עצי בשמים· רבי ישעיה מושקט
חידושים לשו"ע יו"ד · סימן א
ב"י דאין סומכין על הרוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן כל מקום שיכולין לבררו. ול"ד לטריפות דש"ה דבהמה בחייה בחזקת איסור היא ועיין במ"א בסי' תל"ד. ובסי' י"ח בבדיקת הסכין ובר"ן שם זו שיטת המחבר:
ב) אם אינו יכול לברר רק על ידי טרחא. עש"ך אות ה' ובש"ד שם אי צריך לברר אמאי סמכינן ארוב מצויין הא הוי רובא דתליא במעשה (עיין נקודת הכסף) אי אמרינן חדא במקום תרתי נגד הרוב הנ"ל עש"ך:
ג) לכתחלה מותר לשחוט ע"מ שיבדקנו בסוף דאף אי משתלי מותר בדיעבד בלא בדיקה:
ד) עש"ך אות ה' דהיכא דמצינן למירדף אבתריה צריך ג"כ לברר והיינו אפילו ע"י טרחא דלא כראב"ן:
הכל שוחטין עיין במרדכי שהקשה האיך נאמין לשוחט ותירץ כל שבידו וע' פי' על חולין דכתב דע"כ לא קאמרינן אין ע"א נאמן היכא דאיתחזיק רק בחזקה דלא איתרע אבל בחזקה דאיתרע נאמן יעו"ש וה"נ כיון דהרי היא שחיטה לפנינו הוה חזקה דאיתרע ודוק:
והמנהג נשים שוחטות. עיין בתו' מ"ש על הלכות א"י ועיין בפ"י שכתב דעיקר הטעם הוא משום בדיקת הסכין דהוה טורח וי"ל כיון דאין ע"א נאמן היכא דאיתחזק רק מטעם כל שבידו ובטורח לא הוה בידו כ"כ לכך אין הנשים נאמנות והנה י"ל דהא דבהמה בחייה בחזקת איסור היינו בחזקת אבר מה"ח וכמ"ש רש"י (ועיין בחידושינו) ומחזיקין מאיסור לאיסור והנה הרי"ף כתב ביבמות דלהכי ע"א נאמן על השערות אף דאין דבר שבערוה פחות משנים כיון דלע"ע לא הוה דבר שבערוה אף שתכליתו הוה דבר שבערוה וה"נ י"ל לענין חזקה דכל היכא דבשעת עדותו לא בא להוציא מחזקה אף שנעשה על פיו דבר להוציא מחזקה מהני כיון דאיתחזיק על פיו ועיין ברמב"ם באכילת חלב כה"ג וא"כ במוקדשין כיון דעדיין השחיטה לא התירה א"כ אין עדותו נגד החזקה דכל כמה דלא זריק דם לא משתרי בשר וא"כ עדיין אינו יוצא מאיסורו וא"כ להכי נאמנים כנ"ל הטעם כל שבידו ודוק:
בהג"ה וי"א עיין במהרש"א ברש"י ד"ה מומחין הן והלכך לא בעי למיבדקה דהקשה על הב"י האיך מצא ידיו ורגליו. ומה שנראה לתרץ דהא י"ל בסברת רש"י דלכתחלה סמכינן ארובא במקום שיש לברר שיהיה נגד חזקה זו וכמ"ש המג"א. והנה כבר כתבנו דלכתחלה ליכא חזקה המנגדת להרוב דשמא ימות חיישינן. והנה דעת הרמב"ם דלכתחלה צריך לבודקו בעילוף ג"כ ואין לסמוך על אלו שהה או דרס בתחלה לא היה מאכילה לנו כיון דאין ע"א נאמן היכא דאיתחזיק והכא ל"ש כל שבידו כיון דאם הוא מתעלף אינו בידו. והנה י"ל דגם דעת רש"י כן. וא"כ י"ל דא"א למוקמי מתניתין בהכי דבא"י שהוא מומחה לכתחלה לא ישחט א"כ יקשה אמאי באינן מוחזקין מותר לכתחלה וא"ל מטעם עדות ז"א וע"כ צ"ל מטעם רוב וא"כ גם במומחין למה לא נסמוך ארובא. והא דלא נאמן מטעם זה לחודא י"ל דא"כ לוקמי מתניתין ע"ס שיבדקנו כמו שהקשה הרא"ש לכך פירש רש"י דבדיעבד לא בעי למיבדקיה ודוק כי קצרתי:
עוד י"ל באופן פשוט אחר והוא דכל היכא דאיכא לברורי לא אמרינן רק היכא דאין צריך שוב לרוב לסמוך עליו אבל היכא דעכ"פ יצטרך לרוב ל"א איכא לברורי וא"כ הא דלרבינא אמרינן אעפ"י שאין מוחזקין ע"כ לאו מטעם רוב הוא דהא צריך לברורי ועכצ"ל דמטעם עדות הוא. והנה הא דנאמן יש ג' סברות א' כל שבידו והשנית כמ"ש הרא"ם ז"ל דבאנשים כשרים נאמנים והג' תי' הפ"י. והנה בעילוף אי אמרינן דמתעלף א"כ א"נ מטעם כל שבידו. וגם מטעם דאיתרע אין ליתן לו לכתחלה. וכמ"ש בסברת הרמב"ם דבתחלה לא איתרע ועכצ"ל כסברת הרא"ש. והא דסמכינן אחזקת כשרות היינו משום דרוב ישראל בחזקת כשרות הם וא"כ צריך לרוב וא"כ ל"ש כל היכא דאיכא לברורי ודוק:
עוד יש לישב דברי הב"י והוא הנכון. דבאמת יש לחקור אמאי מתחלה צריך לברורי ולא סמכינן ארוב מצויין לשיטת רש"י הא במקום דליכא חזקה כנגדו ל"צ לברורי והכא י"ל דלא הוה חזקה כנגדו כיון דעדיין לא שחיט ושפיר י"ל דישחוט שפיר דשמא ימות חיישינן ויש לסמוך ארוב מצויין אך דיש לחלק דלא ס"ל כסברא הנ"ל וכמ"ש שם הר"ת בסוגיא דהניחו זקן או חולה יעו"ש. ואך אי אמרינן סברא הנ"ל א"כ י"ל דלא צריך לברורי. ולכאורה יש לעיין אמאי מומחין אעפ"י שאין מוחזקין ועכצ"ל מטעם עדות והא לא הוי בידו וכמ"ש. וא"ל כסברת הפ"י הא השתא לכתחלה עדיין לא איתרע ועכצ"ל דמטעם דלע"ע עדיין אין החזקה מנגדת דהא י"ל דישחוט שפיר ובדיעבד יש לומר דיהיה נאמן מטעם דאיתרע ודוק. אך דלפי"ז יהיה מותר אפילו לכתחלה באינו מומחה וכמ"ש וא"כ שפיר אמרינן דכולהו כרבינא ל"א ודוק: