אור ברסלב
עמק שאלה סליק קונטרס ברירה חידושים לאו"ח › ט

עמק שאלה· רבי מרדכי דוב טברסקי

סליק קונטרס ברירה חידושים לאו"ח · ט

ח

גמרא שם אר"י בשופר של ע"ז לא יתקע ואם תקע יצא. בשופר של עיר הנידחת לא יתקע ואם תקע לא יצא מ"ט כיון דלשריפה עומד כתותה מכתית שיעורי'. והקשו בתוס' ד"ה אר"י מאי שנא משלמים דלא יצא משום דמצות ליהנות ניתנו. ובסוכה כתבו התוס' דזה י"ל דכאן מיירי בביטלו. ולכתחלה לא יתקע משום דמאיס. אך מסיפא קשה דלמה צריך לטעמא דלשריפה עומד. הא בלא"ה מצות ליהנות ניתנו. ואפשר לתרץ דהנה כבר הקשו כולם על מימרא ראשונה דר"י מבשל עולה יצא משום דמעל ויצא לחולין. הא בפסחים אמרו דקול אין בו משום מעילה. ולענ"ד נראה לומר דהנה הא דאמרו מצות ליהנות ניתנו היינו דמה שנהנה במה שמקיים המצוה זה שפיר חשוב הנאה. וכן מוכח מדברי הריטב"א כאן. ורשב"א ורמב"ן יבמות. והנה לפי זה כיון דשופר צריך שיעור כדי שיאחזנו בידו ויראה מכאן ומכאן אם כן הרי הוא נהנה בגוף השופר שמחזיק השיעור ויוצא בזה המצוה וזה הוי הנאה מגוף השופר עצמו. ולזה שפיר אמרי' דמעל במה שנהנה מגוף השופר. דבמה שקיים המצוה חשוב הנאה וההיא הנאה היא גם מגוף השופר שמחזיק השיעור. ולפ"ז ל"ק כלל קושיית התוס' דאמאי סיים בהטעם דלשרפה עומד ולא אמר משום דנהנה במצוה. דהא באמת עיקר הנאה שנאסר עליו ליהנות הוא מזה שיוצא בשופר שמחזיק השיעור. דבקול לחוד אין בו איסו' הנאה וכמו שאמרה בירושלמי פ' לולב הגזול ורק שנאסר שנהנה מגוף השופר שמחזיק השיעור. והרי באמת כאן אין מחזיק השיעור כיון דלשריפה עומדת. ואיך נאמר שאסור משום זה שאין האמת כן. לכך נקט עיקר הטעם שפסול משום זה שאין מחזיק השיעור. ומשום זה עצמו לא שייך לאסור משום מצות ליהנות ניתנו דהעיקר האיסור בזה יהי' ממה שנהנה מגוף השופר שמחזיק השיעור. וכאן אין מחזיק:

ובמה שכתבתי דעיקר הנאה היא מגוף השופר דמחזיק השיעור יש ליישב הא דקשה לכאורה איך לא ידע אתקפתא דרבא דאימתי מעל לבתר דתקע. ולמ"ש י"ל דבאמת ר"י סובר דמעל קודם שתקע דכאן הוי האיסור ממה שנהנה מגוף השופר שמחזיק השיעור והנאה זו יש לו ג"כ קודם שתוקע ממה שיש בידו שופר שיכול לקיים בו המצוה. ורבא סובר דכל עוד שלא תקע לא מיקרי הנאה. דלמא לא יתקע ומה הנאה יש בו. אלא כיון שתקע וכבר קיים המצוה אז חשוב שפיר הנאה שנהנה מגוף השופר שמחזיק השיעור שעי"ז יצא בהמצוה שתקע. ולכך מקשה שפיר דאימתי מעל לבתר דתקע. ובהכי ניחא מה שהקשו על הטור דסובר דאם משך בסוף תקיעה כשיעור יצא. דא"כ מאי מקשה רבא אימתי מעל לבתר דתקע. הא אפשר דר"י מיירי דמשך בסוף תקיעה דכבר יצא לחולין בתקע תחלת תקיעה. ולמ"ש ל"ק כלל לרבא דסובר דעיקר הנאה מהשופר היא אחר שנתקיים המצוה נחשב ההנאה מהשופר. א"כ אם נימא דמה שתקע בתחלת התקיעה לא יצא משום דהוי באיסורא ה"נ דלא יצא לחולין כלל. משום שעדיין לא נהנה מהשופר שיצא בו ידי המצוה. דהא בתחלת התקיעה לא יצא. וכיון שעדיין לא מעל שיצא לחולין. כל מה שתוקע באיסורא הוא וחוזר הדין להיות סוף תקיעה דומה לתחלת תקיעה:

ובהכי ניחא דעת הרז"ה שסובר דבמצות דרבנן אמרינן מצות ליהנות ניתנו. והקשה הר"ן דהא כאן איכא תקיעות דרבנן וסובר רבא דיצא משום דמצות לל"נ. ולמ"ש ניחא דהא כיון שבקול ליכא איסור הנאה וכמ"ש בירושלמי. רק דההנאה מגוף השופר שהוא כמצות חז"ל וקיים בו המצוה. א"כ כיון שגבי תקיעות דמה"ת אמרינן דהוי כעול עליו מה שצריך לצאת המצוה ולהיות לו שופר כדינו. א"כ שוב ליכא הנאה מגוף השופר אצל תקיעות דרבנן דהרי אדרבה גוף השופר הוי כעול עליו משום זה שצריך לקיים בו תקיעה דמה"ת. ושוב לא נשאר הנאה רק מקול לחוד דליכא בו איסור הנאה:

תוכן העניינים

עמק שאלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה