אור ברסלב

עץ יוסף על שיר השירים רבה· רבי חנוך זונדל ב"ר יוסף

פרשה ב · פרק ב

פרק א

אלא אביה היה רמאי כו'. כלומר שהכתוב ספר בשבחה שאף שאביה ואחיה ואנשי מקומה רשעים, כלומר שתולדתה יצא מביניהם ולא נמשכה אחר שרשם הרע, והיא דומה לשושנה בין החוחים, כלומר שמעלת השושנה היא מצד גדילתה בין החוחים שטבע המקום אינו ראוי לגדל שושנה ואף על פי כן נתגדלה שם בהשגחה נפלאה, וכן רבקה כי אף על פי שהיתה מוכנת לרע גם מצד טבע אנשי מקומה מכל מקום התגברה בבחירתה למוטב:

כללן כולן ברמאות. כן צריך לומר, וכן הוא שם (בראשית רבה סג, ד), ולשבח יעקב הוא דאתא שלא למד מעשיהם הרעים:

כך גאולתן של ישראל כו'. אף על גב דהוו בהם קצת צדיקים כמו שבט לוי ומשה ואהרן ושאר צדיקים הדומים לשושנה בין החוחים, מ"מ לא היתה מדת הדין נותנת שיגאלו משום שהעולם נידון אחר רובו, ועיין בענף:

גוי מקרב עם כו'. דאף על גב דישראל נמי איקרו גוי כאומרו (דברים ד, ח) ומי גוי גדול, ואיקרו נמי עם בכמה דוכתי, מכל מקום לא הוי ליה למקרינא יחד בשם אחד להבדיל בשמם (יפה תואר):

ואלו ערלים. וזה גנאי להם שכבר נצטוו על המילה מאברהם, ומכאן ראיה למה שאמרו בשמות רבה פרשה א סימן י' שמעצמם הפרו ברית מילה, וכן משמע בשמות רבה פרשה י"ט סימן ו', ובמדבר רבה פרשה ט"ו סימן ו', ופליגי על פרקי דרבי אליעזר פרק כ"ט דאיתא שם שפרעה מנע מהם ברית מילה, ועל כל פנים צריך לומר לא שכולם היו אטומים ומגדלי בלורית אלא ברובה קאמר:

ואלו מגדרי בלורית. וזהו מילתא דעבודה זרה כדאמרינן (עבודה זרה כט, א) הגיע לבלוריתו שומט את ידו כו':

ואלו לובשי כלאים. ואף שלא הוזהרו עדיין בכך, אך כבר כתב הרב בח"ג פל"ז שהכלאים מסעיפי עבודה זרה הוא:

שאסר הקדוש ברוך הוא עצמו בשבועה. שאסר פירושו שקשר כמה דאת אמר (במדבר ל, ג) לאסור איסר:

בטרוניא. בעלילה ואלמות, שבא הקורה בעלילה כנגד מדת הדין מטענת השבועה:

אמר רבי יודן כו'. מייתו להו הכא לומר שלמען שמו הוא שגאלם אף על פי שלא היו כדאין שיגאלו:

שאינו מן המנין. לפי שהשני נאמר על מצרים הגוי המר לא ימנה בכלל קדוש השם (יפה תואר):

שבעים ושנים שמות הן. ונראה דעל שם בן ד' קאמר כי יש בו רמז שבעים ושנים שמות לפי חשבונו עם החשבון הקודמי (יפה תואר), אבל בבראשית רבה פרשה מ"ד (סימן יט) ובויקרא רבה פרשה כ"ג (סימן ב) איתא ששמו של הקדוש ברוך הוא שבעים ושנים אותיות, ופירושו שבעים ושנים אותיות כנגד שם ע"ב שנגאלו בו (יפה תואר):

לאחר עשרים וששה דורות. משנברא העולם:

דור אנוש נמחה מן המים. שעלה הים והציף את העולם:

דור הפלגה במים. כדאיתא בבראשית רבה פ' ל"ח (סימן י [טז]) רבנין אמרין אין ויפץ אלא ויצף, הציף עליהם הים והציף שלשים משפחות מהם, וזהו שאמרו בשמות רבה פרשה א סימן י"א (ט), ובמסכת סוטה פרק קמא דף י"א ע"א, והם אינם יודעים שעל כל העולם אינו מביאו אבל על אומה אחת מביא, וכן איתא בבראשית רבה ריש פרשה ה' שגם דור הפלגה נידון במים, וכן איתא בבראשית רבה פרשה כ"ג סימן י"א (ז), אבל ר' אלעזר שם בבראשית רבה (פרשה ה) סימן ה' (ו) סבירא ליה שלא הציף הים אלא בדור אנוש ולא בדור הפלגה, ולכן אמרו שם בשמות רבה פרשה א ובמסכת סוטה הנזכר לעיל, לומר עוד אי נמי הוא אינו מביא אבל הם באים ונופלים לתוך המים, ודו"ק:

ה' למבול ישב. פירוש שבקש ה' להשחית העולם כמו שעשה בדור המבול, לולי התורה שישראל קבלו, וזה שאמר י"י עוז לעמו יתן דהיינו מתן תורה, וזהו שאמר הביא קצצים לקוצצו דהיינו כשבא ליתן התורה שהיה העולם כולו תלוי בדין שאם לא יהיו ישראל מקבלים התורה היה מחזיר העולם לתוהו ובוהו כדאיתא בריש רות רבה ובכמה דוכתי, אך בזכות התורה נתקיימה העולם:

ונטלה והריח בה כו' ושבת נפשו עליו כו'. סבירא ליה שפרשת ואל משה אמר עלה אל י"י היה אחר מתן תורה כרבי יוסי בר יהודה דמכילתא (יתרו פרשה ג), וא"כ מאמר כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע דכתיב התם הוה בתר עשרת הדברות, ולהכי מדמה עשרת הדברות להרחת השושנה כי אז התחיל ליהנות מהם, אמנם מאמר נעשה ונשמע מדמה לישוב נפש אשר אחר הריח, כי במאמר זה שנתחייבו בכל מה שישמעו עשו נחת רוח לגמרי, ואף על גב דמקמי מתן תורה אמרו כל אשר דבר ה' נעשה, אפשר על קבלת עשרת הדברות לבד, ועוד שבקדימה נעשה לנשמע כמה מעלות טובות שאמרו חז"ל שהורו על תמימות לבם ושנדמו למלאכי השרת (יפה תואר). ועיין מה שכתבתי לעיל פ"א סימן נ"ה בענף מעלת קדימת נעשה לנשמע:

אמרי ליה פרוס את שמע. בויקרא רבה פרשה כ"ג (סימן ד) גרס על שמע:

לינא חכים. איני חכם בזה כלומר איני יודע:

עבור לפני התיבה אמר להו לינא חכים אמרין דין. כן צריך לומר וכן הוא בויקרא רבה שם:

דמתגלגלין ביה. שמתפארים בו שהוא אדם גדול, לשון (ויקרא רבה פרשה ה סימן א) גלוג לאמך (יפה תואר). ויש מפרשים שטורחים בשבילו:

על מגן. תרגום ועבדתני חנם (בראשית כט, טו) ותפלחני מגן, וכן בלשון ישמעאל (מוסיף הערוך):

נתכרכמו פניו. פירוש נתבייש פניו:

חולניות. חולה:

תני ליה עובדא. ספר לו המעשה. אמר ליה רוצה רבי ללמוד. אמר ליה אין. פירוש אני רוצה, וְלִמדו:

אתחסם רבי אלעזר. יש מפרשים שהיו קוראין אותו חסמא על שם (דברים כה, ד) לא תחסום שור, וקשה איך יקרא חסמא שם גנאי על שהיה מקודם פיו חסום ולא ידע להשיב, ועוד הא קראו חסמא אחר שידע לפרוס על שמע ועבר לפני התיבה. על כן נראה כמו שפירש המתנות כהונה על שם שנתחזק, ובכמה מקומות מצינו שנקרא רבי אלעזר בן חסמא, ואף על פי שלפי מה שכתבתי לא היה בן חסמא אלא שהיה נקרא חסמא על שם טעם הנזכר לעיל, מכל מקום אין צריכין למחוק תיבת בן, כיון דתיבת בן הוא שם התואר, מה לי אם נקרא חסמא או בן חסמא, והכל סובב על קוטב אחד:

אתחסם. פירוש נתחזק, כההיא דגרסינן בפרק המביא כדי יין (ביצה לד, א) ברעפים חדשים מפני שצריך לחסמן ופרש"י להקשותם בהיסק ראשון הם מתחזקים ומתקשים (יפה תואר):

דיהוין גוברין בכל מילי. פירוש יהיו אנשים בכל דבר:

רוח צפון יוצאה ומטה אותה כלפי דרום והחוח עוקצה. רוח דרומית יוצאה ומטה אותה כלפי צפון והחוח עוקצה אף על פי כן. כן צריך לומר וכן הוא בויקרא רבה פרשה כ"ג (סימן ה):

ארנוניות בורסגניות. מיני מסים הם:

כלפי אביהם שבשמים. ולא יסורו ממנו וגם לא יהרהרו אחר מדותיו ואין תולין הדבר במקרה, אבל מבקשים מה' שיעזרם, ולהכי מייתי עיני תמיד אל ה', ואף על פי שהמזמור הזה בשם דוד נכתב, תפלה הוא כנגד כל ישראל, והראיה דמסיים ביה פדה אלהים את ישראל (יפה תואר):

בגאולת מחר. הגאולה העתידה במהרה קורא כן כדאיתא בפרק חלק (עיין סנהדרין צח, א) אימתי קאתי מר, אמר ליה מחר:

כגון חלמיש כו'. כל אלה שמות מקומות ובהם היו דרים רשעי עמון ומואב כדאיתא ביבמות דף ט"ז, ב' קידושין דף ע"ב, ב' ובאיכה רבתי (א, נב) פסוק פרשה ציון בידיה ובויקרא רבה פרשה כ"ג (סימן ה):

הדא הוא דכתיב זאת ירושלים כו'. ואף על גב דהיינו בזמן שהיו ישראל במקומות ההם, ועתה מפוזרים, מכל מקום ילפינן מינה שה' מסבב את ישראל בצריהם, ונפקא מינה שכן יהיו בכל מקום עד שיגאלם:

והיו וגו' משרפות סיד מה כתיב בהו ה' בדד ינחנו. כן צריך לומר וכן הוא בויקרא רבה הנזכר לעיל. ופירושו מה כתיב בהו, בישראל, וכדמפרש בספרי אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל כדרך שישבתם יחידים בעולם הזה ולא נהניתם מן אומות העולם כלל, כך אני עתיד להושיבכם לעתיד לבא, ואין אחד מן אומות העולם נהנים מכם כלום:

והיא כמושה. פירוש נקמט, ודבר זה מיוחד בשושנים יותר משאר צמחים, שהם יותר רכים מכל הצמחים, ולכן השרב ירשום בהם יותר, וכן הֲפרָחָתָהּ בטל הוא יותר משאר צמחים שכל עליה מוסגרות בגבעול שלה הנקרא קונג"ה, וכשירד הטל עליה תפתח ויתפשטו עליה בתוך עשרים וארבע שעות, וכן ישראל גלותם מכל גלות אומות העולם כמו שאמרו באיכה רבתי (א, כח) גבי גלתה יהודה מעוני, והצלחתם בגאולה תהיה גדולה ותהיה בפתע פתאום בלי הדרגה כהצלחת כל האומות (יפה תואר):

והיא כמושה. והא דכתיב בין החוחים אתא לומר שעל ידי שהיא בין החוחים שאין להם ענפים ופרחים שיגינו עליה לכך השרב מכה אותה הרבה (יפה תואר):

שצלו של עשו קיים. היינו מערכת מזלם, על דרך (במדבר יד, ט) סר צלם מעליהם (יפה תואר):

אינה בטלה לעולם אלא על גב ריחה. וכן הוא בויקרא רבה שם, כלומר שאינה בטלה לעולם, אלא תמיד היא עומדת על גב ריחה, שלעולם ריחה נשאר בה ואינה בטלה מזה שאפילו כשהיא יבשה, ובאיזה אופן שתהיה עמד ריחה בה, וכמו שכתוב בזוהר שמות דף כ' ע"א שאפילו צומקין אותה באור והוא מתהפך ללבן לעולם ריחו לא זז ממנו, וכן ישראל אין ריח מצות ומעשים טובים בטל מהם, שאפילו שהם בצרות לעולם מקיימים מצות ומעשים טובים. ואפשר שהגירסא מה שושנה אינה נטלת אלא על גב ריחה כך ישראל כו', אינן ניטלין כו', ופירושו שהשושנה אינה נלקטת אלא בשביל ריחה (יפה תואר):

שושנה זו אינה אלא לריח כו'. כי דבר מאכל הוא לעצמו לאכול ולשבעה, וא"כ היא כמו שהיא נבראת לעצמה, אבל הדבר המוּרח שריחה נודף למרחוק הוא כאילו אינו מכוונת מצד עצמה רק מצד ריחה, כך הצדיקים הנשתלים בכל דור שהם צדיקים מלידה ומבטן בלי הגברה, כלומר צדיקים הנמצאים בעולם שהם צדיקים גמורים מעת הוולדם, המה לא נבראו בעבור עצמם כי הם נשמות טהורות, ורק בעבור גאולתן של ישראל שיגינו עליהם זכותם עד שיזכו לגאולה:

תחלה וסוף. כלומר שמתחלה ועד סוף, שעל ידי שהיא לריח אינה נאכלת ועומדת לפניהם בכל הסעודה:

הן הן לעולם הבא. שהם קיימים לעולם על דרך (מלכים ב' יד, כז) ולא דבר ה' למחות את שם ישראל, כן יעמוד זרעכם וגו' וכאלה רבים, וגם כן יהיו לפני ה' תמיד שלא יחליפם באומה אחרת כמו שאמרו (גיטין נז, ב) גבי ה' האמירך היום כו' (יפה תואר):

נכרים בין אומות העולם. כן צריך לומר. כלומר הם נכרים באומנתם הטהורה וחשובה ביניהם:

לשבתות וימים טובים. שהם ימים הקדושים, כך הם מתוקנים לגאולת מחר, שאז יהיה עיקר הקדושה והתענוג:

הייתם דומים לשושנה. אף על גב דאמר לעיל גוי מקרב גוי אלו ואלו כו', מכל מקום היו גדורים מן הערוה כדאיתא בויקרא רבה פרשה ל"ב (סימן ה) ובהא מילתא הוא דהוי כשושנה בין החוחים (יפה תואר):

תוכן העניינים

עץ יוסף על שיר השירים רבה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה