עמק שאלה· רבי מרדכי דוב טברסקי
סליק קונטרס ברירה חידושים לאו"ח · טז
בטור סי' תרפ"ז שהרי אפילו כהנים מבטלין מעבודתן וכו' ואפילו ת"ת ששקול כנגד כל המצוה וכו' ק"ו לשאר מצות וכו' חוץ ממת מצוה וכו' ואחר כך קורא. והקשו הב"ח והדו"פ דמלשונו משמע דת"ת יותר חמורה גם מעבודה, ועיקר הק"ו לשאר מצות הוא מן ת"ת החמור. ובאמת בגמרא ילפינן ת"ת בק"ו מעבודה דחמורה וא"ל דקאי על ת"ת דרבים דמנ"ל דמבטלין בכה"ג ע"ז ולכאורה למ"ש הט"ז ניחא דהטור קאי לענין שאר מצות שיהיו נדחין לגמרי. וזה ליכא למילף מעבודה שאינה אלא דמבטלין הזמן וכמ"ש התוס'. ורק מת"ת שהלימוד דשעה זו נדחה לגמרי וכמ"ש הט"ז ולזה כתב הטור ת"ת בואפילו לומר שאפי' בכה"ג שנדחית לגמרי ומצוה גדולה ק"ו לשאר מצות. אך באמת מדמסיים הטור גבי מ"מ דאח"כ קורא משמע דלא קאי כאן אלא לענין הקדמת הזמן. דכל שאר מצות נדחין ומקדימין מקרא מגילה חוץ ממ"מ. וא"כ חזרה קושייתם על לשון הטור. ולענ"ד י"ל דהנה הרמב"ן בספר תורת האדם כתב ליישב קושית התוס' על רש"י ברכות (דף ק') ותוכן דבריו שם דכל קיום מ"ע הבא בביטול איסור אגודים ביחד שאין מציאות לקיים מ"ע כ"א בביטול איסור המתנגדה. לא מיקרי דחוי'. ומיד שנאמרה המצוה הותר האיסור. וכמו יבום דא"א למצוא רק באשת אח. אין זה דחוי'. וכן קרבנות בשבת כיון דאין מציאות לקיום הקרבתן בשבת כ"א במלאכות איסורים ואי לא עביד הא לא מקיים הא. לא מיקרי בשם דחוי' רק הותרה יעי"ש והנה לפ"ז יש לעיין בסוגי' דידן. דהנה אף שתיקנו אנכה"ג שיהיו כהנים מבטלין עבודתן. היינו דאל"כ א"א למציאות שיהיו כהנים שומעין המגילה בציבור. משום דאז זמן העבודה. ולכך משום פרסומי ניסא תיקנו שיהיו כהנים מבטלין מעבודתן. וכן ת"ת דהחיוב על כל ישראל להגות יומם ולילה. אם לא יבטלו מלימודן א"כ א"א שיתקיים המצוה שיהיו קורין המגילה ברוב עם. ולכך גם בזה מתחלה היתה התקנה בהכי. ולא משום דזה דוחה זה. אלא כיון שתיקנו זה שיהיו כולן שומעין המגלה הוכרחו לתקן לבטל כהנים מעבודתן ומלימוד ת"ת. דאל"כ לא יתקיים הא. אבל אם בא בהזדמנות לפניו איזה מ"ע קודם קריאת המגילה הנה י"ל דבאמת אינה נדחית מפני קריאת המגילה דבכה"ג מיקרי שפיר דיחוי ולא תקנה. ואין שום מצוה נדחית מפני'. ושאני עבודה ות"ת שאין זה מקרי דחוי' כיון שמתחלה הי' התקנה שיבואו כולם לשמוע מקרא מגילה א"כ מוכרח הדבר שיתקנו שיתבטלו מעבודה ומתורה דאל"כ לא יתקיים התקנה. אבל הזדמנות המצוה לפעמים בזה לא נעקרה התקנה ואפשר שיתקיים התקנה כשלא יהי' הדבר. ואנו צריכין לבוא ע"ז רק משום דחוי' דזה דוחה זה. ומנ"ל דבכה"ג יהי' מקרא מגילה עדיף וא"כ קשה על רבא דמבעי' לי' דמ"מ דאינה אלא מצוה בהזדמנות לפרקים. הא בכה"ג י"ל דאין שום מצוה מה"ת נדחית מפני מקרא מגילה. אך י"ל דהנה יש לעיין על הא דסמכו בית רבי דלמה הוצרכו ללמוד זה מעבודה בקל וחומר הלא מצינו בכל מצוה ותקנה דרבנן ג"כ כשהגיע הזמן אסור ללמוד ואף אם התחיל פוסק אף דלא שייך שם לימוד זה. אך ע"כ לומר דאיירי כאן אפילו היכא דהתחיל בהיתר קודם התחלת הזמן הרבה דבכה"ג אפילו במ"ע מה"ת כמו לולב א"צ להפסיק. והגם דהטור סובר בסימן תל"א דצריך להפסיק. הא כתב המ"א דמיירי בחצי שעה או משום דהוי לאפרושי מאיסורא. וא"כ ע"כ דע"ז הי' לימוד של בית רבי דאף שהתחילו ללמוד זמן הרבה קודם התחלת זמן מק"מ מ"מ צריך להפסיק לקרוא בציבור. והנה התחלת זמן מקרא מגילה הוא מנ"ה, וא"כ צריך שיתחיל הרבה קודם הנ"ה ללמוד ויהי' ע"ז הרבותא דצריך להפסיק. ואפשר עוד כיון דאם קרא מע"ה יצא א"כ שפיר הוי התחלת זמן מקרא מגילה גם מע"ה. ובזה פשיטא דצריך להפסיק מלימודו. ועיקר הרבותא כשהתחיל ללמוד קודם ע"ה. אך מתוס' כאן ד"ה מבטלין לא משמע כן. עכ"פ זה ודאי דמיירי בית רבי בהתחיל ללמוד הרבה קודם הנ"ה ואעפ"כ בטלו מלימודן ולפ"ז הנה כה"ג שהתחיל ללמוד הרבה קודם נה"ח ודאי לא הוי רק כעין הזדמנות לפרקים. דהרי לענין ק"ש דתלוי בשכיבה וקימה נראה דזמנה מנה"ח כמ"ש המ"א. א"כ מקודם זה הוי זמן שכיבה לרוב אנשים ודאי דהי' אפשר להתקיים התקנה במה שיהיה הדין דמהתחלת הנה"ח אם התחיל ללמוד פוסק כמו בכל תקנתא דרבנן. ובזה ודאי עפ"י הרוב היו כולן באין לשמוע מק"מ עם הציבור. ולענין זה ודאי לא הוצרכו ללמוד מעבודה. וע"כ דעיקר לימודן הי' על אופן רחוק דאם נזדמן שהתחיל בהיתר דהיינו הרבה קודם זמן מק"מ. אעפ"כ צריך להפסיק. וזה ודאי משום דיחוי דמק"מ עדיף. וא"ל על ק"ו דבית רבי דמנ"ל באמת ללמוד בכה"ג מעבודה. דהתם הוכרחו כן כדי לקיים התקנה. אבל כאן אם נזדמן שהתחיל בהיתר י"ל דאינו פוסק. דזה ל"ק דלא למדו משם אלא כיון דעבודה חמורה ואעפ"כ תקנו לבטל כדי שיתקיים התקנה שיקראו עם הציבור הגם שאין זה למצוה מה"ת א"כ הוי זה שיקראו עם הציבור חשוב מעיקרי התקנה והמצוה ממילא צריך לבטל ת"ת דהוי מצוה שזמנה עוברת ואי אפשר לעשותה ע"י אחר דבכה"ג צריך לבטל מלימודו ולקיים המצוה. וכאן נמי לא למדו אלא כיון דבטלו עבודה החמורה. ע"כ דהוי זה מעיקרי המצוה והתקנה. אבל עכ"פ אנו רואין דאף בת"ת שהיא שקולה כנגד כל המצות ובכה"ג שהתחיל בהיתר דאינה אלא הזדמנות לפרקים צריך לבטל כדי לקיים לקרוא עם הציבור. כ"ש שאר מצות שאינן עוברות אף שאינן רק הזדמנות לפרקים צריך להקדים מק"מ עם הציבור. וא"כ באמת עיקר הראי' ששאר מצות שאינן רק לפרקים נדחין מפני מקרא מגלה הוא העיקר מת"ת ששקולה כנגד כל המצות ומבטלין אותה בכאן אף בגונא שבשאר מצות שיש להן זמן אין מבטלין דהיינו בהתחיל בהיתר. ואין זה אלא הזדמנות לפרקים. מזה שפיר הלימוד לכל שאר מצות שנדחין מפני' ומעתה נכונים היטב דברי הטור שכתב ואפי' ת"ת וכו' שהיינו גם בהתחיל בהיתר. דאל"כ פשיטא. וא"כ אינה אלא הזדמנות ואעפ"כ מבטלין ק"ו לשאר מצות. ושפיר הרבותא בת"ת נגד עבודה שאינה אלא בהזדמנות ואינו מבטל עיקר התקנה ואעפ"כ מבטלין ונדחה מפני מק"מ. כ"ש לשאר מצות. ודו"ק כי נכון הוא בעז"ה ית':