עץ יוסף על שיר השירים רבה· רבי חנוך זונדל ב"ר יוסף
פרשה ג
פרק א
מרעי. פירוש חולי, הנה אביך חולה (בראשית מח, א) תרגם אונקלוס הוא אביך מרע:
נסמכו לי לילות ללילות על משכבי בלילות. פירוש נסמכו לי לילות ללילות הדא הוא דכתיב על משכבי בלילות, וכדמפרש רבי אלכסנדרא באו לילות, רצה לומר נסמכו צרות לצרות, שהצרות מכונים בשם חשכת לילה. ומפרש תיבת על כמו בעבור פירוש בשביל, כמו (ירמיה ט, יא) על עזבם את תורתי, ותיבת משכבי פירש לשון שינה כמו (שמואל ב' ד, ה) והוא שוכב את משכב הצהרים, ותיבת בלילות נוטריקון באו לילות, וזהו על משכבי בעבור ששכבתי על משכבי ולא למדתי תורה, לכן בלילות באו לילות נסמכו לי לילות ללילות:
זה משה. בקשתיו ולא מצאתיו. כדאיתא לעיל פ"ב סימן כ"ב שהיה נכסה מהם שלשה חדשים:
פרק ג
זה שבטו של לוי. שנקראו סובבים על שעברו וסבבו משער לשער. ושאלתי אותם את שאהבה נפשי זה משה. ראיתם, כי אמרתי אולי נמצא אצלם:
פרק ד
זה סיני. שהתורה נקראת אֵם כאמרו (משלי ב, ג) כי אִם לבינה תקרא ואמרו חז"ל (עיין ברכות נז, א) אֵם:
זה אהל מועד. דרש הורתי לשון הוראה:
בהורייה. להורות הלכה למעשה שכבר נתפרשו להם המצות, ועיין לעיל פ"ב סימן י"א ובויקרא רבה פ"א (סימן י):
בקשתיו ולא מצאתיו. כמו שמפרש לקמן להיכן הלך כו':
מצאוני השומרים אלו הכשדים. שהם שומרים אותי לבל אצא מגלותם. ושאלתי אותם את שאהבה נפשי זה דניאל ראיתם, כי אמרתי אולי נמצא אצלם, כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי זה דניאל:
להיכן הלך. דניאל:
ר' חייא אמר ממתום ננקפי אאלרן. כן צריך לומר. רצה לומר כך היה כתוב על הכותל, ועשאן דניאל חמש תיבות של שלש אותיות וצירף אותיות הראשונות של כל תיבה ועשאן תיבה אחת, ואחר כך צירף השניות והשלישות ורביעות וחמישות, ונעשה חמש תיבות, מנא מנא תקל ופרסין, ופרסין שתי פריסות משמע וזו היא פריסת מלכותו ויהיבת למדי ופרס:
יטת יטת אדך פוגחמט. כן צריך לומר, ורצה לומר בא"ת ורש ג"ר ד"ק ה"ץ רפ ז"ע ח"ס ט"נ י"מ כ"ל, מניח אות זו וכותב מה שבצדה, ולפני בלשצר היה כתוב יטת יטת אדך פוגחמט, ודניאל חילף האותיות במקום י' מ', ובמקום ט' נ', ובמקום ת' א' הרי מנת, וכן בכולם החליף האותיות, ונמצא מנא מנא תקל ופרסין:
ורבנין אמרין אנם. אנם לקת ניסרפו, כך היה לפני בלשצר כתוב, ודניאל קרא כל תיבה למפרע:
רבי אומר כמשמעו כו'. רצה לומר שכך היה כתוב לפני בלשצר מנא מנא תקל ופרסין, ובלשצר לא ידע פירוש אלו הדברים ודניאל פירש לו מנא אלהך מלכותא כו':
תקלית במאזנים כו'. רצה לומר והשתכחת חסור:
ויהבית. למדי ופרס:
סלקא מן ימא ולא מכיא. ובויקרא רבה פרשה י"ג (סימן ה) ובשוחר טוב גרס איפכא סלקא מן ימא היא מכיא פירוש ענין נמיכות, תרגום שפל מן העור (ויקרא יג, כ) מכיך מן משכא, ולפי הגירסא דכאן כך פירושו סלקא מן ימא ולא מכיא אינה עושה האדם מך, כלומר שאינה מזקת שום אדם שמיד היא מתה:
עי"ן תלויה. למעלה, וא"כ הוי כמו דכתיב חזיר מיאור, ולא כתב באלף אלא לדרשה עם עי"ן ובלא עי"ן:
מן חורשא מכיא כך משא מדבר ים אם זכיתם מן ימא ואם לאו מן חורשא. כסופות בנגב לחלוף כו'. כן צריך לומר:
עלעול. פירוש רוח סערה:
שהוא בא מן הצפון. בגיטין דף ל"א ע"ב אמרינן רוח דרומית קשה מכולם (רד"ל), ואפשר דהיינו כשהם באין כדרכם, אבל כשבאה לפורענות דהיינו עלעול הוא רוח סערה, רוח צפון גדול יותר מרוח דרום, ורוח מזרחית כשהיא יוצאה לפורעניות היא יותר קשה שמסערת את כל העולם, ועיין גיטין שם ובבבא בתרא דף כ"ה, א' עיין שם:
ומכסיף. פירוש משחית ומכלה וכורת:
בעשרה לשונות נקראת הנבואה. ובאבות דרבי נתן פרק ל"ד נקראת רוח הקודש:
חזון. כדכתיב חזון ישעיהו, חזון עובדיה, וחזות קשה, דחזות כמו חזון:
הטפה. כדכתיב (מיכה ב, יא) והיה מטיף העם הזה. ובאבות דרבי נתן הנזכר לעיל איתא במקום הטפה תפארת, והגר"א מגיה שם במקום תפארת קריאה:
משא. שנאמר (מלאכי א, א) משא דבר ה' ביד מלאכי:
משל וחידה. דכתיב (יחזקאל יז, ב) חוד חידה ומשול משל, אמנם מליצה אפשר דיליף מדכתיב בחבקוק (ב, ו) עליו משל ישאו ומליצה חידות לו, ומדהקיש מליצה למשל וחידה, אי נמי מדכתיב (משלי א, ו) להבין משל ומליצה שפירושו שמשלי שלמה נתקנו שיובנו על ידם דברי התורה והנבואה כמו שאמרו כאן בחזית ( לעיל א, פסוק א סימן ח) שעשה אזנים לתורה (יפה תואר). ועיין בבראשית רבה פרשה מ"ד (סימן ו), ובמדרש אגדת בראשית פרק י"ד איתא במקום צווי הגדה:
כבר נתעלה צרתה של עילם. כן צריך לומר (רד"ל):
ותקצר נפש העם בדרך וגו'. לסבוב את ארץ אדום, ואף שטורח הדרך עצמו לא היה קשה להם כמו שכתוב (דברים ח, ד) ורגלך לא בצקה, רק אף אם הם לא חזו מזלייהו חזו שישעבדו אצלו ונקטה נפשם בקרבם ולא ידעו מה, ועיין באיכה רבתי (ה, ט) פסוק בנפשנו נביא לחמנו:
דניאל אמר כו'. וכן דניאל כשראה המראה אמר אתכרית רוחי, אף שעדיין לא ידע פתרון המראה שבו נזכר גליותינו, מכל מקום מזלו חזי, ואתכרית פירושו ונכרת רוחיה:
מלאו מתני חלחלה. עיקר הנבואה היה על בבל, רק שבא לו ברמז על דרך משל הבוגד בוגד והשודד שודד, לומר שכבר הגיע ממשלת המלכיות על כן תפול בבל שהם יקבלו הממשלה מבבל, כמו שכתוב בריש דניאל בחלום הצלם:
רב משל אלוהו. גדול וחשוב יותר מלחמו של הקדוש ברוך הוא וכדמפרש ואזיל:
אמר להם. פירוש בלשצר אמר לישראל:
עומר שלכם בכמה קרב. מפני שהיה ליל העומר התחיל להתגאה ולהתלוצץ בדבר (רד"ל):
בכמה. בכמה נפין היה מנופה:
בשלש עשרה נפה. כך שנינו בפרק אלו מנחות (עו, ב):
תעה לבבי זה בית דין. שסנהדרין נקראו לבן של ישראל (איכה רבתי פתיחתא דחכימי סימן יז) וכמו שאמרו לעיל שנתקבצו אצל (ישעיה) [דניאל] כו'. ועיין בפרק קמא דמגילה (יא, ב) שבלשצר טעה בחשבון וכן דניאל. ובספר ישן יש ששאל להם עומר שלכם מתי קרב, אמרו לו בחמשה עשר הדא הוא דכתיב תעה לבבי שהטעה לב בית דין (מתנות כהונה), ובנוסח אחר ליתא כלל הני תיבות זה בית דין:
פיילי נהניתה אתה. בספל אדירים (שופטים ד, כה) תרגומו פיילי גוברא, קובעת כוס התרעלה (ישעיה נא, יז) תרגום פיילי כסא דלווטא, כוס בלשון יוני פיילי, ובלע"ז פטר"ה, השותים במזרקי יין (עמוס ו, ו) תרגומו דשתון בפיילי חמר, פירוש כוס תענוגים נהנית, והכוונה שעל כלי בית המקדש ששתה בהן, ודרש פלצות נוטריקון, וכן בכל החלוקות דלקמן:
מפיץ. מריק ומוציא, ותער כדה (בראשית כד, כ) תרגום אונקלוס ונפוצת קולתא:
חשוקה. זה ליל פסח:
סדרת פתורה. עיין בבראשית רבה סוף פרשה ס"ג:
אקימת מנרתא. ברבה שם איתא אית אתרא דקריין למנרתא צפיתא:
משחו מגן קבלו מלכותא. דרש משחו מגן העמידו מלך שהוא מגן וצנה לעמו, ומדכתיב קומו השרים דרש ליה על כורש ודריוש שהם היו השרים והיו מדיינים זה עם זה מי יקבל המלכות תחלה, וזה שכתוב (דניאל ו, א) ודריוש מדאה קבל מלכותא, שבתחלה לא רצה לקבלה ואח"כ נתרצה וקבלה, ועיין בילקוט אסתר רמז תתרמ"ט ותתר"ן (רד"ל):
הוי את דמליך קדמאי. את תמלוך לפני:
כיון ששמע אותו רשע. מה שאמר דניאל:
אותו רשע. בלשצר:
הדא הוא דכתיב כי לא ממוצא כו'. דלקמיה כתיב אל תרימו למרום קרנכם תדברו בצואר עתק, שזהו בלשצר דכתיב ביה ועל מרי שמיא התרוממת וכמו שאמרו חז"ל משמיע חרופין וגדופין כו' וזה שכתוב עתק, ומדכתיב אחר זה כי לא ממוצא וממערב דרש שאמר לחיילותיו כל מלכות שמרדה בי נבא עליה, ואמר הקדוש ברוך הוא לא ממוצא וגו' כי אלהים שופט פורענות ההוא גברא, זה ישפיל וזה ירים ביה בלילא קטיל בלשאצר ודריוש מדאה קבל מלכותא (רד"ל):
הכתובים הללו. שאמר דניאל ברוח הקודש שמדי ופרס ירשו ממנו המלכות:
כל מאן דמתחמי כו'. כל מי שיֵרָאֶה פה בלילה הזה, אפילו אם הוא אומר לכם אני הוא מלך, תשאו את ראשו מעליו:
מטרקלינון. פירוש בלשון יוני ורומי חדר גדול ובפרט המוכן למסבה (מוסף הערוך):
נתותרו מעיו. לשון נפילה כמה דאת אמר (חולין נט, ב) נתור ככי ושילא דקיסר, ובילקוט גרס נתרזו, ורצה לומר שנתרפו והיה משולשל, ובא לו זה מן הבעתה וחלחלה וכמו שאמרו במגילה (טו, א) ותתחלחל המלכה שהוצרכה לנקביה, ועיין באסתר רבה פ"ח (סימן ג):
ונפק מינפק כו'. פירוש ויצא חוצה לעשות צרכיו, וכשיצא לא הרגישו בו השומרים, וכשחזר ונכנס הרגישו בו השומרים, אמרו לו כורש ודריוש שהיו שומרים השער מי אתה, ואמר להם אנכי הוא המלך:
אמרין וראו כן פקיד מלכא. פירוש אמרו כורש ודריוש זה לזה ולא כן צוה המלך כו':
נטרו פרחה של מנורה. אפשר דריש צפה הצפית קומו השרים כמו שאמרו לעיל הצפית מנרתא, וצפה הצפית היינו פרחה וכתרה של מנורה כמו שכתוב (דברי הימים ב' ג, טו) וְהַצֶּפֶת אֲשֶׁר עַל רֹאשׁוֹ, וקומו השרים היינו דריוש וכורש כדלעיל (רד"ל):
מחלית שינתא. התחלת השינה, או פירוש בשעה שהשינה מתוקה וערבה על האדם והוא בתחלת הלילה, ופירוש זה קרוב יותר (אות אמת):
כבין דבו כו'. קרוב לעליית עמוד השחר שאדם צריך לדקדק בין הכרת זאב להכרת כלב:
ולא פליגי. שלדברי שניהם יצתה נשמתו בסוף הלילה בשעה שעמד השחר ולא קיבל דריוש מלכותיה עד שהאיר עלות השחר והלילה היה נחשב לבלשצר שלא מת עד סופה, אלא דלמאן דאמר שנהרג בשעת מחלייתא שינתא היה מפרפר בעוד נשמתו בו כל ההוא לילה (כן צריך לומר, ולגירסת הספר יומא צריך לומר עד ההוא יומא) עד עלות השחר (וזהו לשון מפרפר וכמו שאמרו ריש מסכת שמחות במכות בכורות אף על פי שהכה אותם במכת מות בחצי הלילה היתה נפשם מפרפרת בהם עד הבקר) ולמאן דאמר כבין זאב לכלב היה מדומדם כל אותו הלילה פירוש מבולבל מן הפחד והשכרות (וכההיא דירושלמי פרק קמא דתרומות (ה"ד) אפילו מדומדם שפירושו משכרות) (רד"ל):
כבין כוס לכוס. משום דכתיב (ירמיה נ"א, ז) כוס זהב בבל ביד ה' וגו', וכן שם (כ"ה) קוראה כמה פעמים כוס, וכאן כתיב כוס ביד ה' להשקות לבבל דהיינו מלכות פרס, לכן דרש כבין כוס לכוס (ועיקר הלשון אפשר יצא ממה ששנינו במעשה בראשית בחגיגה דף ט"ו ע"א כתרי כסי דסחיפי אהדדי) (רד"ל):
פגי פילאי קקים באמי. פירוש זונה זקנה עושה רעות (מעריך) וכמו שכתוב ביחזקאל (כ"ג, מג) וָאֹמַר לַבָּלָה נִאוּפִים ודרשוהו בויקרא רבה פרשה ל"ג (סימן ו) פִּילָא פּוֹרְנִי שפירושו זונה בלה מזקנה. והמוסף הערוך כתב הגירסא פגי פלאה קקים כאמי מחי, וכתב שנראה לו שהגירסא הנכונה פרני פלאה קתים כאמי מחי, פירוש בלשון יוני פורני זונה, פלאה זקנה, קתים שבי, כאמי לארץ, מחי זני, ואם נניח הגרסא כמו שהוא פירוש קקים בלשון יווני רשעה, כלומר זונה זקנה ורשעה בארץ זני, עד כאן לשונו ערך כאמי:
בעת ההיא. עיין אסתר ריש פ"ג ובסנהדרין דף צ"ו, א:
והיה למוד לאכול בשש שעות כו'. בזוהר סדר תרומה דף קע"ד סוף ע"ב הכי איתא ותאנא ההוא יומא אתחזר שמשא עשר דרגין (בפרק חלק אמרו שאותו היום שנתרפא חזקיה היה בו עשרים ושתים שעות, נמצאו שנתוספו עשרה שעות, והיינו עשר דרגין) ותאנא מרודך בלאדן הוה אכיל כל יומא בארבע שעות (פירוש מסיים האכילה בסוף ארבע שעות) ונאים עד תשע שעות (פירוש עד סוף תשיעית, נמצא שישן חמש שעות) וההוא יומא נאים עד תשע שעות (צריך לומר עד ארבע שעות, ולפי גירסתינו פירושו שהוא סבר שישן רק עד תשע שעות ובאמת ישן באותו היום עשרה שעות שניתוספו, דהיינו מה שהלכה השמש מסוף רביעית עד סוף תשיעית הם חמש, ומה שחזרה השמש מסוף תשיעית לסוף רביעית הם חמש אחרים, הרי עשר, אבל ההליכה השניה מארבע ועד סוף תשיעית מוכרח להיות כדרך כל הימים, ולפי זה אתי שפיר ממה שאמר הזוהר וההוא יומא נאים עד ארבע שעות דהיינו שמצא השמש בארבע שעות) כד אתער חמא שמשא דקאים בארבע שעות כו' עיין שם ובמקדש מלך, ובאסתר רבה איתא והיה רגיל לאכול בשש שעות ולישן עד תשע שעות, ובתנחומא סדר כי תשא סימן ה' ובילקוט מלכים ב' איתא שהיה למוד בכל יום לאכול בשש שעות וישן עד תשע:
ומצאו שחרית. כן בתנחומא ובילקוט הנזכר לעיל, אבל באסתר רבה איתא ועמד בארבע שעות כדאיתא בזוהר הנזכר לעיל, וכתב האות אמת באסתר רבה שהכל עולה לענין אחד, שעד ארבע שעות נקרא בוקר כדאיתא בפרק תפלת השחר (ברכות כז, א) עד כאן לשונו. ולכאורה מדרש זה ומדרש אסתר והתנחומא והילקוט פליג על מה שאמרו חז"ל בפרק חלק שחזרה החמה לאחוריה עשר שעות. ואפשר דמה שאמר המדרש כאן והיה למוד לאכול בשש שעות פירושו כל שעה ששית, וישן לו עד תשע שעות פירושו עד סוף תשיעית, הרי שהיה ישן שלש שעות, ובאותו היום הלכה השמש מסוף שש עד סוף תשע הרי שלש שעות, ואחר זה חזרה חמש שעות הרי שמונה שעות, וארבע על היום, וניער משנתו, ואחר זה הלכה השמש כדרכה בכל יום ממזרח למערב, והלכה שתי שעות עד סוף שש שעות על היום ונשלם העשרה שעות שנתוסף באותו היום, ואחר כך הלכה להשלים היום כדרך כל שאר הימים, ולפי גירסת התנחומא והילקוט שהיה למוד לאכול בשלש שעות פירושו עד תשלום שלש שעות וישן עד תשע פירושו עד תחלת תשיעית הרי חמש שעות היה ישן, ובאותו היום הלכה מסוף שלישית עד תחלת תשיעית הרי חמש שעות, וחזרה אחר כך לאחוריה חמש שעות, והוא היה ישן כל העשרה שעות ואתער בשלישית, וזהו שכתב המדרש ועמד ומצא שהוא שחרית:
להרוג בל חיילותיו כו'. פירש המקדש מלך שחשדם שעשו כן כדי שיתחלש ברעב וימות:
יומא הוא דהדר. פירוש השמש הוא שחזר:
מיד עמד מכסאו ופסע שלש פסיעות כו'. וכן הוא בזוהר מקץ ובזוהר תרומה הנזכר לעיל ובאסתר רבה ובתנחומא הנזכר לעיל, ולפי זה נבוכדנצר הוא בנו, אבל לפי הש"ס (סנהדרין דף צ"ו) נבוכדנצר הוא שפסע, א"כ אינו בנו של מרודך (מקדש מלך סדר מקץ). ולכאורה אינו מוכרח דאפשר שהיה בנו וספרו שלו היה, ועיין שם בגמרא:
שלום לאלהא רבה של חזקיהו ושלום לחזקיהו ושלום לירושלים. וכן הוא בזוהר תרומה הנזכר לעיל, ובאסתר רבה, אבל בזוהר מקץ איתא שלם לאלהא רבה שלם לירושלים ושלם לחזקיהו, וכן הוא בסנהדרין שם ובתנחומא:
קוזמוקרוטין. פירוש בלשון יון קוזמו עולם, קרטור תופש, ורצה לומר תופש עולם, ששולט מסוף עולם ועד סופו (מוסף הערוך):
קעקע. פירוש השריש ועקר ביצתן פירוש שרשן מן העולם:
נכיתא שנכת מסנחריב. תרגום וינשכו את העם (במדבר כא, ו) ונכיתו ית עמא. רצה לומר שהראה להם מה שננשך הוא מסנחריב כדאיתא בסדר עולם (פרק כג) שגדעו הלגיונות האילנות, ורצה לומר שאמר להם שארץ ישראל היא ארץ טובה באילנות ובתבואה רק שהם השחיתו הכל, וגם הראה להם כנגד זה הביזה שלקחו ממנו, ולפי זה בית נכתה בית אוצרותיו ובית גנזיו שהם הרבה מאד. ואף שחליו של חזקיהו קודם למפלתו של סנחריב היה, אמר רבי יוסי בסדר עולם רבה פרק כ"ג יום שלישי לחוליו של חזקיהו היתה מפלתו של סנחריב ועלתה לו חמה כשם שירדה לו לאחז, עד כאן. והכוונה לזה דאיתא בסנהדרין דף צ"ו, א' דאמר רבי יוחנן אותו היום שמת אחז שתי שעות היה וכי חלש חזקיהו ואיתפח אהדרינהו קודשא בריך הוא ניהליה שנאמר כו', וכתב המהרש"א על שם שהשמש מרפא כדאמרינן (בבא בתרא טז, ב) אדלי יומא אדלי קצירא (נדרים ח, ב) וחירגא דיומא מסי, וזהו שאמר חזקיהו חלש ואתפח כו' דהיינו על ידי שנתארך היום והשמש עמד עשר שעות יותר נתרפא חזקיהו מחליו עד כאן לשונו, הרי שנתרפא חזקיהו והחזרת השמש ומפלת סנחריב היה ביום אחד, וביום זה שלח מלך בבל שלוחים לחזקיהו וכשבאו לשם היה אחר מפלת סנחריב איזה ימים:
זיין בולע זיין. כלומר כל אחד טוב וחשוב מחבירו. והמעריך כתב פירוש ברזל משחית ברזל עד כאן לשונו. ופירוש נכתה לפי זה לשון נשיכה שנושך ומשחית, או הוא מלשון ניכוי ופחת שמכה ומשבר:
נמשכין כשעוה. הוא על דרך שאומרים ההמון על בנין מפואר הבנין הוא כמו ניתך משעוה. ופירוש נכתה כמו שפירש בתרגום יונתן (בראשית לז, כה) נכאת ולוט שעוה ולטום, וכן איתא בבראשית רבה פרשה צ"א (סימן יא) ונכות שעוה:
דבש בריא כאבן הראה להם. והנה בבראשית רבה שם איתא ומעט דבש רבי יהודה ברבי אמר דבש בריא כאבן, וכתב היפה תואר שהיא חשובה, דאם לא כן מאי רבותיה להביא דבש וכי לא נמצא דבש במצרים עד כאן. ואפשר דדריש נכתה לשון הכאה, דבש שצריך להכותו ולשברו כשבאין לאוכלו, אבל נראה שהובא כאן בטעות שהוא מאמר רבי יהודה שם בבראשית רבה שאמר מעט דבש דבש בריא כאבן, נכות שעוה, ולפי שכאן דרשו נכתה בתי השן נמשכין כשעוה העתיקו כאן מה שאמר רבי יהודה דבש בריא כאבן כו':
בזה אנו עושין כו'. רצה לומר שפתח להם הארון ואמר להם בזה כו' וכדאיתא בילקוט ובאות אמת בשם פרקי דרבי אליעזר פרק נ"ב. וכתב בעל מנחת ערב וזה לשונו והיה בזה שגיאות רבות, אם מצד חזקיהו שאסור לו לבא בקדשי קדשים כל שכן שלוחי מרודך שלא הותר להם לבא כי אם בחיל, ומה גם שהיה אסור להסתכל וליזון עיניהם מקודש הקדשים כמו שאמרו ז"ל (מדות פרק ד משנה ה) גבי פועלים שתיקנו דבר בבדק הבית משלשלין אותם בקופה כדי שלא יהנו מקדשי קדשים מקום השראת השכינה, וכהן גדול ביום הכפורים יוכיח כי בענן אראה על הכפורת, ומה גם על ידי כן ראו אנשי בבל הכרובים וחשבו בלבם שגם ישראל יש להם פסילים וכמו שאמרו חז"ל שהיו האומות אומרים כך כשבאו לקדשי קדשים והוציאו את הכרובים שאמרו הנה ככל העמים בית ישראל, ועל כן ויהי עליו קצף וגו' עד כאן לשונו, ועיין בהקדמת הרמב"ן בחומש:
קמחא טחינה טחנית. פירוש קמח נטחן טחנת וזה כנגד הריסת החומה:
ואריא קטילא קטלת. פירוש אריה הרוג הרגת, וזה כנגד הריגת גבורי ישראל:
ודרא יקירא יקדת. פירוש דירה וחצר שרופה שרפת, וזה כנגד שריפת בית המקדש (יפה ענף), ובנוסח אחר איתא וביתא יקידא, ובאיכה רבתי (א, מא) פסוק ממרום איתא קרתא יקידאי (אות אמת):
שנתון לפנים משבעה קנקלים. שכן היה דרכן שהמלך יושב לפנים משבעה קנקלים (פירוש חדרים או וילונות) וכאן בבבל נגזר עליה גלי צמתך נגד מה שכתוב (ישעיה כ"ב, ח) ויגל את מסך יהודה גלי דכסיא (רד"ל):
קלופי סובלתא דנהרא. פירוש גלי שבולת הנהר ברגליך, שתלך יחף במים ולא בספינה כְּשָׂרים נכבדים אלא בפחותים ונבזים שעוברים יחפים ברגליהם במים (אות אמת):
ואפילו דדניאל כו'. אפילו יעמוד דניאל ויבקש רחמים כמו שעשה לנבוכדנצר שריחם עליו ונתן לו עצה להנצל כמו שנאמר (דניאל ד, כד) וחטאך בצדקה פרוק:
למה גואלנו ה' צבאות שמו. מרישא דקרא נקם אקח ולא אפגע אדם דרש שלא אקבל פגיעת ותפלת שום אדם (והיינו אפילו יתפלל דניאל שתפלתו נשמעת כמה דאת אמר (שם י, יב) נשמעו דבריך, והוא נתן עצה לנבכדנצר חטייך בצדקה פרוק) וכתיב בסיפא גואלנו ה' צבאות שמו, כלומר בשמו נשבע שיגאלם ושוב לא יחזור בו (וכמו שכתוב (ישעיה י"ד, כז) כי ה' צבאות יעץ ומי יפר) (רד"ל):
פרק ו
עלויה מן המדבר כו'. הוזקקו לזה דאי כפשוטו קשה למה ליה ליחס העליה מן המדבר, וכי מן המדבר העלה אותם, לא הוה ליה ליחס רק למה שממנו יצא דהיינו ממצרים (יפה תואר). ודרש תיבת עולה לשתי לשונות, לשון עלייה ממש, ולשון סילוק וירידה כמה דאת אמר (איוב ה, כו) כעלות גדיש בעתו, (בראשית מט, ט) מטרף בני עלית:
חילוקה מן המדבר. צריך לומר סלוקה מן המדבר, ומפרש המדרש סילוקה היינו מיתתה היך מה דאת אמר במדבר הזה יתמו, וכן איתא לקמן פ"ח סימן ב'. והרד"ל פירש עלויה היינו השני כתרים בעד נעשה ונשמע, וסילוקה היינו מה שנסתלק אח"כ מהם על ידי חטא העגל, וכך צריך לומר סילוקה מן המדבר אמר רבי שמעון בן יוחאי במדבר טענו ובמדבר פרקו מיתתה כו' ממלכת כהנים נבואה מן המדבר, וכל מתנות טובות שנתן הקדוש ברוך הוא לישראל מן המדבר הוי מי זאת עולה מן המדבר:
טענו ובמדבר פרקו. זה נתבאר במסכת שבת פרק רבי עקיבא (פח, א) בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע ירדו ששים רבוא של מלאכי השרת וקשרו לכל אחד ואחד מישראל שני כתרים אחד נגד נעשה ואחד נגד נשמע, וכיון שחטאו ישראל בעגל ירדו מאה ועשרים רבוא של מלאכי חבלה ופרקום שנאמר ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב כו' עד בחורב טענו ובחורב פרקו:
מבין שני בדי הארון. וכן איתא בשוחר טוב, אבל בתנחומא סדר ויקהל (סימן ז) איתא מבין שני הכרובים, ועיין שם מה שכתבתי:
מקטרת מור. עיין לעיל (א) פסוק (יג) צרור המור:
בכבשן האש. באור כשדים:
כקומץ לבונה. שהקומץ עולה לאישים על כל לבונתה אזכרה לה', כך יצחק חשוב כאילו עלה כליל לאישים לזכרון לפני ה' תמיד (רד"ל):
מאותו אבק. כלומר מעצמו ולא מאיש אחר. ואמר אבק על שם שנאמר ויאבק איש עמו ויברכהו שם, ושם נתאוששו הברכות בידו, וכן מוכח לקמן (מתנות כהונה):
אין אנו יודעין כו'. דוירא כי לא יכול לו אפשר לפרש כי לא יכול המלאך ליעקב ולכן בכעסו נגע בכף ירכו ונקעה, כי ליותר מזה לא היה יכול אדרבה יעקב נצחו, ואפשר לפרש כי לא יכול יעקב למלאך, והכי פירושו המלאך בדק תחילה אם יוכל יעקב לו כדרך המתאבקים לבדוק כחם, וכשנתברר לו כי לא יכול יעקב אליו מלאו לבו להזיק ולא פחד ממנו ונגע בכף ירכו (יפה תואר):
דכתיב ויאמר שלחני כו'. ואף על גב דבהדיא כתיב כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל, יש לומר דפירושו ותוכל להציל עצמך לבל תפול לגמרי ביד המלאך (יפה תואר):
הרי המלאך ברשות יעקב. שמי גדול המשלח או המשתלח הוי אומר המשלח בודאי גדול מן המשתלח:
אפיך דמיין לשרך. רצה לומר מדאמר ליה כי על כן ראיתי פניך וגו' דמשמע שאמר ליה שפניו דומות לפני המלאך כפי הדמות שנדמה לפניו, ואין זה אלא שלהיותו שרו של עשו נדמה בצורתו (יפה תואר):
משל למלך כו'. בא בהמשל לומר שמאת ה' היה הדבר כדי להתגבר יעקב עליו ויתבשר שלא יירא מעשו:
ארי אימירון. פירוש ארי שיש לו תרבות, וכן פירש בערוך ארי בייתי:
ולמס. עיין פירושו שבת דף ס"ג, א:
אגריין. פירוש רע (יפה תואר). והמוסף הערוך כתב אגריון יערי ולמוד מדבר:
והיה מלבבו. והיה מחזק לבו. ורצה לומר שהמלך לבב את בנו בארי שאין לו פחד שיוזק על ידו, ויהיה סבה לאמצו כנגד הלמס שהוא רע ויפחד ממנו, והיה הארי משל לשרו של עשו שהוא המלאך, והלמס משל על אומה של עשו שאין להם ערך עם המלאך (יפה תואר):
להזדווג לישראל. לכלותם מן העולם כהמן וחביריו (יפה תואר):
אמר לו העבר את שלך ואני מעביר את שלי. כן צריך לומר, וכן הוא בבראשית רבה פרשה ע"ז. ורצונו לומר שרבי הונא בא לפרושי באיזה עלילה בא האיש להאבק עמו, ואמר רבי הונא שנדמה לו כרועה שהיה לו צאן וגמלים כו' וכשהשלים יעקב להעביר שלו וחזר לבדוק אם שכח דבר העליל עליו האיש ההוא שליקח משלו חזר, שאחר שהעביר כל אשר לו מה צורך לו לחזור, ועל זה חרחר ריב עמו (יפה תואר):
נחזור ונחמי כו'. דאם לא כן למה חזר עד שנשאר שם לבדו והלא כבר העביר כל אשר לו (יפה תואר). והא פליגי אדפרק גיד הנשה (חולין צא, א) דאמר שנשתייר על פכים קטנים:
והוו נסבין כו'. פירוש והיו נושאין ונותנין בסחורה של משי מובחר. והביא המעשה הזה לומר כי לא דבר רֵק מספורי התורה, כי לכן נכתב זה להודיע עצה טובה שיזהרו בעסקיהם וטוב להם כמו שהיה לאלו (יפה תואר):
עלין להדא צור כו'. פירוש נכנסו לזאת העיר צור ועשו מלאכתן, כלומר עוסקין בסחורתן, לאחר שיצאו מן השער אמרו נחזור ונראה אם שכחנו כלום:
אמרין הדא כו'. אמרו הבריות זה הדבר שחזרו לאחוריהם אף על פי שלא הרגישו שום שכחה למדו מן יעקב הזקן דכתיב ביה ביעקב ויאבק איש עמו, דקשה למה חזר עד שנשאר לבדו שיאבק האיש עמו, אלא על כרחך דחזר שמא שכח כלום, ומדעשה יעקב כן שמע מינה שכל אדם צריך לעשות כן:
ורבנין אמרי לארכיליסטים. ארכי פירושו בלשון יוני נגידות ושררה, וארכיליסטים ראש השודדים (מוסף הערוך). ורבנן גם כן באו ליתן טעם שאיזה עלילה מצא האיש להאבק עמו, ואמרו שלא אמר אלא העבר את שלי כו' כלומר סייעני בשלי ואני אסייעך בשלך, והתחיל להעביר של יעקב והמלאך העביר הכל ברגע אחד, וכשבא אח"כ יעקב לסייעו בשלו היה מעביר וחוזר ומוצא כל הלילה, שהמלאך לעולם היה עושה שידמה שעדיין יש צאן וגמלים, ואז חשב יעקב שהוא מכשף וגער בו, ומתוך זה נתקוטט. ומה שהוצרכו רבנין לומר שנדמה לו לארכיליסטים אפשר כי מפני שיעקב היה גבור ולא היה צריך לסיוע זולתו להעביר אשר לו ולמה הסכים בתנאי ההוא, אלא שנדמה לו ללסטים מזויין שמבקש עלילה להלחם, ולזה הוצרך לשמוע דבריו שלא לתת לו מקום לחרחר ריב (יפה תואר):
כך העביר המלאך צאנו. ומה שנאמר ויעבר את אשר לו, היינו על ידי שליח, או לפי שהיה מסייע (יפה תואר):
עניא. פירוש צאן:
כל אותו הלילה. לאו דוקא, דהא ההתאבקות בלילה הוא כדכתיב עד עלות השחר, אלא כלומר רוב לילה:
פרקדין. ובבראשית רבה איתא פוקרין. ופירושו נטל סודר רך של צמר ונתן בצוארו לצערו ולגעור בו שהוא מכשף:
פרמקום. פירוש מכשף בלשון יוני:
חרש את. מכשף את:
לינא מידע כו'. פירוש וכי אין אני מודיע לזה עם מי נשא ונתן, דדרש איש עמו עד עלות השחר ובהעלות השחר הודיעו שאינו איש עמו:
תוססת אש. להבהילו ולהודיעו שהוא מלאך כענין שנאמר (תהלים קד, ד) משרתיו אש לוהט, וזה נרמז באומר ויאבק איש עמו דדריש ויאבק לשון אבוקה, ואף על גב דודאי אין מקרא יוצא מידי פשוטו שהוא לשון קשור ועניבה כדפרש"י בחומש, מכל מקום מדאפיק ליה בהאי לישנא דוקא ולא כתב בהדיא לשון התגוששות דריש נמי הא. ולהיות שזה המלאך היה שרו של עשו רמז לו ליעקב על קושי גלותם וצרתם שקשה כאש, ורצה להבהילו לומר כי אין תקוה להגאל כי יהיה זרעו של יעקב כנשרף במו אש ואין לו תקנה, ויעקב השיב לו כי אינו מפחד מזה, ואדרבא הוא יהיה אש לבית עשו:
הוא בא עליך וחמשה קמיעים כו'. משום שקשה ליה איך אפשר שהמלאך לא יוכל לאדם, ולכך אמר רבי חנינה בר יצחק שאין ההתאבקות הזה גופני, אלא התעצמות דין וטענה אם יפה כח עשו מיעקב מצד זכיות שהיה בידו כגון כבוד אב ואם ודירת ארץ ישראל כדאיתא בבראשית רבה פרשה ע"ז, וראה שאין לו ערך עם זכות יעקב (יפה תואר):
וזכות אביו כו'. ואף על גב דעשו שוה לו ליעקב ביחס אבותיו הא אמרו חז"ל (שם עו, ד) הבוחר בדרכיהם והעושה כמעשיהם מתקיים לו זכות אבות כו':
מיד וירא כי לא יכול לו. רצה לומר דתיבת לו מיותר, דהיה די שיאמר לא יכול כמה שאמר להלן ותוכל ולא קאמר להם, אלא ודאי לומר דאפילו לו לא יכול כל שכן לזכות האבות (יפה תואר):
אמר רבי לוי וירא בשכינה כו'. רצה לומר שגם לרבי לוי היה קשה איך לא היה שרו של עשו יכול לנצח ליעקב, וכי אפשר יגבר יעקב בכח איש על המלאך, לכן אמר שעשה עצמו כאילו נפל לפניו מפני כבוד השכינה שעל יעקב, ומייתי סמך לדבריו מוירא כי לא יכול לו דלא שייך ראיה בענין זה כי לא תתלה ראיה בהעדר, והוי ליה למימר ויהי כי לא יכול לו, אלא שפירושו וירא השכינה ועשה עצמו כאילו לא יכול לו, והביא משל מארכיליסטום פירוש שר של לסטים:
הרפיש עצמו תחתיו. ואם תאמר ואיך נגע בכף יריכו ולא פחד מהשכינה, יש לומר דשלא בכוונה היה כי כשהורפס עצמו לפניו פגע בכף ירכו (יפה תואר):
בצדיקים כו'. לפי שהמלאך הזה של עשו וכל מעשיהו בזה רמז למה שעתיד לנו עם זרעו של עשו אמר שהרמז בזה למה שעתיד להזיק כיוצא ירך יעקב היינו לגזור גזירות על הצדיקים וצדיקות כו' להעבירם על דת (יפה תואר):
שייעא. פירוש החליקה, ועניינו דכף הירך והוא הקולית מקומו בולט קצת וניכר מבחוץ באדם, וזה הכהו עד שנתקע כף הירך בפנים ולא נכר מבחוץ והיה המקום חלק ושוה לבשר הגוף, וקמפרש ותקע מגזרת (ישעיה כב, כג) ותקעתיו יתד:
סידקה כדג. מפרש ותקע לשון בקיעה ושבירה. ואמר שסידקה כדג שאין דרך כף הירך להשבר בהכאה שיכו עליו אלא כן (יפה תואר):
היך מה דאת אמר ותקע נפשי. שפירושו לשון הסרה כפרש"י בחומש:
וזה אחד מאחד עשר כו'. פירוש מור זה הוא אחד מאחר עשר סמנים שבקטורת, ונקט מור משום שהוא ראש לכל הבשמים:
אי תימר דאינון תרין. פירוש אם תאמר סמים זה אינו רק שני סמים, והלא כבר נאמר סמים, קח לך סמים, ולכתוב סמים האחרון אצל הראשון ולכתיב קח לך סמים סמים ולבסוף לכתוב נטף ושחלת וחלבנה, אלא לפיכך כתבו אחרונה לומר שהוא כנגד חמשה הראשונים, כן הוא בפרק קמא דכריתות (ו, ב). אבל ממה שמסיים הספר בד בבד משמע דדייק מיתורא דבד בבד לומר שיהיו חמשה כנגד חמשה, והכי גרסינן מה תלמוד לומר בד בבד, והכי גרס בהדיא בספר ישן, ופירושו אי סמים פירושו תרי הרי כבר נאמר ופירושו ידוע שמיעוט רבים שנים, מה תלמוד לומר שוב בד בבד, אלא לומר תן חמשה כו':
בפיטום הקטורת. לכתוש את הסמנין ולערבן יפה:
והיה מעלה עשן. שהיו מכירין בעשב שהיא מעלה עשן זקוף ומתמר כמקל, ועיין ביומא דף ל"ח, א' ובירושלמי שקלים פרק אלו הם (פ"ה ה"א) וביומא פרק אמר להם הממונה (יומא פ"ג ה"ג):
והיו בקיאין במעשה הקטרת. שהיו יודעים לפטם כמותן היינו לכתוש הסמנים ולערבם יפה:
ולא היו בקיאין במעלה עשן. שלא היו מכירין בעשב שהוא מעלה עשן זוקף ומתמר כמקל:
של בית אבטינס היתה מתמרת ועולה כמקל עד הקורות ואח"כ פוסה ויורדת כאשכול. כן צריך לומר, וכן הוא בפסוק אשכול הכופר (יפה מראה). פוסה פירושו מתפשט, וחבירו בבראשית רבה פרשה ט"ו (סימן ו) עץ שהוא פוסה על כל החיים:
כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו. שאין כבוד שמים שעשן הקטורת יהיה פוסה מיד:
וכשנושאין אשה ממקום אחר. שלא ידעה מנהגם:
ומה ראית. שזכרת בזה:
והלא מעלה עשן כנגדי. עשב מעלה עשן כנגדי בתוך העשבים, ולא יכול שמעון בן לוגה לכוין איזהו הוא:
מגילת סממנים. שכתובים בה שמות סמני הקטורת:
זלגו דמעותיו. בזכרון החורבן:
אין אנו רשאין לספר כו'. דאגלאי מילתא דלשם שמים היו מכוונים בהסתר חכמתן, שהרי עכשיו שלא מצא הגון במשפחתו מסרה לאחרים:
היו בקיאין במעשה לחם הפנים. בלישתו ותמונתו שהיה כמין תיבה פרוצה, או כמין ספינה רוקדת כדאיתא במנחות (צד, ב) ובאפייתו וברדייתו מן התנור:
ואופין מבחוץ. שלא היו יודעים לרדות מן התנור שלא יהא נשבר לפי שהיה עשוי כמין תיבה פרוצה או כמין ספינה רוקדת, והיו יראים לדבק מבפנים לתנור ואפו אותו מבחוץ:
ויש אומרים שהיתה מעפשת. דכל שנאפת מבפנים נאפת היטיב ונשמרת מהעפוש טפי. כתב הריטב"א ז"ל יש שפירשו דהא בזמן שלא היו עושין רצונו של מקום ולא היה נס בלחם הפנים להיותו חם כיום הלקחו, ואחרים פירשו דאפילו היה הנס קיים, מה שהיה אפשר לעשות ולתקן בידי אדם לא היה הקדוש ברוך הוא רוצה לתקן בנס, אי אפשר שלא לסמוך על הנס, דכי האי גונא לא היו סומכים על הנס שלא אירע קרי לכהן גדול ביום הכיפורים כדאיתא בריש יומא:
כל פעל ה' למענהו. פירוש לכבודו, שאין זה כבודו שלחם שולחנו תהיה מתעפשת:
נוטלין בכל יום. מתרומת הלשכה:
חוץ משל בית קמצר. מפורש בפרק שלישי דיומא (לח, ב) שהיו בקיאין בכתב, שהיו תופסין ארבע קולמסין בין חמשה אצבעותיהם והיו כותבין שם של הויה ברוך הוא בבת אחת:
שלא מצאו תשובה על מה שלא רצו ללמד. דליכא למימר כדי שלא ילמדו לכתוב כן לעבודה זרה, דמה איכפת להו למכתב כל האותיות בבת אחת, אבל בכתיבת השם הקדוש נראה דניחא שיהיה כולו נכתב בבת אחת שלא יהיה רגע שיהיה השם חסר, ועוד שזה רמז לענין היחוד השלם וסלוק השנוי משמו יתברך:
על הראשונים נאמר כו'. פירוש על בית אבטינס ובית גרמו, שלפי שנתנו טעם לדבריהם לא נענשו, ואף שמתחלה חשדו אותם שאומרים שקר, מכל מקום אחרי זה הכירו שכוונתם היה לשם שמים כדאיתא לעיל סוף סימן ז':
ועל אלו. פירוש על בן קמצר נאמר ושם רשעים ירקב, ופירשו בגמרא דלא מסקינן בשמייהו:
מכאן אמר בן עזאי. ממעשה בית גרמו ובית אבטינס שבקשו חכמים לדחותן ממקומן ולא יכלו:
משלך יתנו לך. כלומר לא משלהם הוא המתנה אלא מזונות קצובים לך מן השמים:
ובשמך יקראוך כו'. פירוש לא ידאג אדם לומר פלוני יקפח פרנסתי כי על כרחם בשמך יקראוך לבוא ולשוב במקומך, או פירושו בשמך יקראוך שמותר לאדם לקרוא לבנו על שמם דלאו רשעים נינהו, ובמקומך יושיבוך שהחזירום חכמים למקומם, או פירושו ובמקומך יושיבוך שגם לעתיד במקומם יושיבום שעתיד הקדוש ברוך הוא להחזיר אותם לגדולתם:
ואין אדם נוגע כו'. דהיינו אותן האומנים שהביאו לא היה בידם ליגע במה שמוכן לחבריהם, וסיים דכהאי גונא אין מלכות נוגעת כו':
ואין מלכות נוגעת כו'. כדאיתא בתנחומא סדר ואתחנן (סימן ו) שאמר ה' למשה עד עכשיו היה חלקך לשרת לפני, ועכשיו הגיע חלקו של יהושע תלמידך, ובפרק שני דשבת (ל, א) אמר ה' לדוד כבר הגיע מלכות שלמה בנך ואין מלכות נוגעת כו':
הוגרס בן לוי. כלומר מן הלוים (רש"י):
יודע פרק. הכרעת קול נעימה (רש"י):
בין הנימים. בין חלוקת נימת השפה נגד מחיצת החוטם (רש"י):
נסקרין. נרתעים ונדחים לאחוריהם מהכרעת הקול, ובירושלמי גרס נזרקין:
פנחס המלביש. רצה לומר דהוה מלביש, שהיה מלביש בגדי כהן גדול לכהן גדול, וכי היכי דלא תקשי מה מלאכה או חכמה איכא בהלבשה דהוה ממונה על דבר זה, מייתי מעשה שהלביש לשר אחד מלבושיו ולקח שכר, אם כן נראה מזה דאיכא חכמה בהלבשה תיקון אזורו וכיוצא להיות מהודר באופן לבישתו (יפה מראה). ועיין שקלים {פ"ה] משנה א':
איסטרטיגא. שם ממשלה תרגום נציב פלשתים (שמואל א' יג, ג) אסטרטיגי פלשתאי: