אור ברסלב
עץ יוסף על קהלת רבה פרשה ז › פרק א

עץ יוסף על קהלת רבה· רבי חנוך זונדל ב"ר יוסף

פרשה ז · פרק א

פרשה ז

שמן טוב יורד. דכתיב (תהלים קלג, ב) כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן. ושם טוב עולה שנאמר (בראשית יב, ב) ואגדלה שמך. כן הוא באגדת שמואל פרשה כ״ג. ועיין ברבה ובתנחומא ריש ויקהל:

ושם טוב לעולם. שנאמר (תהילים עב, יז) יהי שמו לעולם [רש"י]:

ושם טוב אינו כלה. דכתיב [ישעיה נו, ה] שם עולם אתן לו אשר לא יכרת [אגדת שמואל]:

מקיטון. חדר קטן פנימי ששם מושב המלך ומשתמש בשמן הטוב והריח יוצא חוץ לטרקלין [מתנות כהונה]:

מסוף העולם ועד סופו. דכתיב (דברי הימים א' יד, יז) ויצא שם דוד בכל הארצות:

למקום חיים. מן ההיכל ולפנים ששם הארון וכפורת ולוחות וכרובים שכולם קדושים וחיים:

שמח משה. עיין בשמות רבה פרשה ל״ז (סימן א). ובאגדת שמואל פרשה הנזכר לעיל:

ונתחייב מיתה על עבודתן אילולא כו'. [אגדת שמואל]:

אילולא ששמותן של שבטים כו'. זהו שם טוב [מתנות כהונה]:

חקוקים על לבו. סבירא ליה כדעה א' בשמות רבה פרשה מא (סימן ז) אַוַיַרְא אהרן ויבן מזבח לפניו, מן הזבוח שלפניו, הרי שחטא גם בלב שהיה לו ליהרג ולא לעשות העגל, ולכן צריך הגנה על הלב. אבל רבי נחמיה סבירא ליה כדעה שניה שם שכוונתו היה לעכב עד שיבא משה, עיין שם, א״כ הכוונה היה טוב רק המעשה לא טוב היה, לכן אמר ונתחייב אילולא שמותן של שבטים חקוקים על שתי כתפיו שהם כלי המעשה:

לא היו משמשים. במשפט האורים ותומים. ובאגדת שמואל גרס לא היו מכפרין:

שלשה כתרים הם. עיין באבות פרק ד' (מי"ג) ובתנחומא ויקהל ומה שכתבתי שם:

מהלך חמש מאות שנה. היינו משמים על הארץ שהוא מהלך חמש מאות שנה:

אומה ואלהיה. דרש לו לעצמו כביכול פדה עמם, שהשכינה היתה עמהם בגלות כדאיתא בשמות רבה פרשה ט״ו (סימן יב) ובאיכה רבה (פתיחא לד) ובמכילתא סדר בא [מתנות כהונה]. לפירושו קשה מאי קדש חול שייך הכא. ובמחילת כבודו נעלם ממנו מה דאיתא בירושלמי פרק לולב וערבה (סוכה פ"ד ה"ג) תני בשם רבי אליעזר עבודה זרה עברה עם ישראל בים מה טעמא מפני עמך אשר פדית לך ממצרים גוים ואלהיו. [ופירש היפה מראה היינו פסל מיכה שעליו נאמר ועבר בים צרה כדאיתא בפרק חלק (סנהדרין קג, ב), וכן איתא בילקוט שמואל ב' ז' ובמכילתא הנזכר לעיל בהדיא]. אמר לו רבי עקיבא חס ושלום אם אתה אומר כן נמצאת עושה את הקדש חול. [ופירש היפה מראה ואלהיו שהוא שם קדש ואינו נמחק ואתה עושה אותו חול ושרית למחקיה]. מה תלמוד לומר אשר פדית לך ממצרים, כביכול כאילו עצמך פדית. [ופירש היפה מראה שהיית בגלות עמהם]. וזהו גם כן כוונת רבי יוסי הגלילי אומה ואלהיה, היינו ישראל עם פסל מיכה, וקאי על סוף פסוק של אשר הלכו אלהים וגו' מפני עמך אשר פדית לך ממצרים גוים ואלהיו. וזהו שאמר לו רבי עקיבא עשית קדש חול. אלא כך פירוש הכתוב שאמרו ישראל לפני כו' וכדאיתא בירושלמי הנזכר לעיל:

כביכול עצמך פדית. כלומר אע״פ שפדאנו לא נתעסק אלא בעבורו. ועיין בשמות רבה פרשה מ״ב (סימן ג) וביפה תואר שם:

שנאמר וכו' גוים. זה ישראל ואלהיו זה הקדוש ברוך הוא:

הלכו זה משה ואהרן. שנאמר (שמות ז, א) נתתיך אלהים לפרעה, וכתרגום יונתן דאזלו שלוחון מן קדם ה' [רש״י בשמואל ב' ז']:

מרים ויוכבד הן הן היו כו'. עיין מסוטה פרק קמא (יא, ב) ובשמות רבה פ״א (סימן יג):

משפרת את הילדים. פירוש הרא״ם מטיבה ומנקה את הילדים מן הדם, דתרגום מטיב שפיר:

שפרה ורבה. שילדה את משה אחר הגזירה שהיה שקול כששים רבוא, גם נאמר (דברי הימים א' כג, יז) ובני רחביה רבו למעלה ודרשו חז"ל (ברכות ז, א) למעלה מששים רבוא:

על ידיה. ובסוטה גרס בימיה במקום על ידיה:

פועה באשה. מדברת ולחשה באזנה דבר מה והולד יוצא שלא בצער [תוספות]:

שהיתה פועה. שהיתה צועקת כמו (ישעיה מב, יד) כיולדה אפעה:

שהופיעה. שגילתה את מעשה אחיה, שהיתה מתנבאת עליו טרם הולדו כמו שדרשו חז״ל:

בספר תולדות ברייתו. בתנחומא ריש ויקהל גורס שם שהאדם קונה לעצמו. וגירסת אגדת שמואל נוטה לגירסת הספר:

נולד אדם מונין לו למיתה. שבודאי הילודים למות, והוא בספק שירשיע ובמותו יהיה נאבד. מת בשם טוב מונין לו לחיי העולם הבא. לכן היה ראוי שישמחו במותו ולא בלידתו הפך המנהג ששמחים בלידה ובוכים במיתה [יפה תואר] ועיין בשמות רבה פרשה מ״ח (סימן א):

הלמן. מקום עמידת הספינות אצל הכרכים ומשם פורשים:

עלעולין. רוח סערה (תהלים קמח, ח) תרגום עלעולין:

נסתלק הבאר והרגישו הכל. כדכתיב [במדבר כ, א] ותמת שם מרים ותקבר שם ולא היה מים לעדה:

וכשמת נסתלקו ענני כבוד והרגישו הכל. כדכתיב [שם כ, כח-כט] וימת אהרן וגו' ויראו כל העדה כי גוע אהרן, וכמו שאמרו בראש השנה דף ג' ע״א עיין שם:

ששבת. שנתבטל, כמה דאת אמר (יהושע ה, יב) וישבות המן ממחרת הפסח:

ולא מצינו מקום ששמו הר געש. עיין בריש רות רבה (פתיחתא ב) שם נתבאר, ועיין פרק האורג (שבת קה, ב) ברי״ף ובחידושי אגדות שם:

על ידי שנתנעשו. פירוש שהיו רועשים וחרדים במלאכתם ונתרשלו מעשות גמילות חסד ליהושע כו'. ולא ממלת געש דרש כן אלא ממלת צפון ובמסכת שבת ובאגדת שמואל לא גרסינן כלל שנתגעשו:

בפחמו. וטוב להגיה בפיצמו [מתנות כהונה] והוא לשון בנין כדאמרינן (שבת פב, א) בין פצים לחבירו:

עם אבותיו וגו'. רצה לומר וסיפיה דקרא וכי מת יואב:

שכיבה הוא מיתה. ולמה כתב אצל דוד שכיבה ואצל יואב מיתה. ועיין בפרק המוכר את הספינה (עיין בבא בתרא קטז, א) ובאגדת שמואל:

הודיע שלמה מיתתו. כשהכניס הארון לבית המקדש שנאמר (דברי הימים ב ו, מב) זכרה לחסדי דוד וגו' כדלעיל פרשה ד' סימן ו':

שנאמר וימת שמואל ויספדו לו כל ישראל. הנה בשמואל א' כ״ה כתיב וימת שמואל ויקבצו כל ישראל ויספדו לו ויקברוהו בביתו ברמה, ושם כ״ח, ג' כתיב ושמואל מת ויספדו לו כל ישראל ויקברוהו ברמה ובעירו, והמדרש הרכיב שני הפסוקים. ובאגדת שמואל פרשה כ״ג לא הביא רק קרא קמא. ואפשר שכוונת המדרש כאן להביא ראיה מדכתיב שני פעמים שספדו לו, על כרחך להורות על גודל ההספד. וקרא בתרא אתא למימר שמלבד ההספד שעשו לו בכנופיא כדכתיב בקרא קמא ויקבצו כל ישראל ויספדו לו, ספדוהו ג״כ אחר כך כל אחד בעירו, וזה שכתוב ברמה ובעירו, לומר שספדו לו כל אחד מישראל בעירו נוסף על ההספד שברמה:

מתלא אמר כו'. משל אומרים מי שנשכו נחש כל פעם שרואה חבל אחר כך מתירא ממנו מפני שדומה לנחש, כך מפני שנענשו על עצלות הספד יהושע נתאמצו למאד בהספד שמואל:

משלו נתנו לו כו'. כלומר מפני שהלך ושפט כל ישראל ועשה שלום ביניהם מדי שנה בשנה, וכמו שאמרו חז״ל (שבת נו, א) ששמואל הקל טורח ישראל לבא אצלו לדין אלא הוא בא אצלם, לפיכך ויספדו לו כל ישראל:

מיתה ודאי. כלומר שכאן הוא הודעת מיתתו ולהכי קאמר ושמואל מת כלומר דע ששמואל מת. אבל וימת שמואל לא בא להודיע מיתתו כי מודעת היא, אלא בא להורות על רשעת נבל להכי כתיב וימת שמואל [ולא ושמואל מת] דרצה לומר כשמת שמואל אירע מעשה שאיש במעון כו' [כלי יקר]:

אלא לענין נבל. שלא נתפעל ממיתת הצדיק שמואל:

מרזיחין. רצה לומר שמחות, אלא שחז״ל כינו אותו בלשון מרזיחין שהוא לשון אבל, כמו אל תבא בית מרזח שאמרו חז״ל (כתובות סט, ב) מר וזח על האבל [כלי יקר]:

כופר בעיקר. כדאמר (תהלים יד, א) אמר נבל בלבו אין אלהים. וכן קראו בליעל ונאמר (דברים יג, יד) יצאו אנשים בני בליעל וגו':

אומר כן. דוד היה אומר כן: . כי גמל עלי. כלומר בעבור שיש בי עול גמילות חסד לפיכך יגל לבי ואקוה לישועתך אף שאצא מממבואי ואלך למקום שמת שמואל להספידו:

תוכן העניינים

עץ יוסף על קהלת רבה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה