אור ברסלב

עץ יוסף על שיר השירים רבה· רבי חנוך זונדל ב"ר יוסף

פרשה ב · פרק יג

פרק יב

התאנה חנטה פגיה אלו פושעי ישראל. בשמות רבה פרשה ט"ו (סימן א) גרס התאנה חנטה פגיה אלו הצדיקים והישרים, והמדרש דהכא מפרש דתאנה הוא כנסת ישראל כדכתיב (הושע ט, י) כבכורה בתאנה וגו', והפגים הם התאנים שלא נתבשלו כל צרכן, וכך הם פושעי ישראל שמקדיחים תבשיליהם שנתבשל, וסמדר נתנו ריח מפרש בבינונים שאינו פרי עדיין אלא שהענבים ניכרים ונתנו ריח התשובה:

כל הדין. כל כך ריח טוב יש בכם ואתם יושבים פה:

אלא ענה לי על ידי יהושע. ואמר לי על ידי אלעזר. כן צריך לומר, וכן הוא בפסיקתא רבתי פרשה ט"ו סימן י"א:

אלו שלשים ושמונה שנה שהיו ישראל כו'. פירש הר"ן שהנידוי היה בשביל חטא המרגלים, מה שאין כן החטא של עגל כבר נתכפר להן. והקשו המפרשים והרי כמה דינים נאמרו באותן שלשים ושמונה שנה. ומתרץ הבאר שבע שלא דיבר עמו דרך חיבה כדרך שאדם מדבר עם חברו אוהבו שנכנס עמו בדברים אף שלא מן הצורך לרוב החיבה, וגם לא דבר עמו פנים אל פנים. ורש"י במסכת תענית דף למ"ד, ב' פירש שלא היה הדבור עם משה פה אל פה בחיבה אלא בחזיון לילה, והרשב"ם בבבא בתרא דף קכא, א' פירש שלא היה הדבור עם משה פה אל פה כבתחילה, אבל אם הוצרכו לדבור כגון במעשה קרח שהיה אחר מעשה המרגלים היה מדבר על ידי מלאך או באורים ותומים, אי נמי לא היה מדבר עמו אלא על ידי מעשה הצריך להם עד כאן, ועיין מה שכתבתי בענף:

מיד וידבר ה' אלי לאמר. ומסיים שם בגמרא אלי היה הדבור, ורצה לומר מיד אלי היה הדבור ולא קודם לכן, ועיין ברשב"ם שם וברש"י בחומש:

הנצוחות. לשון נצחות ונשיאות (מתנות כהונה):

של ערלה. שתזמר, שיהושע מלן קודם כניסתו לארץ ישראל:

כנענים שיזמרו. שיכרתו:

להחלק. להזמר לחלקים. והרד"ל כתב אפשר דריש זמיר על ארץ ישראל כמה דאת אמר (בראשית מ"ג, יא) מזמרת הארץ:

תייר. מלשון (במדבר יג, ב) ויתורו את ארץ כנען:

חמישים ושתים שנה משחרב הבית כו'. הנה מתחלת מלכות בבל עד חורבן בבל היה שבעים שנה, הייני ארבעים וחמש של נבוכדנצר, ועשרים ושתים של אויל מרודך (כי שנה ראשונה של אויל מרודך נבלעת בתוך שנות ארבעים וחמש של נבוכדנצר) הרי ששים ושבע, ושלש של בלשאצר, הרי שבעים, ומכבוש יהויקים שהיה בשנת שתים של מלכות נבוכדנצר עד שנפקדו היה גם כן שבעים שנה שהרי בשנה ראשונה של כורש שמלך אחר דריוש המדי שהומלך אחר בלשצר (ולא מלך רק שנה אחת) נפקדה ירושלים, ומחורבן הבית אחר שבעים שנה נבנה ירושלים, היינו חמישים ושתים שנה היה עד שנפקדו, ושלש של כורש (עיין רש"י מגילה דף י"א ע"ב ד"ה שנים מקוטעות) וארבעה עשר של אחשורוש, ודריוש בנה את הבית בשנת שתים למלכותו, וזה דריוש היה בנה של אסתר, ועיין סדר עולם רבה פרק כ"ח ומה שכתבתי שם. ולפי זה מה שאמר המדרש כי הנה הסתיו עבר אלו שבעים שנה שעשו ישראל בגולה, היינו מכבוש יהויקם עד שנפקדו. ואמר הגשם חלף הלך לו אלו חמישים ושתים שנה משחרב הבית עד שנעקרה מלכות כשדים, קשה שהרי עד שנעקרה לא היה רק חמישים ואחד שנה, וגם מה שמקשה המדרש ולא שבעים שנה הן אין לו שום פירוש. לכן נראה גירסת הילקוט, וזה לשונו כי הנה הסתיו עבר אלו שבעים שנה של בבל (רצה לומר של מלכות בבל) הגשם חלף הלך לו אלו חמישים ושתים שנה מלכות מדי (וטעות סופר הוא וצריך לומר אלו חמישים ושתים שנה שעד מלכות מדי, היינו שנהרג בלשצר והומלך דריוש מדאה) דבר אחר כי הנה הסתיו עבר אלו שבעים שנה שעשו בגולה, והלא אינם אלא חמישים ושתים (רצה לומר דעיקר הגלות משנחרב הבית עד שנפקדו לא היה רק חמישים ושתים) אמר רבי לוי צא מהם שמונה עשרה שנה כו':

עבדא בישא כו'. עבד רע עלה והחריב בית אדוניך הקדוש ברוך הוא, שבני אדוניך אלו ישראל אין שומעין לו:

הגיע זמן של ערלה שתזמור. נראה דכאן הוא מיותר, או אפשר שבגולה בטלו מהם המילה, וכן צריך לומר לקמן:

להשמיד. נוסח אחר ליזמר (אות אמת) שיבנה ולזמר שם שירה:

שנאמר ועלו מושיעים בהר ציון וכתיב גדול יהיה כבוד הבית הזה. כל זה יתיר פה (אות אמת):

ומשוח מלחמה. עיין בסוכה פרק החליל (נב, ב) שיש שם שינוי במאמר זה:

המכריז ואומר. אינו בנוסחאות אחרות אלא שנאמר מה נאוו (אות אמת):

והרשעים כלים. והרשעים דומים לפגי תאנה כדלעיל:

שבוע. פירוש שמיטה, ועיין כל זה בפרק חלק (סנהדרין צז, א):

והמטרתי על עיר אחת. שיהא מעט מטר ויהי רעב במקום זה ושובע במקום זה:

חצי רעב. רעב מעט שלא יהא שובע בשום מקום:

והתורה משתכחת מישראל. מתוך שאין להם מה לאכול על דרך (אבות פרק ג משנה יז) אם אין קמח אין תורה:

בששית קולות. יצאו קולות שבן דוד בא, לשון אחר קולות מתקיעות שופר שנאמר (ישעיה כז, יג) יתקע בשופר גדול:

בשביעית מלחמות. בין אומות העולם לישראל:

במוצאי שביעית. בכמה מקומות קרי לשמינית מוצאי שביעית, ולפי שהיא השנה הסמוכה לשבוע העברה קרי ליה שבוע שבן דוד בא:

אתת כהדא. דהוי הכא שנה אחת רעב שנה אחת שובע ואף על פי כן לא בא בן דוד (רש"י):

בית הוועד. מקום שתלמידי חכמים מתוועדין שם ללמוד תורה יהיה לבית זנות, שכלו החכמים ואין לומד תורה ויהא חרב מאין איש ובעלי זימה מתגודדים שם, מפני שחוץ לעיר היו בתי מדרשות שלהם (רש"י סוף מסכת סוטה):

והגבלן. מקום ששמו כך כדכתיב בספר יהושע (יג, ה) והארץ הגבלי, ויתכן שחבל ארץ ההיא נקראה בשם גבלן על שם העיר גבל אשר היתה תכונתה שמה ונזכרת גם כן במדרש (קהלת (א) פסוק (ד) דור הולך ודור בא [סימן ב]) ר' לוי ור' יעקב גבלאי בשם רבי חנינא. ומצאתי בספר מערכי לשון, והגבלן ישום בהררם שעיר (בראשית י"ד, ו) תרגם יונתן בן עוזיאל דבטוריא רמיא דגבלא, וכן (שם ל"ב, ד) ארצה שעיר תרגם יונתן בן עוזיאל לארעא דגבלא, ואולי על זה יכוון כאן שבעל ארץ הגבלן ישומם:

ישום. ישתומם:

ואנשי הגליל יסובבו. בחלק גרס ואנשי הגבול יסובבו, ופרש"י אנשי גבול ארץ ישראל, לישנא אחרינא אנשי גזית סנהדרין:

וחכמת הסופרים תסרח יראי חטא כו'. כלל מעלות השכליות והמדות שבכולם יהיו נמאסים בדור ההוא. והרב מורנו הרב אברהם בן הגר"א פירש וחכמת סופרים תסרח מלשון (שמות כו, יב) וסרח העודף, ורצה לומר שלעולם ישנה אדם לתלמידיו דרך קצרה (פסחים ג, ב), אבל הסופרים והחכמים ההמה יאריכו נאום ולא ינאם לאזני שומעם, עד כאן לשונו:

ופני הדור כפני הכלב. דדמין ממש לכלב, לישנא אחרינא כפני הכלב שלא יתביישו זה מזה (רש"י). עוד אפשר לפרש כי הכלב נאמן לאדוניו, ואמר שפני אותו הדור יהיה כפני הכלב שמראה לפנים כאילו הוא אוהב, אבל לבו בל עמו, כי לפי האמת האהבה שהיא נראה לפנים היא נעדרת בלב, ועל זה אמרו בפרק בתרא דסוטה (מז, ב) ואין הדור רואה אלא לפנים. והזקוקין (תנא דבי אליהו זוטא פרק טז) פירש כי מנהיגי הדור יהיו שפלים כמו מנהיגי הכלבים, עוד פירש כי פני הדור אלו הם העשירים שבדור, כמו שפרש"י בפרשת מקץ על הפסוק (בראשית מא, נו) והרעב היה על כל פני הארץ מי הם פני הארץ אלו העשירים עד כאן לשונו, רצה לומר שהעשירים שבדור יהיו כילים וקמצנים בממונם ואכזרים מליתן כלום לעניים, כמו הכלב שהוא כילי ואכזר מליתן לחבירו כלום, כמו שפירשו המפרשים (שמואל א' כ"ה, ג) על הפסוק ושם האיש נבל וגו' והאיש קשה ורע מעללים והוא כָלִבִּי, ופירשו המפרשים שהיה קמצן וכילי ואכזר מליתן כלום מסעודתו הגדולה לעבדי דוד:

ותהי האמת נעדרת [וסר מרע משתולל]. וכתיב בתריה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיִּשְׁתּוֹמֵם כִּי אֵין מַפְגִּיעַ וַתּוֹשַׁע לוֹ זְרֹעוֹ וגו' וַיִּלְבַּשׁ צְדָקָה כַּשִּׁרְיָן וְכוֹבַע יְשׁוּעָה בְּרֹאשׁוֹ וַיִּלְבַּשׁ בִּגְדֵי נָקָם תִּלְבֹּשֶׁת וַיַּעַט כַּמְעִיל קִנְאָה כְּעַל גְּמֻלוֹת כְּעַל יְשַׁלֵּם חֵמָה לְצָרָיו גְּמוּל לְאֹיְבָיו וגו' וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל וגו' שמע מינה דקאי על ימות בן דוד:

להיכן הולכת. בגמרא ובתנא דבי אליהו הכי איתא שם מאי ותהי האמת נעדרת, דבי רבי ינאי אומר הולכת ויושבת לה עדרים עדרים במדבר, ורצונם לומר דלא יוכל לפרש כדעת המפרשים פשטא דקרא שהוא לישנא דחסרון, כלומר שיחסרו אנשי האמת, א"כ הוי ליה למימר בהדיא ותהי האמת נחסרת, לכן קאמר שפירושו הולכת ויושבת לה עדרים עדרים, רצה לומר שיהיו אנשי אמת אך המה יברחו מקבוץ בני אדם, כי ישנאו אנשי שקר אותם ויברחו בהחבא מפניהם, וזה שסיים הפסוק וסר מרע משתולל אין הכוונה שאמת הוא שהסר מרע הוא משתולל ושוטה, רק בני אדם יחשבום לשוטים כמשפט הלצים אשר חכמים המה ללעוג ולשחוק, והסר מרע לא יאבה באלה על כן יחשבום לסכל ושוטה:

עד שהראשונה קיימת. שלא כלתה צרה ראשונה, שניה ממהרת לבא:

הנערים ילבינו לזקנים. כלומר יחרפו ויביישו לזקנים (רש"י):

ויעמדו הזקנים בפני הנערים לכבדם. והיינו דאמרי (סוטה מט, ב) בעקבות משיחא חוצפא יסגא (רש"י):

בת קמה באמה. לְחַרפָהּ ולביישה (רש"י):

ויקר הווה. בחלק גרס והיוקר יעות פירוש מכובד שבהם ימי עוותן ורמאי. לישנא אחרינא היקר יעות שלא יכבדו זה את זה, יקר כבוד. ובסוף מסכת סוטה גרס והיקר יאמיר, ופירש בעל תוספות יום טוב שהכבוד יהיה נאהב מאד לרדוף אחריו, מלשון (דברים כו, יז) את ה' האמרת היום שפרש"י מלשון אהבה:

והיין יסריח. בחלק גרס והיין ביוקר, ופרש"י ז"ל אף על פי שהגפן יתן פריו אפילו הכי יהיה היין ביוקר, משום שלא יהיה בפרי עצמו ברכה. לישנא אחרינא שיהיו כולם רודפים אחר היין (מרוב צער) ומשתכרים, ומתיקר היין אף על פי שיהיה הרבה יין בעולם:

ואין תוכחות. שאין בר ישראל יוכל להתווכח עמהם להשיב להם תשובה נוצחת כהוגן להוציא המינות מלבם:

תוכן העניינים

עץ יוסף על שיר השירים רבה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה