עץ יוסף על שיר השירים רבה· רבי חנוך זונדל ב"ר יוסף
פרשה ג · פרק י
אלו העמודים. הם עמודי החצר שעליהן היו הקלעים:
מרכבו ארגמן שנאמר ועשית פרכת כו'. רצה לומר זה הפרוכת שהיה תלוי ורוכב על כלונסות מעמוד לעמוד (רש"י). וברבה איתא מרכבו ארגמן שנאמר ועשית פרכת תכלת וארגמן וכתיב וסכות על הארון את הפרוכת וגו', והכוונה לזה דקאמר בסוכה דף ז' ע"ב פרוכת מחיצה וקא קרייה רחמנה סככה, וקאמרי רבנן ההוא דניכוף ביה פורתא דמחזי כסיכוך, ופרש"י ליכוף בה למעלה פורתא כעין גג יעשה מקצתה, הרי שהפרוכת היה רוכב על הארון לכסותו קצת, וקרא להפרוכת ארגמן אף שהיה מכמה מינים, לפי שארגמן הוא המובחר שבכולם כן איתא בבמדבר רבה פרשה י"ב סימן ו': וקאמר תוכו רצוף אהבה ר' יודן אמר זו זכות תורה שמונחת בארון וזכות צדיקים כו'. ור' עזריה כו' זו השכינה. ופירוש תוכו רצוף אהבה בתוכו שכן כבוד ה' על הכרובים. (וקצת קשה דאיתא בסוטה דף ל"ז ע"א, אתה אומר על בסמוך או אינו אלא על ממש, כשהוא אומר (שמות מ׳:ג׳) וסכות על הארון את הפרוכת הוי אומר על בסמוך, עד כאן. ופרש"י דהאי על, על כרחיה לאו על ממש, דהא מחיצה הוי פרוכת ולא הויא סכך, עד כאן לשונו, ולפי דברי הגמרא דסוכה ליכא הוכחה מפסוק וסכות על הארץ דעל בסמוך, ויש ליישב):
כתוב אחד אומר ולא יכלו הכהנים לעמוד לשרת. כי מלא כבוד ה' את בית ה', שמשמע שהכבוד לא היה ממלאה רק הבית, וכתוב אחד אומר והחצר מלאה וגו' רצה לומר שמלאה כל החצר (מתנות כהונה). אבל בבמדבר רבה פרשה י"ב איתא כתיב ולא יכול משה לבא וגו' משל למה הדבר דומה למערה כו'. ובפסיקתא פ"ה גרס (הובא בילקוט מלכים ב') ובתנחומא ויקהל סימן ג' כתוב אחד אומר השמים ושמי השמים לא יכלכלוך וכתוב אחד אומר ולא יכלו הכהנים וגו' כיצד יתקיימו כו':
ביום שהוקם המשכן שנאמר ויכס הענן את אהל מועד וכבוד ה' מלא את המשכן. כן צריך לומר (אות אמת):
פריומא. פירוש הוא הינומא דפ"ב דכתובות [מ"א] (אות אמת). והמתנות כהונה פירש אוהל וכילה, והמוסף הערוך פירש בלשון יוני מין כסא, ועגלה לשאת בה אדם:
העמודים העומדים לפנים. בארון שהיו של כסף כמין עמודי ספר תורה, והוא סימן להעמדת ישראל, ועיין לעיל (א) בפסוק (יא) תורי זהב:
זו פרכת הסמוכה לה. כדכתיב (שמות כ"ו, לא) ועשית פרוכת תכלת וארגמן, ועיין מה שכתבתי לעיל סימן ט"ו:
שזהבה דומה לארגמן. לא מצאתי שיהיה זהב הכפורת משונה במראיתו יותר משאר זהב שבכלי המקדש, ובבמדבר רבה הלשון שהוא דומה לארגמן, ואפשר הכוונה משום שארגמן ממוצע אדום ולבן, כמו שכתב הגר"א בשיר השירים, ואדום מרמז על דין, ולבן מרמז על רחמים, וזהו שאמר שהוא דומה לארגמן שכמו שארגמן ממוצע אדום ולבן כך השכינה שעל הכפורת היה ממוצע וממוזג דין ורחמים. עוד אפשר על שם מה שכתב הגר"א שם ארגמן הם ארבע חיות המרכבה והראשון והאחרון הוא אחד, וזהו שאמר שהיא דומה לארגמן רמזו לארבע חיות שבמרכבה שראשי שמותם ארגמן וכמו שכתוב (דברי הימים א' כ"ח, יח) ולתבנית המרכבה הכרובים זהב וגו':
שאפילו מה שאחורי כו'. דייק זה מדכתיב ודברתי אתך מעל הכפורת הרי שהדיבור לא היה כי אם מעל הכפורת, וכתיב ונועדתי לך שם הרי שהיעידה היתה בכל האהל ואפילו במה שאחורי הכפורת (מתנות כהונה בבמדבר רבה) וזהו תוכו רצוף וגו':
למה דבר הקדוש ברוך הוא מתוך הסנה. דמסתמא בהר יש כמה אילנות ומאי שנא שבחר בסנה:
חרוב. אילן של חרובין:
שקמה. אילן סרק:
היית שואלני. כמו שאתה שואלני עכשיו כשנראה לו בסנה, והייתי משיבך גם כן בדרך זה, ולכן אין צריך לתת טעם, דחד מינייהו נקט, מכל מקום עכשיו ששאלתני להוציאך חלק בלי טעם אי אפשר, שמכל מקום יש לתת טעם לדבר לבחירת זה טפי מזה (ובפרשת שמות ופרשת נשא ליתא הני תיבות והייתי משיבך):
שאין מקום פנוי כו'. שהשכינה בכל מקום ואפילו בסנה אלא שלא נראית לעינים עד שניתן רשות לעין לראות:
שאפילו בתוך הסנה. שהוא מקום צר ושפל:
אפריון זה בית המקדש. ולמה נקרא אפיריון שכל הצורות של זהב מן מיניה, כן הוא בסדר נשא, ופירש המתנות כהונה מעצמם היו גדלים ופרים ורבים:
שלמה ודאי. כלומר שלמה המלך ממש, ולא כמו שדרשו לעיל מלך שהשלום שלו:
ויקם את העמודים וגו'. וברבה שם מסיים וכי כסף היה והלא נחשת היה, אלא שהיה נחושת ממורט שוה ככסף. ממורט פירושו מזוקק מכל סיג:
נטוח בזהב. פירוש מחופה על ידי טיחה וסיחה כמו שעוה (מתנות כהונה):
תנינן שבעה מיני. עיין יומא ע"ד ע"ב:
שהיו בו. בבית המקדש, ואף על גב דלא אשכחן שחוט אלא במגיני שלמה, ולא אשכחן מופז אלא בכסא שלמה, מסתמא גם בבית המקדש היה מהם בקצת דוכתי דכתיב זהב ולא פירש מינו, כי לא יתכן שיקצר שלמה בבנין בית המקדש ממה ששם בכליו, דמסתמא יש בכל אחד מהזהבים אלו סגולה שאינה בזולתו מהזהבים:
זהב טוב כמשמעו. שפירושו חשוב, ואף על גב שזהב סגור ומזוקק קאמר בסמוך דחשיבו טפי, מכל מקום קרי ליה טוב לגבי שאר מיני זהב, ואסגור ומזוקק דחשיבי טפי לא חש קרא דלא שכיחי:
טובוי דהוא בביתא. אף על גב דמוקמינן כאן פשטיה דקרא כמשמעו דזהב זה טוב משום דאיתא זהב שאינו טוב. מכל מקום דריש ליה נמי טובוי דהוא בביתא כו' משום דקשה ליה מאי קמשמע לן דזהב ההוא טוב, דאי לסיים המקום, די באומר אשר שם הזהב, דמאי נפקא מינה אם טוב אם רע, אלא דמלתא אגב אורחיה קמשמע לן דאשרי אשר הוא בביתא ובחברתו, שהעושר טוב, ונפקא מיניה למיבעי רחמי. ולהכי פלגינהו קרא וכתב וזהב הארץ ההיא טוב, לומר דתרתי קאמר, ואיידי דמייתי הכא קרא מייתי נמי דר' יצחק:
טובוי דהוא בת בלווייתיה. בירושלמי פ"ד דיומא ובבראשית רבה פרשה ט"ז (סימן ב) ובשמות רבה פרשה ל"ה (סימן א) ליתא תיבת בת. ופרש"י בבראשית רבה שם טובתו הוא בבית שיכול לקנות בו מה שירצה, וטובתו בלכתו בדרך הוא לוייתו שלו, שבקל יכול למכרו ולהסתפק מדמיו, ובמקום מועט יכול להטמינו ואינו ירא מגנב. ונוסחא דידן יש גם כן לפרש כן שתיבת בת פירושו לשון לינה (עיין בבמדבר רבה פ"א (סימן ג) בידי משה ד"ה בת מלך) וזהו טובוי דהוא ילין באכסניא שבמקום מועט יכול להטמינו ואינו ירא מגנב:
ואינו חסר כלום. ולכן נקרא טהור שהוא מנוקה מסיגים:
אלא מן קדמוי הות חסרה סגין. רצה לומר קודם שעמד הזהב על טהרתו חסר הרבה שהיה בו סיגים הרבה, אבל אחר שנצרף בכור אלף פעמים עד שעמד על טהרתו לא היתה נחסרת אלא מעט מעט באותן שמונים פעמים, ועיין ברבה סדר בהעלותך (סימן ד):
שחוט שנמשך כשעוה. דרש שחוט לשון משיכה כדכתיב (ירמיה ט, ז) חץ שחוט לשונם (מתנות כהונה). ובבמדבר רבה הנזכר לעיל גרסו זהב שחוט שנטווה כחוט והיה נמשך כשעוה:
דוקליטאנוס. המוזכר בבראשית רבה פרשה ס"ג (סימן ח):
דינר גורדייני. על שם הקיסר גורדיין נקרא דינר זה, וכן מטבע נירונית טריתא אדריינא על שם הקיסרי נירון טריינוס הדריאנות (מוסף הערוך). ובפרק הקומץ (מנחות כט, א) גרס גרדייקי, ופרש"י שם מטבע:
לית לה מיניה. פירוש אין לה ממנו ולא כלום:
סוגר בעד כל בעלי זהבים. שלפי שהוא חשוב מכל הזהבים נקרא כן לפי שהיה סוגר בעד כל הזהבים דהיינו שבשעה שנפתח, כל החנויות נסגרות שאין מכר לזהב אחר מפניו:
והא כתיב כו'. רצה לומר זה מביא לראיה דנקרא זהב סגור לסבה הנזכר, דהא כתיב כסף מזוקק לטוח קירות הבתים, וקשה וכי כסף היה והלא זהב היה כדכתיב (מלכים א' ו, כב) ואת כל הבית צפה זהב, אלא על כרחך למה קורין אותו כסף על שהיה מכסיף בעד כל בעלי הזהבים, רצה לומר לזהב קרא כסף לפי שהיה מכסיף ומבייש שאר הזהבים שהם גרועים לפניו, וזהב סגור דכתיב (מלכים א' ו, כ) ויצפהו זהב סגור, היינו כסף מזוקק דכתיב ביה לטוח קירות הבתים, והזהב מזוקק דחשיב כאן בהשבעה מיני זהבים הוא זולת זהב הסגור, ולא יקשה היות הזהב הסגור גם כן מזוקק לפי זה, דמזוקק זה היינו שמעצמו היה מזוקק וחשוב, אבל האחר מזוקק על ידי הנעימות כדבסמוך, והמזוקק ההוא לא שמש לצפוי הבית דלא היה ראוי לזה, רק למזבח הקטורת שמש כדכתיב (דברי הימים א' כח, יח) ולמזבח הקטורת זהב מזוקק, וזו היא גם כן שיטת במדבר רבה פרשה י"ב, אבל שיטת שמות רבה פרשה ל"ה לא כן הוא, ומשם תדרשנו:
כל הכלים הסיפות והמזמרות והכפות והמחתות זהב סגור והפתות וגו' זהב. כן צריך לומר שכן כתיב (מלכים א' ז, נ) אבל הסירות והיעים והמזלגות היו של נחושת מרוק כדכתיב בדברי הימים ב' ד, טז:
אלו חפיפות. צריך לומר אלו פותחות (אות אמת) וכן הוא בבמדבר רבה שם:
זה פותה שתחת הציר. שהוא כמין כוס קטן מונח תחת הציר כדי שתסוב בו הדלת בקלות ובמהירות:
לגפרית הזה שמוצצת באש. פירוש כשהוא מוצת באש מראיתו זך וטהור מאד, וכן פירושו מופז לשון חוזק וקשה:
על שם. מדינתו נקרא מאופז, מקום אופז, והאלף נבלעת, שאין הברתה נכרת כל כך:
לנעמיות. היא בת היענה שדרכה לבלוע זהב ושארי מתכיות ומזדכך במעיה מחום האצטומכה:
אותו בזבל. שחום הזבל מזקקו:
עושים פירות. שעשה ה' בית המקדש דוגמא ודפוס כל העולם כדי שעל ידי עבודת ה' הנעשית בו יתעוררו כח כל הנמצא כדוגמתו להצליח כהוגן, זה ענין הפירות, כי כל מה שבתוכו היה מועיל ועושה פרי ושפע בכל הנמצא שהוא דוגמתו, ולכן כשהכניס מנשה צלם בו יבשו הפירות, שכשנפסדה סגולת בית המקדש שהיו מכעיסים בו את ה', אבד השפע מכל העולם, ולרמז זה היה בבית המקדש דברים עושים פירות ממש:
ופרח לבנון אומלל. ואין לבנון אלא בית המקדש. ומקרא זה בספר נחום שנתנבא בימי מנשה כמו שכתוב בסדר עולם פרק כ, ובימיו הוא שאומלל פרח לבנון הזה (רד"ל):
מרכבו ארגמן כו' תכלת וארגמן וכרמיל ובוץ. ובבמדבר רבה מסיים ולפי שארגמן חשוב מכולן שהוא לבוש מלכות כמה דתימא (דניאל ה, ז) אַרְגְּוָנָא יִלְבַּשׁ, לכן חשיב ליה לדידיה. וכוונת המדרש רבה לזה שכתב הגר"א וזה לשונו ואמר ארגמן שזהו המובחר שבכולם א'ר'גמ'ן הם ד' חיות המרכבה, והראשון והאחרון הוא אחד, וזהו מרכבו ארגמן תוכו רצוף אהבה, בתוכו שכן כבוד ה' על הכרובים עד כאן לשונו, וזהו שאמר המדרש ולפי שארגמן חשוב מכולן שהוא לבוש מלכות, ודו"ק:
אפריון זה העולם. שהוא עשוי כמין כילה (במדבר רבה פרשה י"ב):
שנבנה מבית קדשי הקדשים. שמשם התחיל לברא את העולם:
ושתיה היתה כו'. והנה נקודה האמצעית הלזו שממנה הושתת העולם שהוא מקום אשר תחת כנפי הכרובים בקודש הקדשים הוא הוא אשר אמר עליה יעקב אבינו עליו השלום (בראשית כח, יז) מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים, כי כל החיות של כל העולם הזה וכל הברכות והשפעות הטוב והמטיב לכל, הכל יורד תחילה לשם, ומשם מתחלק לכל יושב הארץ, כי שם נקרא לב הארץ בסוד הכתוב (ישעיה מ, ב) דברו על לב ירושלים, וכמו שבאדם כל הכח מן המאכלים בא תחלה אל הלב שהוא מלך בכל האברים שבגוף, והלב לוקח לעצמו הזך והנקי, ואח"כ שולח מאתו כח לכל האברים דרך מעבר הוורידין כנודע מספרי החכמה, כן כל ההשפעות החיות היורד משמים לארץ יורד תחלה אל נקודה אמצעית הלזו הנקראת לב הארץ, ומשם מתחלק השפע לכל האברים, ועל כן נקרא שער השמים כי שם הוא שער הראשון לקבלת ההשפעה הבאה משמים, ושם נקרא נשקי ארעא ורקיעא אהדדי (בבא בתרא עד, א) כי תחלה עולים דרך שם כל התפלות ותחנונים ושבחי השי"ת ויחודי משמותיו יתברך מתתא לעילא, ועל ידי זה מתעורר כנגדו לעילא לעילא להיות יורד כל שפע טוב וברכה ורחמים וחיים ממקור מחיה מתים לנוה אפריון למכון בית אלהינו (באר מים חיים בראשית א, א):
שממנה הושתת כו'. שממנה נשתכללה כל העולם כמה דאת אמר (תהילים יא, ג) כי השתות יהרסון, ופירושו השורש והבסיס והעיקר (מתנות כהונה) ומפרש בגמרא (יומא נד, ב) דהא כמאן דאמר מציון נברא העולם:
זה שלשלת יוחסין. יתר וצריך להיות במקומו זה הרקיע כמה דתימא איוב כו, א) עמודי שמים ירופפו, ולמה קרי ליה כסף שהוא מכסף על כל מעשה בראשית, וכן הוא אומר (תהלים י"ט, ב) השמים מספרים כבוד אל. ופירש המתנות כהונה שהוא מכסיף לשון כיסופא וכלומר מבייש ומלבין פניהם במה שהם אינם מספרים כבוד אל והשמים מספרים. והידי משה פירש שמכסף הוא מלשון (בראשית לא, ל) נכסוף נכספת וגו', ורצה לומר שממהרים לומר שירה קודם כל הנבראים דכתיב השמים מספרים כבוד אל והדר ומעשה ידיו מגיד הרקיע, וכן איתא בפרק שירה שהשמים אומרים שירה קודם כל הבריות, ועיין בבמדבר רבה פרשה י"ב:
שנמכרים בזהב. וברבה שם גרס שהם דומים לזהב, מה הזהב יש בו מינים הרבה וגוונים הרבה אף פירות הארץ מהן ירוקים ומהם אדומים:
הדא הוא דכתיב רוכב שמים בעזרך. רצה לומר זה הקדוש ברוך הוא שכתוב בו רוכב שמים בעזרך, והוא אורג את העולם שיצאו כולם למיניהם ולא יתערבו מין בשאינו מינו (רבה שם):
זו זכות התורה. שנאמר (משלי ה, יט) אילת אהבים:
וזכות הצדיקים. שנאמר (מלאכי א, ב) ואהב את יעקב (רבה שם):
מכוון כנגד שבתך. רצה לומר מדכתיב מכון ולא כתיב מקום שמע מינה דאתא לדרשא דאל תיקרי מכון אלא מכוון כנגד שבתך. והיפה מראה פירש מדלא קאמר מכון שבתך כמו (מלכים א' ח, לט) ואתה תשמע השמים מכון שבתך, משמע מכוון לאותו שהוא שבתך דהיינו השמים:
תוכו רצוף אהבה ר' ברכיה כו'. מפרש תוכו רצוף אהבה רצה לומר תוכו מה שבתוכו חקק כל הגאים כדלקמן בסמוך רצוף אהבה להקדוש ברוך הוא, שמזה יודעים שמלכותו בכל משלה ונתגברה האהבה להקדוש ברוך הוא מבנות ירושלים (רד"ל):
גאה שבכולם אדם. כי האדם שליט על הכל כי כולם נכנעים לצורת האדם וייראו ממנו, ואם נמצא עומד כנגדו, הוא להדמותו בעיניו כבהמה כדאיתא בפרק שואל (שבת קנא, ב):