכה נעשה נבילה מהא דכתב מרבה עליו ומבטלו. ובאמת יש לעיין דלפי"ז למה הוצרך ליתן טעם דבדרבנן הקילו בכחל הא כיון דלא נעשה נבילה א"כ אמאי לא יצטרף. דע"כ לא הקשו תוס' והרא"ש דאמאי מצטרף כיון דחתיכה נעשה נבילה אבל לשיטתו לא יקשה כלל. אבל דבאמת יש לחלק דהיכא דהחתיכה נשארת עדיין באיסורה אז יש לומר דנעשה נבילה כיון דהאיסור עדיין בתוכה וצריך ס' לבטלו משא"כ במרבה עליו דאז העוף גופיה חוזרת להתיר בהביטול א"כ יש לומר דלא אמרינן חתיכה נעשה נבילה כה"ג דהוה כמו אפשר לסוחטו כיון דבטל ודוק. ב) מ"ש דלדעת הרשב"א דסבירא ליה דחתיכה נעשה נבילה אף בדרבנן ולכך הכחל אסור אם לא היה בפעם הראשון ס'. ובאמת יש לעיין דהא הכחל אינו נאסר עם חלבו משום בשר בחלב רק משום החלב שקיבל טעם מבשר אחר וא"כ הוי ליה כשאר איסורים דלא אמרינן חתיכה נעשה נבילה לדעת הרשב"א. שוב מצאתי בפלתי שהרגיש בזה ותירץ כיון דשם חלב עליו לאסור שאר בשר גם להכחל חשיב חלב לאסרו. ויש להטעים סברתו דיש לומר דהא דלא נאסר הוא משום דל"ש גזירה כיון דהכל יודעים דחלבו הוא וכמ"ש הר"ן משא"כ היכא שיש בחלב טעם של בשר אחר שפיר נאסר וק"ל. אך דעדיין יש לעיין אף בהי' ששים יאסר הכחל מחלב שבגומות כיון שכבר נאסרו מטעם בשר אחר וצ"ע מבב"ח יעו"ש. ג) בשאר איסורים באיסור דרבנן נסתפק הט"ז אי אמרינן חתיכה נ"נ ועיין מש"ז דהעלה דאמרינן חנ"נ. ד) עיין בכרו"פ דכחל שנאסרה בנפל לששים לא הוי חתיכה הר"ל כיון דאין איסורו מחמת עצמו (עש"ך ה') ובנפלה לפחות מס' הוה חרה"ל כיון דנעשה נבילה והוה איסורו מעצמו יעו"ש. ועיין (ש"ד) דכתב בשם הפוסקים דכחל שנאסרה בכל ענין מיקרי ראוי להתכבד וצ"ע: