עץ יוסף על קהלת רבה· רבי חנוך זונדל ב"ר יוסף
פרשה ז · פרק ב
שיש לה פרעון. כדמפרש סימן ב':
בחיים ובמתים. גמילות חסדים בבית אבל הוא כבוד אל החיים ואל המתים:
פיוסין. דמיישב ומפיים דעת האבל:
מלמד שקלעה כו'. עיין במסכת שבת פרק המצניע (צה, א). ובבראשית רבה פרשה י״ח (סימן א):
מלמד שביקרו. דכתיב לעיל מינה (בראשית יז, כו) בעצם היום הזה נמול אברהם וכתיב בתריה וירא אליו ה' היינו לבקרו על חולי המילה כדדרשינן סמוכים בכל מקום [הרא"מ]:
מדת פרעון כו'. שקרא למעלה ללכת אל בית האבל מדת פרעון [מתנות כהונה]:
מצרימה וגו'. ואנכי אעלך גם עלה:
שמא תאמר מתוך חרוב כו'. בבראשית רבה פרשה י״ח סימן ב' שם נתבאר:
שקשטה בעשרים וארבעה מיני תכשיטין. שמקשטין בהם הכלות. ועיין בשמות רבה פרשה מ״א (סימן ה):
שמועת רבקה אמו. עיין בראשית רבה פרשה פ״א סימן ה' שם נתבאר:
וביעקב אומר ויברך כו'. ומה ברכה ברכו, ברכת אבלים ברכו. ועיין בבראשית רבה וביפה תואר שם:
עוג מלך הבשן. כדאיתא בבראשית רבה פרשה נ״ג (סימן י) אמר רבי יהודה ברבי סימון משתה גדול משתה גדולים עוג וכל גדולים עמו היו שם:
בדיוטא התחתונה. בחדר התחתון. ועיין בבראשית רבה פ״נ (סימן ג) ס"ח (סימן ח) פ״ו (סימן ב). ובשוחר טוב מזמור ט'. ובירושלמי פ״א דיבמות (ה"ו):
תחת רשעים ספקם. פירוש במקום התחתון שבגיהנם רשעים ישבר. וברבה גרם שנאמר ישובו רשעים לשאולה:
ממקומו. משמע ממקומו המיוחד להם וזהו הגיהנם:
אלו בלשון קדש. פירוש כל אלו בלשון הקדש וברוח הקודש נאמרו. ועיין במתנות כהונה אם ייטיב לך פירושו. ועיין בסוטה פרק אלו נאמרים (לח, א) ובבמדבר רבה פרשת ברכת כהנים (יא, ד):
והחי יתן אל לבו מה תלמוד לומר. הא פשיטא דכל איש חי יתן אל לבו דאבל סוף כל אדם. ומשני עביד חסדא כו', שיזכור בחייו מה שיעשו לו אחרי מותו. והכי אמרינן כתובות דף ע״ב, א' והחי יתן אל לבו דברים של מיתה דיספד יספדוניה כו'. ופרש״י יתן אל לבו שאף הוא יספדוהו ואל ירע לו אם נהג כן. ובפרק אלו מגלחין (מועד קטן כח, ב) פרש״י שלא יאמר אדם מה לי להספיד על מי שאינו קרוב, אלא יחשוב בלבו שאם יספוד יספדוהו. ועיין בירושלמי כתובות פרק המדיר (ה"ה):
עביד חסדא כו'. עשה חסד כדי שיגמלו חסד עמך גם כן:
לווי. עשו לוויה למת כדי שילווך. ועשה הספד כדי שיספדוך:
אלו הצדיקים. שנקראים חיים כמו שאמרו חז״ל (ברכות יח) בפסוק ובניהו בן יהוידע בן איש חי:
ולמה כותשין כו'. כשהאדם מתחרט על עונותיו כשבאת לו צרה פתאום הוא כותש ומכה על הלב. לומר שהכל בא לו משם, והיא הסבה הראשונה לכל עון ולכל חטאת, וזהו והחי יתן אל לבו:
דאמר רבי יונה אין שואלין כו'. נלמוד מדסתם התנא אין שואלין, והא ברחוק מקום מותר, אלא על כרחך דמצוה לקרב אל המטה לפי שנוטל שכר על כל פסיעה, ולכך סתם ופסק דאין שואלין דמסתמא יש לו להיות קרוב [משנת דרבי אליעזר]. ולי אפשר שצריך להיות דבר אחר רבי יונה כו'. ורצה לומר דבר אחר והחי יתן אל לבו רבי יונה אמר אין כו', והכוונה על מה שמסיים הא מה דאתמר והחי יתן אל לבו. וכן בירושלמי פרק מי שמתו (ברכות פ"ג סוף ה"א) ליתא קודם דברי רבי יונה הא דאיתא הכא שהוא משלם שכר כו':
אין שואלין הלכות כו'. מפני כבודו של מת דהוה ליה לועג לרש:
קומיה ערסיה. פירוש לפני מטתו דרבי שמעון בן יהוצדק זה הדין אם הקדיש עולתו לבדק הבית, פירוש שהפריש עולה ואחר כך אמר זו לבדק הבית:
ומגיב ליה. והוא היה משיבו משהכהנים כו', אלמא מדרבי יוחנן שאיל ורבי ינאי השיבו ולא מיחה בידו מסתמא תרוייהו סבירא להו שמותר:
משהכהנים מעכבין כו'. עיין בירושלמי פרק מי שמתו ששם הגירסא יותר ארוכה:
נאמר. תירוצא הוא, אומר לך כשהיה רחוק ארבע אמות מהמטה היה משיב לו, וזה מותר:
הכתפים. נושאי המטה:
שרע בדיבורא. נפסק בתוך דיבורו ונשתומם כשעה חדא מלשון (ויקרא כא, יח) או שרוע [פני משה]:
אזלין מוזקפוניה כו'. הלכו לזקפו ולהחזיקו ומצאוהו מעונה ונחלש בתוך דיבורו. אמרו לו מה זאת. אמר להם מפני שעסוקין היינו בעניני הספד ונזכרתי בעלמא שבאנו משם ונתתי הדברים של מיתה אל לביו וגרע כחי והייתי נחלש על שם דכתיב והחי יתן אל לבו. ועיין במעריך פירוש אחר: