עצי בשמים· רבי ישעיה מושקט
חידושים לשו"ע יו"ד · סימן סד
(ס"א) חלב שור וכו'. ואינו נוהג אלא בבהמה טהורה (משנה קי"ז). כדכתיב אשר יקריבו ממנה קרבן לה' (רמב"ם פ"א מהמ"א ה"א). כוי חלבו אסור דהוי ספק חיה ספק בהמה ואין לוקין עליו (רמב"ם פ"א הי"ג) ועיין תוס' יומא וכריתות כ"א):
(ס"ב) חלבו וגידו מותר. דקיימ"ל כרבי יהודה דאפילו בן תשעה חי חלבו מותר דנפקא ליה מכל בבהמה תאכלו ומה שדמו אסור (עיין סימן ס"ח) שהוא מובלע בכל הגוף והוה ליה כדם בהמה עצמה (רא"ש פ"ד דין ה'). והר"ן כתב לפי שהוא משקה ולא מרבינן מכל בבהמה רק בר אוכלא דתאכלו כתיב. אבל הפריס אסור משום מה"ע וכדלעיל בסימן י"ג:
וי"א. והוא דעת הרמב"ם דסבירא ליה דקיימ"ל כר"מ דבבן ט' חי חלבו אסור. ואף דלענין היתר בשחיטת אמו ואין צריך שחיטה קיימ"ל כר"י מ"מ לענין חלבו קיימ"ל כר"מ דלאו הא בהא תליא (עיין במגיד פ"ז ה"ג):
ומצאו חי. אבל בן ט' מת מותר חלבו דאין חדשים גורמים בלא חיות (ה"ה שם). ועיין ברא"ש שם דכתב דאף לר"מ אינו אסור כ"ז שלא יצא חי לאויר העולם ואפילו אם מת לאחר שחיטה חלבו מותר (וצריך לומר בסברתו כיון דחי ויצא לאויר העולם למפרע הוה בהמה בפני עצמה לענין שלא יוכשר בשחיטת אמו או שיהיה חלבו אסור). ודעת ה"ה הוא דאם מת לאחר שחיטה נאסר לר' מאיר כיון דבשעת שחיטה יש חדשים ותיות לא מהני השחיטה להכשירו לר"מ (כן יש להוכיח מדברי הרב המגיד דכתב כיון דקיימ"ל כר"י דחדשים גרמו ואם איתא שהיה חלבו נכשר בשחיטת אמו לא משמע דחדשים גרמו. והתם קיימ"ל דחדשים בלא אוירא גרמו ודוק). עיין בתוס' ורא"ש ד"ה ר"י אומר חלבו כחלב בהמה חדשים גרמו ואפילו לרבי יהודה דשרי חלבו של בן ט' היינו כשנשחטה אמו:
בהג"ה) וחלב נפל אסור. עיין ברמב"ם פ"ז שם דלא פסק כן רק כלישנא בתרא דאוירא בלא חדשים לא מהני אפילו לר"י ועיין במגיד שם:
(ס"ג) הושיט ידו וכו'. דקיימ"ל דחדשים בלא אוירא ג"כ מהני לענין איסור חלב וכרבי יוחנן. והא דס"ל לר"י דאינו נוהג בשליל. משום דניתר בשחיטת אמו משא"כ הכא כיון דתלוש ל"ש להתירו בשחיטת אמו. עיין בר"ן דכתב דאין נ"מ בזה לדינא דאף לריש לקיש דס"ל דצריך חדשים ואוירא מ"מ אסור משום אבר שיצא חוץ למחיצתו יעו"ש ומהתימא על הרב שהביא זה הדין:
הג"ה) עיין בתוס' ק"ג ד"ה דאיסור אף דקיימ"ל דחדשים בלא אוירא מהני מ"מ אוירא דחלב בעי. וכ"ז שהחלב במעי אמו אינו נאסר רק ביצא לחוץ. ועפי"ז יש ליישב מה דכתב הרא"ש בדין ד' ואל תתמה ועפי"ז יש לחלק בין חלב אמ"ה דאין שחיטה מטהרתו כיון דכבר נאסר משא"כ בשליל שעדיין לא נאסר ודוק. וע"כ צ"ל דס"ל לרא"ש חילוק בין היכא שכבר נאסר להיכא שנאסר אח"כ דהא כתב ואל תתמה לר' יוחנן והא לריש לקיש יש ג"כ לתמוה ועכצ"ל כיון דלר"ל דבעי אוירא ועדיין לא נאסר אין לתמוה וה"נ יש לומר לר' יוחנן לסברת התוס' הנ"ל ודוק:
והוציאו. דוקא בהוציאו לחוץ ואכלו אבל אם תלשו והניחו במעי אמו מותר בשחיטת אמו ואף לשיטת הרמב"ם דפוסק דחלבו של שליל אינו ניתר בשחיטת אם דשאני התם שהשליל חשוב אבר בפני עצמו אבל בנחתך ממנו ונשאר בבהמה הרי הוא בכלל כל שבבהמה תאכלו עיין כ"מ ה"ד שם: