עצי בשמים· רבי ישעיה מושקט
חידושים לשו"ע יו"ד · סימן ו
(ס"א) מנין לשחיטה שהיא בתלוש מדכתיב ויקח ולא כתיב ויכין דרשינן תלוש בחולין אבל כלי לא בעי בחולין (ד"ה מנין) ואף דקרא בקדשים כתיב מ"מ מוכח מדכתיב לשחוט את בנו ולא כתיב לשחוט את העולה
עיין בתוס' ד"ה תלוש ושיטת הרי"ף והר"מ דהאיבעיא קאי על תלוש וחיברו וביטלו ולא קשה קושיתם כלל עש"ע ס"ג:
עיין בגמ' דבמדבר הותר להם בשר נחירה ומקשינן אלא לר"ע מאי ושחט את בן הבקר קדשים שאני. ויש לעיין דלפ"ז מהיכא ילפינן לעיל דף י"ג מנין למתעסק בקדשים דפסול מושחט הא י"ל דעכשיו דמהני שחיטת חולין בלא כוונה י"ל דמיגו דמהני השחיטה לטהרו מידי נבילה מהני ג"כ לענין קדשים משא"כ במדבר דהותר להם בשר נחירה וא"כ לא מהני השחיטה לענין חולין לכך צריך כוונה לזביחה ועיין בסוכה דמיגו דהוה דופן לענין סוכה הוה דופן לענין שבת:
ס"ב ובתלוש ולבסוף חיברו. ובנטעו אדם הוה כמחובר מעיקרו עיין סי' קמ"ה סעיף א' עש"ך שם אות ג'.