אור ברסלב
עמק שאלה סליק קונטרס ברירה חידושים לאו"ח › טו

עמק שאלה· רבי מרדכי דוב טברסקי

סליק קונטרס ברירה חידושים לאו"ח · טו

יד

עוד בסוגיא זו בס"ד

אמר ר"ה פו"ש שאין מדליקין בהן בשבת וכו' וע' שם כל הסוגיא וקשה קושית התוס' על רבא יע"ש. וכן על מה שהוכיחו מר"ח דסובר דמותר להשתמש. דלמא משום דסובר כבתה זקוק לה. רק בחול לא חייש לשמא יפשע ג' קשה על אביי למה לא קיבל מר"י הא לא בא רק לפרש דברי רב. ונראה לתרץ דהנה לכאורה טעמי' דמ"ד דכבתה זקוק לה הוא משום שסובר ששיעור הזמן שאמרו משתשקע וכו' הוא שיהי' דולק והולך כל אותו הזמן. ולכך כבתה זקוק לה, אך בגמרא אוקמי' לקמן ודחי דהזמן לא אמרו אלא לענין דאי לא אדליק מדליק. א"נ לשיעורא. ולתי' הא' א"צ שיעור כלל אלא אפילו לא נתן רק קצת שמן שידלק מעט יצא. ורק דהעיקר הוא זמן הדלקה שבמשך אותו הזמן ידליק. ובמה שמדליק לחוד איכא פרסומי ניסא. וא"צ יותר. ולפ"ז יוקשה על ר"ה מאין לו באמת לפרש הברייתא באופן זה דוקא ולחדש הדין דכבתה זקוק לה. הא נוכל לפרש דקאי רק על משך זמן הדלקה. אך י"ל דאדרבה ר"ה גם הוא סובר כהאי תי' דאי לא אדליק מדליק. אבל לענין שיעור הדלקה אין לה שיעור ואפילו בקצת שמן שאינו דולק רק מעט יצא ידי פרסומי ניסא בהדלקה לחוד. ואעפ"כ סובר דכבתה זקוק לה דהא לקמן אמר ר"ה בחצר שיש לו ב' פתחים צריך להדליק בשתיהן מפני החשד. ויליף לה מהא דר"ש שאמר גבי פאה הטעם מפני החשד. שהרואה שאינו מניח בסוף יחשוד אותו שלא הניח כלל. וא"כ לפ"ז ה"נ כיון דכל אותו משך הזמן הוא שיעור שתיקנו חז"ל להדלקה. א"כ בכבתה איכא חשד מהני דחלפי עתה ולא ראו שהדליק מקודם יחשדו אותו שלא הדליק כלל. וכמו בהא דפאה דהטעם דיחשדו אותו דלא הניח כלל. וה"נ כן. ולכך צריך שכל משך זמן הדלקה יהי' דולק והולך כדי שלא יחשדו אותו. ומה"ט גם כבתה זקוק לה. מפני החשד. וכ"ז באם יוכבה בעוד משך זמן הדלקה. והרואין יראו דאין מדליק עתה יחשדו דלא הדליק כלל. אבל אחר זמן הדלקה לא שייך חשד כיון דבזמן זה א"צ להדליק. וזה שלא נמצא אצל הפתח שיהי' נרו הולך ודולק הא לא הצריכו חז"ל שיתן הרבה שמן. אפילו מעט די לו א"כ לפ"ז בשבת מותר להדליק. דאחר קבלת שבת אינו זמן הדלקה כלל. כיון דאסור להדליק. א"כ במה שיחלפו ויראו שאינו מדליק ליכא חשד. דכ"ע יודעין דעתה אינו זמן הדלקה. ומה שלא נמצא נרו דולק אצל הפתח זה לא איכפת לן כלל דהרי מתחלה לא תיקנו חז"ל שיעור כלל במה שידליק ורק בהדלקה לחוד מקיים המצוה וא"כ אף אם יוכבה בשבת לא איכפת לן כלל. ואין לומר דאכתי יש לחוש שיוכבה קודם קב"ש. דז"א די"ל כדעת הט"ז דודאי אחר קב"ש הוי כמו שבת ממש והוי זמן מצוה ממש. אבל קודם קב"ש דיש שהות להדליק מחויב להדליק. ובל"ז לא יצא ידי המצוה כלל. והיכא דלא יצא ידי המצוה לכ"ע לא חיישינן שמא לא יתקן דא"כ לא ידליק כלל. ועיקר החששא הוא היכא דמצות הדלקה יצא רק שצריך לתקן מפני החשד בזה יש לחוש. ואם כן בשבת מותר להדליק. דאם יוכבה קודם קב"ש באמת צריך להדליק ולא חיישינן כלל שמא לא יתקן כיון דזה הוא מעיקר המצוה. ושמא יוכבה אחר קב"ש לא איכפת לן כלל דידי המצוה כבר יצא כיון דא"א שידליק בשבת. ע"כ אותה שעה שיכול להדליק הוי זמן מצוה ממש. וכיון שדלק באותה שעה מעט יצא מצות הדלקה. ומשום חשד ג"כ ליכא דכ"ע ידעי דאז לאו זמן הדלקה. א"ו משום דמותר להשתמש לאורה. ושמא לא יכבה ויבוא להטות. אך כ"ז באם אין זקוק לה רק משום החשד אבל מצות הדלקה יצא בזה לכ"ע יש חשש זה דלא יתקן. אך אם צריך שיעור מן הדין שתדלוק ותלך כל אותו זמן. בזה י"ל דלכ"ע לא חיישינן שלא יתקן כיון דכ"ז הוא מן המצוה. ולפ"ז י"ל דהוא ס"ד דאביי דרב סובר דכבתה זקוק לה מן הדין. ולכך בחול אין לחוש שלא יתקן כיון דזהו מן המצוה שתהיה דולקת כל אותו הזמן ודאי יתקן. והא דבשבת מדליקין ולא איכפת לן אם כבתה. היינו משום דאז א"א להדליק באמת יצא המצוה ואין דנין א"א מאפשר וכמ"ש כעין זה הט"ז. אבל ר"י סובר דזה לא מיקרי א"א כיון דאפשר להדליק בשו"פ טובים דלא יוכבו. ש"מ דאין זקוק לה. ובזה נכונים דברי הרי"ף שהביא הוכחה זו משבת דוקא. דמחול אין ראי' כלל משום דלמא מן הדין צריך שידלוק כל הזמן ובזה לא חיישינן שלא יתקן. ולאביי י"ל דסובר דמיקרי א"א. משום דע"כ מיירי דליכא אצלו רק אלו השו"פ. דאל"כ בלא"ה שמן זית מצוה מן המובחר אלא ע"כ דליכא אצלו רק אלו השו"פ והוי א"א. ולכך מותר להדליק בשבת ואף אם כבה יצא ידי המצוה. ולר"י י"ל דמ"מ כיון דאפשר תקנת חז"ל להיות בשו"פ טובים שלא יוכבו. גם אם ליכא אצלו רק אלו השו"פ. מ"מ ידי המצוה לא יצא אם יוכבו. ומדמדליקין בשבת ולא חיישינן לשמא יוכבו ש"מ דאין זקוק לה. אך לפ"ז יחזור הקושי' על ר"ח מנ"ל להוכיח דכבתה אין זקוק לה. ומותר להשתמש. דלמא כבתה זקוק לה מן הדין ולכך בחול מדליקין דלא חיישינן לשמא לא יתקן. ובשבת אין להדליק משום דלמא יוכבו ולא יוכל לתקן. אך באמת בירושלמי מבואר להדיא כן לר"ח דסובר דאסור להשתמש לאורה. ורק הא דאין מדליקין בשבת הוא משום דא"א להדליק ברוב הדלק. וי"ל דפליגי ש"ס דילן וירושלמי עפ"י מ"ש בתשו' ביא"פ דבירושלמי איתא דהברכה על הדלקת נ"ח ובש"ס דילן איתא הברכה להדליק. וכתב דפליגי בזה אם כבתה זקוק לה. דאם זקוק מן הדין א"כ כל משך הזמן הוי מן מצות הדלקה. א"כ לא שייך לברך להדליק דהרי במה שהדליק לחוד לא יצא עדיין המצוה עד שתהי' דולקת והולכת. ולכך צ"ל על הדלקת נ"ח. אבל אם כבתה אין זקוק לה דתיכף כשהדליק נגמר המצוה שפיר הברכה הוא רק להדליק דבזה לחוד קיים המצוה והוא דבר נכון מאוד ולפ"ז י"ל דאף דאפשר לאוקמא דברי ר"ח באופן אחר דכבתה זקוק לה ואסור להשתמש. וכמ"ש באמת כן בירושלמי. אך לש"ס דילן דסברי עיקר דהברכה הוא להדליק. דחיקא לאוקמא בהכי ואוקימנא אותו יותר דסובר דכבתה אין זקוק לה לא מן הדין ולא מן החשד. דאם הי' סובר דעכ"פ מן החשד זקוק לה בזה ודאי חיישינן לשמא יפשע כיון דעצם המצוה יצא. ובזה שכתבתי התירץ לר"ח מתורץ ג"כ לרבא מנ"ל דר"ה סובר כבתה זקוק לה מן החשד. דלמא הוא מן הדין ובל"ז לא יצא ידי המצוה. ומה"ט גם בשבת אין מדליקין וכמ"ש התוס' אלא משום דלש"ס דילן דהברכה להדליק דוחק לאוקמי כבתה זקוק לה מן הדין. ולכך י"ל יותר דהוי מפני החשד. ובזה מוכח דמותר להשתמש וכמו שכתבתי:

תוכן העניינים

עמק שאלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה