אור ברסלב

עץ יוסף על שיר השירים רבה· רבי חנוך זונדל ב"ר יוסף

פרשה א · פרק טו

פרק יד

הנך יפה במצות כו'. יבואר על פי מה שאמרו חז"ל (עבודה זרה יז, ב) כל תורה שאין עמה גמילות חסדים דומה כמי שאין לו אלוה כו', ולזה אמר הנך יפה במצות הנך יפה בגמילות חסדים כלומר אימתי הנך יפה במצות כשהנך יפה בגמילות חסדים, לפי כשאינך עוסק בגמילות חסדים אינך יפה אפילו שתקיים כל המצות שבתורה לפי שאת דומה כמי שאין לו אלוה (מעיל צדקה). וכן יתפרש הנך יפה במצות עשה היינו כשהנך יפה במצות לא תעשה כדכתיב סור מרע ועשה טוב, וכן הנך יפה במצות הבית היינו כשהנך יפה מקודם במצות השדה. הנך יפה בכלאים כשהנך יפה בסדין בציצית, שאם תתחסד ותאמר שאינך יפה לעשות תכלת בסדין מחמת איסור כלאים, לא נחשב להם גם מצות שמירת כלאים למצוה. הנך יפה בנטיעה שגם הנטיעה מצוה כדכתיב (ויקרא יט, כג) כי תבואו אל הארץ ונטעתם וגו' וכדאיתא במדרש שם (כה, ג), אך זה לא נחשב למצוה אם לא תקיימו מצות ערלה ונטע רבעי:

בסדין בציצית. שאף על פי שהסדין של פשתן ותכלת דציצית הוא צמר שָׁרִי, דאתי עשה דציצית ודחי לא תעשה דשעטנ"ז:

בערלה. דכתיב (שם) שלש שנים יהיה לכם ערלים:

בנטע רבעי. דכתיב (שם פסוק כד) ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קודש הלולים לה', ועיין לקמן פ"ד סימן א':

הנך יפה במילה. כשהנך יפה בפריעה, שמל ולא פרע כאילו לא מל (שבת קלז, ב):

הנך יפה בתפלה. כשהנך יפה בקריאת שמע שהיא קבלת עול מלכות שמים, אבל תפלה אף שמצוה היא מכל מקום היא צורך חיי שעה:

הנך יפה במזוזה. כשהנך יפה בתפילין כמו שכתבו ספרי המוסר (עיין בזוהר הקדוש פרשת ואתחנן רסה, א) בבקר כשיצא מביתו לבית הכנסת יצא מלובש בטלית ומעוטר בתפילין כו':

הנך יפה בסוכה. כשהנך יפה בלולב ואתרוג, כמו שכתבו (פרי עץ חיים שער הלולב שער כט פ"ג) שמצוה לברך על הלולב בסוכה:

הנך יפה בתשובה. כשהנך יפה במעשים טובים, רצה לומר שתעשה תשובה מאהבה ונעשה מעבירות זכיות:

הנך יפה בעולם הזה. כשהנך יפה בעולם הבא על ידי המעשים שעשית בעולם הזה:

מה היונה הזאת תמה כו'. וזה לשון הילקוט מה יונה תמה אף ישראל תמימים להקדוש ברוך הוא בסיני שלא אמרו דיינו עשר מצות או עשרים או שלשים אלא כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, עוד איתא שם מה היונה הזו נאה בהילוכה כך ישראל נאים בהילוכן בשלשה רגלים, ואפשר שגם כאן צריך לומר כן:

מצויינת. מסומנת ונכרת:

שכל אותן שבעים פרים. עיין במדבר רבה פרשה כ"א (סימן כד):

שלא יצדה. שלא יהא העולם תוהו וריק מהם, תוהו ובוהו (בראשית א, ב) תרגם אונקלוס צדיא וריקניא:

של תלמידי חכמים. תלמידיהם של החכמים שהיו יושבין לפני הסנהדרין כדתנן בפרק דיני ממונות (סנהדרין לז, א):

לא בטלו שלש רגלים בשנה. הכי גרסינן בספרים ישנים. מכאן דייק התשב"ץ בתשובה ח"ג סוף סימן ר"א רמז לעלות לרגל אף בזמן הזה (רד"ל). ועיין לקמן (פרשה ח) פסוק (י) אני חומה (סימן ג):

גורן. כלומר שעושה גוזלות בכל חדש וחדש, שדרך היונים לעשות שני וולדות בכל חדש זכר ונקבה, חוץ מחדש אדר שאין יולדין, והנהו וולדות גם הם לסוף שני חדשים עושים וולדות בכל חדש, וכל שני וולדות קרוין בריכה (רשב"ם בבא בתרא דף פ' ע"א). וגם נקראו גורן כמו שעת חידוש התבואה כמה דאת אומר בכמה דוכתין בתלמוד, ובפרק איזהו נשך (בבא מציעא עה, א) הלוני כור חטים ואני אתן לך לגורן:

שוגרת רוגליות. משלחת רגליה, כלומר דרכיה למרחוק משובכה ללקוט מזונות:

רבי היה יושב כו'. במכילתא בשלח פרשתא דשירה פ"ט, והובא בילקוט לקמן פ"ו, ומפרש שם אחת היא יונתי תמתי זה משה ששקול כנגד הכל, וזה חסר כאן, ועל זה הוא שמביא ענין הא דרבי היה יושב ודורש כאן (רד"ל):

בקש לעוררן. פירוש להקיצם:

ילדה אשה אחת במצרים ששים רבוא. עיין בתנחומא סדר פקודי (סימן ט) דאיתא שם דיש אומרים שהיו יולדים במצרים ששים רבוא בכרס אחד, ולמדו שם מדכתיב בדגים ישרצו המים וכאן כתיב וישרצו עד כאן וצריך עיון ועיין שם מה שכתבתי:

אז ישיר משה ובני ישראל. שפירושו משה שקול כנגד כל ישראל כדאיתא בהדיא בתנחומא ריש שירה סדר בשלח:

ויעשו בני ישראל כו'. ובילקוט גרס שנאמר אשר צוה משה ובני ישראל:

ולא קם נביא עוד בישראל כמשה. רבים מתפלאים בזה הואיל ואמרו (ברכות לג, ב) הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים שמא יבא אחד ויסגל מצות ומעשים טובים כמשה. אבל האמתית הענין בזה כי בודאי שערי השגה לעולם פתוחים לכל שואל ומבקש דבר ה' עד המקום שיד שכל האנושי מגעת, ואולם משה נתעלה כל כך להשיג אף במקום שאין יד שכל האנושי מגעת לגודל ההכרח וצורך שעה, כי לא היה אפשר לקבל התורה כי אם על ידי השלם בתכלית השלימות, ולזה אמרה תורה ולא קם נביא עוד כמשה כי השם לא ישפיע אף לגדול שבגדולים כי אם לפי הכנת כח החומרי, ומעלת משה להשיג יותר מהכנת כח החומרי היה מפלאי הבורא יתברך שמו. ועל פי הצעה זאת תשכיל ותבין דברי המדרש סוף סדר נשא ולא קם נביא עוד בישראל כמשה, בישראל אינו קם אבל באומות העולם קם ומנו בלעם, ועל פי דברינו הענין מובן כפשוטו, כי עיקר אומרו בישראל אינו קם היינו שלא יהיה עוד נביא שישיג מעלה יתירה מהכנת קבלת כח שכל אנושי, כי הקדוש ברוך הוא לא יפעול עוד דבר רק לפי כח הכנת המקבל, וכל זה בישראל, אבל באומות העולם שאין בהם שיהיה אחד מוכן לנבואה בכל העניינים הנאותים לה במעלת המדות והשכליות, ולא נעלם ממך דברי התלמוד (סנהדרין קה, ב) בשלימות, בלעם שהיה נפשו רחבה ורוח גבוה (אבות פרק ה משנה יט) ובא על אתונו, עם כל זה גם הוא בנביאים, ואמרו במדרש שם ובפרשת בלק כדי שלא ליתן פתחון פה לאומות העולם לעתיד לומר רחקתנו, העמיד להם בלעם לנביא, ולא החזירם למוטב, ולזה היה בלעם נביא כמשה שהיה מעלת נבואתו בלי שום כח הכנה ממנו לקבל (בהקדמת נחלת יעקב):

דוגמא דידך כו'. בתנחומא סדר תצוה סימן ה' (והובא בילקוט כאן) מי שמבקש לקנות חטים אומר הראיני דוגמתן אף אתה דוגמא שלך דומה ליונה כו'. ודרש עיניך לשון דוגמא, כמו בלשון חכמים בבראשית רבה פרשה ע"א (סימן ה) עיין שם (רד"ל):

עלי זית. וזית היא אורה, או יש לומר שעל ידי כך ויפתח נח את חלון התיבה:

מהו טרף. דלשון טריפה לא אשכחן אלא על הריגה ומכה, או לשון מזון, לא על חטיפה, לכן מפרש דהכא נמי לשון הריגה כלומר שהשחית האילן, שאילו לא לקח העלה היה צומח ממנו אילן גדול ובלא יומו כרתו (יפה תואר). ועיין בבראשית רבה פרשה ל"ג (סימן ו) ובויקרא רבה פרשה ל"א, (סימן י) ובפ"ב דעירובין (יח, ב):

ומהיכן הביאה אותו. משום דאפילו איצטרובלין של רחים נמחה כדאיתא לקמן וכל שכן הוא שלא נשאר אילן בארץ (יפה תואר):

משמטוטי ארץ ישראל. ובבראשית רבה ובויקרא רבה הנזכר לעיל גרסו משבשושין שבארץ ישראל, ופירושו מזמורות של ארץ ישראל:

לא לקה במוי דמבולא. ונשארו שם האילנות, ומשם הביאה היונה העלה, ועיין בענף:

את ארץ לא מטוהרה כו'. רצה לומר אתמוהי קא מתמה את ארץ לא טהורה כלום ירדו עליך גשמים ביום זעם, וכדסבירא ליה לר' יוחנן בפרק פרת חטאת (זבחים קיג, א):

אמר רבי יוחנן אפילו כו'. רבי יוחנן מסייע לרבי לוי ואמר שלא היה אפשר להביא ממקום שהיה המבול שאפילו אצטרובלין (פירוש רחים התחתונה הקבוע בקרקע) של רחים נמוחו, מכל שכן זית, אלא על כרחך כרבי לוי (ידי משה):

שערי גן עדן נפתחו לה. אין זה פתיחת שער ממש, כי למה יהיה סגור בבריח ודלתים, אלא כלומר שנתן לה מקום ליכנס ולא הוזקה בכרובים ולהט החרב (יפה תואר):

אילו מגן עדן הביאה כו'. כלומר דבשלמא אי מארץ ישראל הביאה אף על פי שיש אילנות חשובים מזית לא קשה, דרוב עצי ארץ ישראל זתים, אבל אי מגן עדן דרובא דאילנות גן עדן מבעלי הריח מקנמון ואפרסמון חשוב מאד וכדומה היה לה להביא מהם, כי אפילו הבעל חי יבחין בהבדל הזית מבעלי הריח החשובים כל כך והיה לה להביא מהם שהם הרוב:

מרי נח מר מזה כו'. אף דודאי היונה אינה בת דיעה, אך כל מה שאנו לומדים דבר אחד מאיזה דבר, חשוב כאילו שמענו ממנו אותו דבר שלומדים ממנו, לכן כיון שהיונה תפסה עלי זית בפיה אף שהוא דבר מר, אף שנח וודאי היה נותן לה דברים טובים, לומדים אנו ממנו שיותר טוב דבר מר ולקבל מהקדוש ברוך הוא מדבר מתוק ולקבל מבשר ודם, שהרי היא לקחה דבר מר משום שהיה המר מתוק לה לפי שהיה מאת הקדוש ברוך הוא, וזהו שאמר אלא רמז רמזה לנח ואמרה כו' (נחלת יעקב):

מר מזה. היינו עץ הזית עצמו ועליו שהם מרים, לא הפרי:

תוכן העניינים

עץ יוסף על שיר השירים רבה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה