עמק שאלה· רבי מרדכי דוב טברסקי
סליק קונטרס ברירה חידושים לאו"ח · י
במ"א סי' תרי"ח סק"ט מה שהקשה על הרמב"ם ע"ש ובנו"ב או"ח סי' ל"ו. ולענ"ד נראה לתרץ בהקדם לתרץ קושי' המהרש"א דהרי אפשר לאוקמי פלוגתא דרבי ורבנן בלא אפשר בחולין. ובפלוגתא דהני תנאי ע"ש. דלכאורה מוכרח כן בהסוגיא דקאמר רבי דחותכין מן המחובר וא"צ לעשר. דודאי אם חתכו כשיעור שדי לו בזה להשיב נפשו. שוב אסור לחתוך עוד. ואיך נאמר דאפשר בחולין לחוד ואף שיש לדחוק ולמצוא אופן בזה מ"מ הא בגמרא איירי בסתמא. אך נראה דהנה הרא"ש כתב דמותר לשחוט לחולה בשבת דהותרה אצלו והוי כמו לדידן אוכל נפש ביו"ט וכ"כ הב"י בסי' שכ"ח בשם הרשב"א דזה תלוי אם נאמר דהותרה שבת מותר לשחוט לו. ואם נאמר דדחוי' הוא אסור לשחוט לו ומאכילין אותו נבלה. ועי' במ"א שם דאפי' איסור דרבנן אין מאכילין לו והיינו אם נאמר דהותרה שבת. והנה בגמרא יומא (דף כ"ו) תי' רבה אליבא דר"ח דשבת הותרה בציבור. וטומאה דחוי' הוא. ועי' בכ"מ פ"ב מה"ש דכתב דכמו דאיפלגו בטומאה בציבור ה"נ לענין חולה בשבת ובאמת צ"ע זה דהרי מצינו דאף דלמ"ד טומאה דחוי'. שבת הותרה. עכ"פ כמו דסובר לענין ציבור דהותרה ה"נ לענין חולה. ומשמע שם דגם רבה סובר כן. ורק משום דסובר סופו כתחלתו חולק שם. ולפ"ז הנה לטעמיה ודאי מותר לחתוך כמה שירצה אם יצטרך לעשר כדי שלא יבוא גם לידי איסור דרבנן. וע"כ הא דרבי סובר דא"צ לעשר היינו משום דאף בחול א"צ לעשר דוקא קודם שיאכילוהו דלא גזרו חז"ל מעשר בתחלה כלל שיעכב זה מאכילתו. ובזה ניחא דאמר רבי וא"צ לעשר היינו דאף בחול א"צ לעשר. אף דמותר לעשר. משום דגבי חולה אין נ"מ בין שבת לחול דהותרה שבת. ושפיר מקשה עליו. והוצרך לחלק בין ירק ובין שאר מעשר דרבנן. אבל הרמב"ם פוסק דשבת דחוי' הוא. ומעתה מוכרח הוא דרבי חולק בלא אפשר בחולין לחוד דיותר מצורך נפשו אסור לחתוך מהמחובר. וע"כ דפליגי בפלוגתא דרבנן לעיל. וא"צ לחלק בין ירק לשאר מעשר דרבנן: