עמק שאלה· רבי מרדכי דוב טברסקי
סליק קונטרס ברירה חידושים לאו"ח · יב
ע"ד קושיתו ביומא (דף ס"ד) דאוקים רבא למחוסר זמן שמיעט הקרא כגון שהיה לו חולה בתוך ביתו ושחט אמו ביוה"כ. והקשה דא"כ למ"ש הר"ן הטעם דשוחטין לחולה ואין נותנין לו נבלה. משום דבנבלה על כל כזית שאוכל עובר בלאו. ועדיף יותר בלאו אחד כיון דקי"ל מעשי שבת מותרין מן התורה. והשתא לפ"ז קשה למה הוצרכו בגמרא מיעוט ע"ז דאין מעשי שבת אסורין דכתיב הוא קודש. הא ממילא מוכח. דאל"כ א"א למצוא מחוסר זמן שישחוט אמו לחולה ביוה"כ. כבר אמרתי דאין זה קושיא על פי אמת. דרבא מסיק זה לפי הלכה. אבל אכתי אפשר בעבר ושחט במזיד או בשוגג. אך עפ"י חידוד קצת נראה ליישב. הנה הרשב"א בתשובה כתב דהא דאם מותר לשחוט לחולה תלוי בפלוגתא אם שבת הותרה לחולה או דחוי'. ואם הותרה מותר לשחוט ואם דחוי' עדיף ליתן נבלה. וכ"כ הרא"ש דאם הותרה הוי כמו אוכל נפש ביו"ט ע"ש. ודברי הר"ן הם ע"כ למ"ד דחוי' היא. והנה הריטב"א בקדושין כ' דאף דלדידן אוכל נבלה ביוה"כ חייב שתים היינו בנבלה מאתמול משום דאתי איסור דיוה"כ דהוא חמור וכולל וחייל על איסור נבלה. אבל בנתנבלה ביוה"כ אינו חייב על נבלה גם לדידן ע"ש. ולפ"ז מוכח דרבא כאן סובר הותרה אצל חולה. דאם נאמר דחוי' א"כ לפ"ז הרי חל איסור יוה"כ על החתיכה שאוכל החולה אלא שנדחה מפני סכנת נפשות ומותר לו לעבור על איסור. וא"כ קשה איך מותר לשחוט ביוה"כ אפילו לטעמי' דהר"ן. הא בכאן לא חייל כלל איסור נבלה על החתיכה. כיון דנתנבלה עתה ביוה"כ. וחל איסור יוה"כ על החתיכה. ונמצא דאין החולה עובר כלל בלאו דנבלה משום דלא חייל כלל. ואיך מותר לשחוט משום זה דלא יעבור בלאו דנבלה בכל כזית הא אין הלאו חל כלל היכא דנתנבלה היום. וא"כ עדיף יותר לנבלה ע"י עכו"ם. ואיך מותר לשחוט ולעשות מלאכה. א"ו דרבא סובר הותרה אצל חולה והוי כמו אוכל נפש ביו"ט דמותר לשחוט וא"כ אף דבכ"מ יהיו מעשי שבת אסורין. אין שייך זה בחולה לרבא דסובר הותרה שבת:
אך קשה ע"ז דהרמב"ם פ"ב משבת פוסק דשבת דחוי' אצל חולה. ובהלכות יוה"כ הביא הא דרבא כגון שנשחטה אמו לחולה ביוה"כ. וא"כ חזרה הקושיא איך מותר לשחוט אפילו לטעמי' דהר"ן כמו שכ':
אך י"ל דביוה"כ א"צ כלל לטעמי' דהר"ן. דבשעה"מ פ"א מהלכות שחיטה כתב דביוה"כ אם יש חילוק מלאכות תלוי בפלוגתא. ובשם הרמ"ע הביא דפשיטא לי' דאין חילוק מלאכות ע"ש. ולפ"ז כיון דעל כרחין ניתן לדחות אצל חולה לאו דמלאכה משום בישול וכדומה. ממילא מותר לשחוט ג"כ. כיון דאין ח"מ וכולם כאחת חשיבי. ולכך עדיף יותר לשחוט מליתן לו נבלה. אף שאין חל כלל הלאו ואינו עובר בלאו דנבלה. מ"מ במה ששוחט אינו עובר בלאו יותר כיון דע"כ ניתן לדחות בבישול. ואין חילוק מלאכות. וא"כ לא קשה כלל קושיתו דבמה שמותר לשחוט ביוה"כ לחולה לאו משום טעמי' דהר"ן לתקן שלא יעבור בלאו דנבלה בכל כזית. דכאן אין כאן לאו דנבלה. אלא שמ"מ מותר לשחוט. ובלא"ה ל"ק כלל קושיתו דהא כיון דמוכרח לבשל א"כ ממילא אם מעשי שבת אסורין במה שיאכל יעבור על כל כזית וזה לא יוכל לתקן. ולאו דנבלה יוכל לתקן במה שיעבור על פעם אחד:
ובאמת דתמוהין לי דברי הר"ן שם במה שדייק לדידן דקי"ל מעשי שבת מותרין ע"ש. דגם אם אסורין אכתי נכונה סברתו בלאו דנבלה שנוכל לתקן למעט הלאוין. ומעשי שבת לא נוכל לתקן במה שיבשל:
אך י"ל דהר"ן סובר גבי חולה דמחללין שבת כל שאפשר לעשות ע"י עכו"ם עושין ולכך הקשה רק ממה דמותר לשחוט דאינו רק על ידי ישראל. אבל שאר מלאכות יכול להיות דעושין על ידי עכו"ם. אבל להרמב"ם דסובר דאין לעשות רק ע"י ישראל גדול ובן דעת. אם כן בבישול יהיה מוכרח לחלל שבת ויהיה בכלל מעשי שבת. וא"כ איך שיהי' עדיף לשחוט לתקן הלאו דנבלה וכמ"ש הר"ן וד"ל: