עץ יוסף על שיר השירים רבה· רבי חנוך זונדל ב"ר יוסף
פרשה ג · פרק ז
כולם אחוזי חרב אמר רבי עזריה דברים כו'. ובבמדבר רבה פרשה י"א (סוף סימן ג) איתא מגבורי ישראל שהם מגברין את ישראל אמר רבי עזריה דברים שהם נזכרים בגבורה ששמו כו' עיין שם:
שהן מגברין את ישראל. דרש תיבת מגברי דכתיב חסר ו' כאילו נקוד מגברי:
שהם נלחמים בכל כו'. ורצה לומר אחוזי חרב, שברכת כהנים נחשב לחרב, והם אוחזים אותו החרב ונלחמים בכל מיני כו':
ויקרא קריאת שמע ויתפלל. דרש אחוזי חרב זו קריאת שמע חרב פיפיות כו', ומלומדי מלחמה זו תפלה כמו שמבואר בזוהר (פינחס רמג, א) עידן קרבא:
משמרות כהונה כו'. ואף על גב שהיו גם כן עשרים וארבע משמרות של ישראל, אותן היו נשארים בערי ישראל, ומשמרות כהונה ולויה לבד היו עולים לירושלים, ושל ישראל היו מתפללים בעריהם על קרבן אחיהם שיתקבל ברצון, ועיין כל זה ריש פרק בתרא דתענית (מתנות כהונה):
ושתים עשרה מחלוקות. כל מחלוקת היתה באה בתחלת החדש ויוצאת בסופה ונכנסת אחרת תחתיה וחוזר חלילה לכל חדשי השנה, וכן בכל שנה ושנה, ועל כל אחת היה מוטל בחדשה לעשות צרכי המלך וכדאיתא בדברי הימים א' כ"ז, והמתנות כהונה במחילת כבודו לא ירד לזה, עיין בו בבמדבר רבה פרשה י"א (סימן ג):
מבקרי מומי כו' מתרומת הלשכה. דאילו ליטול שכר מכל מכל בהמה בפני עצמה אסור, דתנן (בכורות כח, ב) הנוטל שכר להיות רואה בכורות אין שוחטין על פיו, הלכך נוטל מתרומת הלשכה תהיה הבהמה תמימה או בעלת מום ואין לו תועלת (קרבן העדה). וצריך לומר כאן כדאיתא במס' שקלים פרק התרומה (פ"ד ה"ב) ור' יהודה בשם ר' שמואל אלו תלמידי חכמים שמלמדין לכהנים שחיטה וקבלה (פירוש קבלת הדם בכלי) והלכות זריקה וקמיצה נוטלין שכרן מתרומת הלישכה, ר' יצחק בשם רבי אמר מבקרי מומי קדשים כו', ותיבת אלו שנכתב כאן בדברי ר' יצחק הוא מיותר, שר' יצחק והבאים אחריו היינו ר' גידול ושמואל ורב הונא לא קאתי לדרוש אחוזי חרב לומר אלו מבקרי מומין או אלו שני דייני גזילות, אלא הוא סיום המאמר בירושלמי בענין נוטלי שכרן מתרומת הלשכה:
דייני גזילות. דיינים הגוזרים גזירות על גזילות ושופטים אותן, ואף דלא מצינו שהפקירו בית דין תרומת הלשכה לצרכי ציבור, ולא אמרינן לב בית דין מתנה אלא בדבר ששייך למזבח ולצרכי המקדש, יש לומר דהם היו לצורך המקדש שלא יגנבו ויגזלו שם, ועוד שלא ימנעו העם מלהביא קרבנותיהם לירושלים (שירי קרבן):
אורגות בפרכת. שבין היכל לקדשי הקדשים (קרבן העדה):
הדין עביד ליה כו'. פירוש רב הונא חשבו פרוכת כבנין, כשאר בניין בית המקדש והן באין מבדק הבית הכי נמי פרוכת, ודווקא אותו פרוכת העשויה בין ההיכל ובין קדשי הקדשים דבשביל מחיצה נעשית במקום אמה טרקסין שעשה שלמה, הואיל והבית שני היה היכל גבוה מאוד ולא יכול לעמוד מחיצה עובי אמה בגובה כולי האי עשו פרוכת, אבל אותן שעשאום לפני הפתחים לצניעות בעלמא לא שייכי לבנין ולא אתי מבדק הבית (מהר"א). ושמואל חשבו כקרבן ולפיכך אמר שבאה מתרומת הלשכה:
מלמדין לכהנים היאך יעשו עבודה. ומלחמה של תורה היא:
בנותרות. וזהו מפחד בלילות שהיו מתפחדין פן יעבור הלילה ויהיה נותר:
אלו ששים איש מעם הארץ. פירוש ששים איש הנבחרים מעם הארץ, וזהו ששים גבורים סביב לה:
אלו אחד עשר אנשים הדא הוא דכתיב כו'. וקאמר סביב לה דאיתא ביבמות דף ק"ט ע"ב לעולם יראה הדיין עצמו כאילו חרב כו' וגיהנם פתוחה כו' שנאמר הנה מטתו כו' ששים גבורים כו'. ופרש"י גבורים הם ששים סנהדרין, ומקשה התוספות הוי ליה למימר שבעים סנהדרין, ותירץ הגר"א שיר השירים ג' ז' וזה לשונו אבל לא קשה מידי שהסנהדרין היו יושבים פנימים עשרה וששים סביב, עד כאן לשונו:
ולמה קורא אותו סריס. דמשמע אדם פחות, כמו (ישעיה לט, ז) והיו סריסים בהיכל מלך, וכן (מלכים ב' ח, ו) ויתן לה המלך סריס אחד:
שמסרס את ההלכה. בפילפולו מכריע וחותך פסק ההלכה. ומה שאמר הכתוב אשר הוא פקיד על אנשי המלחמה פירושו שעומד על הסנהדרין שהם אנשי מלחמתה של תורה (יפה מראה). ועיין בירושלמי פרק קמא דסנהדרין (ה"ב) ובמדבר רבה פרשה י"א:
הרי אחד עשר איש. והששים איש מעם הארץ הרי שבעים ואחד סנהדרין עם המופלא בית דין:
אחד עשר איש כתוב אחד אומר וחמשה אנשים. (מלכים ב כ״ה:י״ט) וכתוב אחד אומר. (ירמיהו נ״ב:כ״ה) ושבעה אנשים מרואי פני המלך מאי נינהו שנים הנותרים. להוסיף עליהם שני סופרי הדיינים שיושבין לפניהם. (ירמיה שם) ואת סופר שר הצבא המצביא זה שליח בית דין. כולם אחוזי חרב רבי מאיר. כן צריך לומר (אות אמת) וכן הוא בבמדבר רבה פרשה הנזכר לעיל:
שהיו כלן משננין הלכה. כן צריך לומר וכן הוא בבמדבר רבה:
קוהה להם. כלומר שתהא הלכה ברורה ומוכנת להם בפיהם שלא יצטרכו להיות קוהה ושוהה בה, וכן בספר ישן גרס שאין דבר ההלכה ספקה להם (מתנות כהונה):
היאך להוציא את הדין לאמתו והיו רואים כאילו חרב מונחת להם בין ירכותיהן וגיהנם פתוחה לפניהם הוי מפחד בלילות שהיו מתפחדין היאך להוציא את המעשה כדי להנצל מדינה של גיהנם. כן צריך לומר (אות אמת) וכן הוא בבמדבר רבה פרשה הנזכר לעיל. הענין שצריך הדיין להיות בקי בשני דברים, בדין תורה היינו שיהיה כל דין אצלו על בוריו ולא יהיה דן דבר מתוך דבר אלא הכל בידוע מקובל מרבו, וגם צריך להיות בקי בישובו של עולם שיבין אם הם טענו אמת בכדי שיהא אמת לאמתו, דהיינו שיהיה הדין אמת שיהא טענתם אמת, וגם לאמיתה של תורה, והשכר מה שהוא בקי בתורה הוא עץ חיים כמו שנאמר (משלי ג, יח) עץ חיים היא למחזיקים בה, והשכר מהמשפט שרואה שיהיה אמת הוא גן עדן כמו שנאמר (משלי כט, ד) מלך במשפט יעמיד ארץ והוא ארץ החיים שהוא גן עדן, וא"כ אם הוא עובר על זה הוא להיפך, דהיינו מן החיים חרבו של מלאך המות, ומן גן עדן גיהנם, וזהו שהדיין צריך לראות שחרב חדה מונחת לו בין ירכותיו ויראה להיות בקי בתורה, וכמו שגיהנם פתוחה לו מתחתיו דהיינו שיהא בקי בישובו של עולם (הגר"א בשיר השירים פ"ג פסוק ז'):
כאילו יצאת מירכיך. פירוש כאילו היא בתך שאין יצרך מהרהר עליה, כמה שאמרו (קידושין פ, ב) מתייחד אדם עם בתו. ומפני שמדבר עמה על עסק כתמה ונדותה יש מקום לחוש שיהרהר בה לכן אמר שיראה כאילו היא בתו, ובבמדבר רבה נוסח אחר בזה (רד"ל):
מגבורי ישראל אלו ששים רבוא כו' מבן עשרים שנה ולמטה. אפשר לומר שקרא לפחות מבן עשרים מגבורי ישראל, כלומר מקצת גבורה שעדיין לא הגיעו לכלל גבורה בשלימות, שכן שמושה של מ' לפעמים, כמו (מנחות פד, ב) מראשית ולא כל ראשית, וכן טובא. ומה שאמר שהיה ששים רבוא פחות מבן עשרים אפשר שלמד זה מדאמר שש מאות אלף רגלי הגברים משמע שיש עוד ששים רבוא שאינם גברים, והם הפחותים מבן עשרים (זה ינחמנו) ועיין במכילתא. וזה פליג על מה דכתב תרגום יונתן על פסוק וחמושים עלו בני ישראל וגו' (שמות יג, יח) וכל חד עם חמשא טפלין סליק בני ישראל מארעא דמצרים:
סונטימוס. פירושו בלשון יוני כללו של דבר (מוסף הערוך):
ומל עצמו. לאו דוקא עצמו אלא הניח למול עצמו וכדמפרש ואזיל (מתנות כהונה):
רבי ברכיה כו'. פי' שרבי ברכיה סבירא ליה שמסתמא לפי מעלתן היו עסוקים מתחלה משה ואח"כ אהרן ואח"כ יהושע, ויש אומרים סבירא להו שיהושע על כרחך היה המוהל מדכתיב שנית וכו' וא"כ הואיל ויהושע התחיל על כן מתוך עניוות שהיה באהרן ובמשה נתנו רשות ליהושע להתחיל, ומתוך שהיה משה עניו יותר מן אהרן על כרחך היה הוא האחרון (ידי משה). וישראל קבלו עליהם למול את עצמם מפחד הלילה ההוא שעבר ה' לנגוף את מצרים, ובראותו הדם פסח על בני ישראל, וזהו מפחד בלילות:
ומתפחד הוא מאחרים. כמו שאמרו שילהי ברכות (ס, א) הא מאן דמפחד חטאה הוא כו' (רד"ל):
באותה שעה נגדע קומתו. שסבירא ליה שאדם הראשון היה מן הארץ עד לרקיע כדאיתא בבראשית רבה פ"ח, וא"כ איך יכול להתחבא בתוך עץ הגן, אלא על כרחך שגרעה קומתו והעמידו על מאה אמות כדאמר בחגיגה (יב, א) שנאמר ותשת עלי כפכה כ"ף בגימטריא מאה. והטעם שנתמעט גבהו מיד בחטאו גם קודם הקללה, משום דגובה קומתו היה כפי ערך גובה מעלת נשמתו, ובחטאו שנתמעט קומת נשמתו נתמעט תיכף גם קומת גופו, כי זה נמשך מאליו מטבע חטאו הממעט מעלת מדרגות קומת הנשמה. ועיין ביפה תואר ובנזר הקודש בבראשית רבה פרשה י"ב (סימן ו):
אדיבון. בסדר נשא גרסינן אמירון, וכן הובא בערוך, ופירש אימירון ביתיי בלשון יון, מורגל בין אנשים:
אגיריין. פירושו בלשון יוני יערי ובהול (ערוך):
עד שלא חטאו ישראל היו רואין שבע מחיצות של אש היו טוכסות זו בזו ולא היו מתיראין. כן צריך לומר (אות אמת) וכן היא בבמדבר רבה. ופירושו מעורבבות וגוששות (מתנות כהונה שם) ובפסיקתא איתא בוססות:
הסרסור. אמצעי בין המוכר ובין הקונה, כך היה משה אמצעי בין הקדוש ברוך הוא לישראל:
מלכיהון דמלאכיא. רצה לומר דמלכי משמע מלכן של מלאכים, וזהו מלכי צבאות מלכים של צבאות שלמעלן (מתנות כהונה):
גולירין. פירוש חלשין, אף וחמה שני מלאכי חבלה הם:
כתיב ואבוא עליו. אחיתופל אמר כן על דוד ואבוא עליו והוא יגע ורפה ידים והחרדתי אותו:
פרובטייה. פירוש מרחצאות או מאכלים שמנים:
אזיין בהון. פירוש שהיו מתחממין בהם, או פירושו שהיו מהתלין ומשחקים בהם ועשו בהן כל צרכן (מה"כ). והמעריך כתב פירוש שהשדים היו לשלמה ככלי זיין להגין עליו עד כאן. תרגום כתנור בערה מאפה (הושע ז, ג) כתנורא דאזי ליה נחתומא, מזה משמע כפירוש המה"כ שהיו מתחממין בהם: