עצי בשמים· רבי ישעיה מושקט
חידושים לשו"ע יו"ד · סימן פז
לכלל כל בו"ח שאינו אסור מן התורה מותר בהנאה
א הנה קיימא לן דבשר בחלב אינו אסור אלא דרך בישול. והנה בישול אמרו והוא שליש בישולו (פר"ח ורש"י לא פירשו כן אלא שנתבשל כל צרכו). בפחות משליש בישולו יש לעיין אי אסור מן התורה באכילה ובהנאה כיון דלא הוה דרך בישול והפמ"ג כתב בפתיחה דאסור באכילה ובהנאה כסתימת הפוסקים בחתיכה ליורה וסלקוהו מיד. ומוכח דהא דאמרינן אינו רק על דרך בישול הוא למלקות ולא לאיסור. ועפי"ז יש לעיין הא דע"י כבוש וטיגון דאמרינן דלא הוה מן התורה ומותר בהנאה הא אסור מן התורה כיון דהא דאפקיה רחמנא בלשון בישול הוא רק למלקות ומה שנראה לחלק דבאמת יש לומר דכל שאינו בדרך בישול מותר מן התורה לגמרי והא דאסור אף בפחות משליש בישולו דיש לומר דחצי שיעור אסור מן התורה וא"כ מן התורה אסור לבשל אף חצי שיעור וא"כ לכך אסור בהנאה דנפקא ליה מלא תאכל כל תועבה כל שתעבתי לך ה"ה בב"ת (ועיין בכו"פ ודוק):
אך דאין לוקה משום לאו שבכללות ומדוייק שפיר מה דאמרינן דאינו לוקה רק על דרך בישול ובאמת יש לומר דכל שאינו דרך בישול מותר לגמרי מדאורייתא אך צ"ל דאסור כגון חצי בישולו אך דאין לוקה דהוה לאו שבכללות ודוק (או די"ל כיון דעיקר האיסור הוא משום חצי שיעור אינו לוקה ודוק):
ויש להביא ראיה לדברינו מכמה מקומות. אך שלדעתי הדבר פשוט דעיקר הא דאסור בהנאה הוא משום לא תאכל כל תועבה וכמ"ש אבל משום דרך בישול לא שייך למיסריה כלל והוה ליה בשר בחלב שאינו אסור מן התורה ומותר בהנאה ודוק:
ב איברא לפמ"ש הש"ך דבשר וחלב לא אמרינן חתיכה נעשה נבילה רק היכא דכל חד שרי אבל היכא שכבר נאסר לא אמרינן דחתיכה נעשה נבילה. ויש לומר דבכה"ג שרי רחמנא לבשל כיון דלאו בכלל החידוש הוא. וא"כ אי אמרינן דנאסר מטעם לא תאכל כל תועבה א"כ שוב לא חזי לאצטרופי כיון דאף אם יוגמר בישולו לא יתחייב על הבישול כיון שנאסר מכבר וא"כ יש לומר דלכך ל"ש למיסר משום ל"ת כל תועבה דאי אמרינן דנאסר אז לא עבד כלל בבישולו כיון דלא חזי לאצטרופי ועפי"ז יש לתרץ קושית הרא"מ שהביא הכו"פ דיש לומר דנ"מ היכא שבישל בחצי בישולו:
אך דבאמת יש לומר דע"כ מתחייב על גמר בישולו דליכא למימר דלא יתחייב על גמר בישולו מטעם דכבר נאסר דז"א דע"כ לא נאסר מתחלת בישולו רק מטעם חצי שיעור כיון דחזי לאצטרופי ואי אמרינן דלא יתחייב על הגמר ממילא לא נאסר מתחלת בישולו וא"כ ע"כ מתחייב ודוק:
אך אי אמרינן כדעת הפמ"ג דנאסר מטעם דמיעט רחמנא שלא בדרך בישול הוא רק למלקות ולא לאיסור א"כ לשיטת הש"ך יקשה דאינו במציאות כלל שיתחייב מלקות על הבישול כיון דבתחלת בישולו נאסר א"כ שוב לא יצוייר מלקות ודוק:
ג ובאמת יש לעיין אף להחולקים על הש"ך בסברא הנ"ל. אמאי אמרינן דמבשר וחלב לא גמרינן כיון דחידוש הוא הא מגמר הבישול יש ללמוד דאז לאו חידוש הוא כיון דכבר נאסר מתחלת בישולו וחייב על גמר בישול מלקות א"כ לאו חידוש הוא ויש לומר כיון דחזינן דבבשר וחלב הוא חידוש בתחלת בישולו לכך לא גמרינן [אבל] זה אינו דהא יש לומר דלכך נאסר מתחלת בישולו מטעם חצי שיעור:
(בקצרה לדעת הש"ך דסבירא ליה דלא אמרינן חתיכה נעשה נבילה בבשר וחלב רק היכא דכל אחד שרי א"כ יקשה אמאי יתחייב באוכל חצי זית חלב וחצי זית בשר מלקות הא מתחלת בישולו נאסר ומלקות אינו חייב עד שליש בישולו וכמ"ש הפר"ח וא"כ יקשה אמאי חייב מלקות הא כבר נאסרו ולא שייך חתיכה נעשה נבילה וצ"ע ודוק. ועיין בחידושינו בסוגיא דטיפת חלב שהארכנו בזה יעו"ש):
ד והנה לכאורה יש להביא ראיה דבתחלת בישולו לא נאסר מן התורה דהא באמת הר"ן הקשה על הא דאמרינן טעם כעיקר לאו דאורייתא הא אמרינן הטמאין לאסור צירן ותירץ דה"מ בעין אבל על ידי תערובות לא. ולפ"ז יקשה הא בבשר וחלב ל"ש ביטול כיון דע"י תערובתן נאסרו והוה כאלו האיסור בעין כמו בכלאים דע"י חיבורן נאסרו וא"כ מאי ס"ד למילף מבשר בחלב דטעם כעיקר הא התם האיסור בעין והיא קושיא עצומה:
אך לפי מה דקיי"ל בסי' רצ"ד דהיכא דנתבטלו קודם שנקרא עליהם שם האיסור אז שייך ביטול אף בכלאים וא"כ שפיר מוכח דטעם כעיקר מבשר וחלב כיון דבתחלת בישולו עדיין לא נאסר וא"כ שפיר יש לומר שנתבטל קודם שנקרא עליהם שם האיסור וע"כ מדאסר רחמנא בבשר וחלב בגמר הבישול מוכח משם דטעם כעיקר דאי לאו הכי הוה ע"י תערובות כיון שנתבטל קודם גמר בישולו וא"כ מוכח דבתחלת בישולו לא נאסר מ"ה ודוק. מיהו לפמ"ש באות א' דאסור מן התורה מטעם חצי שיעור יש לומר דמוכח ג"כ דטעם כעיקר דאל"ה לא היה נאסר מטעם דחזי לאצטרופי דהא אדרבה אי אמרינן דלא נאסר א"כ לעולם לא יעבור על בישולו כיון דנתבטל קודם שנאסר וע"כ מוכח דטעם כעיקר. אך לשיטת הפמ"ג דדרך בישול הוא למלקות ולא לאיסור וא"כ בתחלת בישולו נאסר ג"כ וא"כ לא שייך ביטול והדרא קושייתנו לדוכתה ודוק היטב. ועפי"ז יש ליישב קושיית תוס' בסוגיא דטעם כעיקר דהקשו הא אביי יליף מגיעולי מדין והכא יליף מבב"ח:
ה אך דלפמ"ש הש"ך דהיכא דכבר נאסרו לא שייך חתיכה נעשה נבילה וא"כ בודאי הו"ל כע"י תערובות וא"כ מוכח טכ"ע מבב"ח מדחייב מלקות על גמר בישולו ואז כבר נאסרו והוה ליה כע"י תערובות ודוק. וא"כ ממ"נ מוכח אי אמרינן דלא נאסר א"כ נתבטל מקודם ואי נאסר א"כ לא שייך לומר דהוה כגוף האיסור לענין מלקות ודוק. ועפי"ז יש ליישב קושיית תוס' הנ"ל דיש לומר דאביי לא מצי למילף על גוף האיסור דיש לומר כמש"ל דנאסר מתחלת הבישול ואם כן הו"ל על גוף האיסור כבעין שלא ע"י תערובות כמ"ש באות ד' אך דעל מלקות שפיר יליף מבב"ח וא"כ יליף עיקר האיסור מג"מ רק דהתם לא שייך מלקות וכמ"ש תוס' דהוה רק עשה ויליף מלקות מבשר בחלב ודוק היטב:
בקצרה לס' דרך בישול. דעת הפר"ח דכל שלא יוגמר בישולו אינו אסור מן התורה ומותר בהנאה ע"ש דהא דאמרינן פכ"ה ואיזהו בישול כל שאחרים אוכלים אותו. ודעת הפמ"ג דאסור מן התורה רק דאינו לוקה ועיין בחידושינו מה שיש להביא ראיה לשיטתו. מה שיש להסתפק בחצי שיעור אי אסור מן התורה בבשר וחלב דיש לומר דחידוש הוא ואינו חייב רק באכלו בבת אחת כמו באבר מן החי וא"כ יש לומר דל"ש חזי לאצטרופי:
ג אי אמרינן דחידוש הוא א"כ אינו חייב רק באכלו בב"א וא"כ הא דחצי שיעור אסור מן התורה ע"כ צרך לומר כיון דאם אכל כזית בבת אחת והיה חייב גם עתה שאכל חצי זית חייב. ועפי"ז יש ליישב קושיית תוס' מה דהקשו הא חידוש הוא לקולא ואמאי לא ילפינן מיניה החומרא. ועפי"ז יש לומר דהא היכא דחידוש הוא קיי"ל דאינו חייב עד שיאכל בפעם אחת כל האיסור וא"כ לא שייך ביטול ברוב וא"כ לא מוכח כלל דטעם כעיקר דאורייתא ודוק דהוה כמו טומאת משא ודוק: