אור ברסלב

עץ יוסף על שיר השירים רבה· רבי חנוך זונדל ב"ר יוסף

פרשה ג · פרק יא

פרק י

בתגלחת. (ויקרא יט, כז) לא תקיפו פאת ראשכם ולא תשחית פאת זקנך:

כבן עשרים שנה נבראו. כלומר שלא נבראו כתינוק אלא על מליאתן בצביונם ותקפם שהיו כבן עשרים שנה, וכן כבר נשלמו בדעתם וחכמתם כאילו כבר היו בני עשרים, והלכך נענשו בני יומן, ועיין בבראשית רבה פרשה י"ד סימן ז':

הרקיע. שעל ראשי החיות שנאמר בו כעין הקרח הנורא, ולהלן אמר הרקיע של מים ברקיע שבו כוכבים ומזלות (יפה מראה):

כמראה הבזק. ואמרו בחגיגה דף י"ג, ב' כאור היוצא כו':

הבזק ולא זה מכבה את זה ולא זה מכלה את זה. כן צריך לומר, וכן הוא ברבה במדבר פרשה י"ב (סימן ח):

מיכאל שר של שלג וגבריאל שר של אש. ברבה שם איתא אמר רבי יוחנן כתיב (איוב כ"ה, ב) המשל ופחד עמו וגו' המשל זה מיכאל והוא של שלג ופחד זה גבריאל והוא של אש, עמו מהו עמו, מושלמים לו לא זה מזיק זה כו', וכן איתא בתנחומא סדר ויגש (סימן ו) המשל זה מיכאל ופחד זה גבריאל, מיכאל מן המים וגבריאל מן האש, אבל בבראשית רבה פרשה י"ב איתא בסימן ז' שם המשל זה גבריאל ופחד זה מיכאל, ובאבות דרבי נתן פרק ב' (הלכה ו) איתא כקול מים רבים זה גבריאל המלאך, ובתרגום איוב כ"ה על פסוק המשל ופחד עמו מיכאל מימינא והוא דאשא וגבריאל משמאלא והוא דמיא, ובדברים רבה פ"ה (סימן יב) איתא הנוסחא הישנה מיכאל כולה אש וגבריאל כולה שלג, וכתב המתנות כהונה והנזר הקודש שנוסחא דידן עיקר כי כן מבואר גם בזוהר בכמה דוכתי דמיכאל מצד החסד וגבריאל מצד הדין והפחד, ועיין במתנות כהונה בבראשית רבה פי"ב ובדברים רבה פ"ה, וביומא דף ע"ז, א' איתא גבריאל של אש, ובפרק ערבי פסחים ובתנחומא סדר תצוה (סימן יב) איתא בשעה שהפיל נבוכדנצר את חנניה מישאל ועזריה לתוך כבשן האש אמר ירוקמי שר הברד לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם ארד ואצנן כו' אמר לו גבריאל אין גדולתו של הקדוש ברוך הוא בכך שאתה שר הברד והכל יודעים שהמים מכבין את האש אלא אני שר של אש אלך ואקרר כו':

חמש אפין כו'. פירוש שיש בו בקרא חמש תוארים, דהיינו תרשיש, וברק, לפיד אש, ונחשת קלל, וקול המון היינו מים, שמשמע ליה דקול דבריו כקול המון פירושו המון ים או המון מים רבים, שיש בו בהמלאך חלק מים רבים, הרי שמקצתו אש ומקצתו מים (יפה מראה). או אפשר שדייק שיש בו בהמלאך חלק מים מדכתיב תרשיש ודרשו חז"ל בפרק גיד הנשה (חולין צא, ב עיין שם) תרי אלפי אמה בים התרשיש (מתנות כהונה בבמדבר רבה שם):

הרקיע של מים. כדמשמע המקרה במים עליותיו, והכוכבים של אש שהם מאירים כאש, ואף על גב דיש אומרים שמים אש ומים, מצי סבר כמאן דאמר בבראשית רבה פ"ד שאינו אלא של מים:

לא ראתה חמה פגימתה. מפני דרכי שלום, והיינו כדאמר בבבלי (ראש השנה כג, ב) דחלשה דעתה דלבנה אם יראה החמה פגימתה ויהיה קנאה ושנאה ביניהם שהחמה שלמה והיא חסרה (יפה מראה):

אין לך כל מזל ומזל כו'. רצה לומר אין לך כל מזל ומזל שלא יהיה נראה בעיניו שהוא קודם לחברו בעלייתו שאין לך כל כוכב (אפשר שצריך לומר כל מזל) שמביט מה שלמעלה ממנו כו'. רצה לומר כשהמזלות מהלכין ברקיע וכולם תקועים בחגורת המזלות וכשהגלגל מתנועע אין מזל רואה מי שלפניו אלא של אחריו (יפה מראה):

ועינו חמי לאחוריו. כן צריך לומר. פירוש כאדם היורד מן הסולם, ודרך היורדים שפניהם אינן כלפי הסולם אלא לאחור, נמצא כל אחד רואה שלמטה ממנו ולא שלמעלה ממנו, וכל זה משום עושה שלום במרומיו כדי שיהא כל מזל ומזל אומר אני הוא הראשון (יפה מראה). ועיין בבמדבר רבה פי"ב ודברים רבה פ"ה ובירושלמי פ"ב דראש השנה (ה"ד), ובכד הקמח אות שלום:

צלוחית של ברד מלאות אש. ונמצא שהאש מבפנים והברד מקיפו מבחוץ. והנה הנס הזה מזולת חבור שני ההפכים הוא, שהאש בתוך הברד הפך הטבע, שיסוד האש מקיף ליסוד האויר וליסוד המים, וכאן המים מקיפים האש:

לההוא פיטרתא דרמונים כו'. פירש בערוך שבקליפה של רמון הפנימית הגרגרין נראין מתוכו. וצריך לומר דהדא חרציניתיה מיתחמיא מלגו, ועיין בשמות רבה פרשה י"ב (סימן ד):

פתוכין זה בזה. כלומר מעורבין זה בזה, וזה הערוב הוא על כוונה זו, היינו עם היות עצם הברד בעצמו והאש בעצמו, נתחברו ונתערבו זה עם זה כמערב גרעיני זרעונים זה בזה, וזה שאמר רבי חנין דדמייה להדא עשאשיתא דקנדילא דמיא ומשחא מערבין כחדא כו' כי אין זה עירוב ממש כי לעולם השמן מתקבץ ועולה למעלה, ומכל מקום הם מתערבין מתחלה והאש דולק מביניהם ואין המים מזיקן אחר שהשמן למעלה, ואף על פי שקצת טיפי המים בתוכו, וכן אף על פי שנתערבו גרעיני הברד וגם חלקי האש לא כבה האש:

עשאשיתא דקנדילא. וכן הוא בבמדבר רבה פי"ב, והוא כלי שקורין לאמפע שנותנין בו מים ושמן והוא דולק ואין המים מעכבו. וכתב המתנות כהונה שבסוף פרשת וארא לא גרסינן תיבת קנדילא, וכן הסברא נותנת שקנדילא בכל מקום נר של שעוה עד כאן לשונו, ונעלם ממנו לפי שעה מה דאיתא באסתר רבה (א, טז) פסוק בשנת שלש כו' שמא לא יצאת ידי קנדל פטים, ופירש המתנות כהונה בעצמו שפירושו שמא יתנו שמן פקטים אקנדלים, הרי דקאנדלי הוא כלי שדולקים בו שמן:

מיתא ומתקלהא. כן הוא בבמדבר רבה הנזכר לעיל, וכתב המתנות כהונה שם מתלקחת דריש נוטריקון מיתה יש אצלו כלומר דבר שהוא הפוכו ומיתתו ואף על פי כן מתקהל ומתקבץ לעשות כו', ואות אמת כתב שצריך לומר ומתקהא, והוא לשון קהיון שינים:

דבובין. שונאים:

שהוקשה מלחמתו. בבמדבר רבה הגירסא כיון שהגיע מלחמתו כו':

היה קורא אותה בתי ולא זז כו' כך כו'. הכוונה כי לצד החיבה שחבבם בהשפעת הברכה והטובה להם לבדם קראם בתו, שהיא כבת החביבה היושבת אצל אביה ואמה והמה מגדלין אותה לכל צרכיה בתפנוקי מלכין והיא אוכלת ומתפרנסת משל אביה, ואמנם לא זז מחבבן עד שקראם אחותי והוא בבחינת השותף למעשה בראשית, כי שפע כל העולם יורד תחילה אליהם ומהם לכל העולם ונראין כאחין שהמה עושין כביכול כמו הוא לזון את העולם, וכאומרם אני אלוה בעליונים כו', ואולם עדיין לא זז מחיבתן עד שקראם אמו, והוא כביכול שהם למעלה ממנו, כלומר שהוא ציית ושומע להם כבן ובת לאמו, שאם הוא גוזר הם מבטלים כדכתיב צדיק מושל ביראת ה' (באר מים חיים וכלי יקר סדר נשא). וענין השתנות שמותם הוא הכל לפי השתנות עם בני ישראל לפי מדרגתם הרמתה ובערך המעלה אשר המה עולים בעבודתם את ה' כך הם נקראים (ספר סדורו של שבת ח"ב הדרוש השני פ"ב מאמר ט):

ולאמי כתיב. עיין בכל המקומות שרשמתי ביד יוסף, אבל הרד"ק כתב שהכתיב הוא ולאומי מלא בוי"ו, וכן הוא במוסרה, אך במקומות רבות המדרש חולק על המסורת, ומכל מקום אף לפי המסורת הדרש אמת, דבזוהר סדר ואתחנן דף ס"ב ע"א איתא ולאמי אלי האזינו אל תקרי לאומי אלא לאמי, דלא זז הקדוש ברוך הוא מחבבה לכנסת ישראל עד דקראה אמי. והטעם לדרשו בלשון אֵם היינו מיתורא, בתר עמי לאומי למה לי, לכן דרשו אל תקרי כו'. וכך פירוש הכתוב לפי הדרש הקשיבו אלי עמי לאשר אני מצוה אתכם, ועל ידי שתקשיבו למצותי שכרכם להיות לאמי אלי, שאֵלַי תחשבו כערך הבן עם האם כביכול לשלא להחליף דבורכם, וכך ביאר הכתוב ולאמי אלי האזינו שתמיד תאזינו מפי שאומר לכם אמי אמי:

אלא מה עטרה. צריך לומר אלא עטרה זה אהל מועד מה עטרה כו' (אות אמת):

קונדסין. פירוש בלשון יוני ורומי עץ ארוך וראשו חד נקרא קונדס (מוסף הערוך):

אמר לו כתבניתם. רצה לומר בתכלת וארגמן ובתולעת השני ובשש, ויכוין במעשיהם לדוגמא של מעלה ויתעלו בטוב כוונתו, שיהיו חשובים כמותם כי יוריד ה' השכינה שם כשל מעלה:

אותונין נאה. ירושלמי סנהדרין פרק כהן גדול (ה"ו) איתא נפק לגביה לבוש אותוניתיה, פירוש בלשון יוני בגד פשתים (מוסף הערוך). והאות אמת כתב צריך לומר אקונין נאה, והוא דמות שחוקקין בו צורת המלך לכבודו, והכוונה בזה על כללות העולם שהוא כאיקונים שעל ידו ניכר כח היוצר, והמשכן דוגמת כל העולם, ולפי שהאיקונים נעשה מאבן טובה באומנות גדולה אמר בן ביתו כי לא יוכל לעשות כמותה, והשיבו המלך שאינו מבקש אלא ציורו בסמנים כדרך הציירין ואף על פי שאינו דומה ממש, וכבוד המלך במקומו מונח (יפה תואר) ועיין ברבה סוף סדר תרומה:

בלבוש נאה כו'. הכוונה אחד עם דברי ר' אבון שאמר משלו לאיקונין כו', שלהיות הלבוש כבוד הלובש על דרך דרבי יוחנן קרי למאניה מכבדותי, וגוף הלובש מכוסה בו, לכן כנה העולם שכבוד היוצר נראה על ידו עם היותו נסתר, כמלבוש (יפה תואר). ואפשר שלעיל צריך לומר שהיה לו איקונין נאה, וכאן צריך לומר שנגלה לבן ביתו באותונין נאה של מרגליטין, ומלת בלבוש נאה היה נכתב על הגליון פירוש על מלת אותונין נאה:

מרגיליטין. מרגליות:

וכי יכול אני לעשות כמוהו. אמר לו אני בכבודי ואתה בסממנך. כך אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה עשה לי משכן. כן צריך לומר וכן הוא ברבה נשא:

וכשם שאתה רואה למעלה עשה למטה. ואם אתה עושה לזה של מעלה למטה. אני מניח סנקליטין שלי של מעלה וארד ואצמצם שכינתי ביניכם למטה. כיצד מה למעלה שרפים עומדים אף למטה עצי שטי עומדים. העומדים אין כתיב כאן אלא עומדים כנתון באסטרטיא של מעלה הדא הוא דכתיב שרפים עומדים ממעל לו. מה למעלה כוכבים. כן צריך לומר (אות אמת) וכן הוא בבמדבר רבה, אך שם איתא העמיד אין כתיב כאן, ולכל הגירסאות כוונת המדרש דלהכי כתיב עומדים לרמז על שרפים עומדים:

באיסטרטיאה. פירוש בצבא וחיילות של מעלן, אחשדרפני המלך תרגום אסטרטילוסי מלכא:

סנקליטין. פירוש בלשון יוני סנקליטוס בית דין, ובבמדרש שמות רבה פרשת ומשה עלה (כח, ג), לך קרא לפלוני סינקליטיקוס פירוש יועץ אחד מבית דין (מוסף הערוך):

מלמד שהיו קרסי כו'. שבת דף צ"ט, א' ובבמדבר רבה פרשה י"ב ושמות רבה פרשה ל"ה:

כחתנים היו כמה דאת אמר וקדשתם היום ומחר. כן צריך לומר (אות אמת) וכן הוא בבמדבר רבה שם, ורצה לומר וקדשתם לשון קדושין:

שמחת לבו אלו דברי תורה כו'. אפשר שצריך לומר וביום שמחת לבו זה אהל מועד שנשנית שם התורה היך מה דאת אמר פקודי ה' כו', ורצה לומר ביום חתונתו זה מתן תורה שאמרו נעשה ונשמע, וביום שמחת לבו זה אוהל מועד שאז היה עיקר הנשואין שמחת לב לפניו כיום שנבראו בו שמים וארץ:

זה אהל מועד ומנין לאהל מועד שחיתונים היו שנאמר ביום כלות משה כלת כתיב ביומא דעלת כלה לגנונה. כן צריך לומר (אות אמת):

תוכן העניינים

עץ יוסף על שיר השירים רבה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה