אור ברסלב

עץ יוסף על שיר השירים רבה· רבי חנוך זונדל ב"ר יוסף

פרשה א · פרק ה

פרק ד

שחורה אני ונאוה. רצה לומר שקשה וכי יש שחורה נאוה (שמות רבה פרשה מ"ט סימן ב) דליכא לפרש שחורות בגוון ונאוה באברים כדפרש"י במקרא, הא לא מצינן שחורה נאוה שדרך השחורות להיות מגונות אפילו בחיתוך אבריהם. לכן מפרש המדרש שכך אמר הכתוב שחורה אני במעשי ונאוה ביחוסים, והנמשל לפי זה שאמרה כנסת ישראל שחורה אני במעשי ונאוה אני במעשי אבותי היינו ביחס אבותי. וביאורו כי הנה אם ראה אדם אחד עמלו תמיד בכשרון ודעת, נאמר עליו שהוא נאה כלומר בעל תכונה טובה, ולהיפוך אם תמיד אולת בידו הוא שחור ומכוער בעל תכונה רעה, כטבע גנות השחרות ונוי הלובן שהוא מוטבע, אבל אם נראה אדם אחד מתהפך במדותיו, פעם מראיתו שחור בעל תכונה רעה, ופעם נאה בעל תכונה טובה, חייב על כרחך לומר שהוא באמת בעל תכונה אחת מוטבע באחת הקצות, והתכונה השניה המתנגדת הוא מצד כח האבות הנטוע בו שגם לכח האבות יש מקום לבנים כידוע, (צפירת תפארה). ועיין מה שכתבתי בעץ ובמהדורא קמא:

בפני עצמי. רצה לומר שאני מקמץ ומשחיר פני במיעוט אכילה ושתיה, אבל אני נאוה בפני קוני שעל מצות ה' אני פזרן גדול, וכדרך שאמר ברבוחין בנפשי אנא רשיי ברם במצוותא דבריי לית אנא רשיי (באסתר רבתי (ב, ג) פסוק בהראותו):

שחורה אני במצרים כו'. השתא מפרש שחורה אני ונאוה שפעמים אני שחורה ופעמים אני נאוה, והיינו כדרך אשה יפה ששזפתה השמש שאז היא שחורה ושוב תחזור לנויה. והנמשל יהיה שבזמן אחד היו ישראל בלתי כשרים ובזמן אחד תיקנו את אשר עוותו, והיינו דקאמר שחורה אני במצרים כו' שחטאתם במצרים שעבדו לטלה כמו שכתוב (יחזקאל כ, ח) איש שקוצי עיניו לא השליכו, ובטלו את המילה כדאיתא בשמות רבה פרשה י"ט (סימן ה), ובדם פסח תיקנו עון עבודה זרה שהפסח היה בזיון תועבת מצרים, ובדם מילה תיקנו ענין המילה. והכוונה בזה שמשבח ישראל לשב בתשובה היותה באותו פרק באותה אשה באותו מקום כדאיתא בפרק יום הכיפורים [יומא פו, ב] (יפה תואר):

זה דם פסח כו'. עיין בשמות רבה פרשה י"ז (סימן ג) ופרשה י"ט (סימן ה) ופרקי דרבי אליעזר (פרק כח):

שחורה אני בים כו'. הכוונה שחטאו בים סוף שפקפקו ביכולת ה' ואמרו המבלי אין קברים במצרים, וגם איתא בשמות רבה פרשה כ"ד (סימן א) שחטאו עוד בים סוף בפסל מיכה שהיה בידם, ועוד אמרו חז"ל שהטיחו דברים כלפי מעלה, ועוד אמרו שאמרו מטיט ולבנים יצאנו ולטיט באנו, ובאותו מקום תיקנו כל זה, שכנגד מה שפקפקו ביכולת ה' תיקנו בשירה שאמרו ה' איש מלחמה מרכבות פרעה וגו' וכנגד מה שהטיחו דברים תיקנו בשיר ושבחה להלל כבוד ה', וחטא הפסל תיקנו באומר זה אלי ואנוהו, וחטא הרהורם על הטיט תיקנו באומר ימינך ה' תרעץ אויב שהודו שהשם רצה להעניש האויב בטיט בחטאו אשר חטא בה, (יפה תואר):

שחורה אני במרה כו'. הכוונה בזה למאי דאיתא במכילתא (פרשת ויסע פרשה א) ובתנחומא (בשלח יט) למה צעקו והלא המים תחת רגלי ישראל היה כו' הא מה תלמוד לומר ולא מצאו מים, דורשי רשומות אמרו לא מצאו דברי תורה שנמשלו למים שנאמר הוי כל צמא לכו למים, ולפי שפירשו מדברי תורה שלשת ימים (ותלתא זמנא הוי חזקה) לכך מרדו ובטלו יותר, ובאותו מקום תיקנו החטא כדאיתא שם ויורהו ה' עץ, דורשי רשומות אמרו הראהו דברי תורה שנמשלו לעץ שנאמר עץ חיים היא גו' (רצה לומר שעסקו בתורה) [יפה תואר]. ובמכילתא דרשו וימתקו המים ששבו בתשובה, ובילקוט מסיים כמה דאת אמר שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו ששם נצטוו על המצות:

ברפידים כו' מסה ומריבה. הכוונה בזה למאי דאיתא במכילתא (פרשת ויסע פרשה ז) ובתנחומא (יתרו ג) מה היו מנסין רבי יהודה אומר שאמרו אם מספיק לנו מזונות כמלך נעבדנו ואם לאו לא נעבדנו, רבותינו אומרים אם מהרהרים אנו בלבנו ויהא יודע כו', שטעו בענין ההשגחה וחשבו שעל פי המזל ישק העולם, וכנגד מעילתם באמונת ההשגחה אמרו ונאוה אני ברפידים, שנאמר ויבן משה מזבח, שתכלית מעשהו לשכן שמו יתברך בתוכנו וגם הקרבן מיוסד על אמונת ההשגחה (יפה תואר):

שחורה אני בחורב. רצה לומר שמה שאמרו בסיני כל אשר דבר ה' נעשה הוא הפך מה שחטאו שם בעגל, כי הכופר בעבודה זרה כמודה בכל התורה כולה, וא"כ באמרם כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע כופרים בעבודה זרה וגלו אדעתייהו כי לא כיוונו בעגל לעבודה זרה אלא מנהיג הוא שבקשו כדפירש הרב אברהם אבן עזרא, כי לא יתכן שאחר שקבלו לעשות כל אשר דבר ה' חזרו ומרדו בכל בתוך ימים מועטים (יפה תואר):

במדבר שנאמר כמה ימרוהו במדבר וגו'. וישובו וינסו אל, וגם שם מקודם, אמרו היוכל אל לערוך שולחן במדבר כו' שחזרו וטעו בענין ההשגחה, ותקנו זה במשכן שתכלית מעשהו לשכן שמו יתברך בקרבנו וכהנזכר לעיל:

ונאוה אני במלכי יהודה. צריך לומר במלכי ישראל, וכמו שמפרש אח"כ סימן ל"ו מדבר באחאב כו' ביהורם כו', ועל זה אמר אם בשחורים שהיה לי כך אני נאוה בנאים שלי הם מלכי יהודה על אחת כמה וכמה:

בנאים שלי על אחת כמה וכמה. כן צריך לומר:

שלש שעות כו'. שרבי יהושע בן לוי סבירא ליה שזה דכתיב ויצום תענית שעות היה, ודיוקו מדכתיב ויהי כשמוע אחאב ויקרע בגדיו וישם שק על בשרו ויצום וגו' משמע בהא שעתא ששמע כן צם, ואם הוא שמע ביום כיצד צם תיכף ומיד תענית שלם דבעי קבלה ביום שלם, לזה אמר ויצום תענית שעות, וסבירא ליה שכשם שביום השמועה לא צם רק תענית שעות כך בכל יום לא צם רק תענית שעות (כלי יקר). ועיין תענית דף כ"ה ע"ב בפרש"י:

שהלך יחף. וכן תרגם יונתן. ואולי דרש אט כמו לאט לי לנער לאבשלום (שמואל ב' י"ח, ה) שההולך יחף הולך לאט שלא ינגפו רגליו באיזה דבר:

שיטין. שיטות וסוגיות. וצריך עיון שאמר תלת שיטין ומחשב ארבע שיטין. ואפשר שזה שמסיים המדרש שחורה אני בעולם הזה ונאוה אני לעולם הבא היה נכתב על הגליון של המדרש והכניסוהו המדפיסים בפנים, והוא פירוש על זה שאמר המדרש' שחורה אני כל ימות השבוע ונאוה אני בשבת, שעולם הזה נקרא חול, ועולם הבא נקרא שבת, וזהו שאמר שחורה אני כל ימות השבוע רצה לומר אף שאני שחורה כל ימי השבוע דהיינו בעולם הזה מהצרות שעוברים עלינו, אף על פי כן ונאוה אני ביום השבת בעולם הבא:

אלא בינות ירושלים. כן צריך לומר וזהו שסיים המדרש שיושבין ומבינין אותם (יפה תואר):

להעשות מטרפולין. פירוש אם של עיירות, ואם בלע"ז מטרי, פאלין בלשון יון עיר (ערוך), ולכן קורא כל ארצות האומות בנות ירושלים שכל הארצות אצלה ככפרים שנקראו בנות כמה דאת אמר אשדוד ובנותיה, וכאן כתיב בנות ירושלים, ועיין בשמות רבה פרשה כ"ג (סימן י):

עד לשע. ליתא בפסוק (אסיפת אמרים):

לכופרנין. לשון כפרים:

מפורנך. פירוש בלשון יוני מוהר (מוסיף הערוך). ורצונו לומר שבעד מה שהאשה מכנסת לבעלה נדוניא הוא נותן לה כתובה, וכאן רצה לומר לא מפני שאתה שמרת את הברית אשר כרתי אתך אני אתן אתהן לך לבנות (פירוש לכופרנין, וילכד את בנותיה (במדבר לב, מב) תרגום וכבש ית כפרנהא) להיות משועבדים לך:

אלא מן פרנין דידי. רצה לומר בחסדי ובריתי שאני שומר את בריתי. ואפשר שהמדרש דכאן הוא מכוון למה שכתב רש"י ביחזקאל שם ומדרש דרבי תנחומא ולא מבריתך לא מפטרמוניא שליך לא נתתיה לאברהם אביך בין הבתרים, וזה הלשון קרוב ללע"ז, שכן קורין עתה לקרובת אב פאטראמוני"א בלע"ז, וכן קורין כל דבר שיש לו לאדם מנחלת אבותיו, עד כאן לשונו, וזהו שאמר כאן לא מפורנך רצה לומר מהמוהר שנתחייבתי ליתן לאברהם בעד במה שהכניס לי מעשים טובים, שהרי לא נתתים לאברהם, אלא מן פרני מן מוהר שלי, רצה לומר שאני נותן לך זה המוהר בחסדי:

הא רנה. בתמיה, והרי היא אינה אלא עקרה, וליכא למימר דפירושו דמעיקרא הות עקרה והשתא נפקדה, כדמצינן כמה עקרות שנפקדו. ויש לומר דעיקר דיוקו מדכתיב בסיפא דקרא לא ילדה והוה כפל לשון, אלא על כרחך לאורויי דהשתא נמי לא ילדה ולכן מקשה שפיר, ועיין ברכות דף י' מסימן מ"ח בעין יעקב ומה שכתבתי שם:

את השירה הזאת. לאו משום דאיקרו שירה ולא שיר קאמר שהרי בשירת דבורה כתיב עורי עורי דברי שיר, אלא לא שאני לן בין שיר לשירה, כי מהשם אין ראיה, אלא מהכנוי יליף, כי לעולם נזכר הכנוי בשירות העוברות בלשון נקבה כדכתיב הכא השירה הזאת, וכן בשירת הבאר, וכן בהאזינו וענתה השירה הזאת, וזה שסיים המדרש שירה חדשה אי כתיב כאן אלא שיר חדש, הרי דעיקר דיוקא מחדש (יפה תואר):

על ידי שצרתן צרת נקבה יולדת. פירוש שהצרות נמשלו לנקבה שיולדת וחוזרת ויולדת, כי כן אחר צרה זו אף על פי שנושעו ממנה היתה באה אחרת, ולכן אמרו שירות בלשון נקבות, שאף על פי שהשירה היא על התשועה ולא על הצרה, מכל מקום מפני שהיתה על תשועת הצרה קראוה בלשון נקבה לרמוז שעוד תבא אחריה צרות (יפה תואר). ועיין תוספות פסחים דף קט"ז ע"ב ד"ה ונאמר כו' ובפרש"י בערכין דף י"ג ע"ב. והבט וראה שכל הגאולות היו על ידי נקבה, כי גאולת מצרים אף שהיתה על ידי משה מכל מקום בתיה בת פרעה שהצילתו מן המים וגדלתו נקראת הגאולה על שמה, וכן גאולת סיסרא על ידי דבורה ויעל אשת חבר הקני, וכן גאולת אנטיוכס על ידי אשה יהודית, וכן פורים על ידי אסתר, ולכן כל השירות היו גם כן בלשון נקבה, אבל לעתיד יהיה הגאולה מצד הזכר שהוא נצח ולכן יהיה הגאולה נצחית וקיימת, אבל כל הגאולות הראשונות הם בסוד ההוד שהיא נקבה (מקובלים) [פרי עץ חיים שער ראש חודש פ"ד]:

אין צריכין תכבוסת. כלומר אין בהם צורך ותועלת בכביסה ובשמות רבה פרשה כ"ג גרס אין להם תכבוסת:

מה יריעות שַלְמָה זו. ודרש כיריעות שלמה כיריעות שַלְמָה, שהן נאות מצד עצמן בדברים אשר מהם נעשו, ומצד מלאכתן וסדרם הם גם כן נאות ומתקנות:

כיריעותיו של מי כו'. הם הרקיעים כמה דאת אמר (תהילים קד, ב) נוטה שמים כיריעה, ונאמר (ישעיה מ, כב) וימתחם כאוהל לשבת:

מי שאמר כו'. הוא תוספת ביאור למי שהשלום שלו:

שמשעה שמתחן עוד לא זזו ממקומן. וסיים בילקוט שנאמר וימתחם כאהל לשבת חזקים כראי מוצק, ונאמר (כן צריך לומר) אהל בל יצען בל יסע יתדותיו לנצח (שם לג) ומפרש אהל בל יצען גם כן על השמים, ועל זה מביא כאן תני רבי אליעזר בן יעקב כו' לפרש לשון יצען (רד"ל):

בל יצען בל יצא ובל ינוע. כן צריך לומר, וכן הועתק בגפ"ת בשם מדרש שיר השירים, רצה לומר שדרש נוטריקון בל יצא, ובל ינוע, ומדבר בהשמים:

אין עליה עול בריה. שהן שוכנים חפשים במדברות (ויש לומר שנרמז עליה מה שכתוב (איוב לט, ה) מִי שִׁלַּח פֶּרֶא חָפְשִׁי, כי הוא פרא אדם, ועיין בבראשית רבה פרשה מ"ה [סימן ט]) (רד"ל):

תוכן העניינים

עץ יוסף על שיר השירים רבה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה