אור ברסלב
עצי בשמים חידושים לשו"ע יו"ד › סימן סה

עצי בשמים· רבי ישעיה מושקט

חידושים לשו"ע יו"ד · סימן סה

סימן סד

לס"ז ולענין אי בעי גיד חדשים. תליא בשני תירוצים שבתוס' פ' ג"ה דף פ"ט ד"ה בוולדות לתירוץ הראשון דוקא חלב בעי חדשים כיון דכתיב כל חלב שור וכשב ובן שמונה לא מקרי שור וכשב. ולתירוץ השני יש לומר דאין חילוק. ועיין בה"ה ה"ג דמשמע מדבריו דגיד ג"כ בעי חדשים דהוא ס"ל דרבי יוחנן כר' מאיר ס"ל דבחדשים תליא מלתא וע"כ צריך לומר דגיד בעי חדשים דאי לאו הכי לא ישתרי בשחיטת אמו אף בפחות מבן ט' לענין גיד ודוק:

וי"א שנוהג בו אם שלמו לו חדשיו. ויש לעיין לשיטת התוס' בתירוץ הראשון דגיד לא בעי חדשים א"כ מה חילוק יש בין שלמו ללא שלמו לו חדשיו. דכיון דלא תליא במה שניתר בשחיטת אמו לשיטת הרמב"ם ואף שניתר בשחיטה דאמו מ"מ חלבו וגידו אסורים א"כ מה חילוק בין שלמו לו חדשיו ללא שלמו לו. ויש לומר כסברת הכ"מ שהבאתי בסי' ס"ד. דע"כ לא אסר להרמב"ם החלב רק במחובר בשליל כיון שהוא אבר בפני עצמו מה שא"כ בתלשו וה"נ דכוותיה כיון דלא שלמו לו חדשיו לא חשיב כאבר בפני עצמו. ובאמת בדברי הרמב"ם לא הזכיר בגיד חילוק דשלמו חדשיו ובחלב כתב דוקא בן תשעה חי ויש לומר בדבריו כיון דגיד לא בעי חדשים אינו ניתר בשחיטה דאמו אפילו בפחות מבן ט' חי אך מרן הב"י הלך לשיטתו בכ"מ ודוק, אבל בלא שלמו חדשיו אף לשיטת התוס' דגיד לא בעי חדשים מ"מ ניתר בשחיטה דאמו מטעם כל בבהמה תאכלו כיון דלא חשיב עדיין אבר בפני עצמו. בסעיף הנ"ל אינו נוהג בשליל. מטעם כל בבהמה תאכלו. (ויש לעיין לסברת הר"ן דכתב דלכך דמו אסור משום דלא מרבינן מכל בבהמה רק מידי דבר אכילה א"כ כיון דקיימ"ל דאין בגידין בנותן טעם א"כ לא הוה מידי דאכילה משא"כ ר"י לשיטתו דס"ל דיש בגידין בנותן טעם א"כ הוה מידי דאכילה וק"ל):

אך דלפי מ"ש התוס' בריש פ' ג"ה דגיד לא בעי חדשים א"כ מוכח מכל שבבהמה תאכלו דהתירה רחמנא האיסור בבן ט' מת וא"כ אף בבן ט' חי יותר מטעם דיש היתר לאיסורן. אך לפי מ"ש בחידושינו דבגיד לא כתב רבינו כלל דבבן ט' מת אינו נוהג בשליל משום די"ל דלא התירה התורה כלל איסור דגיד כיון דאין בגידין בנ"ט ולא הוי דבר דאכילה לא מרבינן מיניה וא"כ כיון דגיד לא בעי חדשים אינו ניתר בשחיטה אף בבן ח' או בן תשעה מת וא"כ לא מוכח דהתירה רחמנא איסור דחלב וגיד ולהכי פסק רבינו דאף חלבו חייבינן עליו כרת בבן ט' חי כיון שאין היתר לאיסורן משא"כ ר' יהודה לשיטתו דסבירא ליה דיש בגידין בנותן טעם ומוכח מכל שבבהמה תאכלו דהתירה התורה איסור בשחיטה בבן ט' מת וא"כ אף בבן ט' חי יש להתיר מטעם דיש היתר לאיסורו ודוק ומיושב קושית הכו"פ:

ומה שאמר ר' אלעזר מחלוקת בבן ט' חי אבל בן ט' מת אפילו ר"מ מודה דמותר. יש לומר גם כן דר' מאיר לשיטתו דסבירא ליה בפרק השוכר דבנותן טעם לפגם אסור ובאמת כתבו הפוסקים דאף דאין בגידין בנותן טעם מ"מ טעם קלוש יש ואם כן לר' מאיר לא גרע מלפגם דאסור דבר דלאכילה ומרבינן ליה שפיר מוכל בבהמה תאכלו להתירו בבן ט' מת ודוק:

תוכן העניינים

עצי בשמים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה